טור אבן העזר קו

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קו (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טורעריכה

המחלק נכסיו לבניו וחלק לאשתו קרקע כל שהוא, אבדה כתובתה, בין אם הוא בריא או שכיב מרע.

ואפילו אם לא חילק בפניה רק ששתקה כשנודע לה, דאמרינן כיון שחלק לה כבוד לחלוק עם הבנים ודאי מחלה.

ורבינו חננאל פירש דוקא כשחלק לה חלק אחד כאחד מן הבנים אז מחלה בשתיקה לחוד, אבל אם לא נתן לה כאחד מן הבנים אז לא מחלה בשתיקה אלא אם כן כתב לה וקבלה עליה. ורב אלפס כתב כסברא הראשונה, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ודוקא שחלק לה קרקע וחלק כל נכסיו, אבל אם כתב מטלטלי או שלא חלק כל נכסיו לא אבדה כתובתה.

ומיהו אפילו לא כתב לה אלא דקל לפירותיו, או פירות מחוברין והן צריכין עדיין לקרקע, חשיב שפיר קרקע.

ואפילו כתב לה קרקע וחלק כל נכסיו, לא אבדה אלא מאותן נכסים, אבל אם קנה נכסים אחרים, או אפילו באו לידה מאותן הנכסים כגון שמת אחד מהבנים וירשו, גובה מהם.

ודוקא שחלק נכסיו בינה ובין בניו, אבל אם חלק נכסיו בינה ובין אחרים לא אבדה. ורשב"ם כתב דהוא הדין נמי אם חלק בינה ובין אחרים, ולא נהירא לאדוני אבי ז"ל.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המחלק נכסיו לבניו וחלק לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה בין אם הוא בריא או שכיב מרע ואפי' אם לא חילק בפניה רק ששתקה כשנודע לה וכו' בפ"ג דפיאה (דף ה) תנן הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה ר' יוסי אומר אם קבלה אף ע"פ שלא כתב לה איבדה כתובתה ומייתי להאי מתני' בפרק י"נ (דף קלב) וקאמר עלה משום דכתב לה קרקע כל שהוא איבדה כתובתה א"ר במזכה להם על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת ר' יוסי בר חנינא אמר באומר לה טלי קרקע זה בכתובתיך ומקולי כתובה שנו כאן ואותבינן עלייהו מדתני סיפא ר' יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה וכו' מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי ובתר הכי א"ל רבא לר"נ הא רב הא שמואל הא ר' יוסי בר תנינא מר מאי ס"ל א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבד' כתובתה ופירשב"ם וס"ל כשמואל רביה דאמר במחלה לפניה והיא שותקת ואף ע"ג דאיתותב היינו אליבא דרבנן ור"נ אליבא דר"י דאית ליה דקבלה מהניא וה"ה כתיבה וכן דעת רב אלפס שכתב שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה ודוקא בשותקת וכ"ש הנך עכ"ל וכתב הרא"ש משמע דהא דר"נ קילא טפי מדכולהו ואע"פ שלא חילק בפניה ולא אמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך אלא ידעה שכתב נכסיו לבניו וכתב לה קרקע זו וכשנודע לה שתקה אנו אומדים דעתה דכיון שחלק לה כבוד ועשאה שותף בין הבנים מחלה שיעבוד כתובתה מאלו הנכסים ור"ח פירש דוקא כשעשאה שותף בין הבנים שנתן לה חלק כאחד מן הבנים אז ודאי מחלה כתובתה בקבלה לחודא דחשיבא לה מילתא שהשוה אותה לאחד מבניו אבל כתב לה קרקע כל שהוא כתיבה וקבלה בעינן כת"ק דר' יוסי ואין לשון כיון מורה על פירוש זה אלא משמע שבא להקל הילכך נראין דברי רי"ף עכ"ל וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות זכייה ומתנה וגם הר"ן כתב על דברי ר"ח אין דרך זה מיחוור מדקאמר כיון שעשאה שותף בין הבנים משמע דלאקולי אתא למימר דכל דהו סגי ואם כפי שיטה זו אדרבא לאחמורי אתא מכולהו דכתיבה וקבלה בעי לפיכך נראין עיקרן של דברים כדברי ר"ש ז"ל דה"ק שאני אומר וכו' כלומר אנא כר' יוסי ס"ל ופירש הרב ז"ל דר"נ כשמואל רביה פשיט ליה ואיכא מאן דאמר דכר' חנינא דמיקל מכולהו פשיט ליה והאי לישנא דכיון שעשאה כלומר כמאן דמיקל מכולהו ומדברי הרמב"ם נ"ל שהוא מפרש לומר דלא בעינן לא מילתא דרב ולא מילתא דשמואל ולא דר' יוסי בר חנינא אלא כיון שעשאה שותף בין הבנים ולא מיחתה איבדה כתובתה והלשון הזה נוח לי יותר דכיון דא"ל רבא לר"נ הא רב הא שמואל והא ר' יוסי בר חנינא מר כמאן ס"ל אם איתא דס"ל כחד מינייהו הל"ל אלא כפלוני ס"ל מדקאמר שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים וכו' ש"מ דלאקולי טפי מכולהו אתא עכ"ל:

ומ"ש בין אם הוא בריא או ש"מ שם בעי רבא בבריא היאך וסלקא בתיקו וכתב הרא"ש ולא מפקינן מיתמי וכן פסק רשב"ם וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות זכייה ומתנה וכן הסכים ה"ה ז"ל וכן דעת הר"ן ז"ל ובספרי הרי"ף שבידי כתוב אחר התיקו הילכך מוקמינן כתובה אחזקתה ועל הבעל להביא ראיה שמחלה ויש לתמוה היאך לא הביאה הרא"ש בדבריו. ומ"ש ודוקא שחלק לה קרקע וחלק כל נכסיו אבל אם כתב מטלטלי או שלא כתב כל נכסיו לא איבדה כתובתה שם ההוא דאמר פלגא לברתא ופלגא לברת ותילתא לאיתתא בפירי איקלע רב נחמן לסורא לגבי רב חסדא א"ל כה"ג מאי א"ל הכי אמר שמואל אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו איבדה כתובתה א"ל אימור דאמר שמואל התם דאקניא לה בגופא דארעא הכא פירא הוא א"ל מטלטלי קא אמרת מטלטלי ודאי לא קא אמינא ואיתא תו התם ההוא דפלגינהו נכסיה לאתתיה ולבניה שייר חד דיקלא ואסיקנא מגו דנחתא לדקל נחתא נמי לכולהו ניכסיה והרמב"ם בפ"ו מהלכות זכייה ומתנה כתב כלשון הזה כתב לה עמהם מטלטלי בלבד או ששייר לעצמו קרקע כל שהו כתובתה קיימת ותקנת הגאונים הוא ואפילו שייר מטלטלי כל שהו וכתב ה"ה ותקנת הגאונים כו' פירוש כבר נתבאר בהלכות אישות פרק ט"ז שאין האשה גובה מטלטלין אחר מיתת בעלה מדין התלמוד וכיון שכן בששייר מטלטלין לבד איבדה כתובתה דליכא למימר בהו מגו דלא טרפה להו וזה נ"ל שהוא פירוש מה שאמרו בפרק מי שמת בכולהו הוי שיור בר מכתובת אשה במקרקעי תקינו לה רבנן במטלטלי לא תקינו לה אבל הגאונים שהתקינו כתובה אף מן המטלטלין י"ל מגו דנחתא אמטלטלין דשייר נחתא אכולהו נכסי וזה פשוט עכ"ל וכ"כ הר"ן לאחר שתקנו הגדולים ז"ל שתהא כתובה נגבית מן המטלטלין אפילו שייר מטלטלין כל שהו כתובתה קיימת וכ"כ הרמב"ם ז"ל עכ"ל ואע"פ שאחר כך כתב וכי אמרינן דאיבדה כתובתה דוקא בשכתב לה קרקע אבל מטלטלי לא וכדאמרינן בסוגיין מטלטלי ודאי לא קא אמינא לפי דין התלמוד כתב כן:

ומ"ש רבינו ומיהו אפילו לא כתב לה אלא דקל לפירותיו היינו מימרא דשמואל שכתבתי בסמוך:

ומ"ש או פירות מחוברים והן צריכין עדיין לקרקע חשיב שפיר קרקע בעובדא שכתבתי בסמוך אימור דאמר שמואל דאקני לה בגופא דארעא וכו' כתב רשב"ם וה"ה בפירות מחוברים והא דאמר דקל לפירותיו רבותא הוא דאע"ג דגוף האילן אינה שלה לכשייבש והשתא לית ביה פירי אפ"ה כקרקע דמי וכ"ש היכא דאקני לה פירות גופייהו שגדלו כבר ומחוברים לקרקע והכא פירא בעלמא דהא פירות תלושים מיבעיא לן:

ומ"ש ואפילו כתב לה קרקע וחלק כל נכסיו לא איבדה אלא מאותם נכסים אבל אם קנה נכסים אחרים או אפילו באו לידו מאותם הנכסים כגון שמת אחד מהבנים וירשו גובה מהם שם ההוא דאמר תילתא לברת ותילתא לברת ותילתא לאיתתא שכיבא חדא מבנתיה סבר רב פפי למימר לא שקלה אלא תילתא א"ל רב כהנא אילו קני מי לא שקלה כיון דאילו הדר קני שקלה השתא נמי שקלה ופר"ש שכיבא חדא מבנתיה. בחייו וירשה שהאב יורש את בתו: אילו קני. נכסים אחרים בתר הכי לית לה לאשה בתמיה הא ודאי אית לה דנהי דמחלה שיעבודה לבנות בשביל שעשאה שותף ביניהם חוב כתובה מיהא לא מחלה שאם תמצא מקום לטרוף כגון שיקנה נכסים טורפת מהם וכדכתב דעתיד אני למיקני נכסים העתידים לבא ישתעבדו לה וכיון דאילו הדר קני מאדם אחר או ממורישיו אית לה לאשה השתא נמי כי נפלו לה מאותם נכסים עצמם אית לה דמה לי אותם נכסים עצמם מה לי אחרים שאם נתרצית להקנות המתנה לבנות ולמחול להם שיעבודה לבעלה מיהא לא מחלה מידי אם תמצא מקום לגבות:

ומ"ש ודוקא שחלק נכסיו בינה ובין בניו וכו' ז"ל הרא"ש שם כתב רשב"ם לאו דוקא כתב לבניו אלא ה"ה לאחר ודברים הללו קשים לאומרם בלא ראיה דלישנא דשעשאה שותף בין הבנים אינו מורה כן דמשמע דדוקא בשביל כבוד שעשה לה שחלק לה מנכסיו עם בניו שתקה ומחלה אבל אם חלק נכסיו לאחרים מה לה לערער ומה כבוד עשה לה דאית לן למימר שמחלה כתובתה ובשתיקה לא הפסידה כתובתה דמציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי וגם מתניתין מוכח כן דקתני הכותב נכסיו לבניו ולא קתני המחלק נכסיו סתם עכ"ל. ואי מהא לא איריא דרשב"ם לא קאמר אלא בכותב ליורשיו וא"כ מתניתין לא מצי למיתני המחלק נכסיו סתם דהוה משמע אפילו מחלק לשאינם יורשיו ומ"מ מדברי הרמב"ם בפ"ו מהלכות זכייה נראה שסובר כדברי הרא"ש שכתב הכותב נכסיו לבניו בין זכרים בין נקבות ומדנחית למימר בין זכרים בין נקבות משמע דבבניו דוקא קאמר ויש לתמוה על ה"ה שכתב דברי רשב"ם ולא שת לבו לראות אם הרמב"ם חלק עליו. כתב בעל התרומות בשער נ"ט שאין דברים הללו אמורים אלא לענין כתובה ומקולי כתובה שנו כאן אבל ב"ח לא לא שנא אם הלוה חילק כל נכסיו לבניו בפניו והוא שותק ל"ש אם חילק כל נכסיו לבניו בפניו וכתב למלוה קרקע כל שהו ביניהם לא איבד זכות חובו כלל עכ"ל: וכתב ה"ה בפ"ו מהלכות זכייה בשם ר"ש ובשם המפרשים ומדבריהם ז"ל נלמוד דאין דברים הללו אמורים אלא בעיקר כתובה דהיינו ק' וק"ק ואיפשר דאף תוספת דינו כן אבל נדוניא ודאי לא וכ"כ הר"ן ז"ל וז"ל מראים הדברים דדוקא בכתובה ומקולי כתובה אבל בב"ח אי נמי בנדוניא שהיא כב"ח לא עכ"ל וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל מ"א סימן ב' :

כתב המרדכי בפרק אלמנה ניזונת על ראובן שהיה לו זקוק ביד שמעון וחלה וצוה לשמעון שיתן הזקוק לאביו ולא מיחתה אשתו והוקל חליו והלך בבית על משענתו ואח"כ הכביד חליו וחזר וצוה לשמעון שיתן הזקוק לאביו ואז מיחתה אשתו והלך ראובן לעולמו וקיים שמעון דברי המת ואח"כ תבעה היא את שמעון לדין ועיין שם וכבר העירותי על זה בסימן צ"ו:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המחלק נכסיו לבניו וכו' משנה פ"ג דפיאה ומייתי לה בפרק יש נוחלין (דף קל"ב) הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה ופריך משום דכתב לה קרקע כל שהוא איבדה כתובתה א"ר במזכה להן על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת ר"י בר חנינא אומר באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ומקולי כתובה שנו כאן ופירשב"ם אכולהו תלתא קאי האי מקולי כתובה שנו כאן ואחרון אחרון מיקל דאפי' באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך מקילינן ואיבדה כתובתה ומכ"ש במחלק לפניה והיא שותקת ואצ"ל במזכה להן על ידה ומפרש בברייתא דלת"ק לא איבדה כתובתה אלא בכתב לה וגם קיבלה עליה בפירוש דמחלה השיעבוד אבל ר"י מיקל דבחדא או בכתב לה ושותקת או בקבלה בפירוש בלא כתיבה נמי איבדה כתובתה ובתר הכי אסיק ר"נ כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה וכתב כל זה רב אלפס והוסיף על דברי ר"נ ואמר דוקא שהיא שותקת כשמואל וכ"ש הנך וכתב הרא"ש על דברי רב אלפס (סוף דף נ"ח) וז"ל משמע הא דר"נ קילי טפי מדכולהו ואף ע"פ שלא חילק בפניה ולא א"ל טלי קרקע זו בכתובתיך אלא ידעה שכתב נכסיו לבניו וכתב לה קרקע זו וכשנודע לה שתקה ואנן אומדין דעתה דכיון שחלק לה כבוד ועשאה שותף בין הבנים מחלה שיעבוד כתובתה מאלו הנכסים ור"ח פי' דוקא כשנתן לה חלק אחד מן הבנים וכו' עד הילכך נראין דברי רב אלפס וכו' ורבי' נמשך אחר דברי הרא"ש:

ומ"ש בין אם הוא בריא או ש"מ שם בעי רבא בבריא היאך בש"מ הוא דידעה דלית ליה וקמחלה אבל בבריא סברה הדר קני א"ד השתא מיהת לית ליה תיקו ובספרי הרי"ף שבידינו כתוב דאוקמינן כתובה אחזקתה ועל בעל להביא ראיה שמחלה וכבר תמה ב"י היאך לא הביא הרא"ש דבריו ואדרבה פסק דלא מפקינן מיתמי וכן פסק הרמב"ם והר"ן כתב רשב"ם (דף קל"ג) כיון דמספקא לן ה"מ דהיינו האשה עליה להביא ראייה דבכל דין תיקו מאן דתפיס תפיס וכך הם דברי רבי' וכ"כ נ"י דהאשה היא המוציאה מיד היורשים ועליה להביא ראיה דכל היכא דלית לה לשטרא שעת הכושר איקרי בעל השטר מוציא וה"נ היא המוציאה והכי נקטינן ואפשר דהג"ה הוא באלפסי ואיכא לתמוה על דברי רבינו שלא הזכיר בסברת רב אלפס והרא"ש שכותב לבניו נכסיו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא משמע דמפרש דלמאי דאסיק ר"נ כר' יוסי דאם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה איבדה כתובתה דכיון דחשיבא ליה ועשאה שותף בין הבנים מחלה כתובתה אפי' במחלק על פיו והיא שותקת ואפי' לא חילק בפניה רק ששתקה כשנודע לה ואפי' לא כתב לה כלל והא ליתא דבאשיר"י ופירשב"ם משמע דאף לר"נ בעינן דלא קבלה בפירוש אלא אפי' שותקת מ"מ כתיבה מיהא בעינן ואליבא דר' יוסי דחדא מיהא בעינן או קבלה בפירוש בלא כתיבה או כתיבה בלא קבלה אלא שותקת ואיפשר דרבי' סמך על מ"ש בסוף אבל אם כתב לה מטלטלי וכו' ומיהו אפי' לא כתב לה אלא דקל וכו' ואפי' כתב לה קרקע וכו' אלמא דבדכתב לה מיירי ותו דהרא"ש לשם (בדף ר"ח ע"ג) כתב בהך הכותב כל נכסיו לא עשאה אלא אפוטרופא דלא קשה מהא דקי"ל כריב"ק דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין דר"ח תירץ דהתם כריב"ק באומר והכא בהכותב דבכתיבה מכוין לאפוקי קלא לאחשובה כדי שיכבדוהו עכ"ל וא"כ הכא נמי גבי אשה שעשאה שותף בין הבנים כדי לאחשובה דוקא כתיבה הוי חשיבות ואפי' ש"מ דבעלמא דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי מכל מקום הכא לא אמרינן דמחלה כתובתה אלא א"כ עשה לה חשיבות זה שכתב לה לאפוקי קלא שעשאה שותף בין הבנים ואין צריך לומר בבריא דאמירה בלא קנין לאו כלום הוא אפי' במחלק כל נכסיו ואם לא דכתב ותו איכא לתמוה במ"ש רבי' בסברת ר"ח דוקא כשחלק לה חלק א' כאחד מן הבנים אז מחלה בשתיקה לחוד וכו' דהא משמע דלר"ח הכי קאמר ליה ר"נ לרבא שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים ליטול חלק כאחד מן הבנים אז א"צ כתיבה וקבלה אלא בחדא סגי כר' יוסי אבל כתב לה קרקע כל שהוא בעינן כתיבה וקבלה כת"ק דר' יוסי והכי משמע במ"ש הרא"ש בשם ר"ח ומביאו ב"י וא"כ קשה אמאי כתב רבינו דסברת ר"ח אז מחלה בשתיקה לחוד ה"ל לומר אז מחלה בכתיבה לחוד או בקבלה לחוד אבל בשתיקה לחוד משמע אפי' בלא כתיבה ובלא קבלה כלל והא ליתא וצריך לומר דמ"ש אז מחלה בשתיקה בלחוד ה"ל כאילו אמר בכתיבה ובשתיקה לחוד והא דלא כתב נמי או בקבלה לחוד וכמ"ש הרא"ש בשם ר"ח נראה דס"ל לרבינו כמ"ש התוס' לשם בד"ה מכלל דקבלה עדיפא מכתיבה והשתא אשמועי' רבותא דבחלק לה חלק כא' מן הבנים אפי' בכתיבה ובשתיקה לחוד אמרינן דמחלה ואצ"ל דמחלה בקבלה עליה בפירוש אף ע"ג דלא כתב לה אבל אם לא נתן לה כאחד מן הבנים לא מחלה אלא אם כן כתב לה וקבלה עליה: כתב ב"י ופירשב"ם וס"ל כשמואל רביה וכו' וכן דעת רב אלפס וכו' נראה דאינן תופסים דעת אחת דלהרשב"ם דוקא במחלק לפניה והיא שותקת ועוד כתב דר"י בר חנינא קילא טפי מדשמואל והרי"ף כתב אדר"נ ודוקא דהיא שותקת כשמואל וכ"ש הנך אלמא דלא בעינן דמחלק לפניה וגם דשמואל קילא מכל הנך אף מדר"י בר חנינא מיהו בהא איכא למימר דשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת הוא דחמיר טפי מדר"י בר חנינא אבל בדר"נ דמיירי באינו מחלק לפניה אלא נודע לה ושותקת כשמואל הא ודאי קילא טפי אפי' מדר' יוסי בר חנינא ודו"ק:

ודוקא שחלק לה קרקע וכו' שם בגמרא מפרש דמתניתין דוקא כתב לאשתו קרקע כל שהוא תנן ולא מטלטלין ובריש (דף קל"ג) קאמר דאפילו חלק כל נכסיו ולא שייר אלא דיקלא חד לפירותיו הוי שיור ומגו דנחתא לדיקלא נחתא נמי לכולהו נכסיה וכתב הרמב"ם בפ"ו דזכייה דהאידנא דגובה כתובה ממטלטלי ה"ל שיור ומגו דנחתא למטלטלי נחתא נמי לכולהו נכסיה מיהו אם חלק לבניו קרקע וחלק לה מטלטלין לא איבדה אפילו האידנא דכיון דלא השוה אותה עם הבנים דלהם חלק קרקע ולה חלק מטלטלים לא אחשבה בין הבנים ולא מחלה שיעבודה והכי כתב הר"ן להדיא דהאידנא מטלטלין נמי שיור ובכתב לה מטלטלין לא איבדה כתובתה וכמ"ש ב"י בשמם והב"י לא ירד לחלק בין שיור מטלטלים לכתב לה מטלטלים וכתב על מ"ש הר"ן דבדכתב לה מטלטלין לא איבדה כתובתה לפי דין התלמוד כתב כן עכ"ל אלמא דס"ל דהאידנא בכתב להן קרקע ולה כתב מטלטלין איבדה כתובתה וכ"כ בשלטי הגיבורים ריש (דף רכ"ב) ולפע"ד דליתא אלא האידנא נמי לא איבדה כתובתה בהכי והכי משמע מדקדוק לשון הרמב"ם דדוקא לענין שיור קאמר דהאידנא מטלטלין הוי שיור ומגו דנחתא למטלטלין וכו' אבל לא לעניין חלוק נכסים לאשתו ועם בניו ודו"ק: ומ"ש או פירות מחוברין והן צריכין עדיין לקרקע דין זה כו' וכל חילוקיו כתבתי בס"ד בח"מ סי' צ"ה וקט"ו וקצ"ג ע"ש באורך:

דרכי משהעריכה

(א) וכן הוא במרדכי ריש י"נ עוד וכ"כ הרי"ף שם ומשמע שם בנ"י דף רכ"ט ע"א דה"ה אם כתב לה מטלטלין בזמן הזה אבדה כתובתה וכן משמע כאן מדברי ב"י ולא נראה מדברי הרמב"ם פ"ו מהלכות זכייה ולא מדברי שאר הפוסקים וטעם הדבר דדוקא שיור הוי מטלטלים מאחר דיכולה לגבות עדיין אבל לא אמרינן דמחלה משום דכתב לה מטלטלין דאינן חשובין שנאמר שמחלה בעבורן כנ"ל:

(ב) כתב המרדכי פרק י"נ ע"ד השיב מוהר"ם על ראובן שטען על אמו שאביו צוה לתת לו כך וכך ופסק דאע"פ שבפניה צוה והיא שותקת אין צריך לקיים מאחר שלא חלק כל נכסיו אמנם בתשובת ראב"ן ריש אלמנה ניזונת במרדכי ופרק מי שמת דף רנ"ז ע"ב משמע דאם צוה לפניה ושתקה הוי מחילה ואפי' אם אח"כ רוצה למחות אינה יכולה וכן פסק מהרי"ו בתשובה סימן י"ט וכתב שם דאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שלא תטרוף דעתו עליו בחליו וכן משמע בתשובת מרדכי פרק זה בורר דף רפ"ה ע"ד וכתב מהרא"י בפסקיו סימן פ"ו דאם צוה בעלה בפניה הרבה דברים ואמרה לדבר א' אין ולשאר דבריו שתקה כ"ע מודו דלא הוי שתיקה מחילה וע"ש כב"י בח"ה סי' ק"ו כתב הרמב"ן על ראובן שמת וצוה ליתן מקצת נכסיו להקדשות ופרעה האלמנה מקצתן ומתה והיורשין אינן רוצין לפרוע השאר באמרם שאין לאמן הכתובה מאחר שהתחילה לפרוע ובדעתה היה להשלים ולקיים צוואת בעלה הוי כאילו הודית בשעת מיתה שנשארו מנכסי בעלה יותר על הכתובה לקיים צוואתו וחייבים היורשים לקיים צוואתו אפילו ממטלטלים וכ"כ הרשב"א ואינו נכון דאף אם התחילה לפרוע שמא מחלה אותו מקצת שפרעה ולא נתחייבו יורשיה לפרוע המותר כי אפשר שלא היה בדעתה לפרוע עכ"ל: