טור ברקת/תלב
שולחן ערוך
עריכה- סימן תל"ב.
- דין בדיקת החמץ ובו ב' סעיפים
- שיתחיל לבדוק יברך אקב"ו על ביעור חמץ. ויזהר שלא ידבר בין הברכה לתחילת הבדיקה. וטוב שלא לדבר בדברים עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ.
- בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים. ואם ב"ה רוצה יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש במקומו על סמך ברכה שברך בעל הבית.
טור ברקת
עריכההבדיקה היא התחלה אל הביעור, ולכן הברכה היא על עיקר הדבר. אמנם מפני כי כן נמי תכלית של הביעור הוא ביום לפי כי החמץ הנמצא עתה אין מבערים אותו עד למחר, ולכן הוי כאילו מברך מעכשיו על תכלית הביעור שיהיה למחר - ולכן אין מברכין ברכה אחרת אחר כך.
ענין הברכה לפי הנראה הוא כי הוא שבח להקב"ה אשר קדשנו במצותיו. ואין זה עיקר הדבר - אלא מפני כי נמצא צורך גדול בברכה לכל מעשה המצות כנ"ל. כי איך יתכן שיעשה רושם המעשה אשר יעשה אדם הגשמי אם לא על ידי כח הדיבור המסור בו מן הקב"ה שהוא בעל חי מדבר. וכבר נתבאר במקומו כי כל ענין מעשה צריך להיות שלם כדי לעשות פעולה. וזה יהיה על ידי המחשבה והדיבור מצורף עם המעשה. ולכן אין ראוי לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה מפני שנמצא מכניס החיצונים אל מקום של הקדושה. אם כן מה מועיל בענין הבדיקה.
ומטעם זה ימצא כי אע"ג שכבר התחיל לעשות הבדיקה והפסיק לדבר -- אע"ג כי אין זה הפסק גמור - אבל מכל מקום הנה כבר עשה רושם בקדושה כי כל ענין הפסק כזה יצדק מה שאמר הכתוב "הוגעתם ה' בדבריכם". ולענין צורך הברכות הנהנתבאר פרשת עקב בזוהר וזה לשונו: "רזא דברכאן דגרים לאמשכא ברכאן ממקורא דכולא", עיין שם.
אמנם למען דעת כי כל מה שיעשה האדם הוא לטוב לו ולצורך עצמו - לכן צריך להעיר הערה אחת והוא כי לא יפלא בעין כל מי שהוא בן דעת דברים הללו כי הם כבשונו של עולם. אמנם יש גם כן בהם לצורך האדם כאשר יתבונן כי כל הדברים הנמצאים בעולם זה התחתון הם דוגמא למה שלמעלה. ולולי כי כן נמצא למעלה לא היה איפשר להמצא כך למטה מפני כי כל הדברים בהיכרח הוא שיהיה להם שורש למעלה. ולכן נתבונן כי הנה מצאנו ראינו כי בעולם הזה השפל יש נמצא בתים רבים לצורך האדם שנאמר "כתפארת אדם לשבת בית" - דמובן הוא בעולם העליון בלי ספק, ולאו דוקא בעולם אחד בלבד אלא בכל עולם יש לאדם בית ומדור לפי כבודו. הלא המה דברי חז"ל בפסוק "כי הולך האדם אל בית עולמו" (קהלת, יב) וביה יובן מ"ש אשת ר' שמעון לרבינו כי הוא אמר אם יחסר שולחנך אני משלים לך משולחן שלי, ואמרה לו אשה החכמה זו "וכי אנו זוכים לראות פניך לעתיד וכו'". דאף על גב שהענין מובן כי דברה עמו בדרך ענוה - אמנם מכל מקום השיבה לו על עיקר זה כי מאחר שנאמר "הולך האדם אל בית עולמו" - דיש מדור לכל אחד לפנים מחבירו לפי כבודו מדקאמר "לבית עולמו" ולא אמר "לביתו" או "לעולמו" לחוד - משמע מינה תרתי - כי יש לכל צדיק מדור לפי כבודו ויש גם כן עולמות רבים זה למעלה מזה. אם כן לא יראה פניו לעתיד - שיהיה בעולם יותר עליון. ואיתא בתיקונים כי הנפשות הם בעולם העשיה וחלק הרוחות הם בעולם היצירה, והנשמות הם מן הבריאה. ובלי ספק כי כל חלק מאלו - נפש או רוח או נשמה - יש לו מדור לפי כבודו כמו שאמרו חז"ל. ואין להאריך בדבר הפשוט.
ואיתא בזוהר פרשת אמור דף נ"ג (ח"ג נג, א) וזה לשונו: "ו** כתיב תלת מדורין עבד קב"ה לצדקייא וכו' מדורא תניינא הוא גן עדן דבארעא - ביה קב"ה עביד מדורין עילאין יקירין וכו' וכל רוח מתלבש בלבוש יקר וכו' מדורא תליתא - ההוא מדורא עילאה קדישא דאקרי צרורא דחיי וכו'".
אמנם בכל המעשה אשר יעשה האדם בלי ספק כי באחת מהנה עשה טובה לעצמו לבער סטרא אחרא מכל הבתים והמדורות אשר ישכון שם. ולכן מטעם זה יש לאדם לברך ברכה אחת על כמה בתים. ויהיו שם בני ביתו עומדים ויפזרו עצמן אחר כך לבדוק כל הבתים אשר לו - כי הדוגמא כך היא למעלה, וכאשר ידענו נאמנה, כי כאשר האדם יעשה מצוה הוא נברא מלאך כמו ששנינו "עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד" - והוא מלאך. לכן על ידי המצוה זו אשר יעשה בשלימות על ידי מחשבה דיבור ומעשה - הוא בורך מלאך, כלומר אם יש לאדם בחינת נפש בלבד הנה יברא מלאך אחד, ואם יש לו בחינת רוח יברא מלאך שני, וכן נמי אם נמצא בו נשמה - יברא מלאך שלישי. מפני כי כל כח הנמצא בו הוא פועל ונברא ממנו מלאך. וימצא ענין זה מקביל כפי הבתים אשר יש לו בעולמות.
ולכן ימצא כי על ידי המעשה אשר יעשה האדם - אותו המלאך נמצא בו כח להוציא הקליפה מן הבית שלו. ולכן נמי יהיה לו כח הגשמי על ידי הברכה לבדוק כל הבתים על ידי בני ביתו דוגמת המלאכים אשר הם בודקים הבתים שלו למעלה כאמור. והיינו בכל העולמות שהם מקום שמכניסין שם חמץ כאמור.