שולחן ערוך עריכה

(שולחן ערוך אורח חיים, תלא)
סימן תל"א.
זמן בדיקת החמץ ובו ב' סעיפים
בתחילת ליל י"ד בניסן בודקים החמץ לאור הנר בחורין ובסדקין בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ.
יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד - לא ילמוד עד שיבדוק. ואם התחיל ללמוד מבעוד יום - אין צריך להפסיק.


טור ברקת עריכה

אמר הגאון ז"ל "בתחילת ליל י"ד" מפני שצריך בדיקה לאור הנר כמו שאמר הכתוב "אחפש את ירושלים בנרות", ואור הנר יפה לבדיקה בלילה. ועוד נמי מטעם כי אז כל העם מצויים בבתיהם. אמנם מכל מקום טוב להיות קודם שתחשך שהרי השני טעמים הם נמצאים - אם לענין כי אור הנר יפה לבדיקה בלילה גם כן יפה קודם מעט. דלא גרע בדיקה זו מבדיקה של יום. כי אם לא בלילה - בודק ביום גם כן לאור הנר מפני כי אור הנר לעולם הוא יפה לענין הבדיקה ומקיים מה ששנינו "אור לי"ד" שיהיה עדיין אור בעולם.

ולפי שהמצוה חביבה בשעתה לכן אין ראוי להחמיץ אותה בשום ענין אפילו לעת קביעות התורה מפני שיכול ללמוד אחר כך. אך אם התחיל ללמוד מבעוד יום כבר חל החיוב של הקביעות עליו ותלמוד תורה עדיף.


מה שראוי להקדים בענין זה הוא כי הנה בענין של חג הפסח נמצא כי יש חיוב על האדם להזהר בו בשלשה דברים. ראשונה הוא ענין הביעור לטהר את הבית מן החמץ. וזאת שנית צורך הגעלת הכלים. אמנם שני מצות חיוב אלו הם מחוץ אל האדם. אמנם השלישית יותר בה הוא ענין המאכל שצריך האדם להיות נזהר מכל ענין של אכילת חמץ במשהו. ולכן יבא בזה לאשר התחיל הדין מענין הבדיקה של החמץ שהוא ליל י"ד כאמור. ומצינו כי יש דברים רבים שהם נעשים קודם זמן זה, ולכן אע"ג דלכאורה היה יותר ראוי להתחיל הדין מענין של החטים והטחינה וכיוצא -- מכל מקום עם זה הנזכר ימצא טוב טעם לענין התחלה מדין הבדיקה. הנה זה תורת הבית.


והנה מוסכם הוא מחז"ל כי ענין החמץ הוא כינוי ליצר הרע, ובזוהר פרשת פנחס דף רנ"א (ח"ג רנא, ב) וזה לשונו: "אמר רבי אלעזר כתיב כל מחמצת לא תאכלו, וכתיב לא יאכל חמץ. אלא דא דכר ודא נוקבא", עכ"ל לענייננו. והנה מבואר מזה המאמר כי החמץ הוא רמז וכינוי לסטרא אחרא. ועוד נלמוד מזה המאמר טוב טעם למה הצריכו חז"ל לעשות בדיקה ליל ארבעה עשר - שהנה ביום י"ד היה מספיק. או תהיה הבדיקה ליל י"ד בלבד שכן שנינו "לא בדק ליל י"ד יבדוק בי"ד". אמנם עם הקדמה זו מבואר הענין כי להיות שעיקר ביעור זה הוא כדי להוציא הקליפה לדחות אותה לחוץ - לכן צריך בדיקה לילה ויום מפני כי הקליפה הוא דכר ונוקבא, לכן הצריכו חז"ל לעשות הביעור בלילה מפני כי שליטת הנקבה של הקליפה הוא בלילה כמש"ה "בנשף בערב יום וכו' והנה אשה לקראתו שית זונה וכו'". שלכן המזיקין הם שולטים בלילה. ולכן אנו מתפללים "ושמור צאתנו ובואנו" כדאיתא בזוהר. והבדיקה של יום י"ד הוא כנגד הזכר של הקליפה.

ואע"ג כי עיקר הכנעת הקליפה הוא יהיה בליל הפסח כאשר יבא בע"ה -- מכל מקום ענין ביעור זה הוא לשתי סיבות. אחת הוא לתת רמז אל האדם שיפשפש במעשיו אור לארבע עשר כאשר נתחייב מצות ונכנס בו יצר הרע יהיה נזהר לבדוק עצמו תחלת ארבע עשרה שנה מפני כי עונשין אותו בית דין של מטה. וסיבה אחרת כי זה יהיה ענין הכנה מקודם על דרך "והכינו את אשר יביאו" - ראשי תיבות "את אשר יביאו" הוא י"ב - לרמוז כי מזמן י"ב שנים צריך האדם הכנה למצות מדרבנן.


והנה להיות כי ארבעה עולמות הם כנודע מן הזוהר והתיקונים שנאמר "ולכבודי בראתיו יצרתיו וכו'", ואלו כללות העולמות. אמנם הפרט - אין להם מספר כמו שאמרו חז"ל "עתיד הקב"ה לתת לכל צדיק י"ש עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש". ובחגיגה איתא שהקב"ה רוכב על כרוב ושט בי"ח אלף עולמות -- מזה תדין כי אין מספר. אמנם בכלל הם אבי"ע.

ומתחילה בזמן הבריאה היתה הקליפה למטה מעולם העשיה - כי לצורך האדם נבראת. הוא כוונת משחז"ל בבראשית רבה "למלך שקנה עבד והיה סורו רע. קנה לו מגלבין וכו'". כך התקין הקב"ה הקליפה לייסר האדם לתועלת שלו כדאיתא בזוהר פרשת תרומה משל של הזונה ע"ש שנאמר "והנה טוב מאד".

אמנם כאשר חטא אדם הראשון עלתה הקליפה למעלה. מכל מקום ישראל תקנו העון כאשר עמדו לפני הר סיני כמו שאמרו חז"ל "ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן". אמנם אחר כך על ידי מעשה העגל חזרה הקליפה להתגבר ועלתה בעולמות כדאיתא בזוהר פרשת תשא דף קצ"ב (ח"ב קצב, ב) וזה לשונו: "בסטר קדושה ההוא מלך על עלמא אלהים דקשוט בתלת עלמין אתתקף בבריאה ביצירה בעשיה. והא אתמר רזא דכל חדא וחדא. הכא לקבל בריאה - ויקח מידם - מלה דלא הוה ביה עד כען כלום. לקבל יצירה - ויצר אותו. לקבל עשיה - ויעשהו עגל מסכה. מאן חמא חרשין בעלמא כאילין", עכ"ל.

הנה נתבאר מזה המאמר כי בעבור מעשה העגל חזרה הקליפה לעלות למעלה ונכנסה בעולמות בי"ע. ולכן הוצרך הכתוב להזהיר פעם אחרת על הפסח שנאמר "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" - כי באמת לולי שנאמר "והמה כאדם עברו ברית" - כבר נתקן העום מעון אדם הראשון ממה שנעשה פסח מצרים ככל חוקותיו על מצות ומרורים. אמנם בעבור מעשה העגל הוצרך הדבר להיות נוהג לדורות לתקן העון.

ולכן צריך לבער החמץ מכל מקום שדרך להכניס שם החמץ - היינו בכל העולמות העליונים. ואמר "שדרך להכניס שם" - למעט מעולם האצילות - כי אין נכנס שם קליפה כלל. ודבר זה מוסכם מהזוהר ומן התיקונים. ולכן נמי כל מקום שאין מכניסים בו חמץ בעולם זה - אין צריך בדיקה זולת בחורין ובסדקין של בית שמכניסין בו. לפי שיש מקומות בעולמות המכונים כך, ושם נכנס החמץ סטרא אחרא כדלקמן. ולכן צריך בדיקה.

ומה גם כי זה הוא רמז אל האדם שיעשה בדיקה בכל איבריו לבער מהם העון והמנהגים הרעים בכל מקום שמכניסים חמץ. כי יש ד??ך(?) כי אין שולט בהם יצר הרע כלל כדאיתא פרשת ויקהל "לפתח חטאת רובץ - אינון נשמתין דצדיקייא לית ליה רשו ולא אשתכח תמן". ולכן מקום הנמצא(?) מחשבות רעות במוח והרהורים רעים שהם בחורים של הלב - צריך בדיקה כדלקמן. והכל סובב על שלשה אופני קדש כאשר נתבאר כי כן מיוסד כל ביאור זה בכל פרטיו.


"יזהר כל אדם וכו'" - להיות כי ענין המלאכה היא מלאכת מחשבת ונאחז בה סטרא אחרא - כי לכן נאסרה המלאכה בשבת וימים טובים - אבות מלאכות ט"ל ותולדותיהם - לפי כי לעומתם יש ט"ל קללות שנתקלל אדם וחוה והאדמה. ולכן עתה אין ראוי להתחיל שום מלאכה לעשותה עד שיבדוק - שלא לחזק הקליפה בשעה שצריך להכניע אותה. וכן הוא לענין האכילה - לפי כי כך אמרו חז"ל "שעת אכילה שעת מלחמה". ונתבאר אצלי כי לפי שהשטן נמצא שם לקטרג - כי השולחן אתקש למזבח כמו שאמרו חז"ל "פתח הכתוב במזבח שנאמר המזבח *** וכו' וסיים בשולחן שנאמר זה השולחן אשר לפני ה'" - לכן השלחן דוגמא למזבח. אם נתקבל הקרבן אז האריה רובץ עליו ואוכל אותו - הוא המלאך. ואם לאו - הכלב יאכלנו. כך בשולחן בכל דבריו כנזכר בזוהר. ולכן אז הוא שעת מלחמה בשטן. ולכן יש סכנה שמא יקדים קנה לוושט ואין לדבר. ולכן אין לאכול עד שיבדוק שלא יתגבר השטן בעון זה ויסתכן. ולפחות אז לא יהיה זה השולחן אשר לפני ה' ונמצא מתגבר סטרא אחרא בשעה שצריך להכניע אותו. ולכן אף על גב כי יבדוק אחר כך - לא יעשה בו רושם.


אמנם לענין הלימוד הוא מטעם אחר ששנינו "המקבל עליו עול תורה פורקין ממנו עול מלכות" - היינו מלכות הרשעה - היינו החמץ עצמו. ולכן מי שיש לו עת קבוע ללמוד אין שולט עליו אז קליפה כלל. כך אמרו חז"ל בראתי יצר הרע - בראתי לו תבלין [1] התורה אבן ויצר הרע נקרא אבן.

ולכן בעת הלימוד אין עליו צורך לענין בדיקה כי התורה מגינה ומצלה בשעתה. ומאחר כי אין תועלת בעצם אדם - גם לשאר הדברים אינו מועיל ואנו צריכים להכניע הקליפה על ידי מצות הבדיקה בשעה זו ששולט בלילה כנ"ל. ולכן אפילו מי שיש לו עת קבוע ללמוד - לא ילמוד עד שיבדוק כאמור כדי להכניע סטרא אחרא מעצמו ומכל המקומות של הקדושה שנכנס שם מפני העון בעת שהגיע הזמן שנכנעה הקליפה מזמן גאולת מצרים על ידי מכת בכורות כאמור.


אמנם אם התחיל ללמוד מבעוד יום - אין צריך להפסיק - דקים ליה בדרבא מיניה, ואחר כך יעשה הבדיקה.



  1. ^ מכאן הטקסט מגומגם וכנראה שדורש איזושהי הגהה או הוספת מילים לענ"ד - ויקיעורך