טור אורח חיים תצ

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תצ (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמעעל התורהספריאשיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור עריכה

יום שני מתפלל סדר שהתפללו ביום הראשון. וקורין בפרשת אמור "שור או כשב" עד סוף העניין. ומפטיר קורא כמו ביום הראשון, ומפטיר במלכים בפסח דיאשיהו מ"וישלח המלך" עד "ואחריו לא קם כמוהו".

יום ג' שהוא חולו של מועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו, ואומר יעלה ויבא בעבודה. ואם לא אמר מחזירין אותו. וכן מזכירו בברכת המזון, ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ובמוסף מתפללין כדרך שמתפללין במוסף ביום טוב, אלא כשיגיע ל"על ידי משה עבדך כאמור", אומר "והקרבתם עולה" וגו' עד "ושני תמידין כהלכתן":

שאלה לרב האי, אם יש לומר בחול המועד בעבודה ביעלה ויבא ביום חג פלוני הזה ביום מקרא קודש הזה, והשיב אין ראוי לומר כן ואין אומרים בבבל אלא ביום חג פלוני הזה ואין מזכירין יום מקרא קדש בעבודה, אבל במוסף אומר ותתן לנו מועדים לשמחה את יום חג פלוני הזה את יום מקרא קדש הזה, ויש מדקדקין ואין אומרים מקרא קדש ואין זה דקדוק. עד כאן. ואיני יודע מה חילוק יש בין יעלה ויבא שבעבודה ובין מוסף, ובאשכנז אין אומרים מקרא קדש כלל לא ביום טוב ולא בחול המועד, והכי מסתברא, דמאי שנא להזכיר מקרא קדש טפי מאיסור מלאכה ושאר כל הלכותיו, דכיון שהזכיר חג פלוני הכל בכלל.

כל הימים של חול המועד וב' ימים אחרונים של יום טוב קורין ההלל ואין גומרין אותו, אלא כאשר כתבתי בהלכות ראש חדש.

ומוציאין בכל יום ב' ספרים, וקורין ביום הראשון של חול המועד ג' בפרשת בא אל פרעה, מ"קדש לי" עד סוף סידרא, ובשנייה קורא רביעי בקרבנות המוספים בפרשת פנחס, ומתחיל "והקרבתם" עד סוף פיסקא. בשני קורין ג' בפרשת ואלה המשפטים מ"אם כסף תלוה את עמי" עד "לא תבשל גדי בחלב אמו"; והרביעי כמו אתמול, וכן בכל ימי חול המועד. בשלישי קורין בפרשת כי תשא מ"פסל לך" עד "לא תבשל גדי בחלב אמו". ברביעי בפרשת בהעלותך מ"וידבר ה' אל משה" עד "ולאזרח הארץ".

בחמישי שהוא שביעי של פסח והוא יום טוב, סדר התפלה כבשני ימים הראשונים, אלא שרב עמרם כתב שבתפלת מוסף מוסיף על הפסוקים של "והקרבתם" "ביום השביעי מקרא קודש" וגו', ואין נוהגין כן:

ומקדשין בליל שביעי על היין, ואין אומרים זמן. וקורין ה' בפרשת בשלח מריש סדרא עד "רופאך", ומפטיר קורא והקרבתם כמו בחול המועד, ומפטיר בשמואל מ"וידבר דוד" עד סוף השירה. ביום טוב השני קורין ה' בפרשת ראה "כל הבכור" עד סוף סדרא, ואם חל בשבת מתחילין "עשר תעשר", ומפטיר קורא כמו אתמול, ומפטירין בישעיה "עוד היום בנוב לעמוד" עד "צהלי ורוני".

שבת שחל בחול המועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של שבת, ואומר הזכרה ברצה. ובמוסף מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע וחותם בשניהם. וקורין ז' בפרשת כי תשא מ"ראה אתה אומר אלי" עד "בחלב אמו". ומפטיר קורא "והקרבתם", ומפטיר ביחזקאל מן "היתה עלי" עד סוף הענין. והכי אמר רב האי: שמעתי מפי חכמים כי תחיית המתים עתידה להיות בניסן, ונצחת גוג ומגוג בתשרי, ומשום הכי בניסן מפטירין העצמות היבשות, ובתשרי "ביום בא גוג".

וסימן הפרשיות, משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא. פירוש; משכו, שור או כשב, קדש לי כל בכור, אם כסף תלוה, פסל לך, במדבר סיני, ויהי בשלח, כל הבכור. וזה לא ישתנה אלא כשחל פסח ביום חמישי. כי כשחל ביום ז' או ביום א' אין שבת בחול המועד. וכשיבוא ביום שלישי בא שבת ביום ה' שסימנו פסל. אבל כשיבוא ביום חמישי, אז קורין ביום א' ב' משך תורא, וביום ג' שהוא שבת קורא ראה אתה אומר אלי שהוא פסל, וביום אב"ג קורין קדש בכספא במדברא כסדר שהן כתובין בתורה, שמן הראוי לקרותם לעולם כסדר שכתובים בתורה, אלא שקורין שור או כשב בשני לפי שיש בו ענין הפסח ובחמישה עשר יום וגו', ופרשת בשלח בז' לפי שאז עברו הים, ובשאר הימים קורין כסדר שכתובים בתורה.

שבת שחל להיות ביום טוב, קורא במנחה בסדר אותה שבוע:

בית יוסף עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יום שני מתפללין כסדר שהתפללו ביום הראשון וקורין בפ' אמור שור או כשב וגו' ומפטיר במלכים בפסח דיאשיהו בפרק בני העיר (לא.):

יום ג' שהוא חולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו ואומר יעלה ויבא בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו וכן מזכירו בבה"מ ואם לא אמר אין מחזירין אותו ברייתא בפרק במה מדליקין (כד.):

שאלה לרבינו האי אם י"ל בח"ה בעבודה ביעלה ויבא ביום חג פלוני הזה ביום מקרא קודש וכו' ואיני יודע מה חילוק יש בין יעלה ויבא שבעבודה ובין מוסף נ"ל דטעמא דרבינו האיי משום דתפלת מוסף הוא במקום קרבן מוסף שהוא בא לכבוד המועד הלכך מזכיר בו כדרך שהוא מזכיר בי"ט: אם אומרים בתפלה את יום מקרא קודש הזה כתבתי בסימן תפ"ז:

כל הימים של ח"ה וב' ימים אחרונים של י"ט קורין ההלל ואין גומרין אותו כך מפור' בערכין פ"ב (י.) והתם יהבא טעמא מ"ש בחג דאמרינן כל יומא ומ"ש בפסח דלא אמרינן כל יומא ושבלי הלקט כתב בשם מדרש הרנינו פ' סוכה שהטעם שאין גומרין ההלל כל ימי הפסח הוא לפי שנטבעו המצריים וכתיב בנפול אויבך אל תשמח ודין קריאת ההלל נתבאר בסי' תפ"ח ובה' ר"ח וכתב ה"ה בה' חנוכ' דעת רבינו להשוות חולו של פסח לר"ח וזה נראה כדעת כל המפרשים חוץ מהרמב"ן ז"ל שחילק ביניהם ואמר דבחולו של פסח אפי' יחיד מחויב לקרותו בדילוג שעיקר תקנה כך היתה לאמרו בחולו של פסח בדילוג ולברך עליו עכ"ל ודברים אלו כתבם הר"ן בפ' במה מדליקין:

וקורין ביום הראשון ג' וכו' ובשנייה קורא ד' וכו' בפרק הקורא עומד (כא.) שנינו בר"ח ובחולו של מועד קורין ארבעה. וכתב ר"י בחה"מ שקורין ג' בספר אחד אינו אומר עליו קדיש כי לא נשלמה עדיין חובת עולי היום:

ומ"ש שביום ראשון קורין קדש ובשני אם כסף תלוה וכו' וסימן הפרשיות משך תורא קדש בכספא וכו' וכן ההפטרות בפרק בני העיר (לא.): ומ"ש וזה לא ישתנה אלא כשחל פסח ביום ה' וכו' כן כתב הרא"ש והמרדכי בפרק בני העיר וכ"כ ר"י בשם ר"ע:

ומ"ש ומקדשין בליל ז' על היין וא"א זמן בפ' לולב וערבה (מז.) א"ר יוחנן אומרים זמן בשמיני של חג ואין אומרים זמן בז' של פסח והתם מפרש טעמא:

שבת שחל בח"ה ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו וכו' ובמוסף מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת וכו' ברייתא בפ"ב די"ט (יז.) ופ' בכל מערבין (מ:) במוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ואע"ג דמשמע מינה שאינו חותם אלא בשל שבת בלבד כבר פירש"י והתוספות דלית הלכתא כוותיה בהא אלא כרבי דאמר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' תפלה שחותם כך ולשון רבינו אינו מכוון שכתב מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת וזו היא סברת תנא קמא ופרש"י בה מתחיל להזכיר של שבת תחלה ותתן לנו את יום המנוח הזה ואת יום חג פלוני הזה ומסיים הברכה בשל שבת ותו לא ומאחר דקי"ל דהלכה כרבי דאמר שצריך לחתום מקדש השבת וישראל והזמנים לא הוה ליה לכתוב מסיים בשל שבת דמשמע דאינו חותם אלא מקדש השבת בלבד וצ"ל דמשום דבעי לכתוב מתחיל בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע נקט נמי מסיים בשל שבת בלשון הברייתא ולא חש כיון דליכא למיטעי שהרי כתב בפירוש שחותם בשניהם ואפשר שרבינו לא היה מפרש מסיים בשל שבת כדפירש"י דאחתימה קאי אלא היינו לומר שאחר שהזכיר קדושת היום חוזר ומזכיר של שבת כגון ישמחו במלכותך וכו' ולא איירי ת"ק לענין חתימה והא דאמר רבי אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים היינו כשם שמזכיר ענין שבת וענין קדושת היום בברכה זו כך צריך לחתום בשניהם. אי נמי אפילו אם פירש מסיים בשל שבת דקאמר ת"ק לענין חתימה קאמר רבינו נקיט ליה לענין סיום בענין שבת כדפרישית ולא לענין חתימה ועי"ל שרבינו מפרש מסיים בשל שבת דקאי אחתימה ולאו למימרא שיחתום בשל שבת בלבד אלא לומר שיקדים של שבת לישראל והזמנים דלתחלת החתימה קרי סיום וכ"כ ר"י בנ"ד חלק ד' מתחיל בשל שבת כלומר ותתן לנו ה' אלהינו את יום המנוח הזה את יום חג וכו' ומסיים בשל שבת תחלה בחתימה ואומר ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים ואינו אומר מקדש ישראל והשבת והזמנים ע"כ אלא שקשה ע"ז א"כ מאי מוסיף רבי דקאמר אף חותם בה מקדש השבת וישראל והזמנים דה"נ קאמר ת"ק וצ"ל דאה"נ דס"ל לר"י דמסיים בשל שבת דקאמר ת"ק היינו בשל שבת בלבד ולא קי"ל כוותיה אלא כר' ותפס לשון ת"ק לפי שהוא צח ופירשו אליבא דהלכתא וכך אפשר לומר לדעת רבינו:

ומ"ש שקורין בפרשת ראה אתה אומר אלי ומפטירין היתה עלי בפ' בני העיר (לא.):

שבת שחל להיות ביו"ט קורא במנחה בסדר אותה שבוע במסכת סופרים פרק י"א במה קורין במנחה של יום טוב בסדר שפסק מפני הרגל:

בית חדש (ב"ח) עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

  • שאלה לרב האי וכו' איכא למידק דהכא משמע דס"ל לרב האי דדוקא בחש"מ אין לומר מקרא קודש בעבודה ביעו"י אבל בי"ט באתה בחרתנו אומרו ולקמן בסי' תקפ"ב כתב בהדיא בשם רב האי שאין אומרים בבבל בי"ט אלא ותתן לנו את יום חג פלוני הזה ואפשר לומר דאע"ג דהשאלה היתה איעלה ויבא בעבודה בחש"מ מ"מ מה שהשיב רב האי אין ראוי לומר כן ואין אומרים בבבל אלא ביום חג פלוני הזה כונתו לומר דאין אומרים בבבל כל עיקר מקרא קודש אף באתה בחרתנו בי"ט וכמ"ש בסימן תקפ"ב בהדיא:
  • ומ"ש שאין מזכירין מקרא קודש בעבודה לאו דוקא בעבודה דודאי אף בי"ט בשחרית באתה בחרתנו נמי אין מזכירין מקרא קודש אלא לפי שהשאלה היתה אחש"מ שאין אומרים בשחרית אתה בחרתנו ולא יעלה ויבא בעבודה השיב ג"כ שאין מזכירין מקרא קודש בעבודה אבל במוסף אומר וכו':
  • ומ"ש ואיני יודע מה חלוק יש וכו' נ"ל דטעמו של רבינו האי דפירושו של מקרא קודש הוא שיהו כולם קרואים ונאספים ביום הזה לקדושת קרבן מוסף שמקריבים בו ביום כי מצוה היא על כל ישראל להקבץ אל בית אלהים ביום מועד לקדשו בקרבנות הנוספים בשביל המועד לפיכך אין אומרים אותו אלא במוסף:
  • ומ"ש דבאשכנז אין אומרים מקרא קודש כלל וכו' פי' שאין אומרים מ"ק כל עיקר אף באתה בחרתנו ואף בי"ט וכמ"ש להדיא בסי' תקפ"ב כן היה המנהג בזמנו אבל אנו עכשיו בני אשכנזי' מנהגינו לומר מקרא קודש באתה בחרתנו בין בי"ט ובין בחש"מ אבל ביעלה ויבא בעבודה אין אומרים מקרא קודש: ומ"ש הרב בהגהת ש"ע אנו אין נוהגין לומר מקרא קודש כלל לא בי"ט ולא בחש"מ ע"כ לא דק כי הוא ז"ל העתיק לשון רבי' שכ"כ לפי מנהג אשכנז שהיה בזמנו אבל עכשיו נהגו בני אשכנז לאומרו באתה בחרתנו וכ"כ מהר"ש לוריא וז"ל ומנהגינו לומר מקרא קודש עכ"ל:
  • שבת שחל להיות בחש"מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל כדרכו של שבת ואומר הזכרה ברצה ובמוסף וכו' בפ"ב דביצה ת"ר שבת שחל להיות בר"ח או בחש"מ ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו ר"א אומר בהודאה ובמוספין מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע רשב"ג ור"י בנו של ר"י בן ברוקא אומר כל מקום שזקוק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיי' בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע אמר רב הונא אין הלכה כאותו הזוג ופירש"י מסיים בשל שבת מקדש השבת ותו לא וכתב עוד אין הלכה כאותו הזוג אלא כת"ק דאמר ערבית ושחרית ומנחה מתפלל ז' ואומר מעין המאורע בעבודה ומיהו לאו הלכתא כוותיה בהא דקאמר ובמוספין וכו' אלא בהא הילכתא כרבי דאמר אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים או ר"ח בר"ח עכ"ל וכ"כ התו' לשם. וא"כ יש לדקדק על לשון רבינו שכתב מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת שהם דברי ת"ק במוספין ולית הילכתא כוותיה כך הקשה בית יוסף והאריך בכמה פי' ע"ש. ונלע"ד דס"ל לרבי' דודאי אף רבי סובר כת"ק דמסיים בשל שבת אלא שמוסיף עליו לומר דמסיי' ג"כ בשל ישראל והזמנים והיינו דקאמר אף חותם בה כו' דמלשון אף משמע שמוסיף על חתימת ת"ק ישראל והזמנים ולאפוקי מתני תנא קמיה דרבינא במילתי' דרבי מקדש ישראל והשבת והזמנים דלדידיה לא נקט רבי במילתיה לישנא דאף שהרי אינו מוסיף עליו אלא משנה החתימה לגמרי ולפיכך כתב רבינו לישנא דת"ק ואח"כ הוסיף לומר וחותם בשניהם וכ"כ ה"ר ירוחם ומסיים בשל שבת בתחלה בחתימה ואומר בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים ואינו אומר מקדש ישראל והשבת והזמנים והיינו כדפרישית:
  • ומפטיר ביזחקאל מן היתה עלי עד סוף הענין ואין אומר בה של פסח לא באמצע ולא בחתימה כך היא הנוסחא בספרי רבינו המדוייקים והטעם משום דאם אין שבת אין הפטרה בחש"מ וכדאמר רב גידל בפ' ב"מ ר"ח שחל להיות בשבת המפטיר בנביא א"צ להזכיר של ר"ח שאלמלא שבת אין נביא בר"ח והכי נקטינן כרב גידל דאין מזכירין של ר"ח כלל בהפטרה לא באמצע ולא בחתימתה כמו שפסק ר"י וכמו שנתבאר למעלה בסי' רפ"ד וסי' תכ"ה וה"נ דכוותה בח"ה אלא שיש לתמוה על מנהגינו שבשבת חש"מ של סוכות חותמין בהפטרה מקדש השבת וישראל והזמנים ומ"ש מחש"מ של פסח ואפשר לומר דדוקא של פסח דאין גומרין בו ההלל כמו בר"ח נהגינן כרב גידל אבל בשל סוכות דגומרין בו ההלל ואינו דומה לר"ח נקטי' כריב"ל דפליג אדרב גידל ואומר יום הוא שנתחייב בד' תפלות וכמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם ואע"ג דאינהו ס"ל דצריך להזכיר אף של ר"ח בהפטרה דלא כרב גידל מ"מ אנן מחלקינן בינייהו דבר"ח ובח"ה של פסח דדומה לר"ח אינו מזכיר דנקטינן כרב גידל ובח"ה של סוכות דאינו דומה לר"ח ואינו ענין לדרב גידל מזכיר כנ"ל לומר ביישוב המנהג:

דרכי משה עריכה

(א) והמנהג לומר בו שיר השירים ואם שבת בימים האחרונים של פסח אומרים אותו ביום האחרון בשבת וכתב אבודרהם נהגו עולם לקרות בחג המצות שיר השירים מפני שמדבר בגאולת מצרים ובחג השבועות רות מפני שכתוב בו בתחלת קציר ועוד שאבותינו שקבלו התורה נתגיירו וכן רות נתגיירה ובחג הסוכות אומרים קהלת מפני שכתוב בו תן חלק לשבעה וגם לשמונה שהם ימי החג ואמרינן במסכת סופרים הקורא בחמש מגילות מברך על מקרא מגילה ואפילו היא כתובה בין הכתובים עכ"ל וכ"כ מהרי"ל וכ"ה בהג"מ הל' ט"ב וכן המנהג דלא כמרדכי שכתב פ"ק דמגילה דאם היא כתובה בין הכתובים יש לברך עליה על מקרא כתובים כתב במנהגים שלנו די"ל אף בי"ט אחרון של פסח זמן חירותינו וכ"כ מהרי"ל וכן המנהג דלא כי"א שכתבו די"ל זמן שמחתינו לפי שהיו שמחים שטבעו בים וכבר מוזכרת סברא זו בהגהת מהרי"ל: