טור אורח חיים צא
<< | טור · אורח חיים · סימן צא (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור
עריכה[1]בגדיו כיצד? גרסינן בפרק קמא דשבת (יא) רבה בר רב הונא ראמי פוזמקי ומצלי, פירוש היה מתקשט בבתי שוקים בשעת תפילה, אמר רב אשי חזינא לרב כהנא כי איכא ריתחא בעלמא פכר ידיה ומצלי כעבדא קמיה מריה וכי ליכא ריתחא מציין נפשיה ומצלי, פירוש כשהיה עת זעם היה חובק ידיו דרך צער ומתפלל וכשהיה עת שלום היה מתקשט בבגדים נאים ומתפלל.
ואפילו אין לבו רואה את הערוה, כגון שחוצץ בטליתו על מתניו, שמותר לקרות קריאת שמע, אסור להתפלל עד שיכסה את לבו, דתניא היתה טלית של בגד או של עור חגורה על מתניו קורא קריאת שמע ולתפילה עד שיכסה את לבו. כתב הרמב"ם ז"ל: לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה שיתכסה, הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא, ולכתחילה לא יעשה כן.
וגרסינן בפרק קמא דשבת למאן דאמר תפילת ערבית רשות, כיון דשרא המייניה לא מטרחינן ליה, פירוש לאחר שהתיר אזורו אין מטריחין אותו לחזור ולחגור כדי להתפלל, ופריך וליצלי הכי, פירוש יתפלל בלא חגור, ומשני משום "הכון לקראת אלהיך ישראל". וכתב בעל התרומות מכאן יש ללמוד שצריך אדם לאזור אזור בשעת תפילה, אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה.
ויכסה ראשו(ב). וכתב הרמב"ם ז"ל: לא יעמוד בתפילה באפונדתו, ולא בראשו מגולה, ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני גדולים אלא בבתי רגלים:
בית יוסף
עריכהבגדיו כיצד וכו' דתניא היה טלית של בגד או של עור וכו' — בפרק מי שמתו (דף כד:)-(דף כה.). ופירש רש"י: היתה טלית חגורה על מתניו. לכסותו ממתניו ולמטה, אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום, קורא קריאת שמע. אבל לתפילה. צריך הוא לראות את עצמו כאילו עומד לפני המלך ולעמוד באימה, אבל לקריאת שמע אינו מדבר לפני המלך:
כתב הרמב"ם ז"ל: לא כיסה את לבו וכו' — בפרק ד מהלכות תפילה:
וגרסינן בפרק קמא דשבת (דף ט:), למאן דאמר תפילת ערבית רשות, כיון דשרא המייניה וכו'. וכתב בעל התרומה: מכאן יש ללמוד שצריך אדם לאזור אזור בשעת התפילה וכו' — כן כתב שם הר"ן, וכן פסקו הגהות מיימונית בפרק ה מהלכות תפילה. אבל התוס' והרא"ש כתבו שם: מכי שרא המייניה לא מטרחינן ליה. מכאן נראה שצריך לאזור חלציו כשמתפלל. ובמחזור ויטרי כתב שאין צריך, דהא שצריך לאזור חלציו היינו משום שלא יהא לבו רואה את הערוה, ואנן אית לן אבנט ומכנסים, ולהם לא היה להם מכנסים. ועם כל זה כתב הרא"ש: ומיהו מצוה לאזור משום הכון לקראת אלהיך ישראל. וכתב הר"ן: מיהו דווקא לעניין תפילה, דהיינו י"ח, אבל שאר ברכות דיין בלא חגורה, דהא חברין בבלאי הוו שרו המיינייהו ומברכים המוציא וברכת המזון. והגהות מיימוניות כתבו בפרק ה מהלכות תפילה בשם סמ"ק, דהא דאמרינן דאסור להתפלל בלא חגורה, הני מילי תפילה כגון י"ח, אבל לעניין קריאת שמע ושאר ברכות אין לחוש בחגורה, רק שלא יהא לבו רואה ערוותו שיהא לו מכנסים, כדמשמע בפרק קמא דשבת שהיו רגילים להסיר חגורותיהם בשעת סעודה, אף על פי שמברכין ברכת המוציא וברכת המזון. מיהו לבו רואה את הערוה אף בשאר ברכות אסור, ודלא כרש"י שפירש בברכות דמותר(א), ע"כ. וכתב רבינו ירוחם, שיש מי שכתב, שמי שרגיל לחגור כל היום, אם התיר חגורתו קודם תפילה צריך לחזור ולחגור; אבל מי שהולך בכל היום בלא חגורה, אין צריך לחגור לתפילה:
ומה שכתב רבינו: ויכסה ראשו — הכלבו כתב בסימן י"א: כתב הר"ם שאינו אסור לילך בגילוי הראש, כי מה שאמרו בפרק כל כתבי (דף קנז:): תיתי לי דלא סגינא ד' אמות בגילוי הראש – רוצה לומר שזו מדת חסידות. והרי"ף כתב שיש למחות שלא ליכנס בבית הכנסת בגילוי הראש. ורבינו ירוחם כתב בסוף נתיב ט"ז שאסור לברך בגילוי הראש. ובמסכת סופרים פרק י"ד כתב: פוחח, הנראים כרעיו, או בגדיו פרומים, או מי שראשו מגולה, פורס את שמע. ויש אומרים, בכרעיו ובגדיו פרומים פורס, אבל לא בראשו מגולה, אינו רשאי להוציא הזכרת השם מפיו, עד כאן. נראה שהוא מחלוקת אם מותר לברך בגילוי הראש או אם אסור. וכיון דרבינו ירוחם פסק כמאן דאמר אסור, הכי נקטינן:
וכתוב בתרומת הדשן, שכובעים הקלועים מקש חשיבי כיסוי לראש להתפלל בהם; אבל הנחת היד על הראש לא חשיב כיסוי. וכתב דטעמא, משום דהראש והיד חד גוף אינון ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. ולפי דבריו משמע שאם אחר מניח ידו על ראשו של זה, חשיב שפיר כיסוי:
וכתב הרמב"ם: לא יעמוד בתפילה באפונדתו וכו' — בפרק ה מהלכות תפילה. ונראה מדבריו, שאם דרך אנשי המקום לעמוד יחפים בפני הגדולים, כמו בארץ הערב, שרי להתפלל יחף. אבל בהגהות מיימונית כתוב: אסור להתפלל בלא מנעלים, דאמרינן בחגיגה (דף יג:): לאו אורח ארעא לגלויי כרעיה קמיה מריה, עכ"ל. ולא חילק בין מקום למקום. ומיהו אפשר דבמקום שנהגו לעמוד יחפים בפני הגדולים אינו בכלל זה, דהא חזינן דאורחייהו לגלויי כרעייהו קמי מרייהו, ולא אמרינן בהו דבטלה דעתן. וכן נהגו העולם בכל ארץ הערב להתפלל יחפים:
כתב עוד הרמב"ם בפרק הנזכר: דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים:
בית חדש (ב"ח)
עריכהדף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
בגדיו כיצד גרסי' פ"ק דשבת (דף י') רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי וכו' נראה דמדקאמר דבשעת תפלה רמי פוזמקי אלמא דכל היום לא ראמי להו אלא היה לבוש בתי שוקים של פשתן בלחוד אבל אינו הגון לעמוד בהן בשעת תפלה לפני ממ"ה הקב"ה ולכך נתקשט בבתי שוקים של בגד וכן קבלתי דאין להתפלל בבתי שוקים של פשתן בלחוד אם לא לביש עלייהו פוזמקי שקורין זאקי"ן ארוכין דכיון דגנאי הוא לעמוד לפני השררה והגדולים בבתי שוקים של פשתן א"כ יש להקפיד שלא יעמוד בהם בשעת תפלה ומכ"ש שיש לגעור באותם שלובשין בתי שוקים של פשתן ונועלין פנטאפלי"ן שהעקב מגולה ומקצתן לובשין בתי ידים שקורין הנטשק"ש ועומדין בתפלה ומהר"ר יעקב פולק ז"ל קרא עליהם המקר' הזה אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני ועיין במ"ש בסוף סימן זה:
אמר רב אשי וכו' נראה דה"ק דכשהיה עת שלום לא מיבעיא דלא הוי פכר ידיה אלא עומד בתפלה ומנח ידיו על לבו כפותים וכו' כדלקמן סוף סי' צ"ה אלא שגם היה מציין נפשיה ומתקשט בבגדים נאים ומתפלל מיהו הך דרמי פוזמקי ומצלי אפי' כי הוה ריתחא בעלמא אין להתפלל בלא פוזמקי מטעמא דפי' בסמוך:
ואפילו אין לבו רואה את הערוה וכו' פי' רש"י פ' מי שמתו דלתפלה צריך הוא לראות את עצמו כאילו עומד לפני המלך ולעמוד באימה אבל ק"ש אינו לפני המלך עכ"ל ומביאו ב"י ונראה מלשונו דצריך לכסות כל גופו כאילו עומד לפני המלך באימה והא דתניא ולתפלה עד שיכסה את לבו לאו דוקא לבו אלא כל גופו צריך שיכסה ולא נקט לבו אלא איידי דרישא דלק"ש א"צ לכסות את לבו קאמר בסיפא דלתפלה צריך לכסות את לבו ואה"נ דה"ה כל גופו צריך לכסות והכי משמע מדתניא פוחח אינו עובר לפני התיבה דאלמא דלפני התיבה אינו עובר אבל מותר להתפלל כשבגדיו קרועים וזרועותיו מגולות כיון שהוא עני ואין לו בגדים אחרים אבל ערום לגמרי ממתניו ולמעלה ודאי אסור שאפילו ראשו מגולה בלבד רוב הפוסקים אוסרים כמ"ש ב"י:
וגרסינן בפ"ק דשבת וכו' וכתב בעל התרומות וכו' פי' כיון דקי"ל כי"א דלבו רואה את הערוה אסור כדכתבו התוספות ס"פ מי שמתו (דף כ"ה) בד"ה והרי לבו ודלא כפי' רש"י ותלמידו ה"ר שמעיה דפסקו כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר וכדלעיל בסימן ע"ד דהכי נקטינן דאסור א"כ הני חברין בבלאי דשרו המיינם ומברכין המוציא וברכת המזון בע"כ דהיה להם אבנט דאל"כ היה אסור להן לברך כיון דלבו רואה את הערוה ואפ"ה לתפלה אסור להתפלל עד שיחגור אזורו משום הכון לקראת אלהיך פי' התנאה לפניו וכ"כ סמ"ק בסוף סי' י"א דאסור להתפלל בלא חגורה ואיכא לתמוה אמ"ש התוס' בפ"ק דשבת (בדף י') בד"ה טריחותא וז"ל ומכאן שצריך לאזור חלציו כשמתפלל ובמחזור ויטרי מפרש דטעם דבעי אזור שלא יהא לבו רואה את הערוה ודוקא להם שלא היה להם מכנסיים לכך היו צריכין לאזור בשעת תפלה אבל לדידן שיש להם אבנט של מכנסיים אין אנו צריכין לאזור עכ"ל. דאלמא דס"ל לתוס' כה"ר שמעיה שחיבר מחזור ויטרי דהלכה כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר בק"ש ובשאר ברכות אלא דלתפלה קפדינן דלא יהא לבו רואה את הערוה משום הכון שזה סותר מ"ש התוספות בשם ר"י בסוף פרק מי שמתו דהלכה כי"א דאף בק"ש ושאר ברכות אסור כשלבו רואה את הערוה ומיהו י"ל דמ"ש התוס' בפ"ק דשבת אינו מתוס' דר"י אלא דשאר בעל התוס' דתופס פסק רש"י וה"ר שמעיה עיקר דלא כדפסק ר"י וכ"פ בהגהות אשיר"י ס"פ מי שמתו כרש"י אבל אכתי קשה בדברי הרא"ש דבס"פ מי שמתו פסק כר"י דלבו רואה את הערוה אסור בק"ש ובפ"ק דשבת כתב וז"ל מכאן נראה שצריך לאזור חלציו כשמתפלל ובמחזור ויטרי כתב שא"צ וכו' ומיהו מצוה לאזור משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל עכ"ל אלמא דמסקנתו כמחזור ויטרי דלדידן א"צ אזור כשמתפלל ותו קשה דכיון דמסקנת הרא"ש לשם דלבו רואה את הערוה מותר בק"ש וברכות וא"צ אזור לדידהו אלא כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה משום הכון א"כ לדידן שיש לנו מכנסיים ואין לבו רואה את הערוה כשמתפלל אית ביה משום הכון ושוב א"צ עוד אזור משום הכון מיהו בהא איכא למימר דכיון דתלמודא קאמר דצריך לחגור אזור כשמתפלל משום הכון אע"ג דלא קאמר הכי אלא לדידהו שלא היה להן מכנסיים מ"מ ודאי מצוה איכא טפי משום הכון באזור מבמכנסיים הלכך אף לדידן מצוה איכא באזור משום הכון אע"ג דאית לן מכנסיים אבל אכתי קשה דכאן אמר הרא"ש דמצוה הוא דאיכא אבל אין בו איסור אם מתפלל בלא אזור ולמאי שפסק בפ' מי שמתו כר"י איסורא נמי איכא ונראה דזאת היתה דעת רבינו שלא הזכיר דעת הרא"ש בדין זה לא בסימן ע"ד ולא כאן דמסופק היה בדבריו כיון שהפסקים סותרין זה את זה איזה מהן עיקר אבל לפעד"נ דהרא"ש תופס עיקר כפר"י שכתב בפ' מי שמתו דלבו רואה את הערוה אסור בק"ש ובפ"ק דשבת הכי פירושו תחלה כתב מכאן נראה שצריך לאזור חלציו כשמתפלל כלומר כיון שצריך א"כ איסורא איכא אם מתפלל בלא אזור והיינו כר"י וכמו שפסק הרא"ש בפרק מי שמתו ואחר כך כתב ובמחזור ויטרי כתב שא"צ וכו' ומיהו אף למחזור ויטרי מצוה איכא לאזור אבל הרא"ש עצמו תופס כמ"ש תחלה בסתם מכאן נראה שצריך לאזור חלציו כשמתפלל דהיינו כר"י ואיכא איסורא אם מתפלל בלא אזור מיהו בדיעבד כדאי הוא רש"י ורבינו שמעיה לסמוך עליהם בדיעבד וא"צ לחזור ולהתפלל:
ויכסה ראשו כתב מהרא"י בת"ה סימן עשירי דהטעם משום קלות ראש כלפי שמיא דמדכר שם המקום ב"ה שלא באימה וביראה וכובע של קש הוי נמי כסוי אבל כסוי דגוף עצמו כגון דמניח ידו על ראשו לא הוי כסוי דאין הגוף יכול לכסות את עצמו ומיהו נוהגין להמשיך הבית יד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כסוי מבית היד כמו משאר בגד כשאין הגוף לבוש בו:
וכתב הרמב"ם ז"ל לא יעמוד בתפלה וכו' וז"ל התוס' בפ"ק דשבת רמי פוזמקי מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט' באב ויה"כ עכ"ל וכן כתב במרדכי ונראה דלא כתבו כך אלא להוציא ממקצת מדינות שמתפללין יחף ולכך אמר דלאו שפיר עבדי שהרי אפילו כשנועל מנעליו הקפיד דרמי פוזמקי ומצלי כ"ש דאסור ביחף וכן נראה מפירש"י שכתב רמי פוזמקי נותן אנפילאות חשובות ברגליו אבל רבינו לא נראה לו לאסור במדינות שנוהגין להתפלל יחף כיון שכך נוהגין לעמוד לפני גדולים ולכך הביא דברי הרמב"ם שאינו אוסר אלא במקום שאין עומדין יחף לפני הגדולים דלא כמ"ש התוס' לאסור בסתם ועיין במ"ש בתחלת סימן זה:
דרכי משה
עריכה(א) וכן כתב הרא"ש פרק הרואה, דלבו רואה את הערוה אסור בכל הברכות:
(ב) עיין לעיל סימן ב' כתבתי אם יש איסור לילך כל היום בגילוי הראש:
הערות
עריכה- ^ יש מוסיפים כאן: תיקון