טור אורח חיים מט

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן מט (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

הלכות ברכות השחר

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

ומה שקורין פרשת התמיד על פה, וכן פסוקי דזמרא, אף על גב דקיימא לן: דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה?^(א) כתב דודי הרב רבי חיים ז"ל: כל דבר שרגיל ושגור בפי כל^(ב), אין בו משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר, דלא אמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן, אבל כל אחד לעצמו שרי. לכן נוהגים באשכנז, כשמגיע ש"ץ לפסוקים שבתפילה, כגון "מי כמוכה באלים ה'", "ה' ימלוך לעולם ועד", שהוא שותק והקהל אומר אותו כל אחד ואחד בפני עצמו:

בית יוסף

ומה שקורין פרשת התמיד על פה וכן פסוקי דזמרה אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב וכו' — בפרק הניזקין (דף ס:) ובתמורה פרק יש בקרבנות (דף יד:) אמרינן הכי. וטעמא, משום דאיכא מילי טובא דמדרשי מתוך הכתב, כגון יתרות וחסרות, וקרי ולא כתיב ודכוותייהו; ואי אמרת להו על פה, בציר להו. וכתבו התוספות בפרק יש בקרבנות (ד"ה דברים): ואם תאמר, היכי אמרינן מזמורים על פה? ויש לומר, דאין להקפיד, רק מה שכתוב בחומש. אמנם קשה, היכי קרינן "ויושע" וקריאת שמע? ויש לומר דאין להקפיד אלא בדבר שמוציא אחרים ידי חובתן.

והמרדכי כתב בפרק הניזקין: ואם תאמר, והיאך קרינן שירת הים ופרשת הקרבנות בבית הכנסת בעל פה? והלא דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה. ואומר רבינו תם, דהני מיגרס גריסן. תדע, דאמרינן (מנחות לב, ב): תפילין ומזוזות נכתבין שלא מן הכתב, דמיגרס גריסן. והא דאמרינן ביומא (דף סח:): "ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה", התם נמי טעמא כדפריש, דאין גוללין ספר תורה בציבור; ולהביא ספר תורה אחר אי אפשר, משום פגמו של ראשון.

והרב רבינו יונה כתב בפרק קמא דברכות (דף ה. ד"ה לא הפסיד) אהא דתנן: "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה": ויש לשאול, מה בא להשמיענו? ותירץ ה"ר שלמה מן ההר, דאתא לאשמועינן, שאף על פי שדברים שבכתב לא ניתנו לאומרם על פה, קריאת שמע יכול לקרות על פה, ואף על פי שאינו קורא אותה לשם חובה, דכיון שניתנה לאמרה על פה לחובה, יכול לאמרה אפילו שלא לחובה כל הפעמים שירצה. ומזה הטעם התקינו לומר פרשת הקרבנות על פה בכל יום, מפני שהיא חובה כדאמרינן במדרש (תענית כז, ב), אמר אברהם אבינו: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו ח), כלומר: באיזה זכות יתקיימו להם הבטחותיך? אמר ליה: בזכות הקרבנות, שנאמר: "קחה לי עגלה משולשת" וכו' (בראשית טו ט). תינח בזמן שבית המקדש קיים; בזמן שאין בית המקדש קיים מאי? יאמרו לפני פרשת הקרבנות, ומעלה אני עליהם כאילו בנו בית המקדש והקריבו עליו קרבן. ומזה הטעם אומרים בהרבה מקומות פרשת ברכת כהנים, דכיון שחובה לומר בכל יום ברכת כהנים על פה בשעת נשיאת כפים, יכול לאמרה אפילו שלא במקום חובה. ומזה הטעם אמרו: "ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה"; דכיון שהוא מעניין הקרבנות, ומצינו שמצוה לומר פרשת הקרבנות על פה כדאמרינן לעיל, לא חששו בקריאתה אפילו כשאינו לחובה. כללו של דבר, כל פסוק שניתן למצוה או לחובה לאמרו על פה, יכול לאמרו כמה פעמים שירצה אפילו בשעה שאין בו מצוה כלל, ואין בזה משום דברים שבכתב לא ניתנו לאומרם על פה, הואיל וניתנו לאומרם פעם אחת, עד כאן. והכלבו כתב על פרשת התמיד וברכת כהנים שנהגו לאומרם על פה, אף על גב דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה: משום "עת לעשות לה'" נהגו בו היתר, שאי אפשר לכל אחד להביא לו ספר לקרות בו בכל בוקר. ובסימן י"ג כתב, שמזמור "יענך ה' ביום צרה" אומר אותו בלחש רק פסוק ראשון, לפי שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה. וטעם זה בקריאת שמע שאנו אומרים בלחש, וכן כמה פסוקים. ובשביל פסוקים שנים או שלש, הואיל והן שגורין אין לחוש. יש אומרים, שאין אסור לומר על פה אלא בניגון הטעמים. ובירושלמי מפרש, "דברים שבכתב" וכו' שזהו דוקא בספר תורה, שמא יאמרו: חסר משם; אבל בתפילה אין לחוש כלל. והרבינו פרץ כתב, דווקא להוציא אחרים ידי חובתן אמרינן דברים שבכתב, אבל גבי עצמו לא, כדמפרש בתוספות, עד כאן לשונו.

והרב ר' דוד אבודרהם כתב אצל הקרבנות החילוק של הירושלמי, דהא דאמרינן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה, שהוא בקורא בתורה, שמא יאמרו חסר משם, אבל בתפילות אין לחוש^(ג):

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ומה שקורין פ' התמיד על פה כו' החילוק שכתב ה"ר חיים כתבו המרדכי בשם ר"ת בפרק הניזקין ומביא ראיה מהא דאיתא בפרק הקומץ דתפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב דמגרס גריסן פי' שהסופרים רגילין בהן ומביאו ב"י וע"ל סימן ל"ב ולפי זה הא דכתב ה"ר חיים ז"ל דבר שרגיל ושגור בפי כל וכו' אין ר"ל דוקא שיהא רגיל בפי כל דאפילו אינו שגור בפי כל מכל מקום לאותו שהוא רגיל בהן מותר לו לאומרן על פה כי היכי דשרינן לסופרים שרגילין בפרשת תפילין ומזוזות אע"ג דאינן שגורין בפי כל שאר העולם אלא לפי דהקושיא של פרשת התמיד ופסוקי דזמרה הוי קשה על כל אדם שאומרים אותם על פה צריך לתרץ דשגורה בפי כל. והחילוק שכתב הרא"ש בין להוציא אחרים ובין להוציא לעצמו כתבו התוספות פרק יש בקרבנות וכן כתב הכלבו בשם הר"ף ומביאו ב"י והכי עיקר דאין רשאי להוציא אחרים בעל פה אף על פי שהוא רגיל ושגור בפי השליח צבור וכמו שכתב רבינו לכן נוהגים וכו' ונראה דאף ה"ר חיים מודה בזה דלהוציא אחרים לא מהני הא דשגור בפי השליח צבור ולא היתה דעת ה"ר חיים אלא לומר דאפילו לעצמו לא שרי לקרות פרשת התמיד ופסוקי דזמרה בעל פה אם אינו שגור בפיו והכי נקטינן וגם הרא"ש מודה בזה ואין הפירושים חולקים כלל דזה וזה מדברי התוס' הם ולכן נזהרים המדקדקים שלא לומר על פה כלל אפילו לעצמם משום דלפעמים אינו שגור בפיהם בפרט לזקנים דהשכחה גוברת בהם ועיין בב"י כתב עוד כמה טעמים למה אומרים בעל פה. וכתבו עוד התוס' והביאו ב"י דאין אנו מקפידין אלא על שכתוב בחומש ולכן לא קשה מפסוק לעושה אורים גדולים כל"ח ומפסוק השם נפשנו בחיים ומפסוק כי פדה ה' את יעקב:

דרכי משה

(א) מצאתי בהגהת אלפס דמגילה שכתב, דהא דאסור לאמרו על פה, דוקא יחיד, אבל ציבור ביחד שרי, ולכן עונים "מי כמוכה" וכו'.

(ב) וכתב באור זרוע הלכות תפילין: אם אינו שגור בפי כל, אף על גב דשגור בפיו, אסור לאמרו בעל פה.

(ג) ועיין ביו"ד סימן רפ"ג אי מותר לכתוב אלו הפרשיות בפני עצמן.