טור אורח חיים מח

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן מח (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

הלכות ברכות השחר

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

וקבעו לקרות פרשת התמיד^(א), כדאיתא במדרש: "בזמן שאין בית המקדש קיים, מה תהא עליהם? אמר לו: כבר הקדמתי להם סדר הקרבנות; כל זמן שעוסקין בהן, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני".

ובסידור רב עמרם כתוב פרשת ברכת כהנים אחר ברכת התורה קודם פרשת התמיד. ויש נוהגין לומר אחריה פסוק "וערבה לה' מנחת יהודה" וגו'.

וטוב לומר אחריה סדר המערכה, שזה נוסחה:

"אביי מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא ואליבא דאבא שאול. מערכה גדולה קודמת למערכה שנייה של קטורת. מערכה שנייה של קטורת קודמת לסידור שני גזרי עצים. וסידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי. ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות. והטבת חמש נרות קודם לדם תמיד. ודם תמיד קודם להטבת שתי נרות. והטבת שתי נרות קודם לקטורת. וקטורת קודם לאברים, ואברים קודמין למנחה, ומנחה לחביתין, וחביתין לנסכים, ונסכים קודמין למוספין, ומוספין קודמין לבזיכין, ובזיכין קודמין לתמיד של בין הערבים, שנאמר: והקטיר עליה חלבי השלמים, עליה השלם כל הקרבנות כולם".

וטוב לומר אחר זה:

"ריבון העולמים, אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד במועדו, ולהיות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם. ועתה בעוונותינו חרב המקדש ובטל התמיד, ואין לנו כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו, ואתה אמרת: ונשלמה פרים שפתינו. לכן יהי רצון מלפניך שיהא זה חשוב ומקובל לפניך כאילו קרב התמיד במועדו ועמדתי על מעמדו".

ואם אין יכול לאומרו מפני שהוא עם הציבור, טוב הוא שיקרא פרשת התמיד לבדו ויאמר אותו, ואין לחוש אם יקרא פרשת התמיד שנית עם הציבור, ולרווחא דמילתא יכוין בקריאה שנייה כקורא בתורה.

ובשבת מוסיפין: "וביום השבת שני כבשים" וגו'. ונוהגין באשכנז לקרות בראש חודש "ובראשי חדשיכם". ובעל המנהיג השיב על המנהג, מפני שאין נכון להזכיר קרבן מוסף עם תמיד של שחר. ואינו קשה, שמוסף זמנו כל היום:

בית יוסף

וקבעו לקרות פרשת התמיד כדאיתא במדרש: בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם וכו' — הכי איתא בפרק בתרא דתענית (דף כז:) ובסוף פרק בני העיר ((דף לא:) וכתבתיו בסימן א' (ד"ה ופרשת):

ובסידור רב עמרם כתוב פרשת ברכת כהנים אחר ברכת התורה קודם פרשת התמיד — וכן אנו נוהגים. והטעם שאנו אומרים פרשת ברכת כהנים, נראה שהוא מפני שאנשי משמר היו אומרים אותה בכל בוקר, וכמו שכתבו התוספות בסוף פרק קמא דברכות (יא: ד"ה וברכת):

ויש נוהגים לומר אחריה סדר המערכה שזה נוסחה אביי מסדר סדר מערכה וכו' — והיא בפרק ג דיומא (דף לג.). ופירש רש"י: "אביי מסדר סדר מערכה. מנה סדר עבודות של כל יום ויום: משמיה דגמרא. דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא: ואליבא דאבא שאול. דאמר בפרק קמא (שם יד:), הטבת כל הנרות קודמות לכל הקטרות: מערכה גדולה. שעליה הקטירו כל הקטרות, קודמת לסדר לפני המערכה שניה שעושין בקרן מערבית דרומית משוך מן הקרן ארבע אמות לצד צפון, שממנה חותין גחלים להכניס למזבח הפנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד, פרס שחרית ופרס בין הערבים: לסידור שני גזרי עצים. שמסדרין על מערכה גדולה: לדם התמיד. לשחיטה ולזריקה: קטורת. על מזבח הפנימי: קודמת לאברים. להקטיר אברי התמיד על מזבח החיצון: למנחה. מנחת נסכים של תמיד דכתיב (במדבר כח ה) "ועשירית האיפה סולת למנחה": לנסכים. לנסך יינו של תמיד: ונסכים למוספים. אם שבת הוא: שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים. ודריש ליה לשון השלמה, עליה, על העולת תמיד של שחר האמור בראש המקרא, שנאמר: "וערך עליה העולה והקטיר", והוסיף והשלים אחריה כל הקרבנות, ולא על של בין הערבים שהוא אחרון לכל הקרבנות", עד כאן.

ואף על פי שהרמב"ם בפרק ו מהלכות תמידין ומוספין (ה"ג) פסק כרבנן, דפליגי אאבא שאול ואמרי: קטורת מפסיק בין הטבת חמש להטבת שתים, ושחיטת התמיד וזריקתו קודם להטבת חמש, וכן נראה דעת סמ"ג בסימן קצ"ב. וכתבו עוד: והמדשן את המזבח מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד, ולפי זה היה ראוי לסדר כך: "וסידור שני גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודם התמיד, ודישון מזבח הפנימי ודם התמיד קודם להטבת חמש נרות, והטבת חמש נרות קודם לקטורת, וקטורת קודם להטבת שתי נרות, והטבת שתי נרות קודם לאברים, ואברים לחביתין" וכו'; מאחר שמצאו העולם שאביי סידר הסדר אליבא דאבא שאול, משמע דסבירא ליה דהכי הלכתא, ולכן לא רצו לשנות הסדר ההוא:

ואין לחוש אם יקרא פרשת התמיד שנית עם הציבור — כלומר, ולא תימא דהוי כמקריב שני תמידין בשחרית, והוי כמוסיף על המצוות; דבקריאה בעלמא ליכא משום בל תוסיף:

ובעל המנהיג השיב על המנהג וכו' — זה לשון המנהיג: ואשר כתב רב עמרם לשבת, "וביום השבת", לראש חודש "ובראשי חדשיכם", וכן מנהג פרובינצה וספרד – לא יתכן, דהיאך נזכיר קרבן המוספין קודם לתמיד השחר? ועל מקומן הן נזכרין במוסף. וצא ולמד משעירי הרגלים, שאינן נזכרין כי אם בתפילת המוסף בלבד, עד כאן לשונו. ורבינו טען עליו על הטעם הראשון, שמוסף זמנו כל היום. ואינה טענה, שאף על פי שזמנו כל היום, מכל מקום לכתחילה צריך להקדים של שחר למוספין. ועל מה שכתב המנהיג: "וצא ולמד משעירי הרגלים", יש לומר, דשאני מוספי הרגלים, שגם בתפילת המוספין אין אומרים אותן, מפני שאין רגילים בהם ויבואו לטעות. ובכלבו כתוב שאין מוסיפין בראש חודש פרשת "ובראשי חדשיכם", ולא במועד פרשת המועד, לפי שקורין אותה בתורה. אבל פרשת התמיד שאין קורין אותה בתורה, שאין בכל יום ספר תורה, ולא מוסף שבת, לפי שאין בו אלא שני פסוקים, לכך נהגו לאמרם בכל יום ופרשת שבת בכל שבת, עד כאן לשונו. וכן נהגו^(ב):

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

וקבעו לקרות פרשת התמיד וכולי כתב בית יוסף והטעם שאומרים ברכת כהנים נראה שהוא משום שאנשי המשמר היו אומרים אותו בכל בקר וכמ"ש התוס' ספ"ק דברכות סוף (דף יא) עכ"ל ומ"מ קשה למה הקדימו לאמרן קודם פרשת התמיד ואפשר דס"ל כהצרפתים דאף בברכת התורה צריך שישנה על אתר וכיון דלא תקנו פ' התמיד אלא שתהא במקום הקרבת קרבן ולא לשם קריאה על כן הקדימו ברכת כהנים כדי לגלות דמשום קריאה אומרים אותה וה"ל קורא על אתר מיד אחר הברכה דהשתא אפילו ילך לעסקיו ואח"כ יתחיל ללמוד לאחר כמה שעות לא הוי הפסק וא"צ לברך כדלעיל בסימן הקודם ולפי שאנו תופסין כדברי התוס' בשם ר"י דא"צ וכך היא דעת ה"ר יונה והרא"ש והר"ר ירוחם והמרדכי על כן אין נוהגין לומר ברכת כהנים קודם פרשת התמיד מיהו כבר כתב רבינו בס"ס מ"ו שהוא הנהיג לומר ברכת התורה מיד אחר אלהי נשמה ולומר אחריה ברכת כהנים וכו' וכך הוא מנהגינו בסדורים שבידינו וגם כתוב בהם אחר ברכת כהנים משנת אלו דברים שאין להם שיעור וברייתא דאלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם וכמ"ש התוספות בשם הצרפתים ע"ש ועיין בסי' מ"ו בסופו:

אביי מסדר סדר מערכה בפ"ג דיומא ריש (דף ל"ג) ופירש"י מנה סדר עבודות של כל יום ויום: משמיה דגמר: דכוליה ישיבה דרבנן דבי מדרשא: ואליבא דאבא שאול דאמר בפ"ק סוף (דף י"ד) הטבת כל הנרות קודמת לקטורת ובדם התמיד מפסיק להו לנרות אבל רבנן פליגי עלי' וס"ל דבקטור' מפסיק להו והתם מפרש במאי פליגי: מערכה גדולה שעליה יקטירו כל הקטרות קודמת לסדר לפני המערכה שנייה שעושין בקרן מערבית דרומית משוכה מן הקרן ד' אמות לצד צפון וקרוייה של קטורת לפי שממנה חותין גחלים להכניסה למזבח הפנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד פרס שחרית ופרס בין הערבים: לסידור שני גזרי עצים מצוה בכל יום כשערכו המערכה להוסיף עליה שני בקעיות עצים ארוכות כמדת רוחב המערכה הגדולה ונותנן ממעל לעצי המערכה שנאמר ונתנו עצים על האש וכן בין הערבים: להטבת חמש נרות הא דמפסיק ההטבה בשחיטת התמיד וזריקת דמו ואינו מטיבם כולם יחד משום דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות אמרה תורה חלק ההטבה לשני בקרים ועושה הטבת חמש נרות בתחלה ואחר כך הטבת שתי נרות האחרים דכיון שהתחיל עביד רובא וכו' והטבה הוא ניקוי הבזיכים וקנותם וחלוף הפתילות והסרת השמן הישן והדשן ונתינת שמן חדש ופתילה חדשה: קודם לדם התמיד לשחיטה ולזריקה: לקטורת של מזבח הפנימי: לאברים להקטיר אברים של תמיד על מזבח החיצון: למנחה מנחת נסכים של תמיד דכתיב ועשירית האיפה סלת למנחה וגומר: לנסכים לנסך יינו של תמיד: למוספין אם שבת הוא: לבזיכין לשני בזיכי לבונה שנקטרת הלבונה כשמסלקין את הלחם בשבת: עליה השלם כו' על עולת תמיד של שחר הקטר והשלם כל הקרבנות ולא על של בין הערבים לימד על תמיד של בין הערבים שהוא אחרון לכל הקרבנות:

ואין לחוש אם יקרא פרשת התמיד שנית עם הציבור פי' וא"כ הוי כמקריב שני תמידין ואיכא בל תוסיף דבקריאה בעלמא ליכא משום בל תוסיף ב"י:

ובעל המנהיג השיב על המנהג מפני שאין נכון להזכיר קרבן של מוסף עם תמיד של שחר נראה דרצונו לומר דבשעה שמזכיר תמיד של שחר בבקר קודם תפלת שחרית אין נכון להזכיר עמו קרבן מוסף דהא תפלת שחרית ניתקן במקום קרבן תמיד ועדיין לא התפלל א"כ אין נכון להזכיר של מוסף באותה שעה ומשמע דאם היה מזכירו לאחר תפלת שחרית קודם מוסף היה נכון:

ומ"ש רבינו ואינו קשה שמוסף זמנו כל היום כלומר כיון שאין כאן אלא הזכרה בעלמא כי היכי דמזכיר תמיד של שחר ועדיין לא התפלל של שחרית ה"נ מזכיר של מוספין כיון דזה וזה זמן הקרבתם הגיע דמוסף זמנו כל היום:

דרכי משה

(א) כתב הרב אבודרהם, דנהגו ישראל להתנועע בשעה שקורין, כמו בנתינת התורה שהיתה ברתת וכו'. גם על שם "כל עצמותי תאמרנה" וגו', כי כל עצמותיו היו מתנועעים בשעת שבח הבורא יתברך, עד כאן לשונו. והרקנט פרשת "וישמע יתרו" כתב הטעם על פי הקבלה בתנועות אלו שמנענעים ישראל בשעת התפילה, וכן הוא בזהר:

(ב) אמנם מנהגינו כמנהג אשכנז, וכן כתב הטור לקמן סימן תכ"א: