פתיחת התפריט הראשי

טור אורח חיים כט

טורעריכה

  • ולא יברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חקיו"(א) כשמסירם, שאין הלכה כבני מערבא שהיו מברכין "לשמור חקיו" בשעת הסרתם, מפני שסוברין שלילה לאו זמן תפילין הוא, ודורשים אותו מ-"ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה", שדורשים ימים ולא לילות. ואנן קיימא לן לילה זמן תפילין הוא, הילכך אין לברך אפילו כשיסירם בלילה.  ואפילו בערב שבת בין השמשות שצריך אז להסירם - אין לברך; שמה שצריך אז להסירם, לא מ-"ושמרת" אנו למדין אותו, אלא משום דכתיב בהן "והיו לאות על ידך", ושבת ויום טוב אין צריכין אות, הילכך אין לברך כלל.  וראיתי כתוב על שם רב האי גאון: הרשות בידו אם ירצה לברך. ואני תמהא, דוודאי כיון שאינו חייב לברך, אם יברך הוי ברכה לבטלה.

בית יוסףעריכה

  • ולא יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חקיו כשמסירם שאין הלכה כבני מערבא וכו'. בסוף פרק הקומץ (מנחות לו ב) תנא: "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" (שמות יג י), ימים ולא לילות, "מימים" ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: לא נאמרה "חקה" זאת אלא לענין פסח בלבד. ומפרש בגמרא דקסבר רבי עקיבא לילה זמן תפילין, אבל שבתות וימים טובים לאו זמן תפילין. ונפקא ליה מדכתיב (שמות יג ט) "והיו לך לאות", יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות. וכתב הרא"ש בהלכות תפילין על ברייתא זו: הא דאמרינן בפרק בא סימן (נדה נא ב) ובפרק כיצד מברכין (ברכות מד ב) דבני מערבא מברכין בתר דמסלקי תפילייהו "לשמור חקיו", היה אומר ר"ת שהיו מברכין כשהיו מסלקין אותן סמוך לשקיעת החמה, משום דיש מצוה בסילוקן, כדדרשינן הכא "ושמרת את החקה", ימים ולא לילות, ואמרינן (מנחות לו ב): המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה, ואמרינן נמי בירושלמי פרק היה קורא (הלכה ג, יד א-ב) על מילתא דבני מערבא דמברכי "לשמור חקיו": כמאן דאמר בחקת תפילין הכתוב מדבר, אבל למאן דאמר בחקת פסח הכתוב מדבר לא. הילכך האידנא אין לברך "לשמור חקיו" אפילו כשמסלקן סמוך לשקיעת החמה, דמסקינן (מנחות לו ב) דלילה זמן תפילין הוא, אלא שאין מורין כן, "ושמרת את החקה" בחקת הפסח הכתוב מדבר. [ו]אפילו כשמסלקן בערב שבת סמוך לשקיעת החמה אין לברך, דהא דשבת לאו זמן תפילין הוא לאו מ"ושמרת" נפקא, אלא מ"והיו לך לאות", עכ"ל. וכיוצא בזה הם דברי התוספות בפרק בא סימן ובפרק כיצד מברכין, והם הם דברי רבינו. והדבר מבואר, שיישוב לשונו כן הוא, שאין הלכה כבני מערבא שהיו מברכים "לשמור חקיו". והטעם שאין הלכה כמותם הוא, מפני שטעמם היה משום דקסברי לילה לאו זמן תפילין הוא, ודורשים אותו מ"ושמרת את החקה הזאת" וגו', ולפיכך היו מברכים "לשמור חקיו" כשמסלקין אותם סמוך לשקיעת החמה, אבל אנן קיימא לן לילה זמן תפילין הוא, וקרא ד"ושמרת את החקה" לא מיירי במצות תפילין אלא במצות פסח, הילכך אין לברך אף כשיסירם בלילה כדהוו סברי בני מערבא.
ואפילו בערב שבת בין השמשות דלכולי עלמא צריך לסלקן אז, דהא שבת לאו זמן תפילין הוא לדברי הכל, עם כל זה אין לברך, משום דמה שצריך אז להסירם, לאו מ"ושמרת את החקה" ילפינן ליה, אלא משום דכתיב בהו "והיו לאות על ידך", יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות.
ואיכא למידק, דמכל מקום נברך ברכה מעין קרא ד"והיו לאות על ידך"? ויש לומר, דלא שייך לתקן ברכה אלא למאן דסבר ד"ושמרת את החקה" במצות תפילין מיירי, משום דכיון דכתיב בהו לשון שמירה משמע דהכי קאמר: השמר לן פן תניחם אלא בימים דוקא ולא בלילות, ואם כן מחוייב הוא לסלקן בלילה, והילכך שייך שפיר לברך עלייהו. אבל ב"והיו לך לאות", כיון דלא נאמר בו לשון שמירה, משמע דהכי קאמר קרא: בימים שאינם אות אתה חייב להניח ולא בימים שהן גופן אות, ואין במשמע זה איסור להניחם בימים שהם גופן אות, ואם כן לא שייך לברך מעין קרא ד"והיו לך לאות". וזהו שכתב רבינו: הילכך אין לברך כלל, כלומר: לא ברכה ד"לשמור חוקיו", ולא ברכה דמעין קרא ד"והיו לך לאות".
ובהכי ניחא, דאף על גב דממעטינן לילה מציצית משום דכתיב "וראיתם אותו", לא מיתסר ללובשו בלילה. והיינו טעמא, דכיון דלא כתיב ביה לשון שמירה, משמע דהכי קאמר: ביום שהוא עת ראייה אתה חייב ללבוש ציצית, ולא בלילה שאינו עת ראייה; ואין במשמע זה איסור ללובשו בלילה. וכדברי תירוץ זה נראה מדברי התוספות בפרק בא סימן, וכן נראה מדברי ספר התרומה ומדברי המרדכי. ולפי זה צריך לומר, שמה שכתב רבינו דבערב שבת בין השמשות צריך להסירם, לא משום דאסור להניחם הוא, אלא משום דכיון דאינו זמן חיובם צריך להסירם, דחיישינן דילמא נפיק בהו לרשות הרבים. ואף על גב דמדאורייתא לא מיתסר למיפק בהו, לא הוי גזירה לגזירה; דכיון דאין לו צורך כלל להניחם, אפילו למידי דרבנן חיישינן.
ועוד יש לומר דלית לן לברוכי שום ברכה דליתא בתלמודא, וכיון דלא אידכר בגמרא שום ברכה בסילוק תפילין אלא ברכת "לשמור חוקיו", וההיא ברכה אוקימנא דאתיא דלא כהלכתא, תו לית לן לתקוני מדעתין שום ברכה. וכן נראה ממה שכתבו התוספות בפרק כיצד מברכין (ברכות מד ב ד"ה ולבני מערבא) וזה לשונם: אף על גב דאנן קיימא לן דשבת ויום טוב לאו זמן תפילין, דדווקא לדידהו דסבירא להו חוקה קאי אתפילין מברכין, עד כאן לשונו. משמע שהם סוברים, דאי לא מברכין "לשמור חוקיו", משום דלדידן לא קאי חוקה אתפילין, לית לן לברוכי שום ברכה. ויש ליישב דבריהם על פי תירוץ ראשון, דהכי קאמרי, דכל היכא דלא כתיב כעין קרא ד"ושמרת את החוקה", לא מברכין שום ברכה כלל, ומכל מקום אלישנא דשמירה הוא דקפדי. אי נמי דלישנא ד"חוקה" נמי משמע להו דהוי כלישנא דשמירה, דחוקה לישנא דקפידא הוא וכדאמרינן בעלמא (מנחות יט א): כל מקום שנאמר "חוקה", לשון עיכוב הוא. והכי קאמר: דווקא בימים תניחם ולא בלילות, ומשמע דאסור להניחם בלילה למאן דאמר במצות תפילין הכתוב מדבר.
והרמב"ם (רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד יא), אף על פי שפסק דלילה לאו זמן תפילין הוא, וכתב שכל המניחן בלילה עובר בלאו שנאמר: "ושמרת את החוקה הזאת" וגו', וכל מקום שנאמר "השמר" "פן" ו"אל" אינו אלא לא תעשה, לא כתב דבתר דמסלק לתפילין יברך. ואפשר שטעמו, משום דמשמע דבני מערבא דווקא הוו מברכי ולא בני בבל. וטעמייהו, משום דאף על גב דסבירא להו לילה לאו זמן תפילין, היינו אם מניחם בתחילה, אבל אם היו עליו מבעוד יום ולא סילקן משחשכה – אינו עובר, וכמו שיתבאר בסימן שאחר זה; וכיון שלא נתחייב לסלקן משחשכה משום "ושמרת את החוקה הזאת" וכו', לא שייך לברך "לשמור חוקיו". ואנן בתר בני בבל גרירין בפסקי דינין דידן. ואף על גב דבתרבא דאייתרא פסק (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות ז ו) דשרי ודלא כבני בבל, התם שאני, דלא אסרי ליה בני בבל אלא ממנהגא בעלמא, ומודו דמדינא מישרא שרי; אבל במאי דסברי בני בבל דהוי דינא הכי, פשיטא דכוותייהו נקטינן.
  • וראיתי כתוב על שם רב האי גאון: הרשות בידו, אם ירצה לברך. ואני תמה, דוודאי כיון שאינו חייב לברך, אם יברך הוי ברכה לבטלה — נראה שיש ליישב דעת הגאון, דמספקא ליה אם הלכה כמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין או כמאן דאמר זמן תפילין הוא, והילכך דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. ועוד יש לומר, שלא אמר הגאון שהרשות בידו לברך אלא כשמסלקן בערב שבת וערב יום טוב, וסבירא ליה דאיסורא נמי איכא אם מניחם בשבת ויום טוב, דקרא ד"והיה לך לאות" משמע ליה דממעט שבתות וימים טובים, לומר דאסור להניח תפילין בהם; וכיון שכן, אם רצה לברך ברכה מעין קרא ד"והיה לך לאות", מברך, ואם לא רצה לברך, כיון דלא אשכחן לה בהדיא בגמרא, אינו מברך. אי נמי מספקא ליה אי שבתות וימים טובים, דממעטינן להו מ"והיה לאות על ידך", אי ממעטינן להו לומר דאינו חייב להניח בהם תפילין, אבל איסורא ליכא, ואם כן אינו צריך לברך, או אי ממעטינן להו לומר דאיסורא נמי איכא, ואם כן צריך לברך; והילכך הרשות בידו. אי נמי, דכיון דבני מערבא הוו מברכי, אף על גב דאנן לא סבירא לן כוותייהו, הבא לברך אין מוחין בידו, כיון שיש לו אילן גדול להתלות בו:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ולא יברך אקב"ו לשמור חוקיו וכו' כי' בני מערבא היו דורשין ושמרת את החקה הזאת בחוקת תפילין הכתוב מדבר ומדכתיב ושמרת את החוקה ימים ולא לילות משמע לר' יוחנן אזהרת לאו שלא יהיו עליו תפילין בלילה ולרבי אליעזר עובר בעשה כדאיתא ס"פ הקומץ א"כ בשעה שמסירם קודם הלילה צריך לברך עליהן לשמור חוקיו אבל אנן דקי"ל לילה זמן תפילין היא וקרא ושמרת בחוקת הפסח הכתוב מדבר אע"פ דהלכה ואין מורין כן וצריך להסירן בלילה מ"מ א"צ להסירן מן הדין מטעם אזהרת ושמרת את החוקה ואע"פ שצריך להסירן בע"ש ב"ה מטעם והיו לאות על ידך יצאו שבתות וי"ט דא"צ אות מ"מ מלשון אין צריכין אות משמע דאין כאן איסור אם מניחן בשבתות וי"ט וכ"כ התוס' להדיא בספ"ק די"ט ומביאו ב"י בה' שבת ריש סימן ש"ח הילכך לדידן אין לברך כלל בשעה שמסירן לא בלילה ולא בע"ש ב"ה כיון שאין איסור בדבר כלל כשאינו מסירן ול' רבינו שכתב שמה שצריך אז להסירם לא מושמרת אנו לומדין וכולי טעמו כדפי' שאלו היינו לומדים אותו מושמרת היה צריך לברך דמושמרת משמע דאיכא איסור בדבר דהיינו אזהרת לאו או אזהרת עשה אבל כיון דאנו לומדים אותו משום דכתיב והיו לאות על ידך ושבת וי"ט אין צריכין אות ומלשון א"צ אות משמע דאין איסור בדבר אם מניחן בשבת וי"ט הילכך אין לברך כלל לא ברכת לשמור חוקיו ולא ברכת לשמור השבת. וא"ת כיון דאין איסור אם מניחן בשבת וי"ט למה צריך להסירם ויש לומר דחיישינן דילמא נפיק בהו לר"ה דאסור מדרבנן דילמא מיפסקן ואתי לאתויינהו ארבע אמות בר"ה כדאיתא בפרק במה אשה (דף ס"א) ועיין בב"י שהאריך:

ומ"ש רבינו הילכך אין לברך אפילו כשמסירם בלילה איכא למידק מאי אפילו דקאמר הא פשיטא דביום א"צ לברך אם מסירם ויש ליישב דה"ק לא מיבעיא אם מסירם ביום דאע"פ דגמר בדעתו שלא לחזור וללבשן כל אותו היום דפשיטא דאין לו לברך כיון דלא הגיע זמן הברכה אלא אפילו מסירם בלילה דהיינו סמוך לשקיעת החמה דלבני מערבא חייב לברך אבל לדידן אין לברך:

וראיתי כתוב ע"ש רב האי גאון הרשות בידו אם ירצה לברך יברך ואני תמה וכו' הב"י כתב ג' טעמים ליישב בהם תמיהת רבינו ולפע"ד שאין בהם כלל ישוב והתימא במקומה עומדת דאפילו את"ל כמ"ש ב"י דאיכא ספק אם חייב לברך אם לאו לא היה לו להורות דאם ירצה לברך יברך דהא קי"ל ספק ברכות להקל אבל לפעד"נ דטעמו של הגאון כיון דקי"ל הלכה ואין מורין כן והיינו דמדרבנן אסור להניחן בלילה שמא ישכחם ויישן בהם ומשו"ה צריך לכתחלה להסירן בלילה הילכך הרשות בידו לברך כשם שאנו מברכים על כל מצות דרבנן ואע"ג דעל שאר מצות דרבנן שלא תקנו בה חכמים ברכה אין לנו לברך מדעת עצמינו הכא שאני דכיון דלבני מערבא צ"ל דתקנו חכמים לברך לשמור חקיו מטעם ושמרת א"כ אף למ"ד לילה זמן תפילין הוא אלא דמדרבנן אסור מודים דהברכה דלשמור תקיו במקומה עומדת דצריך לברך מדרבנן ודו"ק וכבר הקשה מהר"א מפראג אמה שתמה רבינו דלמה יברך כיון שאינו חייב לברך מהא דס"פ בכל מערבין גבי זמן דר"ה ויה"כ א"ל רשות לא קמבעיא לי חובה מאי וכ"כ באשר"י פרק בתרא דר"ה וכ"כ רבינו בכי' תל"ב גבי בדיקת חמץ אלמא דמותר לברך אע"פ שאינו חייב לברך ומה שתירץ על זה דבמקום שבודאי אינו חייב לברך כי הכא הוי ברכה לבטלה אבל היכא דאיכא ספק כמו בזמן דר"ה ויה"כ ובדיקת חמץ יכול לברך ע"כ והוא החילוק שכתב ב"י לחלק בין ודאי לספק וליתא כדפי' דבספק נמי אסור לברך משום ספק ברכה לבטלה פן יהא עובר על לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא אבל לפע"ד דאיכא לחלק בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות דברכת שהחיינו שבאה על שמחת לבו של אדם יכול לברך אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך דאינו עובר על לא תשא אם הוא שמח ומברך לו יתעלה על שהחייהו וקיימו עד הזמן הזה אבל כאן דמברך אשר קדשנו במצותיו וצונו וכו' פשיטא דכיון דאיכא ספק אינו יכול לברך ולומר וצונו דהויא ספק ברכה לבטלה דאסור לד"ה זה נ"ל בדעת רבינו שהשיג כאן על דברי ר"ה גאון ולא השיג על דברי ב"ה בהל' חמץ:

דרכי משהעריכה

(א) והמרדכי כתב סוף כיצד מברכין, דאף על גב דאין לברך "לשמור חוקיו", מכל מקום יש לברך "לשמור תפילין", וכן בכל המצוות יש לברך מעין המצוה, עד כאן לשונו. ואין המנהג כן, וכן כתב הרב אבודרהם שאנו נוהגין שלא לברך על שום מצוה כשמסלקים, וחזי מאי עמא דבר, עד כאן לשונו. וכן כתבו התוס' פרק בא סימן (נדה נא ב).

חידושי הגהותעריכה

הערה א: אף על גב דלקמן גבי ביעור חמץ כתב בשם בעל העיטור דברכת "שהחיינו" רשות הוא, ולא קא מתמה עליה כמו שמתמה כאן. וכן בסוף פרק "בכל מערבין" בגמרא (עירובין מ א) גבי זמן דראש השנה ויום כיפור, אמר ליה רשות לא קא מיבעיא כו', משמע נמי דשייך רשות בברכות. נראה לי דלא דמי, דהתם ודאי חייב במצוה דראש השנה ויום כיפור, וכן בביעור חמץ, רק שהוא ספק אם תיקנו זמן, לכן שפיר איכא למימר דברכת הזמן רשות הוא. אבל הכא איכא ספק אי הוי שום מצוה בהסרת תפילין בערב שבת, ואם כן אי אפשר שיברך על הספק, דהאיך יברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להסיר תפילין" אם אין מצוה בהסרתן? הא על כרחך הוי ברכה לבטלה, כך הוא סברת רבינו. אך כבר איכא למימר דדעת רב האי גאון הוא דוודאי איכא מצוה בהסרת תפילין, רק שהוא מסופק אם תיקנו ברכה על מצוה זו אם לא, ולכן הוי הברכה רשות כמו בראש השנה ויום כיפור (מהרל"ח).