פתיחת התפריט הראשי

טור אבן העזר עט

טורעריכה

רפואתה כיצד, לקתה חייב לרפאותה, בין רפואה שיש לה קצבה בין רפואה שאין לה קצבה.

אבל אלמנתו אינה מתרפאת מנכסיו אלא ברפואה שאין לה קצבה שדומה למזונות, אבל אם יש לה קצבה דומה לפדיונה ואין חייבין בה כמו שאין חייבין בפדיונה.

ובעל העיטור כתב שגם הבעל אינו חייב אלא ברפואה שאין לה קצבה, ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל.

רוצים היורשים לקצוב עם הרופא כדי שיהא לו קצבה ויפטרו ממנה, הרשות בידם.

ואם ראה הבעל שהחולי ארוך ואמר לה "הרי זה גיטך וכתובתיך ורפאי את עצמך", רשאי.

לשון הרמב"ם: אמר לה הרי כתובתיך, או רפאי עצמך בכתובתיך, או הריני מגרשך ונותן לה כתובתה, שומעין לו ואין ראוי לעשות כך מפני דרך ארץ.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

רפואתה כיצד לקתה חייב לרפאותה משנה בס"פ נערה שנתפתתה (דף נא.)

ומ"ש בין רפואה שיש לה קצבה בין רפואה שאין לה קצבה אבל אלמנתו אין מתרפאת מנכסיו אלא ברפואה שאין לה קצבה שדומה למזונות וכו' בס"פ נערה (דף נב:) ת"ר אלמנה ניזונת מנכסי יתומים וצריכה רפואה הרי הוא כמזונות רשב"ג אומר רפואה שיש לה קצבה מתרפאת מכתובתה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות אמר רבי יוחנן עשו הקזת דם בא"י כרפואה שאין לה קצבה קריביה דרבי יוחנן ה"ל אתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה זילו קוצו מידי לרופא אמר רבי יוחנן עשינו עצמינו כעורכי הדיינים מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר מבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני ופירש"י מזונות אין להן קצבה הילכך רפואה שיש לה קצבה שאינה חולה תדיר אינה בכלל מזונות: קוצו מידי לרופא שיקבל עליו רפואה עולמית בכך וכך וכתב הרא"ש עשו הקזת דם בא"י לפי שבא"י היו רגילים להקיז דם תדיר ואין לה קצבה והיא כמזונות אבל רפואה שיש לה קצבה דמיא לפרקונה דאתו בבת אחת וכי היכי דאין היורשים חייבים בפרקונה ה"נ לא מחייבי בה ופסקו הפוסקים הלכה כרשב"ג וכתב הר"ן דטעמא משום דרבי יוחנן קאי כוותיה וכתב עוד הר"ן משמע דדוקא באלמנה אבל בא"א אפילו רפואה שיש לה קצבה בעלה חייב לרפאותה ופשטא דמתני' הכי מוכח דקתני סתמא לקתה חייב לרפאותה ולא מפליג בין רפואה שיש לה קצבה לרפואה שאין לה קצבה וזה שלא כדברי הרב בעל העיטור שכתב שאף בא"א הדין כן והביא ראיה מהירושלמי דגרסינן בפרק מי שמת קריבתיה דר"ש בר אבא חששא עינא אתת קמיה דרבי יוחנן א"ל קציץ הוא אסייך אין קציץ מן פורניך ואי לא בעליך יהיב ליך אלמא אפילו בחיי בעלה רפואה שיש לה קצבה מתרפאת מכתובתה ואפשר דאלמנה הות וכי קאמר בעליך יהיב לך מנכסי בעליך קאמר וכן דעת הרמב"ם שחילק פרק י"ח באלמנה ולא חילק באשת איש פי"ד עכ"ל וכן הסכים הרא"ש ז"ל:

ומ"ש רבינו רוצים היורשים לקצוב עם הרופא וכו' מבואר בעובדא דקריביה דרבי יוחנן שכתבתי בסמוך וכתב הרא"ש דהכי איתא בירושלמי שאם היורשים רוצים לקצוץ עם הרופא והיא אינה רוצה שיקצצו להם שומעים:

ומ"ש ואם ראה הבעל שהחולה ארוך וא"ל ה"ז גיטך וכתובתיך ורפאי את עצמך רשאי שם במשנה (דף נא:) ואם אמר הרי גיטה וכתובתה ותרפא את עצמה רשאי וכתבו התוספות דטעמא משום דרפואה בכלל מזונות והרי קבלה כנגד מעשה ידיה שעד עכשיו אבל אינו רשאי לומר תקבל את גיטה ותפדה את עצמך לפי שלא קבלה תשלום מפירות שאכל עד עכשיו:

לשון הרמב"ם א"ל הרי כתובתיך וכו' בפרק י"ד וכתב ה"ה אבל הרשב"א כתב תניא בספרי ושלחתה לנפשה מלמד שאם היתה חולה ממתין לה עד שתתרפא ופירשה הראב"ד במוטלת על המטה וכ"ש בבנות ישראל הקדושות אם היא מוטלת על המטה שאינו יכול לגרשה עד שתתרפא ומתני' בשאינה מוטלת על המטה עכ"ל ואין כן דעת רבינו שלא חילק ואני אומר שא"כ הוא לא היו סותמין במשנה בגמרא מלפרש בד"א בשאינה מוטלת אבל מוטלת אינו רשאי וכבר חילקו שם בדין האלמנה ברפואה בין יש לה קצבה לאין לה קצבה ולא חילקו כלל כשהיא א"א וענין יפת תואר חדוש הוא ולא התירה אותה תורה אלא כנגד יצה"ר ורצה לחוש עליה שהיא שבויה בארץ נכריה ובעלה בע"כ ואין לה שום דבר לרפאות את עצמה ולפיכך דרשו ז"ל ושלחתה לנפשה בזמן שהיא יכולה לילך מאליה ואפשר שאף ביפת תואר אסמכתא מדבריהם ותמהני על רבי' למה לא הזכיר הדין ההוא בה' מלכים בדיני יפת תואר עכ"ל. והר"ן בפרק נערה שנתפתתה הביא דברי הראב"ד בלבד:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

רפואתה כיצד וכו' טעם מחלוקתם דהרא"ש פסק כפשטא דמתניתין וברייתא דלא מחלק בברייתא בין רפואה שיש לה קצבה לאין לה קצבה אלא באלמנה משום דבאלמנה חייבים במזונותיה אבל אין חייבין בפדיונה ולפיכך שאין לה קצבה דהוי בכלל מזונות חייבים בה אבל ביש לה קצבה דהוי בכלל פדיונה אינן חייבין בה אבל באשת איש כיון דחייב בפדיונה כי היכי דחייב במזונותיה חייב נמי ברפואתה אפילו יש לה קצבה ולהכי במשנה שנינו בסתם לקתה חייב לרפאותה ולא מחלק בין קצבה לאין קצבה דמיירי באשת איש ובעל העיטור הביא ראיה מהירושלמי דמשמע לשם דבא"א נמי פטור מרפואה שיש לה קצבה וכתב הר"ן דיש לדחות ראייתו ומביאו ב"י והכי נקטינן כהרא"ש:

ואם ראה הבעל שהחולי ארוך וכו' תימה שהרי במשנה שנינו בסתם ואם אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי ומשמע אפילו אין החולי ארוך ונראה דרבינו קשיא ליה מהא דתניא בספרי ושלחתה לנפשה מלמד שאם היתה חולי ימתין לה עד שתתרפא וק"ו לבנות ישראל הטהורות והקדושות שאם חלתה שימתין לה עד שתתרפא א"כ בעל כרחך משנתינו דמצי א"ל הא גיטה וכתובתה ותרפא את עצמה היינו דוקא בשהחולי ארוך דאין לו קצבה והספרי מיירי בחולי שאינו ארוך ואע"פ דהר"ן פרק נערה והרב המגיד בפי"ד כתבו ע"ש הראב"ד דמחלק בין מוטלת על המטה לאין מוטלת על המטה לרבינו נראה יותר לחלק בין חולי ארוך לשאינו ארוך דחלוק זה מפורש בגמ' גבי אלמנה דמחלקים בין רפואה שיש לה קצבה לאין לה קקצה דהיינו חולי ארוך:

לשון הרמב"ם וכו' נראה דהביא לשון הרמב"ם דמדבריו משמע דאפילו באין החולי ארוך מצי א"ל הא גיטך וכו' והספרי אסמכתא בעלמא היא ללמד שאין ראוי לעשות כן אבל מדינא יכול לומר לה הא גיטיך וכו' אפי' אין החולי ארוך ואפילו מוטלת על המטה כנ"ל מדברי רבינו שכתב דין חולי ארוך תחלה ואח"כ הביא לשון הרמב"ם אלמא דדין חולי ארוך לא כתבו הרמב"ם אבל בנוסחי דידן ברמב"ם כתב וז"ל האשה שחלתה חייב לרפאות אותה עד שתבריא ראה שהחולי ארוך ויפסיד ממון הרבה לרפואה וא"ל הרי כתובתיך מונחת או רפאי עצמך מכתובתיך או הריני מגרשיך ונותן כתובה והולך שומעין לו ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ עכ"ל ואיכא לתמוה מה נפשך אם הוא מפרש דמתני' בחולי ארוך וספרי בחולי שאינו ארוך א"כ מניין לו שאין ראוי לעשות כן מפני ד"א ואם היה מפרש דמתני' דינא תנן והספרי אסמכתא מפני שאין ראוי לעשות כן מפני ד"א א"כ מנ"ל לחלק בין חולי ארוך לאינו ארוך וי"ל דודאי הרמב"ם מפרש דמתניתין בחולי ארוך והספרי בחולי שאינו ארוך אלא דמ"מ כיון דאפילו ביפת תואר חזינן דהחמירה התורה באינו ארוך דימתין שלא לשלחה עד שתתרפא מסתברא דבאשתו אפילו בחולי ארוך אין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ דאל"כ מאי עדיפותא דבת ישראל מיפת תואר וכתב מהרש"ל דכל זה לדינא דגמרא אבל לדידן דנהגינן שלא לגרש אשה בע"כ מתקנת ר"ג מ"ה לא מצי א"ל כלל הא גיטך וכו' ואפילו בחולי ארוך ואפילו אינה מוטלת על המטה: כתב בשלטי הגבורים ע"ש ר"י אחרון ז"ל שאם אין הבעל רוצה לרפאות את אשתו וגם אינו רוצה לגרשה מפני שבדעתו ליורשה כופין אותו שיתן משלו כל הצריך לרפואתה או יגרשנה ויתן לה כל כתובתה משלם ואם לותה מאחרים לצורך רפואתה עד שלא יגרשה בעלה חייב ליתן הכל משלו עכ"ל: