טור אבן העזר סה
<< | טור · אבן העזר · סימן סה (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור עריכה
מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, ולרקד בפניה ולומר שהיא נאה וחסודה ואפילו אינה נאה.
ואמרו על רבי יהודה ב"ר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה. ואיתא במדרש למה לא אכלו הכלבים כפות של איזבל, לפי שהיתה מרקדת בהן לפני חתן וכלה.
וכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות, דכתיב "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם' וגו'.
ומכל מקום אסור להסתכל בה. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: יש אומרים שביום ראשון מותר להסתכל בה שהוא עיקר החבוב כדי לחבבה על בעלה, וליתא דאפילו שעה אחת אסור להסתכל בה, אבל מותר להסתכל בתכשיטין שעליה או בפריעת שערה.
ובתוך השמחה צריך לעשות שום דבר זכר לאבלות ירושלים, כדכתיב 'אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, ואמר רב זה אפר מקלה שבראש חתנים. וכן נוהגין באשכנז, בשעת ברכה נותנין לחתן אפר בראשו במקום תפילין דכתיב "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר" ופאר היינו תפילין, אלמא במקום תפילין מנח ליה. ובספרד נוהגין ליתן בראשו עטרה עשויה מעלה זית לפי שהזית מר זכר לאבלות ירושלים. ונהרא נהרא ופשטיה.
מת וכלה שפגעו זה בזה, מעבירין את המת מלפני הכלה ליתן לה את הדרך.
בית יוסף עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ומ"ש ולרקד בפניה ולומר שהיא נאה וחסודה ואפילו אינה נאה - פלוגתא דבית שמאי ובית הלל בפ"ב דכתובות (דף יז.) וידוע דהלכה כבית הלל דאמרי הכי:
ומ"ש ואמרו על רבי יהודה בר רבי אילעי שהיה נוטל בד של הדס וכו' שם:
ומ"ש ואיתא במדרש למה לא אכלו הכלבים כפות של איזבל וכו' כן הוא בפירקי ר"א פרק י"ז ע"ש:
ומ"ש וכל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות וכו' - כן הוא בברכות (ו:).
ומ"מ אסור להסתכל - בפ"ב דכתובות (דף יז.) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מותר להסתכל בכלה כל ז' כדי לחבבה על בעלה ולית הלכתא כוותיה. וביאור המשך לשון רבינו כך הוא אע"פ שמצוה לשמח חתן וכלה ולרקד בפניה וכו' לא תימא דה"ה להסתכל בפניה דכיון דע"י כך מתחבבת על בעלה אין לך משמח חתן וכלה גדול מזה. דליתא. אלא אסור להסתכל בה.
וכתב א"א הרא"ש ז"ל י"א שביום ראשון מותר להסתכל בה וכו' ז"ל הרא"ש שם י"א דכל ז' אסור אבל יום א' שהוא עיקר החבוב אצל בעלה מותר דאל"כ מי יעיד שיצאת בהינומא וראשה פרוע וליתא דאפילו שעה אחת אסור להסתכל בה אלא כיון שרואין ההינומא שעשו ואומרים זו היא של כלה פלונית היינו עדות א"נ ראיית ההינומא כשהיא עליה או פריעת הראש אין זה הסתכלות בפניה:
ובתוך השמחה צריך לעשות שום דבר זכר לאבילות ירושלים וכו' ואמר רב זה אפר מקלה שבראש חתנים בס"פ חזקת ומסיים בה התם דמנח ליה במקום תפילין דכתיב לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר וכתבו רבינו בטור א"ח סימן תק"ס וכאן סמך על מ"ש כן בסמוך במנהג אשכנז: וכתב הכלבו יש מקום נמנעו שלא לתת אפר מקלה בראשי החתנים מפני שאין העם מוחזקים כלל בהנחת תפילין ולא יהיה בהם האפר תחת פאר ויחושו ג"כ שמא לא יהיה פאר תחת אפר ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה וע"ז פשט המנהג לשבר הכוס אחר ז' ברכות ע"כ :
מת וכלה שפגעו זה בזה וכו' ברייתא פ"ב דכתובות (דף יז:):
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
מצוה גדולה וכולי פירוש אעפ"י שתלמוד תורה כנגד כולם אפ"ה מבטלין תורה להכניס כלה לחופה וכדאיתא פ"ק דמגילה ופ' שני דכתובות ול"מ לסתם ת"ת אלא אפילו לגדול שבדורו וכדעביד רב יודא בר אלעאי ומביא ראיה מאיזבל הרשעה שנענשה שהכלבים אכלוה ואעפ"כ השאירו כפותיה וכו' אלמא דמצוה גדולה היא:
דרכי משה עריכה
(א) כתב רבינו ירוחם בחלק חוה נתיב כ"ב ח"ב מבטלין ת"ת להכנסת כלה לחופה וכן הוא פ"ק דמגילה (ג:) ופרק האשה שנתארמלה (יז.) עכ"ל:
(ב) ועיין בא"ח סימן קע"א אם מותר לזרוק לפני החתן וכלה מיני אוכלין ומשקין: