ט"ז על יורה דעה שצב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהומותר לקדש כו'. שמא יקדמנו אחר ברחמים:
סעיף ב
עריכהג' רגלים. לאו משום תוספת אבילות אלא כדי שתשתכח הראשונה מדעתו בשעה שיהיה עם השניה וע"י שמחת הרגלים הוא שוכח הראשונה:
וראש השנה ויוה"כ אינם כרגלים. באגודה פסק דחשיבי כרגלים אף לענין זה:
כתוב בטור והיא שמת בעלה אינה מתאבלת אלא ל' יום עכ"ל ולענין שתינשא לאחר מבואר בא"ע סי' י"ג והנשים נוהגות שמתאבלות שנה תמימה על בעליהן ואיני יודע להם סמך וראיה ואולי עושות בשביל בניהם שמתאבלין י"ב חדש והטעם שאשה אינה צריכה להמתין ג' רגלים להנשא לאחר כמו האיש דאשה בכל דהו ניחא לה. כן כ' המרדכי:
מותר לקדש מיד ולכנוס אחר ז'. לטעמיה אזיל דפסק בסעיף א' כרמב"ם דבכל גווני מותר לקדש מיד אבל למאי דפסק רמ"א שם דאפי' לקדש אסור ה"נ אסור לקדש עד אחר ז' ותימה על רמ"א שלא כ' כאן כלום:
סעיף ג
עריכהמי שלא קיים כו'. בטור איתא בלשון זה מעשה באחד ששידך ומת אחי המשודכת קרוב לחופה אחר שהזמין הקרואין והתיר ר"ת שתכנס לחופה תוך ל' משום פריה ורביה שלו כיון ששידך זאת ואם לא ישאנה לא ישא אחרת אבל אם לא שידך אע"פ שחפץ בזאת יותר מבאחרת אסור וכן הורה אדוני אבי הרא"ש הלכ' למעשה לאחד ששידך והכין כל צרכי החופה ומתה אחות המשודכת והוא לא קיים פריה ורביה והתיר לו לכנוס ולבעול אחר ז' ימים שיהיה לו הפסד בדבר אם לא יכנוס אבל בלא הפסד אמר שלא היה מתיר עכ"ל היתר זה הוא חידוש דאע"פ שהיא אבילה ואינה חייבת בפריה ורביה מ"מ התיר לה בשבילו שהוא יקיים פריה ורביה וזה לא מצינו בגמרא להיתר בהדיא אלא דמעשה שהיה כך היה סמוך לחופה והרא"ש לא סמך על ר"ת להתיר בזה אלא משום הפסד הסעודה שצירף לזה ומשים הכי במעשה דר"ת לא זכר כלום מהכנת צרכי החופה כמו שזכר בהוראת הרא"ש ובזה מתורץ מה שהקשה מו"ח ז"ל למה הצריך הטור לזכור שנית תורף המעשה בהוראת הרא"ש ולא כ' בקיצור וכן הורה אדוני אבי ז"ל למעשה משום הפסד דיש שינוי לשון בהוראת הרא"ש ובאבן עזר סי' י"ד כתב הטור סתם מי ששידך אשה ואירעה אבל כו' ולא זכר שם משום הפסד הסעודה והיינו לדינא הוא כן אבל למעשה אין היתר אלא משום הפסד סעודה וכהרא"ש וכ"פ בש"ע כאן והא דכ' כאן מותר לכנסה ולבוא עליה אחר ז' הך לכנסה הוא נמי אחר ז' דוקא דאין לומר משום הפסד מותר לכנסה אפי' תוך ז' דהא כ' הרא"ש פרק אלו מגלחין בשם ר"ת אפי' במקום פסידא לא התירו לכנוס תוך ז' אף באין לו בנים דלא התירו אלא באביו של חתן ואמה של הכלה דוקא וכל שכן שהיא אבילה ואינה מחויבת בפריה ורביה אלא ודאי כמו שכתבתי ובפרישה האריך בזה ולא עיין בדברי ר"ת שכ' הרא"ש בשמו כמו שזכרתי:
מותר לכנסה כי היא מרחמת. פי' כניסה לחופה דוקא התירו אבל לא לבעול עד אחר ל' יום בדין זה דהרי אין כאן מצות פריה ורביה: