ט"ז על יורה דעה רנח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב
עריכהגם השני צדקה. דין זה מיבעיא אי יש יד לצדקה או לא דדילמא מה שאמר וזה ר"ל זה יהיה להוצאה שלי ומספיק' לחומרא:
ואינו כלום. אפילו אותו שנתכוין עליו א"צ ליתן דומיא דפת חיטין ושעורים בסימן ר"י:
סעיף ד
עריכהיתן לבהכ"נ. דבלשון בני אדם סתם מאור הוא לבית הכנסת:
סעיף ה
עריכהומופקרת ביד אחר. במרדכי הביאו ב"י שאשה אחת נפטרה ואמר רבינו אליעזר ממי"ץ שהדירה ב' דנרים לצדקה ולאחר פטירתה החזיק רא"מ בממון שלה כי היה גבאי והיורשים אומרים לא ידענו מזאת הצדקה כלום ופסק ר"י כיון שלא השליטתו על כך אין כאן מצוה לקיים דברי המת אלא יתן ליורשים ויודיעם שכך נדרה ע"כ א"כ הך ביד אחר דנקט רמ"א כאן ר"ל שאחר מיתה של הנותן בא לידו או בחיים ודרך פקדון בעלמא אבל אם אומר שבא לידו באופן זה שיתננו לצדקה ודאי נאמן ומצוה לקיים דברי המת וכמ"ש בח"מ סימן רנ"ב:
ומת אחד מהם כו'. זהו מתשובת הרשב"א הביאה ב"י בסימן רנ"ט בסופו בענין שאחד מינה שני אפוטרופסים על בניו וצוה לחלק לעניים בכל חנוכה ואחריהם בניו כו' ומת אחד מהאפוטרופסים ורצו הקהל להושיב אחר במקומו והשיב ע"ז שאם לא היה דעת המצוה שיחלקו אם לא שיהיו דוקא שנים א"כ יחזור החילוק אצל הבנים ולא אצל הקהל ומ"מ אני רואה בכל המקומות שכל שהיחיד ממנה אפוטרופסים או אפילו הקהל ממנים גזברים או גבאים או נאמנים אפילו אם ימות אחד מהם או ילך למה"י אין המינוי בטל אלא הנשארים ינהגו במינויים כו' והדין נותן כן שאילו לא כן אם הלך האחד לדרכו קצת ימים לעסקיו ולא היה כאן לזמן חנוכה המנוי בטל כו' ואין זה דעת הצבור ולא יחיד המצוה ע"כ ותמוה היא דכיון דהמצוה מינה שנים אפשר שלא האמין לאחד מהם אם לא בצירוף חבירו ולמה יהיה נאמן עכשיו לבדו הרי בטל המינוי ולפי הנראה שהרשב"א לא החליט לומר שלא ימנו אחר עמו אלא שאמר שאם נאמר שלא יהיה האחד נאמן מכל מקום אין לקהל עסק בזה אלא נשאר הדבר לבניו וכמו שצוה וכתב אחר כך שמ"מ אין המינוי בטל לגמרי בשום פעם שלא לחלק לעניים כיון שאין כאן אלא אחד זהו אינו אבל לא החליט שלא ימנו הקהל אחר עמו וישאר זה לעולם לבדו ואיך שיהיה נראה שאין להעמיד הממון תחת יד אחד מהם אם מת חבירו שהרי כתב הרשב"א דאף במינוי הקהל הוה כך ואנו רואים מנהג הקהילות כשממנים ב' גבאים על זמן מה ומת אחד מהם שמושיבין אחר במקומו וכן בשאר מינויים א"כ כ"ש בממון שאין להאמין לאחד מהם וכ"ש במה שאנו רואין שברבות השנים הנאמנים מעוטים וכמה וכמה יתומים שנתמוטטו נכסים שלהן ע"י האפוטרופסים אע"פ שהיו בחזקת כשרות ודאי ראוי להקהל לפקח בזה וכבר נהגו בקהילות קדושות למנות אבי יתומים ולפקח בעסקי אפטורופסים ע"כ גם בזה יפקחו ויראו שאין להשאיר הממון ביד אחד מהם כנלע"ד:
סעיף י
עריכהחייב ליתן. דבצדקה אסמכתא קניא כהכרעות מהר"ר איסרלן שהביא בית יוסף ומכל מקום מביא בד"מ בשם תשובת הרשב"א סימן רפ"א באחד שאמר אם אשחק אתן לשר כך וכך ולהקדש כך וכך הואיל דהוי אסמכתא לגבי הדיוט הוה אסמכתא גם להקדש ונראה שזה דומה לקני את וחמור דלא קנה כדאיתא פרק מי שמת ובחשן משפט סימן ר"י:
סעיף יא
עריכהשפטורים מהקנסות. לפי שלא העמידו הקנסות אלא משום דלא יעכבו זה את זה וכיון שאין אחד תובע חבירו מה לקהל עליהם שהרי נתקיימו דבריהם. ע"כ בבית יוסף בשם ת"ה סימן שי"א: