ט"ז על יורה דעה רנז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
אינם רשאים לפרוש. פירש"י שלא יאמרו שזה הגובה יחידי דעתו לגנוב נראה כונתו אף על גב דבאמת אין א' גובה יחידי כדאיתא סימן רנ"ב סעיף ג' משום שררה מכל מקום הרואה סבור שכיון שפירש מחבירו והוא עושה שלא כדין שהרי צריך לגבות בשנים אלא ודאי דעתו לגנוב ובזה מתורץ הא דקשה דהא כ' בסעיף ב' דאין מחשבין עם גבאי צדקה ולפי מה שכתבתי ניחא דכאן יש ריעותא שהוא עושה שלא כדין במה שפירש מחבירו וזה המביאו לידי חשד:
שנים שנים. שלא יאמרו שנים הוא מטיל ואינו מונה אלא אחד:
סעיף ג עריכה
אבל כל אדם יכול להפריש כו'. בטור בשם רמב"ם אם אין עניים יפריש ומניח עד שימצא עני ואם התנה שלא יתן עד שימצא עני א"צ להפריש והקשה הטור עליו עיין שם ונראה כוונת הרמב"ם דבשעה שנודר צדקה כולל בזה הנתינה וההפרשה באופן שאם לא אפשר בנתינה עכ"פ יקיים ההפרשה אבל אם התנה שלא יתן עד שימצא עני אז אומדי' דעתיה דבא להיפטר גם מההפרשה דאל"כ תנאי ל"ל פשיטא שלא יתן כשאין עני דלמי יתן אלא ודאי שבא להפטר גם מהפרשה ובזה מתורץ קושיית הטור שהקשה עליו יראה שאין תנאי מועיל אלא כשאין עניים ולא נהירא עד כאן לשונו דגם הרמב"ם סבירא ליה דתנאי מועיל אף ביש עניים ומתנה שלא יתן אלא מעט על יד על יד והוא פשיטא אלא דקמ"ל דבזה התנאי של הרמב"ם אפילו הפרשה אין צריך ובלא תנאי צריך הפרשה וכ"נ עיקר להלכה:
סעיף ו עריכה
אך לא אחר שסלקוהו. מו"ח ז"ל כתב שבמרדכי מוגה מגדול כתוב אף לאחר שסלקוהו וכן ראיתי במהר"י וויי"ל סי' קכ"ד שהעתיק כן דברי המרדכי ומשמע מדבריו שבנה ע"ז יסוד להלכה למעשה ומכל מקום יש להשוות הנוסחאות דודאי לגמרי אחר הסילוק אינם נאמנים כיון שלא אמרו בשעת הסילוק וזה בא למעט לפי הנוסחא של השלחן ערוך והנוסחא של מהר"י וויי"ל מיירי שאמרו כן תכף אחר הסילוק וכן נראה להכריע מסברא:
סעיף י עריכה
שלא ירבה לקרוביו. וע"ז א"ר יוסי יהיה חלקי עם גבאי צדקה ולא עם מחלקי צדקה:
סעיף יא עריכה
אבל אם המתנדב כו'. משמע שיש חילוק בין אשתו לחבר עיר דבענין ההוא שאשתו אינה יכולה להפקיד ביד אחר החבר עיר יכול להפקיד וזה אינו גם מה שסיים להפקידם ביד אשתו משמע הטעם ע"פ מה שאמרו דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וזה ג"כ אינו דמהרי"ק כתב שם באשה שהפקיד בעלה איזה סך בידה ומן השבח תעשה כפי שתרצה והפקידה הממון ביד אחר שעשתה שלא כדין כי לא השליט הבעל רק אותה דוקא והקשה ע"ז ממעשה דרב יוסף שנשלח לו ממון כדאי' בס"פ החובל במעשה דפומבדיתא ור"י היה שם חבר עיר והפקיד' אצל אחר והטעם כיון דאתי הממון על דעת רב יוסף יכול לעשות בו מה שיהיה רוצה כ"ש להפקידו ביד אחר וא"כ ה"נ הרי פירש הנותן שהכל תלוי בה ואדעתא דידה מסר ל"ד כלל דהתם כל דאתי ע"ד דרב יוסף אתי אבל הכא נהי דהשליטה המת על השבח מ"מ על הקרן לא השליטה לעשות כן ואין רצונו שיהיה הקרן אלא ביד אשתו אפילו אם האחר הוא חסיד גדול וכיון ששינתה בטל אותו המינוי שמינתה לאחר כך הם דברי מהרי"ק שם נמצא שאין חילוק בין אשתו לחבר עיר אלא דאם השליט שום אדם על הקרן ויעשה מה שירצה בריוח אין כח בידו להפקיד הקרן ביד אחר כי אם הריוח אבל אם השליט אותו שיעשה גם עם הקרן מה שירצה כ"ש יש לו רשות להפקיד ביד מי שירצה לשום אדם בעולם ובהא לחוד תליא מילתא ודברי השו"ע כאן שלא בדקדוק ובלבוש נמשך אחריו וכתב הטעם בחבר עיר לפי שהוא טרוד ובודאי לא יעסוק הוא בזה וברור הוא שלא עיין בתשובת מהרי"ק סי' ז' שהוא המקור לדין זה: