ט"ז על יורה דעה רטז

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה רטז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

פירות האלו וכו'. ע"כ שרואה אותם מדאמר האלו אלא שמ"מ אינם מוכנים לפנים כמו בסיפא משום הכי נקט בסיפא לפניו:

אסור בחילופיהם. באשר"י פ' הנודר מן הירק בפסקיו כתב בזה ואפילו בחילופי חילופיהן ובב"י בשם הר"ן כתב דבחילופי חילופיהן מותר כ"כ כאן בש"ע בסמוך ותימה על ב"י שלא ראה הך דהרא"ש:

וכן אסור בגדולי גידוליהן. כ"כ הר"ן הביאו ב"י דכמו דבסיפא בסעיף ב' באומר שאיני אוכל או טועם מהם אוסר אפילו בגידולי גידוליהן הכי נמי כאן ונראה דגם דעת הרא"ש כן שכתב בדף נ"ו שהגידולי גידוליהן אסורים בסיפא משום דהוה גוף האיסור כיון שאין זרעו כלה וא"כ גם באומר פירות האלו עלי מ"מ הרי נהנה מגוף האיסור וק"ו הוא דהרי בסיפא שאומר שאיני טועם דמותר בחילופיהן וגידוליהן בזרעו כלה אפ"ה אסור אפילו בגדולי גידוליהן באין זרעו כלה כל שכן ברישא דאסור בחלופיהן ובגידוליהן אפי' בזרעו כלה דיהיה אסור באין זרעו כלה אפילו בגידולי גידוליהן ומטע' זה לא הוצרך הרמב"ם והטור לכתוב בהדיא ברישא דאסור בגידולי גידולין באין זרעו כלה דסמכו על ק"ו שזכרנו וע"כ יפה פסק כאן בש"ע בדין זה דגידולי גידולין אסורין באין זרעו כלה ומו"ח ז"ל כתב דזו היא דעת הר"ן לחוד אבל הרמב"ם והרא"ש והטור סבירא להו ברישא דגידולי גידולין מותרין והוציא פסק זה מהלכה ותמוה הוא מטעם שזכרנו ואדרבה הרא"ש כתב להדיא דאפילו חליפי חליפין אסורין כ"ש גידולי גידולין כיון שהוא ממש בעין שהרי לא כלה זרעו ע"כ ודאי פסק ההוא ברור וכ' ב"י בשם הר"ן דדוקא כאן שהוא פורט ואומר פירות אלו שווינהו כהקדש בחילופין וגידולין וכן באומר פירות מקום פלוני עלי אבל באומר קונם זיתים וענבים עלי כמ"ש סוף סי' זה שלא נתכוין אלא מאכילת אותו מין ולא שוינהו כהקדש ומ"ה לא מיתסר בחילופיהן וגידוליהן ע"כ והך גידולין שכתב בסוף הוא שלא בדקדוק דהא על כל פנים אסור בגידוליהן דהא פירות אותו מין הם והוא אסר כל המין עליו אלא בחילופין לבד יש חילוק וכן כתב הרא"ש בהדיא שם במשנה דלא בעינן שיאמר האלו אלא אמר קונם לחוד אלא משום חילופין לחוד דאין אוסרין אלא באומר אלו ואפשר שהר"ן מיירי באומר קונם זיתים וענבים של שנה זו עלי דאז מותר בגידולים שיגדלו אחר כן כל שלא אמר אלו ובזה חילופים וגידולים שוין:

סעיף ב

שזרעו כלה. זה קאי אגידוליהן אבל בחילופיהן אין חילוק דאפי' באין זרעו כלה מותר בהם:

מותר בחילופיהן. דכי אכיל חילופיהן וגידוליהן לא טעים הנהו פירות דאסר עליה והוא אמר שאני טועם:

אפי' גידולי גידולין. וא"ל יבטל האיסור בגידולין שרבו עליו שהרי הוא דבר שיש לו מתירין שהרי יש לנדר התרה בפתח או חרטה וכל שיש לו מתירין לא בטיל ברוב ב"י בשם רמב"ם ובזה מתורץ נמי למה לא יהא מותר מטעם זה וזה גורם כמו שהקשה ב"י בשם הראב"ד וכ"כ ב"י בסמוך:

וכן אם אמר כו'. דבעיא היא בגמרא אם אסור בחילופיהן אם יכול לאסור דבר שלא בא לעולם על חבירו כיון שאין יכול לאסור פירות חבירו על חבירו מה שאין כן באם הוא אוסר על עצמו שכן יכול לאסור גם פירות חבירו על עצמו א"ד חילופיהן וגידוליהן לא שנא הוא לא שנא חבירו ואזלינן לחומרא:

סעיף ג

אמר לאשתו קונם מעשה ידיך כו'. כתב הר"ן קמ"ל רבותא דמייחד פירותיו של פלוני כי היכי דמייחד מעשה ידי אשתו כאומר האלו דמי ומיתסר בחילופים וגידולים וסיפא דשאני אוכל או טועם קמשמע לן רבותא דאפילו באומר פירות האלו שאני טועם הוה ליה כאילו לא אמר האלו ואזלינן בתר לשון שאני טועם דהא כאן הוי כאומר האלו כיון שמייחד כמו שכתבתי אלא דקשה לי כיון שיש כאן ב' לשונות הסותרים זה את זה דמלשון ממעשה ידיך הוה כאומר האלו דהא מטעם זה אסור בחילופיהן וגידוליהן וגם הטור ע"כ ס"ל כן דאל"כ ה"ל כאומר קונם זיתים וענבים דאין איסור בחילוף וגידול אלא ע"כ דהוי כאומר האלו כמ"ש הר"ן ומלשון שאני טועם משמע להיתר בחילוף ובגידול ויש לנו לילך לחומרא כמ"ש הטור אחר כך גבי לביתך זה בשלמא להר"ן לק"מ דס"ל לישנא בתרא עיקר בין לקולא בין לחומרא כמ"ש ב"י בשמו והר"ן סידר דין זה דלגבי אשתו שלא כסדר הטור אלא דנקט תחילה קונם מעשה ידיך ואח"כ שאני טועם ממילא יש לנו לילך אחר לישנא בתרא אבל להטור קשה ונ"ל דהטור ס"ל דאין שייך לומר דאזלינן לחומרא אלא במקום שאפשר להיות לשון אחד בלא חבירו דהיינו באומר ביתך זה דהיה אפשר לומר בית זה או להיפך לביתך לחוד ע"כ לא ידעינן הי מינייהו עיקר משא"כ באומר שאני אוכל ממעשה ידיך הוי לשון שאני אוכל עיקר לפי סידור דבריו דודאי לא סגי בלא"ה וכן לא סגי אם לא יאמר ממעשה ידיך א"כ אין כאן לישני דסתרי אלא ה"ק ממעשה ידיך לא יהא איסור אלא מה שאני אוכל נמצא דלשון שאני אוכל הוא נשאר עכ"פ עיקר כנ"ל נכון:

סעיף ו

אסור בו לעולם. דיש לנו ספק אם ניזול בתר לישנא דלביתך ויהיה מותר במכירה ואסור בנפל או ניזול בתר זה ויהיה איפכא ואזלינן לחומרא ואסרינן בשניהם ויש שמתיר במת כו' דס"ל דלביתך עיקר דבתר לישנא קמא אזלינן ויש שאוסר בזו דס"ל לישנא בתרא דהוא זה עיקר:

סעיף ז

אע"פ שיצא מרשותו כו'. בטור כתוב בזה וכגון שפירש בחיי ובמותי קונם לביתי שאתה נכנס מת או מכרו לאחר מותר עכ"ל והוא ע"פ הרא"ש כמו שהביא ב"י ותמה ב"י על הסיפא דמותר ממ"נ אי מיירי בלא פירש בחיי ובמותי הא אפילו אומר בית זה מותר לפי דעת הרא"ש ואי בפירש למה יהיה מותר והביאו בפרישה בשם רש"ל דמיירי הסיפא שאמר בחיי ובמותי וכן מו"ח ז"ל כתב כן וכתב שאפ"ה מותר כיון שאמר תחילה לביתי לא מהני אח"כ בחיי ובמותי אף על גב דלעיל בסמוך כי אמר הנודר לביתך זה אזלינן לחומרא דהוה ג"כ לישני דסתרי אהדדי שאני התם דהנודר אומר כן דאפשר שלא יכנס לאותו בית לעולם אבל הכא דמדיר אומר לשמעון לביתי שאתה נכנס מה איכפת ליה לאחר שיצא מרשותו ולפיכך מותר ליכנס אחר מות המדיר אע"פ שאומר בחיי כו' וסברא זו כתב ריב"ש סי' שנ"ז עכ"ל וראיתי בריב"ש שם שלא חילק בין נודר למדיר אלא באין אומר בחיי ובמותי וכן הוא בר"ן דף מ"ו ד"ה בעי אבימי כו' והוא פשוט אבל באומר בחיי ובמותי לא ידעתי אפי' התחלה לדבר זה דהא אין כאן לישני דסתרי כלל דהכי קאמר אותו שהוא ביתי עכשיו לא תכנס בו לעולם אפי' לאחר מותי ותימה מאד הא כתבו כאן הטור והש"ע בסמוך האומר לבנו קונם שאתה נהנה לי בחיי ובמותי לא יירשנו כו' והא התם אמר תחילה שאתה נהנה לי דהוה ממש כמו לביתי ואפ"ה מהני מה שאמר אח"כ בחיי כו' וכן בגמרא דמבעיא ליה ככרי עליך ונתנו לו במתנה ככרי אמר לו כי איתא ברשותיה הוא דאסור א"ד עליך א"ל שוייה הקדש וב"י מביאה הרי דאע"ג דלשון ככרי מורה על ברשותו דוקא מ"מ אתי עליך ואסרו וכ"ש שאם אמר אח"כ בחיי וכו' והנלע"ד לפי דברי הרא"ש והטור הוא בדרך זה דהטעם שצ"ל בחיי ובמותי אע"ג דאמר קונם בית זה שאתה נכנס בו הוא משום דאין אדם משים אל לבו לאסור ביתו אחר מותו דלא קפיד אינש מסתמא אלא שלא יראה שונאו בביתו וע"כ לעיל שאמר קונם לבית זה שאני נכנס דאסור אפילו מת כו' א"צ בחיי ובמותי דפשיטא דהאוסר עצמו כוונתו כל ימי חייו כיון דאמר בית זה ודאי יש לו איזה שנאה להבית עצמו משא"כ כאן דאוסר את שלו על חבירו אע"ג דאמר זה כוונתו שלא יראה את שונאו נהנה מנכסיו ואחר מותו דרך עולם למחול לכל שונאיו ע"כ צ"ל בחיי ובמותי וע"פ זה נלע"ד עוד דאפילו שהצריכו הרא"ש והטור לומר בחיי כו' היינו לענין אחר מיתה מטעם שכתבתי אבל אחר מכירה ודאי אסור אפילו בלא פירש לאחר מכירתי דחד טעמא הוא שלא יראה שונאו נהנה מבית זה והדבר ברור בזה דאילו לענין מכירה קשה מה תיקן בלשון בחיי ובמותי אלא היה לו לומר בין אם יהיה בידי או ביד אחר וא"ל דלשון בחיי מורה על זה דהא זה הלשון אצטריך דאם לא יאמר אלא במותי יהיה היתר בחייו תיכף אלא ודאי דלא צריך תיקון אלא לענין מיתה אבל לא למכירה וכן משמע בסימן רכ"ו שכתב הטור אבל אם אמר חצר זו לא מהני כפייה שהרי אסור בו אף לאחר שימכור ועל פי זה מתורצות קושיות בית יוסף דסיפא שכתב הטור קונם לביתי שאתה נכנס כו' מיירי בלא פירש וקמ"ל דלענין מכירה מותר באומר לביתי ואין אוסר אלא באומר לבית זה דלגבי מכירה לא אכפת לן כלל אם אומר בחיי ובמותי ואגב מכירה נקט הטור גם מיתה כן נ"ל נכון לדעת הטור אבל להלכה כבר פסק הש"ע שא"צ כאן לומר בחיי ובמותי ומש"ה לא הזכירו אלא כל שאומר בית זה אסור אפי' מת או מכרו דכיון דאמר זה אסרו לעולם:

משמע אפי' אחד מהם. בתשובת רשב"א הביאו ב"י סי' רכ"ח מביא ראייה לזה מדקי"ל פרק השואל כרבי יונתן דאמר אביו ואמו קלל משמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו כדרך שפרט בשור וחמור ואף זה בהשביעו משמע שלא ילויהו כ"א ברשות שניהם או ברשות אחד מהם לבד עכ"ל ולפי זה אף אם שניהם חיים די לו אם עושה ברשות אחד מהם ומה שהוזכר שמת אחד מהם מעשה היה כך וכן כתב בהדיא בסי' רכ"ח סעיף מ' ועיין מה שכתבתי שם מדברי ריב"ש סימן תנ"ג והיאך קיי"ל להלכה:

ומה שכתב אחר זה) אלא אם כן יתירו לו שבועתו הטעם דאפשר דהכי קאמר שלא תהא שום אשה נשואה לו אחר נישואיה ולפי מה שכתב בסוף סי' ר"ח סעיף ה' דאם אמר לשון שמשמעו שלא יעשה נשואין כו' הכי נמי הוה כן דבלשונו תליא מילתא כפי החילוק דלעיל כן נ"ל:

סעיף ח

ככרי זה אסורה כו'. גם בבית יוסף כתב שכן מצא הגירסא בטור אבל בטורים ישנים לא כתב אלא ככרי ולא זה וכן הוא בהדיא באשר"י בפירוש שלו בנדרים וכן עיקר דעיקר הטעם כאן דמותר במת ונפלו לו בירושה הוא מטעם שלא אמר זה דאלו אמר ככרי זה הוה דינו כמו לבית זה דבסעיף ז':

סעיף י

ביין אחר. אבל בחומץ לא איכפת לן ביש לו מתירין כיון שאינו מינו ונתבאר בסי' ק"ב סעיף א' דדבר שיש לו מתירין בטל באינו מינו: