ט"ז על יורה דעה קנא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
דברים שהם מיוחדים כו'. משמע באם הדבר מסופק אי לאליל שייך או לדבר אחר אזלינן לקולא וכן אמרינן לקמן במכירת בהמה גסה בטור:
אסור למכור כו'. בטור כתוב לעולם ופי' ב"י דפירושו אפילו שלא ביום אידם ואפילו בזמן הזה:
ואם קונה הרבה כו'. ולא חיישינן שמא ימכור לאחרים דלא קפדינן אלא על לפני עור ולא על לפני דלפני ואם יש חשש שישראל יהיה נכשל אמרי' לפני דלפני כדאשכחן בחיטין שנפלו למים שאסור למכור לעובד כוכבים בפסח שמא יחזור וימכור לישראל כך כ' הרא"ש:
סעיף ד עריכה
מקום שנהגו שלא למכור. פירוש שנחשדו על הרביעה. ובבהמה גסה הטעם שמא ישאילנה לעובד כוכבים או ישכירנה ועביד בה מלאכה בשבת ועבר בלאו דהא הבהמה של ישראל היא א"נ משום נסיוני דזימנין דזבניה ניהליה סמוך לשקיעת החמה בע"ש וא"ל תא נסא ניהלה ושמע' לקלא ואזלה מחמתיה וניחא ליה וה"ל מחמר אחר בהמתו בשבת. וכ' הטור בשם הרמב"ן כשמוכרה לטבח ודאי לשחיטה ומותר ולבעל אדמה ודאי למלאכה ואסור ולכאורה קשיין הדיוקים אהדדי דמי שאינו לא טבח ולא בעל אדמה דייקינן מרישא לחומרא ומסיפא לקולא ונרא' פירושו דעיקר כוונתו דאזלינן בתר דידיה בין לקולא בין לחומרא דהיינו אם הוא טבח ורובא דעלמא זבני למלאכה אזלינן בתריה לקולא וכן להיפך אזלינן לחומרא אבל במי שאינו לא טבח ולא בעל אדמה אזלינן בתר רובא למאי זבני והכי מוכח בדברי הרא"ש שמביא ב"י ובפרישה דחק מאד בפי' דברי הרמב"ן ע"ש אם תרצה:
נהגו היתר בכל. הטעם בב"י בשם סמ"ג דלא שייך האידנא נסיוני דאין אנו בקיאין כ"כ בקלא וגם אין דרכינו להשאיל ולהשכיר לעובד כוכבים וכתב הר"ן מ"ה מקילין אפילו לקנות כדי להרויח במכירת' ומ"מ בעל נפש יחוש וימעט אבל בשאלה ושכירות יש למחות ביד הנוהגים היתר עכ"ל:
סעיף ח עריכה
אין מוכרין להם בתים. שנאמר לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע ובשכירות אין שייך קנייה מ"מ אסור בשדה שמפקיעה מידי מעשר:
סעיף ט עריכה
לג' עובדי כוכבים ביחד. דשמא יארע סכנה לישראלים ע"י כך ח"ו:
סעיף יא עריכה
שאינו מכירו. דגם זה נכלל בלא תחנם לא תתן להם מתנות חנם אבל אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה שהרי ישלם גמולו או כבר שילם לו:
סעיף יב עריכה
מותר לפרנס ענייהם כו'. קשה שהרי בגיטין פרק הניזקין (גיטין דף ס"א) אמרו תנו רבנן מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל משמע אבל בפני עצמן לא ולמה לא כתב הטור ג"כ עם עניי ישראל וראיתי בשם רש"ל דהטור ס"ל דהגמ' לאו דוקא אמר עם עניי ישראל והוא דחוק דכי לא דייק בעל התלמוד בברייתא בלשונו לומר לאו דוקא יותר ממה שדייק הטור. ונ"ל לדקדק דקדוק זה גם בגמ' שם דבמשנה שם אמרו אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים ליטול לקט שכחה ופיאה כמו שכתב גם הטור והש"ע בסמוך ולא זכרו בזה עם עניי ישראל ונראה לע"ד דהכל ניחא דבאמת אין חילוק בין עם עניי ישראל או לא אלא דהברייתא נזהר שלא תאמר הא דאמר מפרנסין עניי עובדי כוכבים הוא מצוה בזה ע"כ אמר עם עניי ישראל דזה פשוט דא"ל דגם בהם יש מצוה כמו בישראל או אפילו קצת פחות מזה זה אי אפשר דבישראל יש מצוה מן התורה ועובד כוכבים הוא מפני דרכי שלום לחוד נמצא שאין להם יחוס זה עם זה לענין מצוה והיאך קאמר עם אלא ודאי להורות שאין איסור בדבר שלא תימא כדרך שיש איסור בהשבת אבידה לעובד כוכבים כדאיתא בפרק הנשרפין ויליף לה מפסוק למען ספות הרוה את הצמאה ופירש רש"י משום שמשוה עובד כוכבים לישראל ומראה שמצות הקב"ה אינה חביבה לו שהרי גם לעובד כוכבים עושה כן והוה אמינא גם בפרנסת ענייהם כן שלא ישווה אותם לישראלים קמשמע לן בברייתא דבזה אין איסור אם משווה אותם לישראל כיון שיש בזה דרכי שלום. ע"כ אמר התנא כאן עם עניי ישראל שאין איסור בהשוואה במצוה זו וכיון שאין צריך ללשון זה אלא להורות שאין הדבר משום מצוה אלא היתירא קמשמע לן ע"כ אין התנא דמתניתין דתנא אין ממחין ביד עניי עובדי כוכבים ליטול לקט כו' צריך לומר שם עם עניי ישראל דהא כבר אמר אין ממחין וזהו לשון היתירא ולא לשון מצוה ע"כ א"צ לבאר בזה יתור לשון עם עניי ישראל. וגם הטור שכתב בהדיא מותר לפרנס ענייהם הרי שבפירוש כתב לשון היתר ע"כ א"צ ליתור לשון עם עניי ישראל וזה נראה לי ברור והגון בסייעתא דשמיא: