ט"ז על יורה דעה קלט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהדשל עובד כוכבים אסורה מיד. דכתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה להם אלוה אבל בשל ישראל כתיב ושם בסתר אינו חייב עד שישים דברים שבסתר ודבר פשוט נ"ל דאפי' ישראל מומר לעבודת כוכבי' נקרא ישראל ודינו עד שיעבוד דאע"פ שחטא ישראל הוא כדאיתא בהרבה דוכתי וכן לענין ביטול שאין יכול לבטל אליל כמו ישראל כמ"ש רש"י בהדיא הביאו ב"י סי' קמ"ה ד"ה סיידו כו' ודלא כמ"ש בדרישה בהג"ה סי' קמ"ה דישראל מומר לעבודת כוכבים דינו כעובד כוכבים דהא ילפינן לה כאן מקראי דעשה הבדל בין עובד כוכבי' לישראל ואין לדרוש לטעמיה דקראי אלא גזירת המלך הם דישראל אינו אוסר עד שיעבוד:
ועשה ממנו תקרובת. פירוש בהבאה שהביאה לשם תקרובת כמ"ש סעיף ג' אם הניחו לפניה לשם תקרובת כו':
סעיף ב
עריכהאליל של ישראל אין לה ביטול. דכתיב לא תטע לך אשרה אצל המזבח מה מזבח טעון גניזה אף עובד כוכבים טעון גניזה ושל עובד כוכבים כתיב בה פסילי אלהיהם משמע שיכול לפסול אלוה שלו:
ותקרובתה אין לה ביטול. דכתיב זבחי מתים מה מת אין לו ביטול לעולם אף עבודת כוכבים כן ונרא' לי הטעם דתקרובת גרע (מאליל) [דאליל] עצמו ונויו תלוין בשלימותו דכל זמן שהוא שלם הוא פלח ליה וכן מחזיק אותה לנוי אבל אם נפסל בטל ממנו מחשבה זו מה שאין כן בתקרובת דאפילו דבר מועט שאינו חשוב מקריב לפניו נמצא דלא פקע איסור אם נפסל:
סעיף ג
עריכהכגון בשר שמנים. כן צ"ל ופירש בפרישה דהאי בשר ה"ה בשר חיות ועופות מקרי תקרובת ואסור הואיל ומין בשר בהמה הוא ע"כ ואיני יודע לזה טעם ולא ראייה דהרי בפירוש אמרו שכיוצא בו קרב לגבי מזבח ואין חיה (ועוף) קרב בפנים כלל ומנא לן דבמינו תליא מילתא:
זריקה המשתברת. פרש"י כעין זריקת דם שלפנים שאינה מחוברת אלא משתברת ונופל טיפין טיפין לאפוקי זרק מקל. אבל שיבר מקל הוה כעין זביחה ששובר צוואר בהמה:
חייב ולא נאסר. כתב הר"ן לענין חיובא חדא מתרתי מחייב או כעין פנים ונפקא לן מזובח לאלהים יחרם או כדרך עבודתה ונפקא לן מאיכה יעבדו אבל לגבי איסור תקרובת לעולם אינו חייב אלא כעין פנים דנפקא מאשר חלב זבחימו:
סעיף ט
עריכהדכיון שכיבן לצורך עצמו כו'. משמע דהמכירה או משכון אין מועיל אם כיבן כדי לחזור ולהדליקן וכ"ש אם היו כבין מעצמן אלא דלהכי מועיל המכירה או משכן שמזה אנו רואים שמה שכיבה הוא לצורך עצמו לא לחזור ולהדליקה ואפי' מאן דס"ל בסעיף י"ב דהמכירה ומשכון לא הוי ביטול כאן מודה דמהני כיון דהמכירה אינה אלא ראייה שכיבה על מנת שלא לחזור ולהדליקה וזהו הדעה הראשונה בטור ואחר כך מביא דעת ה"ר יונה דמקיל בתרתי דתרי ביטולים יש חדא הכיבוי שנית המכירה או משכון ומ"ה אמר שאפילו אנו יודעים בבירור שכיבה לחזור ולהדליקן מותר דמעשה הכיבוי הוא מבטלן וכן אפילו אם נתכבו מעצמן מותר אם מכרן או משכנן שהמכירה עצמה הוא הביטול ובב"י כתוב בפי' דברי ה"ר יונה דנתינה שנותן לישראל [ () צ"ל לא הוה כו'. מ"כ:] הוה כמכירה ותימה הא הוא עצמו כתב אחר זה דברי הר"ן שכתב ומ"ה אם נתנום או מכרום וכו' ונראה פשוט דמ"ש ב"י דנתינה לישראל לא מהני היינו שלא נתנום לו בדרך מתנה אלא בדרך פקדון ולא פקע שמיה ממנו אבל בדרך מתנה פשוט דהוה כמכירה דחד טעמא הוא וכ"פ מו"ח ז"ל ובסימן קמ"ו סעיף ח' פסק רמ"א ע"פ בית יוסף דכל משמשי עבודת כוכבים הוה משכנה או מכרה ביטול ועיין שם בדברינו: