ט"ז על יורה דעה קלח

►| ט"ז • על שולחן ערוך יורה דעה קלח |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

גת של אבן וכו'. אע"ג דאין מכניסין לקיום בגת מ"מ הואיל ומשהין בו יין כל ימי הגיתות ותדיר בו יין דומה לכלי שמכניסין בו לקיום בזה דאסור אפילו לפי שעה אבל מ"מ לא לגמרי כמכניסו לקיום להצריכו עירוי ג' ימים כ"כ רשב"א וגם שאר פוסקים:

שזיפתה עובד כוכבים. כבר מבואר זה בריש סי' קל"ה בשם התוס' הביאם ב"י:

צריכה ניגוב. וא"ל למאי דפסק ריש סימן קל"ה בכלי שאין מכניסין לקיום דבעי עירוי לכתחלה אפילו לדעת הרא"ש כשהוא מזופף ומ"ט לא סגי ליה בניגוב בכלי אבן כמו הכא כבר כתבתי שם תירוץ ע"ז והוא פשוט לע"ד ובפרישה ובדרישה כאן טרח בחילוקים על זה ואמר שיש להחמיר בשאר כלים יותר מכלי הגת והוא נגד כל המפרשים גם מ"ש כאן בפרישה דדוקא כאן אוסר בנגיעת עובד כוכבים בכלי של ישראל אבל לעיל בסימן קל"ה במכניסו לקיום דלא אוסר אלא בעינן דוקא שנשתמש בו העובד כוכבים הם דברים תמוהים מאד כמו שכתבתי שם:

ואם דרך כו'. פרש"י מפני כובד הדריכה נעשה בקעים בזפת:

ואם יש נעורת כו'. נראה דלאו דוקא נעורת אלא אם יש בקעים ואין דבר סותם כלל דאסור דבגמרא אמרינן כן דבמעצרתא דרב בפרק בתרא דעבודת כוכבים חזא בהו פילי אמר לא סגי בניגוב ונראה דמשם נלמד דין זה ורבותא קמשמע לן דאף ע"ג דנסתמו הבקעים בנעורת לא מהני והב"י כתב דנלמד מדין הטור והוא תמוה:

אינה ניתרת בקליפה וניגוב. בטור כתוב צריכה קליפה וניגוב והוכיח ב"י שהוא ט"ס דהא בשל עץ אמרו במתניתין אליבא דחכמים דיקלוף והיינו שאחר כך ינגב כמ"ש הרא"ש והטור על זה ואח"כ אמר במתניתין לרבנן ואם של חרס אע"פ שקלף הזפת אסורה משמע דלא מהני קליפה וניגוב דאל"כ היינו של עץ ויפה הוכיח כן אלא ליישב דעת הטור אם אינו ט"ס נ"ל דהטור ס"ל דבאמת עץ וחרס שוין הם לענין אם לא דרך דדינו בקליפה וניגוב ומה שהקשה ב"י היינו רישא דעץ י"ל דעל מתניתין לא קשה מידי דלא בעי לומר אלא דבחרס גם רבי מודה לחכמים דצריך קליפה וניגוב אבל לרבנן אין חילוק באמת ביניהם ובטור נמי לא קשה מידי דכוונתו דבלא דרך אין חילוק בין עץ לחרס אבל בדרך יש חילוק דהיינו שהטור זכר ברישא בדרך דצריך עירוי דוקא וקמשמע לן כאן בחרס דלא מהני בדרך קליפה וניגוב בעלמא וע"כ לא הזכירו אלא יקלוף לחוד שהיא מעכבת אפילו דיעבד מה שאין כן הנגיבה אבל בשל חרס נקיט לשון איסור אחר הקליפה דהכא הנגיבה מעכבת כמו הקליפה ועל כן נקט הרא"ש הביאו ב"י בעץ ואח"כ ינגוב ויש הוכחה לפי' זה מדאיתא בגמ' במחץ ומשפך של חרס רבי אומר ינגב וחכמים אוסרים משמע. דהניגוב לחוד אוסרים אבל אי איכא קליפה גם כן מותר דע"כ הך וחכמים אוסרים לאו בכל גווני אמור דהא בעירוי עכ"פ מותר אלא ע"כ דלא אסרי רק מה שמתיר רבי ואם כן אף אנו נאמר דבקליפה מותר ולא אסר רק נגיבה לחוד אבל לא קליפה וניגוב דאם לא כן היה ליה לומר וחכמים אוסרים אף בקליפה כנ"ל לדעת הטור ואע"ג דבדברי הרא"ש לא משמע כן מכל מקום הטור שפיר הכי ס"ל ובהגהת ב"י לא ניחא ליה לשון הטור דכיון שכתב אינה ניתרת כו' משמע דבא לכתוב חומרא והיאך מסיים אלא בעירוי בלא קליפה הך בלא קליפה היא קולא אלא כך היה לו לכתוב אלא בעירוי אבל קליפה לא צריך:

קליפה ומילוי ועירוי או הגעלה. בדרישה הקשה דכאן משמע דהגעלה עדיפא מעירוי ובסימן קל"ה בסופו כתב הטור בכלי חרס בשם הרמב"ן דאם מכניסו לקיום דלא סגי בהגעלה רק בעירוי ותירץ לחלק בזה עיין עליו שדחק עצמו הרבה ונראה לע"ד דמעיקרא לא קשה מידי ודאי במקום ששייך הגעלה אז היא עדיפא מעירוי אלא דבכלי חרס לעיל ס"ל לרמב"ן דלא שייך הגעלה כלל מטעם דהתורה העידה עליו שאינו יוצא מידי דפיו לעולם והיינו דרך בישול דכתיב בכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ואפ"ה אמרו חכמים דעירוי מהני שם אמרינן דהגעלה אינה שולטת בכל הכלי) ועירוי שולט בו אבל בשאר כלים שטבעם שההגעלה שולטת בכולו אז ודאי היא עדיפא מעירוי שהגעלה שולטת בו ברותחין ועירוי שולט בצונן ממילא לדידן גם בכלי חרס הוי כן דקיימא לן דמהני הגעלה לכלי חרס בסימן קל"ה סעיף ט"ו באיסור זה הוה חרס כשאר כלים והגעלה עדיפא בהו ג"כ כך נ"ל פשוט:

יש לחלק שאם תחילת כו'. דברי הטור בכאן צריכים ביאור ליישבן ונעתיק הצורך לזה דבמתניתין איתא גת של אבן מנגבה ושל עץ יקלוף אליבא דחכמים ושל חרס אע"פ שיקלף אסור פירוש וצריך עירוי כמו שכתבו הטור והש"ע מריש סימן זה ע"כ כל פרטיהם ואח"כ איתא בגמרא רבי אבהו מייתי ברייתא דהעדשים היינו הגת בהדחה ודעת רש"י והטור מביאו דברייתא זו סותרת המשנה וכיון שרבי אבהו מביאה היא עיקרת וקיימא לן כמוהו דסגי בהדחה ור"ת חולק על רש"י וס"ל דקי"ל כמתניתין וכתב הרא"ש אליביה דהוא מפרש עדשים דברייתא לאו היינו גת עצמו אלא מידי אחרינא ועוד י"ל אפילו נפרש גת בד עצמה לא קשה מידי דמתני' מיירי בתחילת תשמישה ביד עובד כוכבים וברייתא של ישראל. והרשב"א בתה"ה והר"ן מביאם גם כן בשם הראב"ד לחלק בכלי חרס בין תחלת תשמישה באיסור או בהיתר דהיינו שיש להם הוכחה אחרת ע"ז והוא מדאיתא בגמרא ברייתא המחץ פירוש כלי שדולין בו והמשפך של עובד כוכבים דוקא משמע דוקא בתחילת תשמישה באיסור צריכה עירוי אבל בשל היתר סגי בניגוב כדברי רבי ועל קושיא דמתניתין אברייתא כתב תירוץ האחד דהרא"ש ע"כ יפה כ' ב"י דהוא לא מחלק בין תחילת תשמישה רק בחרס אבל בעץ נשאר דינו כמתניתין בכל גווני ולא כמו"ח ז"ל דכתב עליו דשארי ליה מריה דהוא גברא דמריה סייעיה והטור הביא דברי רש"י ור"ת ואח"כ כתב בשם הראב"ד וז"ל וכ"כ הראב"ד דאף של חרס וכלי' אם תחילת תשמישה על ידי ישראל סגי ליה בניגוב ושל אבן סגי ליה בשכשוך עכ"ל ולכאורה תמוה עליו דאי הוכחת הראב"ד לחילוק זה דתחילת תשמישו כו' מן רומיא דמתניתין אברייתא ומחלק ביניהם כמו שזכרתי בשם הרא"ש לתירוץ השני למה פסק בשל אבן דבעי שכשוך דהיינו הדחה כברייתא ושל עץ לא זכר כלום דהא כיון שזכר באבן דנשתנה דינו כאן ממה שפסק בתחילת הסימן דבעי ניגוב היה לו להזכיר דגם בשל עץ סגי כאן בהדחה כיון שתחילתו בהיתר ואם דינו בניגוב היה לו להזכיר כן כיון שיש לפנינו בחרס בעי ניגוב ובאבן הדחה היאך נעשה בעץ למי תדמה אותו. ואם הוכחת הראב"ד מכח ברייתא דמחץ ומשפך שזכרנו אליביה דהרשב"א ולא מכח רומיא דמתניתין אברייתא מנא ליה דבאבן סגי בשכשוך דלא כמתניתין דילמא אין חילוק אלא בחרס כמו שמצינו לעיל דבתחילתו בולע טפי אבל בשאר כלים אין חילוק בזה וצ"ל דהטור אליביה דהראב"ד תרווייהו איתנהו דמברייתא דמחץ ומשפך דהא של חרס ונקט בהו של עובד כוכבים מזה למד דבתחילתו בהיתר סגי בניגוב כדברי רבי ותו קשיא ליה גם מתניתין אברייתא ומחלק גם כן בהו בין תחילתו בהיתר או לאו דברייתא מיירי בתחילתו בהיתר אלא דמספקא ליה במה איירי הברייתא דעדשים די"ל באמת לא שנא עץ ולא שנא אבן שניהם בהדחה כברייתא דעדשים ואי לאו ברייתא דמחץ ומשפך דמשמע דבתחילתו שלא על ידי עובד כוכבים בעי ניגוב דבזה מודו רבנן לרבי הייתי אומר דגם חרס היה סגי בהדחה אבל באבן ועץ ודאי להברייתא דעדשים מילתא חדא היא ושניהם בהדחה או י"ל דלא נפרש ברייתא דעדשים רק אמילתא דמסתבר טפי דהיינו של אבן דוקא דבו הקילו בהדחה בתחילת תשמישו בהיתר אבל בעץ לא סגי בהדחה אלא אחתיה גם כן חד דרגא דבמתני' שתחילתו באיסור דינו בקליפה וכאן בברייתא דינו בניגוב ככלי חרס דמאחר ששבע החרס מלבלוע בהיתר הוי דינו כעץ כדלעיל ועל כן לא נקט הטור רק אבן שהוא דבר ברור דסגי בהדחה אבל בעץ יש סברא לכאן ולכאן וכיון דלרש"י בכל גת סגי בהדחה לא נפליג מחלוקתן ונאמר בעץ סגי ג"כ בהדחה בתחילתו בהיתר אפילו להחולקין עליו וע"כ פסק הש"ע סוף הסימן דעץ ואבן סגי בהדחה בתחילת תשמישו ביד ישראל ומו"ח ז"ל חלק על הש"ע דבשל עץ בעי ניגוב בזה ולפי מ"ש דברי הש"ע נכונים:

סעיף ג

על ידי עירוי שמערה כו'. לפי שפליטתן קלה שנבלעו בצונן. רשב"א:

סעיף ד

גיגית גדולה. פירוש שיש שם ברזא שמושכין משם יין צלול אבל באין שם ברזא אין שם יין צלול כלל ואפי' הדחה אין צריכין. כן נראה לי פשוט:

וכלי המדה. נראה לי שבכלל זה גם המינקת שקורין היב"ר של עובד כוכבים שצריך הכשר גדול וק"ו הוא מכלי המדה כיון שהיין מתאסף בעקמומיתו לא תועיל לו הדחה ויש למחות ביד המקילים:

סעיף ה

הקורה. פירוש במקום שנוגעת בענבים:

סעיף י

ואם הם יבשים מקדים מים ואח"כ אפר כו'. כצ"ל וכן הוא דעת הרמ"ה בטור שכתב ביבשים מקנחו במים ואח"כ מדיחו יפה כו' וראיתי בטור של אמ"ו הגאון מוה' יצחק בר בצלאל שהגיה כן מקנחו במים ואח"כ אפר ואח"כ מים ואח"כ אפר ואח"כ מדיחו יפה גם הב"י פי' כן בלא הג"ה:

סעיף יא

ואין מחייבין אותו ללקט החרצנים. בב"י בשם רבינו שמשון מסיים בזה דאין זה מבטל איסור לכתחלה שלא נתכוין לבטל עכ"ל ואין קושיא מזה על מה שכתבתי בסימן קל"ז סעיף ב' דהיכא דאפשר בענין אחר הוה כמבטל איסור לכתחלה דהכא נמי כמו א"א בענין אחר דאחר (שכבס) [שכבד] אותו כראוי לא הטריחוהו עוד לחפש אחר החרצנים שאינם בעין לפנינו דכל מה שהוא בעין אזיל ליה על ידי (הכבוס) [הכבוד]: