ט"ז על יורה דעה ער

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

מצות עשה כו'. שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת פי' כל התורה עד גמר השירה של האזינו שהוא כל התורה ואיתא בגמרא הביאה הטור הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו או שהגיה בו אפילו אות אחת כאילו קבלה מהר סיני. ופירש נמוקי יוסף כחוטף מצוה שאין לו שכר גדול כמו שטרח בכתיבתה ויש מקום למדת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבא עליו בטורח לא היה עושה אותה כתבה הוא בעצמו או שכר סופר לכתבה וטרח בתיקון הקלפים ולסבול עול סופר עד שנכתב כאילו קבלה יש למדת הרחמים לומר כמו שטרח לזה כן היה טורח ללכת במדבר לקבלה מהר סיני אפילו מוטעה אות אחת ותקנו כאלו כתבו שיש למדת הרחמים לומר כמו שתיקן זה כך אם היה מוצא טעיות רבות היה מתקן אותם עכ"ל ואיתא בתוס' בהקומץ רבה אות אחת פי' בס"ת שלקחו מן השוק לא נחשב עוד כחוטף מצוה שהיה אצל חבירו [בעבירה] שהיה משהה [ספר] שאינו מוגה ומעלני על זה כאלו כתבו עכ"ל ומ"כ על זה ולפי זה הקונה ס"ת מיד עובד כוכבים שלקח מישראל לאו כחוטף מצוה אלא כאלו כתבה עכ"ל ורמ"א הביא זה בסמוך וכתב דמה שכ' כחוטף מן השוק ואינו יוצא בזה הוא נגד דברי רש"י שכתב דאם לקחה מצוה עביד ואם כתבה הוי מצוה טפי:

ואפילו אין לו מה יאכל. בגמרא בפרק בני העיר אמרינן תנו רבנן לא ימכור אדם ס"ת אע"פ שאינו צריך לו יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל אפילו אין לו מה יאכל ומכר ס"ת או בתו אינו רואה סימן ברכה לעולם וכתב בית יוסף דמדאמרינן אינו רואה סימן ברכה לעולם משמע שיש איסורא וקשה דהא בפרק מקום שנהגו (ד' ס') פרכינן מאי איריא ערבי פסחים אפילו ערבי שבתות נמי דתניא העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה ומשני לחד תירוצא התם סימן ברכה הוא דלא חזי שמותי לא משמתינן ליה הכא משמתינן ליה ונראה לתרץ דהכא שאני כיון דתנא ברישא לא ימכור כו' דהיינו איסורא ועל זה אמר יתר על כן כו' משמע דגם בזה הוה איסור כמו ברישא:

כדי לקנות חדש. כתב בית יוסף בשם הר"ר מנוח דטעמא משום פשיעותא הלכך אם היה החדש כתוב והוא בבית הסופר ואינו חסר אלא נתינת דמים מוכרין עכ"ל וקשה דהא בגמרא הוי זה בעיא ולא איפשטא ולחומרא וכן הקשה בדרישה ונראה לע"ד דהב"י בשם הר"ר מנוח דקדק מדבעיא לן בגמרא מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה אסור או דילמא כיון דליכא לעלויי עילויי אחריתא ש"ד ת"ש דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רשב"ג לא ימכור אדם ס"ת ישן ליקח בו חדש ודחי התם משום פשיעותא (שמא משימכור שוב לא יקנה ושוב יפסידו הדמים) כי קאמרינן כגון דכתוב ומנח לאפרוקי מאי (שכתוב כבר בבית הסופר ואינו מעוכב אלא נתינת דמים) משמע מזה דדברי רשב"ג פשוטים שמיירי משום פשיעותא ואם כן היה קשה לו להר"ר מנוח למה לא הביא הרי"ף אלא דברי רשב"ג ולא דברי הבעיין לענין מנח לאפרוקי אלא ש"מ דבספק זה דקי"ל להקל דודאי אין כאן ספק דאורייתא ולמה נחמיר בספיקא דגמרא בזה ולא סבירא ליה להר"ר מנוח כמו שכתב בית יוסף בשם הר"ן לדעת הרי"ף להחמיר וכן הביא בית יוסף בסימן ר"פ להרמב"ם שפסק לקולא בבעיא דלא איפשטא לענין תפירות ס"ת ובא"ח סימן קנ"ג נתבארו דיני מכירת ס"ת ולקמן סימן רע"ח:

סעיף בעריכה

האידנא מצוה כו'. וכ"כ הטור בשם הרא"ש ופירש ב"י דלא בא לפטור אותנו מכתיבת ס"ת דאדרבה יש גם לנו לכתוב וללמוד בה אלא בא לומר שיש מצוה גם בכתיבת ספרי' אלו ובדרישה חולק עליו דאין לנו ללמוד מס"ת ולזלזל בכבודה דדוקא בדורות הראשונים היו מוכרחים לכך שהיה אסור להם לכתוב דפין דפין אלא כולם בגלילה וגם היו דורשין קוצי האותיות בס"ת משא"כ עכשיו ועל כן אין לנו המצות עשה הזאת לכתוב ס"ת אלא בכתיבת שאר ספרים ע"כ ואף שלפי משמעו' הלשון של הרא"ש משמע יותר כדברי הדרישה מ"מ נכונים דברי ב"י דהיאך נבטל מצות עשה של ועתה כתבו לכם בחילוף הדורות: