ט"ז על יורה דעה נח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכהאם יש מכריסה כו'. מדנקט כריסה משמע דבבהמה עומדת ונופלת מיירי דאז מודדין הי' טפחים מכריסה דהיינו עד לארץ יש ד' טפחים ואם יש בבור ו' טפחים טרפה וכן איתא בגמרא שמביא ב"י דלא הוצרכו בור עמוק י' טפחים אלא א"כ שהשור מונח ומתגלגל לארץ דאז הבטן של שור והארץ שוים והב"י תמה למה לא כ' הטור כן ובמ"ש ניחא אלא שיש להקשות למה כתב הטור בח"מ סימן ת"י לענין ניזקין שפטור המזיק אא"כ יש עשרה טפתים בבור ולא חשבינן מכריסה עד ארעא כבר תירץ רש"ל פרק הפרה דבצירוף י' עם רגליה אין המיתה מצויה כל כך וכן אם מת חשיב ליה כאונס לענין תשלומין וזהו הטעם שפטור במיתת השור בפחות מי' וכן כתב הרמב"ם להדיא אבל לענין טריפות אין חילוק בזה ומכל מקו' פחות מי' עם הצירוף לא שייך ביה צד מיתה וא"כ כל זמן שלא מתה לא מטרפינן אף שלא עמדה עד כאן לשונו ודבריו נכונים ובפרישה ומו"ח ז"ל כתבו דיש בזה ספק להטור איזה תירוץ עיקר בגמרא ואין צריך לזה כלל ויש כאן תימה גדולה בדברי ב"י וז"ל ודע דהא דבעינן שתפול ממקום גבוה עשרה טפחים היינו דוקא בנפלה מעצמה או שהפילוה אחרים ויודעת שרוצים להפילה אבל אם הפילוה אחרים שלא מדעתה או אפילו יודעת בכך אלא שהפילוה בבת אחת אפילו בפחות מעשרה טפחים חוששין לה וכמו שביאר רבינו בסימן זה לקמן עכ"ל הך רישא וסיפא אין להם ביאור דמה שכתב ברישא ביודעת שרוצים להפילה דחוששין בעשרה טפחי' דבר זה אינו שהוא עצמו כ' בשם רשב"א ור"ן אפילו בגבוה עשרה טפחים מותר ובסיפא כ' בהפילוה בבת אחת אפילו בפחות מעשרה טפחים חוששין וב"י כתב לקמן בשם רשב"א ור"ן דאפילו בכח מותר דנועץ ציפרניו כו' ואת"ל דיש חילוק בין בכח לבבת אחת מ"מ אין נכון מ"ש ב"י וכמו שביאר רבינו כו' ובאמת לא זכר מזה כלום. וכמדומה שטעות נזדקרה לפני קולמוס הרב בזה מילתא:
סעיף ב
עריכהנפל אבן כו'. כתב ב"י בשם כל בו דבזה לא צריך גבוה י' טפחים אלא הכל לפי האבן אם הוא גדול או קטן ולא כהראב"ד בזה וכ"כ רש"ל דיפה כתב הכלבו שלא הזכירו המחברים י' טפחים אלא בנפל מגובה אבל לא בנפל עליו וכ"כ בד"מ דשאני אם השור נופל דחי נושא עצמו וכ"כ באו"ה:
סעיף ג
עריכהאפי' בדקוה כו'. ב"י בשם הר"ן כתב דמתחלה חיישינן שמא נתרסקו איבריה וזה לא ניכר עדיין ע"כ צריך שתשהה מעל"ע או עמדה ועדיין יש לחוש שמא נקרע או נפסק א' מאיברים ע"כ צריך בדיקה ולרמב"ם הבדיקה היא ג"כ משום ריסוק איברים דהיינו אם נפסד צורתו וכמ"ש כאן בש"ע ונ"ל ברור דאע"ג דהפסד אבר הוא בכלל ריסוק להרמב"ם מ"מ אין חוששין לו כל זמן שלא ראינו שנפלה הבהמה אלא תלינן זה בדבר אחר ואע"ג דבסי' נ"ב ס"ו כתב נמצא שינוי באיברים אלו טריפה אפילו באין ידוע לנו שנפל לאור והיינו לפי גירסת הרי"ף ורמב"ם כמ"ש שם ב"י אינו דומה לכאן דהתם קאי אירוקין שהאדימו או אדומין שהוריקו שזה אינו מצוי כי אם בנפילה לאור משא"כ כאן שבדבר קל כגון חולי קטן נפסד צורת אבר דאלת"ה הא קי"ל בלקתה הכוליא כשר כל שלא הגיע הליקוי עד הלובן ואמאי לא נימא כיון דנלקה ונפסד צורתו ודאי נפלה הבהמה ונתרסקה הכוליא דהא יש טריפות בריסוק הכוליא כמ"ש בסעיף זה אלא פשוט שאין חשש ריסוק איברים מחמת הפסד צורה אא"כ ידוע שנפלה בענין שיש איסור מצד הנפילה וכן מבואר בלשון רשב"א שמביא רמ"א בסעיף ה' כל שאין השינוי מטריף בשאר בהמות כו' ש"מ שהשינוי לחוד אינו אוסר כאן וכ"ש להיש מכשירין שמביא רמ"א בסי' נ"ב שם וכתב שכן עיקר דאין להחמיר כאן והרוצה להחמיר בזה יש בו דעת המתמיהין:
כגון טחול וכליות. פשוט שכ"ש הכבד אפילו שלא במקום מרה וחיותה דאמרינן במכה של ריסוק כאן בנפלה ממקום גבוה י' טפחים שהיזק הנפילה שלט בכולה אלא שלא נגלה רק במקצת אבל גבי נפלה לאור בסי' נ"ב אין איסור אלא אם יש שינוי במקום שעושה טרפה דהתם לא אמרינן כן דאילו שלטה המכה טפי היה נראה כמו במקום זה כיון דחד אבר הוא אבל בב' אברים אסרינן גם שם דהא בהוריקה כבד נגד מעיים אסור וכמ"ש שם סעיף א':
והסימנים אין צריכין בדיקה. בטור כתוב המוח והסימני' כו':
סעיף ד
עריכהאם עמדה. בטור כתוב אפי' פשטה ידה לעמוד והקשה בדרישה ממה שאמרו גבי מסוכנת בסי' י"ז דלא סגי בפשט' ידה אלא צריך שתכוף ידה ונכנס לתירוצים בשביל זה ואין כאן אפי' ריח קושיא דפשטה ידה אין בו חשש אלא שהוא הוצאת נפש וכל שאינה הוצאת נפש הוי סי' וא"כ אין משם קשיא דהתם מתה באותו פעם משא"כ כאן שחיה אח"כ:
סעיף ה
עריכהאין חוששין לה. מסיים בב"י וברשב"א בתשובה וז"ל דכל שהלכה בידוע שאין לה ריסוק גדול המביא לידי טריפות אלא חוזר לבריאותו עכ"ל משמע דבהלכה דוקא תליא מילתא וא"כ מה דנקט ברישא עמדה והלכה הוא חד מלתא שעמדה והלכה ואריכות לישנא הוא והיה לו די לומר הלכה לחוד וסיים שם והמחמי' בדין זה תע"ב:
כל שאין השינוי מטריף כו'. קשה מאי קמ"ל בזה וי"ל דה"א דשינוי כשר כאן דתלינן אותו מחמת הנפילה ונפיל' דכאן אינה מזקת כיון שהלכה דומיא דמצינו גבי ריאה במראה טרפה דאין איסור אם יש לתלות במוגלא וכדאיתא בסימן ל"ח ס"ג:
סעיף ט
עריכהחוששין להם. אף על פי שכתב בסעיף י' שאם יודע שיפילוהו נועץ צפורניו כו' שאני הכא שכל א' חושב שהוא ינצח חברו ויפילו:
סעיף י
עריכהמפני שנועץ. לפי שיודע שיפילוהו:
אבל אם כל רגליו וכו'. תמהתי על שבקצת המקומות ראיתי שקושרים כל רגלי השור בשעת שחיטה והשור נופל על צדו לא על מתניו ורש"ל כתב דיש מקומות שקושרים רק ג' רגלים לחוד ולא הרביעי ואף בזה לא יצאו ידי חובתם ע"כ. על כן תמהתי על המנהג שראיתי בקהלות שקושרין כל הרגלים ולית דימחה בהו ונראה שההיתר הוא דעושין בענין שאין החבל מקשר הרגלים אלא בשעה שהשור נופל לארץ ובשעת נפילתו ממש הרגלים נתהדקו זה לזה ונתקשרו ולא אסרו אלא אם קשרן להדדי קודם שיתחיל לנפול כנ"ל ללמד זכות אבל ראיתי בקהלות אחרות שאין קושרין רק ב' רגלים ודוחפין אותה עד שתפול וכן ראוי לעשות:
סעיף יא
עריכהקפצה מדעתה. הטעם בזה דכל שקופצת מדעת אמדה נפשה תחילה שלא תתרסק ואפילו אנו רואין שאין יכולה לילך אין חשש כ"כ ר"ן: