ט"ז על חושן משפט שלב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(ס"ג) [ס"ד] כמו ששאר פועלים נשכרים ק"ל כי אמר לפועלים תעשו עמי מלאכה בד' כמו שנשכרים אחרים והפועלי' שותקין מנ"ל דסמכו על שיעור שכירות אחרים דלמא סבר וקבל בקציצה שזכר ב"ה ואמאי נתבטל השכירות מספק ונוציא ממון טפי מהקציצה וראיה לזה ממ"ש המחבר בסעיף זה אמר ב"ה שכור לי בד' ואזל השליח ושכר לו בג' ואמרו לו כמו שאמר בע"ה דסבר וקבל בג' וע"כ מיירי שאמר השליח שב"ה שלחו להשכיר לו בג' דהא בזה מיבעיא לן בגמרא מי אמרינן מהימנת לן דהכי אמר ב"ה כו' ש"מ דבשם הב"ה אמר השליח ואפ"ה לא הוי השכירות בטעות דהא ב"ה אמר בד' אלא ע"כ דכיון דאין לנו הוכחה שסמכו על דברי הב"ה עצמו אלא שאפשר שעיקר הסמיכות שלהם על דברי השליח ע"כ לא נתבטל מה שדיבר השליח עמו וה"נ מ"ש והמעיין בדברי ב"י שמביא דינים אלו בשם רבינו ירוחם לק"מ דכתב דינים אלו דרך שאלה דהיינו שהפועלים עצמן שאלו בפי' בשעת קציצה כמה אתה נותן לשאר פועלים משמע דע"ז דוקא סמכו וכ"ה בהטעו פועלים את ב"ה יכן מוכח ממה שהעתיק רמ"א כאן בסמוך קודם לזה כמו שעשו חבירכם ואמרו כמו שעשו חבירנו משמע דבעי' שהפועלים יזכירו בפירוש שסומכים על שכירות חבריהם אבל בלא"ה ודאי עיקר סמיכת' על הקציצה שקצץ בפירוש וכאן קיצר רמ"א במקום שהיה לבאר ומעשים בכל יום שאדם מוכר לחבירו חפץ ואומר כך נתנו לי סך זה ולא רציתי למכור בזה הסך ואחר כך נתברר שלא היה שום קונה בסך קיצבה שזכר הוא וכי בשביל זה יבטל המקח אלא על כרחך כדפרישית דבעינן גלוי מילתא שסמך עצמו על שכירות אחרים דדוקא אז תלוי בשכירתם כנלע"ד:
(או שהפועלים הטעו כו') בסמ"ע ס"ק ח' טרח ליישב למה נקט רבינו ירוחם בסיפא רוב הפועלים וברישא לא נקט דבריו מגומגמים מאד וכמעט אין להם פי' ובחנם טרח דבירושלמי גופי' שמקור דין זה משם ר"פ האומנין שם כתב באמת גם ברישא רוב הפועלים אלא ע"כ דלאו דוקא היא בדברי רבינו ירוחם ויפה עשה רמ"י שכתב בשניהם בשוה:
(ונותן להם כפחות שבפועלים) וא"ל כיון שהם אמרו בפי' כמו ששאר פועלים נשכרים יש לנו לשום בשער הבינוני כמ"ש המחבר ס"ס של"א ונ"ל דההיא דסימן של"א הוי דוק' באופן הנזכר לשם שאומר כא' או כב' מבני העיר משא"כ אם אמר סתם חשלם לי כדרך שבני העיר משלמין הולכין אחר הפחות כנלע"ד:
(ס"ה לא פייסנוך) כו' עמ"ש בסי' רכ"א מזה:
(לעיל [ס"ג] אין דעתם כו') הסמ"ע כתב שצריך להגיה בד"ר כאן והדין עמו דמבואר בדברי הרא"ש פרק האומנין דהך מלתא דאמרינן בב"ה אומר ג' והשליח אומר ד' והם אומרים כמ"ש ב"ה דעתייהו אעילויי' לא לפחות ממה שאמר השליח זה מיירי באומר שכרכם על בה"ב ואיכא דמיתגרי בג' ואיכא דמיתגרי בד' וזה דינו מבואר לעיל בסעיף א' דכל שמלאכתי ניכרת שהיא שוה ד' נותן לו ד' אלא דכאן קמ"ל דלא נימא כיון שאמרו כמ"ש ב"ה גרע טפי ואפילו במלאכתו ניכרת שהיא שוה ד' לא יטלו ד' דהוי כאלו סברו וקבלו מב"ה מ"ש ג' קמ"ב דאין זה מזיק להם דאעלויא אמרינן והוי דינו כאלו לא אמר כלום ודינו נתבאר בסעיף א' וכן הוא בהדיא בפסקי הרא"ש שחיבר רבינו דבזה בעי' מלאכתו שוה אף ביש נשכרים בד' וממילא כיון שעיקר תלוי במלאכתן שוה ד' מהני אפילו כולן נשכרין בג' ולא נקט יש נשכרים בד' אלא לרבותא דאפילו הכי בעינן מלאכתן שוה ד' וא"כ צריך למחוק בדרישא. [בד"ר] מלת או וכצ"ל ויש נשכרים בד' אם מלאכתן כו' והיינו ממש בדרך שכתבתי וראיתי מי שפירש ד"ר בלי תיקון דהיינו שכאן מהני יש שנשתכרו בד' אפילו באין מלאכתן שום ד' מטעם שכאן אמרו כמ"ש בע"ה וזה נחשב למעליותא ודחק לפרש דברי הרא"ש ע"פ כיונה זו ואינו נכון כלל בעיני דהיאך נאמר שאם אמר שכרכם על בה"ב שיתן להם ד' באין מלאכתן שוה ד' כיון שיש נשכרים בד' דאין לזה יד ורגל לומר כן דכיון שאין עליה' שום תביעה על השליח לשלם השכירות דהא שכרכם על בע"ה קאמר וא"כ כשיבואו לתבוע מבע"ה והוא אומר בהדיא ג' והם לא עשו מלאכה ששוה יותר מג' מי זהו ואיזהו שיחייב על בה"ב לתת טפי מג' ומאי איכפת לי במה שאמרו הפועלים לשליח כמ"ש ב"ה וכי בשביל זה יתחייב הוא יותר ממה שהתחייב עצמו בפירוש וזה מבואר בדברי התוס' שם שכתבו דעתייהו אעלויי דמיירי באומר שכרכם עלי דאי בשכרכם על בה"ב פשוט שלא ישלם יותר מה שהתנ' ואפילו הרא"ש דמוקי ליה בשכרכם על בה"ב היינו במלאכתן שוה ד' דיש סבר' לחייב ב"ה יותר כיון שעשו לו מלאכה תשובה מה שלא היה עולה על דעת בה"ב וזה ברור לא יכחישנו אלא המתעקש על האמת ויפה כוון בעל הסמ"ע והוא ממש כדברי הפוסקים והרא"ש שהכל עולה בקנה א' וא"א ליישב הדרישה [הד"ר] בלי הג"ה: