ט"ז על חושן משפט רג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף א' אם אין המקנה מקפיד) דברי הסמ"ע בזה תמוהים מאד ויתבארו בס"ג:
(ע"ש בהג"ה מי שקנו ממנו שיעשה כו') וצריך עיון דברי הרמ"א דבתשובת רשב"א סי' אלף ל"ג כתוב שיש מחלוקת בין הגאונים די"א דקנין אתן אעשה כן הוה ק"ד וי"א דלא הוה ק"ד אלא באומר אחלק עמך הלכך כל שקנו מידו שיחזור כל זכיות שיש לו הוה ק"ג אבל במה שקנו מידו שיעשה שטר ממילה ה"ל ק"ד שאין מחילה אלא סילוק שיעבוד ואם קנו מידו שיסלק לאחר זמן שעבוד שיש עליו אין זה אלא דברים בעלמא עכ"ל דהיינו סברא דקנין אתן לא הוה ק"ד אלא ק"ג לפ"ז כתב דקנין להחזיר זכיות מהני והנה רמ"א פסק בסי' רמ"ה ס"ב בשם מהרי"ו דקנין אתן הוי ק"ד וכאן כתב דמהני קנין החזרת זכיות ויותר מזה יש לתמוה על הסמ"ע בסי' י"ב סק"ך דכתב מי שקנה מידו של התובע שיוותר וימחול לא הוי ק"ד וכו' דמשמע שהבין מ"ש הרמ"א כאן שיעשה שטר מחילה הוה ק"ד אבל כשנעשה מחילה הוה ק"ג והא ודאי ליתא שבתשובת הרשב"א שזכרנו מבואר דה"ה שיעשה מחילה הוי ק"ד וע"ל סי' רמ"ה ס"ג לענין הלכה כנלע"ד ודבדי הרמ"א דכאן הלכה הם שכן הסכים הרשב"א ואפשר דס"ל להרמ"א דמ"ש הרשב"א שם והלכך כל שקנו על שיחזיר זכיות הוי ק"ג הוא אליביה דכ"ע אף כמ"ד דאתן הוה ק"ד וממילא רמ"א סובר כמ"ד אתן ל"ק אבל להחזיר זכיות הוה ק"ג כמ"ש וק"ל ודברי הסמ"ע צ"ע שא"ל שהוא חולק על רמ"א דא"כ הו"ל להביא ראיה בנדון זה:
(סעיף ג' בהג"ה ולפיכך המייחד מעות כו') כדי לבאר דין זה ולתרץ מה שהוקשה לסמ"ע בריש ס"ז נבאר תחלה ד"ר בס"ג וז"ל כיצד מכר לו פרה וכו' אע"פ שקיבל המעות לא נקנה החפץ כו' ואח"כ כתב ומשמשך הלוקח החפץ הוא נתחייב למוכר בדמים מיהו דוקא בתורת דמים שלא ייחד המעות לפיכך משמשך הלוקח נתחייב המעות אבל בתורת חליפין שייחד לו המעות וא"ל באלו המעות ל"ק כיון שיחדם אם אבדו אינו חייב באחריותן לפיכך לא סמכא דעתיה דבעל המקח עד שיגיעו המעות לידו וכמו שלא זכה המוכר במעות כך לא קנה הלוקח החפץ אע"פ שמשכו ל"ק עכ"ל וודאי עיקר הטעם דמעות לא מיקני בחליפין הטעם משום דצורה עבידי דבטילה וי"ל לטעם האחר דמשום אחריות דהא ג"כ בחליפין שאר מטלטלין נמי הוי באחריותו של אותו שלא משך ונימא דלא סמכא דעתיה ואמאי אמרינן כיון שמשך בעל הפרה. את החמור נקנה פרתו לבעל החמור הא התם נמי אינו חייב באחריות ונימא דלא סמכה דעתיה ובמס"ע סק"ז כתב דאבידה לא שכיח ופסול מטבע שכיחא והך מלתא לא מסתברא כלל ותו דהא גם רבינו הזכיר גם במעות כאן רק אבדו ומה נשתנה אבידה זו מאבידה דמטלטלין ונלע"ד ביאור הדברים דיש ב' קנינים הא' בתורת מכירה דהיינו שא"ל בשם מכירה מכור לי בדמים אלו ונתחייב לו הדמים אח"כ והב' לענין חליפין זה חליפי זה והנה במעות אין שום קנין בעולם להקנות חפץ על ידיהם או לקנותם בחליפין משים דהויין מלתא דלית ביה ממש כיון דצורה עבידא דבטילה כמ"ש נ"י פרק הזהב תחלת דף מ"ז משא"כ במטלטלין דמהני זה אפי' בתורת חליפין ובזה אזדא לה קושית הסמ"ע סק"ב דמקשה הא אפי' בלא חליפין קונה דאדרבא רבותא קמ"ל כאן אפי' חליפין דלא מהני במטבע מהני במטלטלין ואח"כ ביאר רבינו בתורת מכירה של מעות דמשמשך המקח נתחייב בדמים כיון שאמר לשון מכירה אלא דגם בזה יש חילוק דאם היה בתורת דמים דהיינו שלא ייחד לו מעות אלא שאמר מכור לי פרתך בעד עשרה זהובי' שאתן לך שאז נתחייב לו הי' זהו' אבל אם היה בתורת חליפין דהיינו שמייחד לו מעות וא"ל מכור לי בדמים אלו דכיון שא"ל מכירה והוא משך החפץ ודאי קונה במשיכה ונשאר עליו חיוב בדמים אלו שייחד לו קמ"ל כיון דע"כ צריך אתה להזכיר כאן שם חיוב על הלוקח וכיון שלא חייב באחריות נמצא דלא סמכה דעתיה על חוב זה משא"כ במטלטלין דשם לא באנו להזכיר שם חיוב על הלוקח ותיכף הוא זה החפץ שביד זה באחריות של השני דמהני ביה ג"כ חליפין וסמכה דעתיה הכא על החליפין שיהי' תיכף ברשותו משא"כ במעות דע"כ עיקר החיוב על האדם שקנה ממנו שיעמיד לו דמים אנו ובאמת אין כאן חיוב וכיון דלא זכה במעות לא קנה הלוקח החפץ אע"פ שמשכו זה כוונת רבינו בלי שום ספק כנלע"ד בזה אלא דל' הרמ"א אינו מדוקדק כל הצורך שהתחיל המייחד כו' משמע שזה היסוד מונח על מה שכתוב אח"ז ואיך יכתוב אח"כ אבל בתורת דמים כו' משמע אף שמייחד כו' מהני מה שבתורת דמים וכבר הוכחנו מל' רבינו שאינו כן ומה שאמרי' בגמרא טעמא גבי חליפי דמים הוא עצמו היחוד והא בהא תליא ובלי ספק שבכל מקום כוונת ר"מ איסרלס כמו שכ' לעיקר הפי':