ט"ז על חושן משפט קצה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(סעיף ח' כיון שמשך המקנה כו'), מ"ש הסמ"ע בשם תשובת הרא"ש בדין העורות כו' ראיתי מי שכ' דאם הזכיר לו בפי' השחיטה כגון שאומר לו עורות בהמות אלו אני מוכר לך שאתן אותן לך לאחר השחיטה דוקא שחיטות מכר ואז אינו מפסיד הלוקח דאין עור של מתה הוה כשל שחיטה ע"כ ואינו נכון לע"ד דגם בזה ההפסד על הלוקח וראיה מפורשת ממ"ש בסי' קצ"ט דאם נתן דינר לטבח ליתן לו בשר שחוטה ומת השור מפסיד הדינר ה"נ הוה מיד באחריות הלוקח אלא שאין יכול ליתן לו עד אחר השחיטה:

(סעיף ה' על מנת שתקנה לי מעכשיו) בתו' מבואר בקדושין דף ס"ג דע"מ מהני לכ"ע וסיימו אח"ז ולכך טוב לומר ע"מ מעכשיו כו' עכ"ל ונרא' כוונתם דהוקש' להם דא"כ ישתמש ע"מ לב' דברים חדא דלהוי הוא כמו מעכשיו דתנאי לחוד בלא מעכשיו פשיטא דלא מהני כגון אם אמר תקנה לך סודר זה אם תקנה לי חפצך לאחר ל' יום פשיטא דמ"מ הוא במקום מעכשיו וכדאמרי' בעלמא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וא"כ האיך ישתמש עד בלעדן ע"מ לשון תנאי דפשיטא שצריך ג"כ תנאי ולא שיור במקח ע"כ טוב שנכתוב בפי' מעכשיו ונמצא שישתמש ע"מ לתנאי לחוד כנ"ל ודברי ב"י בזה דחוקים:

(סעיף ט' י"א שאינם נקנים כו') מה שתמה ב"י על רבינו נ"ל כ' פלוגתא אצל שכירות נלפע"ד ליישב דרבינו למד כן מדברי הרא"ש שכתב ותימא למה לא השאיל להם מקום כמ"ש ב"י בשמו ולא זכר בקושיא למה לא השכיר להם דמשכירות ל"ק דמאי הרווחה יש בדבר כיון דיוכ"פ צריך ניתן לו מגו. אח"כ ומה לי אם יתן לו תיכף או אח"כ אלא משאלה קשה דלא היו צריכין כלל להמעות ואף דבתו' כתבו גם כן שכירות כקושיא של הרא"ש רבינו נגרר אחר לשון אביו ז"ל: