ט"ז על חושן משפט קפג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף ח') סחורה ידוע. נ"ל דלענין שיקרא רמאי אינו אלא בייחד לו שם סחורה הידוע וכדאיתא רפ"ג דקדושין דרבה בב"ח שאמר לרב זיל זבנה לי לההיא ארעא כו' וכך כתב הר"ן וז"ל אבל בקרקע מיוחד כיון שנהג בו מנהג רמאות כו' וכן מוכח כל הסוגיא דהתם גבי אשה שייחד לו אשה פלונית אבל לענין תרעומות מ"מ מצי א"ל הפסדתני שהייתי נותן לאחר לקנות ונקט רבינו סחורה ידועה בשביל כסיפא דהוא רמאי והמחבר נמשך אחר לשון רבינו:
(סעיף ב ואם היה יודע כו') מ"ש הסמ"ע דקאי משעה שאמר לו לקנות תמוה דשם בגמרא אי' דרבין אזיל לקדושי אשה לברי' וכן מעשה דרב' בב"ח כולם מבוארים דלכתחלה לא היו יודעים עד שבאו לשם אלא אשעת המקח קאי:
(סעיף ג' וי"א דבכל ענין) נראה דהכי קיימא לן כיון שהרי"ף והרמב"ם ס"ל כן ורבינו מביא דבריהם ולא כי"א קמא שאם אמר בפני עדים כו' ונראה טעמם דמסתמא אומרים דודאי לא חזר בו וניחא ליה דליקו בהמנותיה:
(סעיף ד' וזבין ליה סתמא) פי' שלא הודיעו בפי' שקונה לעצמו ולפ"ז האי דאמר ברישא ס"ב דשליח שקנה לעצמו מה שעשה עשוי היינו שמפורש בהדי' בפני עדים שקנה לעצמו:
(ע"ש ואמר) שקונה לעצמו מ"ש סמ"ע סקי"א משמע מרישא דאם נתן דמים משל עצמו בפי' לשם ראובן אינו יכול לחזור אפי' קודם משיכ' תמוה הוא דהא אין שום קנין עדיין ואע"פ דס"ל דהרמ"ה בע"ד זה אזל לטעמיה שכתב רבינו משמו בסי' קפ"ד בשליח שקונה לא' דאפי' אם חוזר בפי' לא מהני' שאני התם שנתן כבר מעות של פלוני משא"כ כאן שנתן מעות שלו וכל כמה דלא קנה אותו פלוני בקנין משיכה ודאי יכול זה לחזור תדע שכך הוא דהא רבינו מביא כאן דברי הרמ"ה להלכ' ובסימן קפ"ד הסכים עם הר"ר ישעיה שחולק על הרמ"ה וס"ל דחזר' בפי' מהני אלא ע"כ צריך לחלק כמ"ש ונלע"ד דמצי הדר ביה קודם משיכ' ורישא דנקט סתמא הוא לרבותא דאפ"ה אינו נאמן שמעון לומר לעצמי קניתי אלא קנאו ראובן אבל אם חוזר בו בפירוש ודאי מהני אלא א"כ יש תרתי לטיבותא דהיינו שהמעות של המשלח וגם מפרש שמא דמשלח בפני המוכר אז לא מצי הדר ביה עד דמודע למוכר והסמ"ע שכתב דמ"ש רבינו מדעת' דראובן לאו דוקא הוא פי' תמוה דא"כ הא ג"כ ברישא קנאו אדעתא דראובן בסתמא ולמה לא אמר שם אלא כדפירשתי דתרתי לטיבותא בעי' ואע"ג דבסי' א' כ' דבמעות המשלח קנאו המשלח בכל ענין שאני התם דחזר' דידיה לאו חזר' דהתם המעות של המשלח משא"כ כאן שבשעה שחוזר בו מייחד מעות אחרים לראובן כמ"ש סמ"ע סקי"ב אלא אי קשיא לי' הא קשיא לי' דהם סברו שצריך להודיע למוכר נמי הוא קונה דאי' בפ' הגוזל דף ק"ב אליבי' דבני מערבא כן ור' יוחנן פליג סתם דהכל תלוי בדעת השליח וכ' רש"ל שם סי' ל"ג כיון דלא הביאו הרי"ף ורא"ש הך דצריך להודיע ש"מ דלא קי"ל בבני מערבא וכבר כתב הרא"ש כן בהדיא וא"כ אנו רואין דהרמ"ה פסק כבני מערבא בזה ולא היה לו לרבינו להמחבר להביא דעת הרמ"ה בזה וצ"ע:
(ע"ש בהג"ה ראובן שהיה יודע כו') הסמ"ע הקשה מזה דנתרצה תחלה בפי' לא מהני כלום ובסי' רס"ט משמע דמהני נתרצה לכ"ע ומוקי לה דהכא אומר שבפי' חזר בו קודם המקח ואמר לעצמו הוא קונה וקשה דהא אינו נאמן לומר כן דהא כשנתרצה תחלה לקנות ביחד דזכה לשניהם הוא מטעם דהוה כמו מגביה מציאה לחבירו כמבואר במרדכי בפ"ק דב"מ בשם ראב"ן וראבי"ה ומגביה מציאה פסק בסי' רס"ט ס"ו דאינו נאמן לומר לעצמי הגבהתי אפי' בעוד' בידו דאי מיירי הכא שחוזר בפירוש בפני עדים הא פשיטא הוא וא"צ לכתבו ובס' ב"ח מחלק בין נתרצה בהדיא לההיא דסי' רס"ט ולא מתיישב לי כלל ועל העיטור עצמו מריה דהאי דינא דהכא ל"ק אמאי לא מהני נתרצה תחלה מ"ש מהגביה מציאה לחבירו די"ל דמיירי דלית ליה מעות ע"כ לא מהני נתרצה דלא דמי למציאה שאפשר לו ג"כ להגבותה כמ"ש המרדכי פ"ק דב"מ בשם ראבי"ה ומ"ש כאן בסיפא אבל אם קנאה במעות ראובן כו' ולא אמר אבל אם היה לראובן מעות אורחא דמלתא נקט כל שיש לו מעות מוציא על חלקו וא"כ הוא פליג על ראבי"ה דהוא י"א בתרא בסי' רס"ט דמהני נתרצה אפי' באין לו מעות ודעת רמ"א בזה צ"ע ולענין הלכה ודאי נקטי' דמהני נתרצה כמ"ש סוף סי' רס"ט:
(סעיף ו') היה השער קלוב פי' כגון דבר שמוכרים במדה והוסיפו לו א' ומ"ש סמ"ע דלפי ראות הדיין יש לפסוק כרי"ף והרא"ש יפה כתב ונלע"ד דכן עיקר מצד הדין דהא הרי"ף והרא"ש ועיטור אזלו בחד שיטה כמו שכ' ב"י ובתו' פ' אלמנה ניזונית דף צ"ח כתבו בד"ה (אר"פ) ור"ת ור"י ס"ל הטעם דהואיל שע"י מעותיו נשתכר וכן במרדכי פ' זה והגהות מיימון נמצא ה"ל רש"י יחיד לגבייהו ולא עוד אלא דצ"ל דגם רש"י ס"ל בקצת סברת הרי"ף דאל"כ תקשה לך ולרש"י אמאי חולקין נימא המע"ה כמו דאמרינן בסי' שי"ב לענין ב' לשונות דסתרי אהדדי ובשאר ספיקות אלא ע"כ דיש עכ"פ זכות בבירור למשלח שמעותיו גורמים ויש עכ"פ זכות לשליח שהוא הולך אצל זה המוכר ואיני יודע איזה עיקר ואף שמפרש המוכר שהוא עושה בשביל שליח היינו העיקר אבל מ"מ מגיע קצת למשלח ומספק אמרינן שיחלוקו ולא מהני כאן מוחזק: