ט"ז על חושן משפט קס
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(סעיף ב' וי"א שאין העליון כו') קשה דהא הרמב"ם עצמו כתב דבין גג לגג צריך למחיצה עשרה טפחים כמ"ש המחבר לשונו בסימן קנ"ט ס"ב ובגמרא משמע בהדיא דבין גג לגג ובין חצר גבוה מגג שוין הן ובתרווייהו צריך י"ט ובב"י רצה לחלק ביניהם והוא דחוק מאד נגד משמעות הסוגיא ונלע"ד דכאן מיירי הרמב"ם דחצר גבוה י"ט יותר מהגג ולא הוצרכו לפרשו דסמך על מ"ש תחלה בין גג לגג דבעינן י"ט וגם בתלמוד מחלק כן גם הרי"ף שמביא הברייתא כפשוטה אם החצר למעלה מגגו ואין זקוק לי' טפחים דסמך על מ"ש כבר בין גג לגג דבעי' י"ט וה"ה בחצירו גבוה מגגו כנ"ל פשוט שאין מחלוקת בזה ואף שהמחבר כתב אח"כ וי"א דה"מ כו' הנלע"ד כתבתי:
(סעיף ג' ואם החצר גבוה הרבה) מה שמחלק בסמ"ע בין הך דלעיל דחצר הגביה מגג ובין הך דחצר גבוה מחצר נ"ל תמוה כיון דהגג נמוך מהחצר אין שם מזיק עליו כל היכא דגבוה הרבה ומסתלק היזק ראיה במחיצה מועטת למה יעשה בחנם ד"א ונלענ"ד דהרר"י דחילק כאן בחצר גבוה מחצר ה"נ בחנר גבוה מגג אלא דהר"י כתב דבריו אמ"ש בהדיא בגמרא דהיינו שני חצירות זו למעלה מזו דצריך התחתון לסייע בזה חילק הר"י ודין חיוב בעל הגג לבעל החצר כשהגג נמוך לא אתפרש בגמרא כלל ע"כ לא כתב עליו כלום ורבינו אף שכבר כת' דין שנמשך מחצר ולא כ' שם דעת הר"י דלא רצה לשנות דבריו ממקום שכתב כן הוא עצמו כנלע"ד: