ט"ז על חושן משפט צט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
(בהגה סעיף א) במקום חזקה אע"ג דבסי' ע"ח אמרי' מגו במקום חזקה תי' המ"מ במקום חזקה אלימתא כנזכר לא אמרי' מגו לפי שאדם עשוי לעשות קנוניא להפקיע ממון חבירו עמ"ש בסמ"ע סי' (מ"ד) [מ"ז] סק"ד בפקדון שבידו כ' ריב"ש סי' תפ"א אם כתב בשטר שיפרע כל זמן שיתבענו פלוני המלוה וחייב המלוה לאחרים יכולים האחרים להוציא ממנו החוב אע"פ שהמלוה אינו רוצה לתובעו:
ע"ש עד שיביא ראיה משמע דשבועה לא מהני לא שבועת הלוה ולא של אותו פלוני שאומר עליו שהוא שלו:
(סעיף ב) צריך לקיים שבועתו א"ל דהא הוי זה כנשבע שלא לפרוע ואין השבועה חלה די"ל שכיון שאין דין קדימה במה שאינו בעולם ואי בעי לא עסק אח"כ בהרוח' כלל ונמצא שיכול לישבע שיתעסק לב"ח המאוחר ובזה השבועה חלה ובזה מתורץ מה שהקש' הסמ"ע סק"ח למה לא נתן טעם משום קדימת מטלטלין:
(סעיף ג) אם ידוע בעדים וכו' בטור כתב בחפץ ידוע שהוא של ראובן ובסמוך גבי עשוי להשאיל כתב ויש לו עדים שהי' שלו היינו מעיקרא היה שלו והיינו כדברי הסמ"ע ולא כדברי בדק הבית שכתב עמ"ש ברישא צריך להחזיר לו ואמאי דלמא מכרו לו לשמעון וי"ל כיון ששמעון אינו טוען כן אנן לא טענינן עכ"ל וזה אינו כיון שחזקה שמה שתחת יד אדם הוא שלו ודאי אמרינן שמכרו לו על ידי כתב: בסב"ה במ"ש הסרסור צריך שבועה איני יודע שבוע' זו למה כיון שאין הבע"ה טוען ברי וי"ל דה"ק אם טען ברי חייב שבועה ואי לא חייב חרם סתם וקיצר במובן עכ"ל (הובא בב"ח) זה אינו שהחזקה שזכרנו הוי כטוען ברי ממש וכן משמע דעת רמ"א שפסק סתם צריך שבועה:
(ע"ש ויש לו עדים) כ' רש"ל בזה א"צ שהלוה יהא מודה דאי מודה אפי' באין עשויין להשאיל ולהשכיר הוי של ראובן שיש עדים שהיו שלו וכתב הטור דדוקא ב' עדים בעינן אבל עד אחד לא מהני והקש' הסמ"ע הא כל היכא שמהני ב' עדים מהני נמי ע"א כל שאינו מכחישו פי' כשב"ח טוען אמת שהיה שלך אלא שידוע שאתה מכרתו לזה הסרסור בזה נימא דגם כשיש ע"א שהיה שלו הדין עם שמעון כמו אם הי' לו ב' עדים שאינו מכחיש העד ותירץ דגם אם היה לו ב' עדים היה הסרסור חייב לישבע שלא קנאו משמעון ע"כ לא מהני ע"א כך היא כוונת הסמ"ע:
(סעיף ד) והוחזק התובע נ"ל דאי הוחזק קאמר דהא ודאי די בידוע לב"ד יחוד:
(בטור ס"ד ששבועה זו תקנת הגאונים) קשה הא איתא בסימן קע"ו סכ"ד בנשבע לב"ח אחד הוי שבוע' לק' וא"כ ל"ל טעם זה הא אפילו בשבועת הגמרא אמרינן כן וי"ל דהתם מיירי שכבר נשבע אבל לפי האמת אם אמרו לו תחלה אל תשבע אלא בפנינו ודאי צריך לשבע בפניהם כיון שהשבועה מן הגמרא משא"כ כאן דאפי' לכתחלה א"צ:
(בטור סי"ט) דמספר כתובה ילפינן יש להקשות הא כתב רבינו בסי' צ"ו סעיף ל"א אף אם התנה המלוה שיאסור את גופו וכו' נראה דהתם כתב כן שלא ברצון חכמים ואינו עושה כראוי והכא שאני דתקנת חכמים לכתוב כן ומש"ה אמר דמספר כתובה ילפינן ר"ל דהיינו הנוסח הוא כך: