ט"ז על חושן משפט פה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

(סעי' א) שזה יאמר לא מכרתי לך השדה אלא כדי שיהי' לי לגבות חובי זהו המשנה פ"ב דכתובות דף ק"י ופרש"י לפי שהי' זה מבריח מטלטלין ולא הי"ל מהיכן ימשכננו ועכשיו יטול את הקרקע וק"ל מה הרויח בזה דגם עכשיו אם ימכור הלוה את הקרקע הזאת לא יוכל מלוה לטרפ' מן הלוקח כיון דבשעת ההלואה לא הי"ל קרקע זאת הו"ל לוה וקנה ומכר דאין ב"ח טורף אא"כ כ' לו דאקני כמ"ש סי' קי"ב וא"כ ה"ל להזכיר כאן באם כ' לו דאיקני דוקא כמו שרגילים הפוסקים בהרבה מקומות ונלע"ד דכאן א"צ דאיקני לכ"ע כיון שזה המלוה היה יכול להפרע ממנו ולא הי' צריך למכור הקרקע שלו ע"כ משום שיהא חובו בטוח מ"ה מכרה לו ה"ל כאלו התנה עמו בהדיא שמוכר לו ע"ת שישאר שעבודו לעולם עלי' ומש"ה שפיר טריף אח"כ אם מכרה לאחר דאנן סהדי בכך כנלפע"ד ובסעי' ו' כתבתי עוד בעזה"י: (א"ה דין זה תמוה מאוד דהאיך אפשר להוציא מן הלוקח באומדנא כזו ומעולם לא שמענו כיו"ב ועיקר קו' הרב ט"ז ז"ל לפענ"ד אינה קו' דמסתמ' אין דעתו של הלוה למכור את הקרקע דא"כ לא הי' לוקח' ואף אם ירצה למוכר' מי יאמר דמיתרמי ליה לוקחין ואדאזיל ומזבנ' זה תובעו לדין ונוטל את הקרקע בחובו לאפוקי מעות שבקל יכול להבריחם. ואף לפ"ד ז"ל אין כאן הכרח כלל לשיטרוף את הקרקע מיד הלוקח דמ"ש כיון שזה המלו' היה יכול לפרוע ממנו ולא היה צריך למכור הקרקע שלו ע"כ ליתא כיון דבאתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי קיימינן אם כן לא הי' אפשר להפרע ממנו אלא א"כ ימכור לו את הקרקע ועוד דלו יהי' כן שהי' אפשר לו להפרע מבלי שימכור לו את קרקעו אם כן האומדנא כאידך גיסא מדמכר לו את הקרקע ולא נפרע ממנו ש"מ דשטר' דידי' לית ביה ממשא ואינו חייב לו כלום כדאמרינן באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטר' ע"כ נלע"ד שאם מכר הלוה את השדה לאיש אחר שאין המלו' טורף כלל מיד הלוקח ודלא כהר"ב ט"ז ז"ל ודו"ק ע"כ):

(ע"ש אלא כדי שיהי' לו ממה לגבות) בגמרא ס"ל לרבנן הכי ופריך אדמון דאם כן הי' לך למסור מודעא פרש"י שאינו מוכר אלא כדי שיכול למשכנו ורבנן אמרי חברך תברא אית ליה ויודיעוהו ולא יקח עוד השדה וקשה א"כ בכ"מ דאיתא דצריך מודעא נימא הכי דהי' ירא לעשות מודעא פן יודע לו ויבא לידי הפסד גדול וסמ"ע כ' דשאני הכא דסמך על השטר שבידו משא"כ בעלמא שאין לו על מה לסמוך כ"א על טענתו וקשה דהא השטר מתקלקל ע"י מכירה זו דהוא ראי' שהשטר נפרע מאי אית לך למימר דרבנן ס"ל דאין השטר מתקלקל בכך א"כ א"צ למודעא ול"ל למימר חברך תברא אית ליה ולפי הנרא' לק"מ דהכי פליגי אדמון וחכמים דמכירת השד' יש לו פנים לטובת הלוה דהוה כמו הודא' כמ"ש התוס' ויש פנים לטובת המוכר שיהי' לו למשכנו וס"ל לאדמון דטובת הלוה עיקר דאי לטובת המלו' היה לו לתקן המודעא בסתר שלא תזיק לו המכיר' כדי שלא יהי' אחר כך' שום פתחון פה ללוה ורבנן ס"ל כיון דבאמת היה טובת המוכר אינו רוצה להזהר מערער הלוה כיון שמתקלקל הטובה ע"י שלא ירצ' לקנות' שיראה שזה חושב לחזור ליקח אותה וע"כ הוא סומך שהב"ד ידעו מעצמם כוונת המוכר שעושה לטובתו משא"כ בשטר זו [בשאר] מודעא שלא ידעו הב"ד איך הי' (א"ה אין זה מספיק דהתם נמי ע"כ איכא סהדי אאונסא דכל מודעא דלא כ' בה וידעינן באונסי' לאו מודעא היא ונלע"ד דמעיקרא לק"מ דהתם סברא הוא אגב אונסא גמר ומקנה וכ"ז שלא מסר מודעא אין לנו הוכח' שלא גמר ומקנה לאפוקי הכא שיש לו שטר מקוים ואנו רוצין לבטלו מכח מכירת השדה וכיון שאין מכירת השדה ראיה משום דחברך חברא אית ליה א"כ אין לנו טעם לבטל את השטר וזה נכון בעיני ואפשר דלז' כיון הסמ"ע ע"כ):

(ע"ש ס"ב יראתי שלא תמכור לי כלל) הסמ"ע פי' שמא תבריחם ולא אוכל להוציאם בדין מה שאין כן בקרקע יטרוף לקוחות ע"כ וקשה א"כ כי יקנה ממנו גם כן לא מהני כלום כי יקח המטלטלין בעד המעו' שהוא נותן לו עכשיו וממה יגב' חובו ונראה לפענ"ד הטעם שהמלו' יש לו חשק לאותן המטלטלין ואי הוה אומר תן לי אותם בחובי פן לא ימכור אותם לו בעד חובו ויפרענו בדברים אחרים מה שאין כן בקרקע טפי ניחא למלוה שיחזיק הלוה כדי שיהי' חוב שלו בטוח כי עיקר שעבודו על הקרקע:

(סעיף ו') חוזר וגובה ממנו הסמ"ע אוקי להא דוקא כשהמלו' מוקדם מכר שטרו להלוקח והלוקח גבה מן המלוה המאוחר וחוזר וגוב' מהלוקח אותה שדה עצמ' שנתן לו כי היא משועבדת לו לעצמו בשביל חובו על המוקדם דאותו שדה היה קנוי' להמוקדם בשביל חוב הקדום משא"כ אם המאוחר מכר שטרו ללוקח וגבה מהמוקדם אין המוקדם חוזר וגובה אותה מהלוקח בשביל חובו שיש לו על המאוחר וירצ' לומר שאותה שדה של המוקדם כבר הית' משועבדת וקנוי להמאוחר וכיון שהוא הלו' להמאוחר זכה בשעבוד של המאוחר שהרי בשעת הלואתו של מוקדם להמאוחר לא הלו' לו עדיין המאוחר נמצא דה"ל כאלו קנא' המאוחר אחר הלואתו ולא נשתעבד להמוקדם כל שאין בו דאקני אלו דבריו בתוספת ביאור. ולפעד"נ כפשטן של דברים דה"ה אם המאוחר מוכר שטרו מיירי דשפיר גוב' המוקדם אחר כך שדה שלו מהלוקח דשאני בשאר מקומות דלא נשתעבד למלו' מה שקונ' הלוה אחר ההלוא' כל שקנה הלו' מעצמו בלי ידיעת המלו' משא"כ כאן דהמוקדם הלו' אחר כך מהמאוחר דאנן סהדי שעשה כן בשביל החוב שהלו' כבר שיהי' בטוח בו (א"ה כבר השבתי על הרב ז"ל לעיל וכ"כ כאן דאין דבריו ז"ל נראין גם מ"ש הרב הש"ך והסכים לדברי הב"ח אינו נראה בעיני דמאי דמייתי ראי' מיתומי' שגבו קרקע בחובות אביהם ב"ח חוזר וגוב' אותה מהן לפענ"ד לא דמי כי עוכלא לדנא דבשלמא התם ה"ל כאלו האב גבה אותו מחיים והורישו לבניו דב"ח גובה ממנה לאפוקי הכא אף אם המאוחר גבה בעצמו קרקע בחובו וחזר ומכר' לאיש אחר ודאי דאין המוקדם גוב' מן הלוקח ולמה יגרע זה הלוקח את השטר שזכה בשד' קודם שגבא' הלוה בעצמו ומכר' לזה הלוקח ומ"ש בש"ך תדע וכו' אין זה ראי' כלל דודאי קודם שקנא' הלוקח היה שעבודו עליה וכן בכל השדות שאדם קונה משועבדים לבעלי חובותיו קודם שימכרם אף שלא כתב דאקני ועכ"ז כשמכרם פקע להו שיעבודייהו ועמ"ש התוס' פ' כ"ש ד"ה משתעבדנא ליה ודו"ק ושוב ראיתי בהר"ן שהביא ב"י ס"ז שהוא מביא הראי' עצמ' מיתומים שהביא בש"ך וכן הב"ח גופי' מייתי לה ועדיין תמיה זו קיימת איברא דבלשון הר"ן היה אפשר לו להעמיד דברי הסמ"ע וגם הי' מתייישב שפיר מ"ש הר"ן כשמלו' שלו קודמת דר"ל שיש לה קדימ' לגבות ואין כאן מקום להאריך עכ"ה) וכעין שכתבתי ר"ס זה ואע"ג דשם יש הוכח' במה שמכר לו השד' ולא הוציא המעות בחובו וכאן אין הוכח' מ"מ גם כאן יש הוכח' מדשוי' נפשיה לעבד לוה למי שהוא כבר עבד לו והי' יכול ללות מאחר וכעין שכתב הטור סי' זה ס"ה אלא ודאי בשביל שיהא חובו' בטוח עשה כן והוא כאלו התנ' בהדיא כן וע"כ שפיר טריף המוקדם שדה שלו מהלוקח אח"כ ומוחז"ל מוקי לה ג"כ אפי' אם המאוחר מכר שטרו דלא כסמ"ע וטעמו בזה דאין כאן לוה וקנ' ומכר דהא לא מכר המאוחר ללוקח כלום רק שעבודו מכר לו וא"נ ה"ל כבת חורין הך שדה דבריו תמוהים דהא הוציא הלוקח השד' מיד המוקדם ואין לך מכיר' גדול' מזו ותו דאם שעבוד לבד מכר לו במה זכה זה המאוחר בשדה של המוקדם הלא גם הוא אין לו על המוקדם רק שעבוד בעלמא ואפי' אם היה המוקדם מוכר להמאוחר מכיר' גמורה מ"מ זה נעשה אחר הלואת המוקדם ולמאוחר לא נשתעבד לו והנלע"ד עיקר כתבתי:

הטור ס"ג כתב ואם יאמר כוונתי למוכר' ושאפרע ממנ' המעות קשה הא כבר סתר זה ותו ל"ל לכתוב שאפרע ונרא' דתחל' אמר שאין דרך לעשות הלוא' ואחר כך ימכור אלא ה"ל למכור מיד ולא ליקח מעות דרך הלוא' ועז"א שאם יאמר באמת לא כוונתי כלל להלואה אלא תיכף כוונתי מיד למוכרה דרך מכיר' וליקח המעות דרך פרעון אלא שהטעיתי את המלו' לומר דרך הלוא':

(שם ס"ד) כ' מדינא דגמרא היתומים כו' ק"ל כיון דבסמוך כ' רבינו בשם רמב"ן דאפי' יתומים כו' כיון דתופס בחיי אביהם ולמה כתב כאן דמפסיד בדינא דגמ' הא קי"ל דבמטלטלי דיתמי מהני תפיסה מחיי האב א"כ לימא ליתמי אנא תפיסנא מחיים והנה גם בפרק בתרא דכתובות מצינו שם הך סברא דתפיס' מהני היינו לענין דאם יש ליתמי זבורית ולהך עידי' ובינונית אפי' לרב ששת דאמר בשל עולם הן שמין מ"מ יש ליתמי רווחא דהם לא יתנו אח"כ רק זיבורית דאין נפרעין מיתמי רק זיבורית וסתם שם בגמרא הך רווחא כיון דתפס המלו' תפס ואינו חייב ליתן להם בינונית וליקח זיבורית ומזה ל"ק לי דאפשר דלא חשבינן לי' תפיסה מחיים רק לאחר מותו ומ"מ מהני כיון שיש עכשיו ליתומים קרקע הוי אינהו ב"ח ויאמר להו המלוה עתה תפיסנא קרקע דידי אף שהיא בינונית כיון שעכ"פ מחוייבין אתם לשלם ולזה מהני תפיס' משא"כ בהך דרמב"ן שכתב רבינו בהדיא שתפס בחיי אביהם א"כ ליהני נמי לענין מטלטלי דיתמי. ואחר העיון י"ל אפי' מכח הגמ' שזכרנו דהא ברור הוא שזה מיקרי תופס מחיים דע"כ לא אמרינן בפ' הכותב דף פ"ה דלא הוי תפיס' אא"כ תבעו ממנו בחיי' אלא דוקא לענין נפקד כדפרש"י בהדיא שם כיון שהוא פקדון ברשותי' דמריה קאי אבל במלוה דנתנה להוצאה הוי תפיסה אפי' בלא תבעו מחיים וכן לקמן בטור סי' ק"ז לא נזכר רק שצריך תפיס' מחיים ולא זכר מתביעה מחיים רק בפקדון וכ"כ הטור בהדיא סי' ק"ח סל"ח דכה"ג הוי תפיס' מחיים וא"כ קשה על רמי בר חמא למה הי' סובר דהיתומים ירויחו הא איהו מיירי במטלטלין ובזה מהני ודאי תפיס' מחיים וכה"א [ונהי] דרמי בר חמא דאמר זה בגמ' אליבא דרב ששת אפשר דלא ס"ל ההוא דמהני תפיסה מחיים לענין מטלטלי דיתמי דרב נחמן הוא דאמר כן בפ' הכותב ורב ששת אפשר דפליג עליו אבל דברי הטור צריך נגר ובר נגר דלפרקינהו ליישב דבריו בזה (א"ה אנא לא נגר אנא ומפריקנא לה דודאי אין השטרות כגבויין וכפרועין כמ"ש הרמב"ן בפי' כדמוכח בגמרא בהדיא אלא דלענין גביית זבורית הקלו וקרינן לה תפיס' מחיים ומינה יליף הרמב"ן לענין חשש צררי שהיא תקנ' מחמת חששא קלה דמהני הך תפיס' אף שאינ' תפיסה גמור' אבל לדינא דגמרא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אא"כ תפס מחיים פשיטא דלאו תפיסה היא וכדאמרינן בהדיא פ"ב דפסחים ובפ' מי שהי' נשוי ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ובא ב"ח וכו' מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמיי לא משתעבדא לב"ח והך שמעתא הלכ' פסוק' היא כדמוכח בגמרא דאף רבא מודה בה וע"כ אזדא לה מ"ש הרב ט"ז ז"ל דרמב"ח אליבא דר"ש קאמר ולית לי' דר"נ גם מ"ש עוד הרב ז"ל ואם כן קשה על רמב"ח למה הי' סובר דהיתומים ירויחו הא איהו איירי במטלטלין ובזה ודאי מהני תפיסה מחיי' א"א להולמו שמשמע מדבריו שרמב"ח סבר כך ורבא פליג עלי' וליתא דבהדיא איתא בגמ' במקומות הנזכר דגם רבא מודה לי' לרמב"ח דמצי יתמי למימר אנן מטלטלי שביק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אע"ג דתפיס מחיים דומיא דהך ופשיטא דהך דקאמר רבא הכא חדא דזה גובה וזה גוב' קתני לאו למימרא דאף ביתמי גבי דהא ודאי ליתא אלא ה"ק ע"כ מתני' לאו ביתמי קאי מדקתני זה גובה וזה גובה וזה ברור ע"כ):