ט"ז על חושן משפט פד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

בש"ע ס"א הפוגם שטרו כ' ב"י בשם בע"ת אבל בפוגם בע"פ ודאי נשבע היסת ונפטר דהא ל"ל שטרא והמע"ה עכ"ל וכ' ב"י ופשוט הוא ובאמת ראוי לפרש מה צריך בעה"ת להשמיענו בזה ונלפענ"ד דקמ"ל דלא תימא שהלוה לא נפטר ליה בזה בהיסת אלא בשבועה כעין דאוריית' כדרך שחייב המלוה לישבע כשהוא נוטל קמ"ל דסגי בהיסת ומוחז"ל הוקשה לו קו' זאת וכ' דקמ"ל דוקא בשטר בעדים הוי דין פוגם שטר' ונשבע ונוטל אבל בכת"י שאין טורף ממשועבדים אין בזה פוגם שטרא לישבע וליטול המותר אלא לוה נשבע היסת ונפטר אפי' לרמ"ה דסי' ס"ט דס"ל בכת"י אין נאמן לומר פרעתי מ"מ לענין זה לא הוי כשטר ודברים תמוהים כ' דהא לבעה"ת בכל כ"י נאמן לומר פרעתי והוה כמלוה ע"פ אפי' בלא פוגם כמ"ש ב"י בשמו סי' ס"ט שס"ל כהרמב"ם ולא כהרמ"ה ותו דלהרמ"ה הוי כת"י לענין פרעתי ממש כשטר דהא לענין שלא יטרוף ממשעבדי נתן טעם כיון של"ל קלא ממילא נגד הלוה עצמו הוי כשטר גמור בכל מילי וכיון דלא יכול לומר פרעתי הוה כשטר גמור דלא כתוב בו נאמנות ונשבע המלוה ונוטל המותר וכן בכ"מ שאין יכול לומר פרעתי הוה כשטר גמור ביד המלוה ונשבע ונוטל ומטעם זה נ"ל בממרני? אפי' לא נכתב בפי' אין שייך פוגם שטרא וחייב לשלם לו ואח"כ יתבעני שפרעו ב"פ וישבע המלוה היסת ואם הוא במקום שאין לו נאמנות רק אם נכתב בפירוש אז ודאי ברור שיש לו דין פוגם שטרו ממש וכן בכל כת"י בלא נאמנות במקום שאין יכול לטעון לומר פרעתי שפסק רמ"א סי' ס"ט דהוה לפי ראות הדיין אם פוגם המלוה הכת"י נשבע ונוטל המותר כנלע"ד:

בטור ס"ג כ' רב האי כת' אפי' בזמנו לא יפרע אלא בשבועה ק"ל מאי דפריך בגמ' מה בין זה לפוגם שטרו כמו שהביא ב"י סי' פ"ב נימא שיש חילוק זה ביניהם דפוגם ישבע אפי' בזמנו וי"ל דפוגם שטרו ילפי' מפוגמת כתובת' בפ' הכותב דף סז במשנה דחשיב שם אותן הנשבעי' אע"פ שיש להם שטר ואס"ד דאין חילוק אלא בענין זמנו ה"ל לחשוב גם בלא פוגם שטרו דנשבע עכ"פ אחר זמנו כמו דחשיב שם הרבה דברים שהם שייכים אחר זמנו משא"כ לתירוץ דגמ' א"ש דשם לא חשיב רק מה שהב"ד משביעים משא"כ באינו פוגם שטרו:

(בשם מהרש"ק בב"י ד"ה כ' בה"ת שער כ"א דראייתו וכו' עד ס"ה משביע היסת וכו') ואין זה ראי' כלל דהתם אילו העיד העד שקנה ממנו ואכלה ג"ש לא הי' היסת והתם אינו מעיד אלא שאכל ג"ש ואין זה מסייע ממש וק"ל:

(ע"ש כת' בת' הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ד וכו' עד וכיון שמת אינו מוריש וכו') צ"ע בסי' ל"ו סכ"ט דאמרי' בשבועה אדם מוריש כו'. גם בסי' ע"א מחו' א' דבנאמנות א"צ המלוה לישבע נגד ע"א וע' בסמ"ע ע"כ: