ט"ז על אורח חיים תפא
בטור מביא דברי רבינו האי לענין כוס ה', וזה לשונו: מי שרוצה לשתות כוס ה', יאמר עליו הלל הגדול, ויניח "יהללוך" ויאמר לאחריו (פירוש: בכוס ד' אומר הלל, ומניח "יהללוך" על כוס ה', שאומר עליו הלל הגדול ושם יסיים "יהללוך"). אבל עכשיו באו התלמידים ואמרו שעל כל כוס צריך ברכה לאחריו כמו לפניו, ואומר "יהללוך" אחר הלל, וחוחמין "מלך מהולל בתשבחות"; ושותין כוס ה' ואומרים עליו הלל הגדול, וחותמין בו נשמת כל חי עד "הבוחר בשירי". הב"י האריך בפירוש דבר זה. ולי נראה דהכי קאמר, דודאי שאין חתימה על הלל, אלא בתחילה היה חתימת "הבוחר בשירי" שייכא גם על הלל שאמר בכוס ד', כמו שהברכה אחרונה שהיא "על הגפן" שייכא גם על כוס ג', הוא הדין בזה החתימה. אבל לפי שאמרו התלמידים שצריך "על הגפן" על כל כוס, אם כן גם חתימה של "הבוחר" לא שייכא רק על הלל הגדול של כוס ה', לא על הלל של כוס ד'; אין לך חתימה על הלל לפי זה. על כן חתמו בכוס ד' ב"מלך מהולל", ובכוס ה' ב"הבוחר בשירי". והשיב על זה דלא יפה הוא, דלא אמרו רבנן שתי ברכות, פירוש: ב' חתימות, אלא אחד מהם, אם כן למה שאנו נוהגין רק בד' כוסות ואנו חותמין ב"יהללוך... מלך מהולל", אם טעה אחד וחתם אחר "ישתבח" ב"הבוחר", שוב לא יסיים אחר "נשמת" ב"מלך מהולל", דהא אפילו בב' כוסות לא יהיה רק חתימה אחת, קל וחומר בכוס אחד. אלא יאמר הלל הגדול עד החתימה ותו לא, כן נראה לעניות דעתי פשוט:
(א) וכל המשקים כו' — מהרי"ו כתב דדוקא מים כמו שהם, ולא מים שנתמדו, כגון עפי"ל טרנ"ק, דהוא מבטל טעם מצה וגרע מיין, עד כאן. וכתב מו"ח ז"ל: ואפשר דמי לקרי"ץ נמי אסור. מי זנגביל שקורין אינגבר ווסי"ר יש להתיר: