ט"ז על אורח חיים שטו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
מחיצה הנעשית לצניעות כו'. מבואר במרדכי פרק כירה כגון מחיצה שעושין בשעת דרשה בין אנשים לנשים מותר:
כדי לשמש מטתו. כיון דבא להתיר האיסור דאסור לשמש בפני אור הנר או ספרים. ועמ"ש בסי' תקי"ד ס"א מה שקשה על זה. וזה פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסוים דאין זה מקרי מחיצה וכן מותר לו לכפות כלי על הנר כמ"ש סי' ש"י ס"ו:
סעיף ב עריכה
חוץ מן הכריכה. פי' שאין סביב העיגול בחשבון הטפח אלא מה שיש חוץ לעיגול. וכב"י בשם הריטב"א שהתוס' דקדקו מל' רש"י שהסיבוב לחוד מהני אם הוא רחב טפח והם חלקו עליו דבעי' שישייר טפח חוץ מן הכריכה. ונ"ל דלהחמיר יש ליזהר באם יש בסיבוב לחוד טפח דהיינו שאסור לכסות בו כלי כמ"ש ססי' זה וכדברי רש"י:
סעיף ג עריכה
וה"מ כשהרגלים כו'. בטור ובאשר"י וברמזים ארבע דפים מחוברים וקשה דהא בשנים סגי דכן הוא בחבית בסמוך אחד מכאן כו' ומ"מ זה נ"ל עיקר די"ל דכאן כתב הטור בשם התו' דאם יש מחיצות עד לארץ אסור משמע דלא קפדי' רק אמחיצות ולקמן כתב בשם הרשב"א בשם התוס' דאין איסור באם לא צריך לאויר של מטה אע"ג דהוי מחיצה גמורה כעין ספר מכאן כו' וכמ"ש כאן בסעיף ז' וא"ל דתרוייהו בעינן דוקא מחיצות גמורות וצריך לאויר וכ"כ הר"ן וז"ל דלא מיתסר משום אהל אלא היכא דאית ליה מחיצות למטה ומשתמש באויר שתחתיו דבתו' פרק המביא כדי יין לא זכרו רק מחיצות המגיעות לארץ ונ"ל דודאי עיקר תלוי במה שצריך לאויר שתחתיו ע"כ אם יש ד' דפנות מלמטה אז ודאי ראוי להשתמש שם בכל מילי דהוא כמו תיבה ויכול להניח ולהצניע שם מה שירצה אבל אם אין שם אלא ב' מחיצות מחוברות לארץ אז אין ראוי להצניע שם כיון שמב' צדדים הוא פתוח אלא דמ"מ לפעמים יש צריך באויר שתחתיו כגון בתחת המטה לענין נתינת סנדלין כמ"ש הב"י בסמוך ולפעמים א"צ ע"כ כתב הרשב"א בשם התו' חילוק זה ומ"ה בספר א' מכאן כו' מותר כיון שאין שם אלא ב' מחיצות וכן כל כיוצא בזה ונמצא שמ"ש הר"ן דאית ליה מחיצות ומשתמש לאו תרי מילי נינהו דהא התוס' לא זכרו ממשתמש כלום אלא זה הוא פי' על המחיצות דמ"ה אסור במחיצות כיון שראוי להשתמש בודאי ונמצא לפ"ז דביש ד' מחיצות מחוברות לארץ אסור בכל גוני ואפי' בשלחן אם היה כן יש איסור להניח השלחן עליהם ובאין שם רק שני מחיצות אז מותר בשלחן שא"צ לאויר שלמטה ובמטה אסור כיון שצריך לשם בנתינת סנדלין וזה שכתב ב"י בשם הר"ן וז"ל והקשה הרשב"א דגוד מי עבדי ליה מחיצות רחבות והלא אין פורסין אותו אלא ע"ג קונדסים ומ"מ כ' הוא דפריסת השלחן אפשר שהיא מותרת מפני שאין משתמשין באויר שתחתיו מה שא"כ במטה כו' עכ"ל צריך להבין מאי מ"מ שכ' הר"ן והיה לו לכתוב והוא תי' אלא נר' דה"ק דהרשב"א הקשה על תי' התו' שכתבו שהדבר תלוי במחיצות מגיע לארץ ועי"ז דוקא ראוי לתשמיש דהא גבי גוד אין שם מחיצות כאלו וע"ז כתב ומ"מ כו' כלומר דמאי דתלה תשמיש באויר דוק' ביש מחיצות זה אינו אלא בלא מחיצות י"ל דיש חילוק בין ראוי לתשמיש דאויר אי לא דהיינו החילוק שבין מטה לשלחן ומו"ח ז"ל הקשה לו הא דמצינו תחלה בין מחיצות רחבות ואח"כ בראוי לתשמיש למט' באויר והניח בצ"ע ודחה ההיא דסעיף ז' בספר א' מכאן מהלכה כיון שיש שם מחיצות גמורו' ולפמ"ש ניחא הכל בס"ד וע' בס"ס זה שכתבו התו' דאסור משום מחיצות היינו שעושה אות' בשבת ועמש"ש:
סעיף ו עריכה
אבל לא יסדר כו'. צ"ל דה"נ צריך לאויר שביניהם והיינו שלא יתעפשו אלו לא היה אויר ביניהם:
סעיף ז עריכה
מותר להניח ספר א' כו'. כ"כ בסמוך טעם ההית' בזה ובי"ד סי' רפ"ב כתבתי דהכא מיירי שצריך ללמוד מכולן דאל"כ הי' אסור משום בזיון הספרים התחתונים ע"ש:
הואיל וא"צ לאויר. מזה הטע' נמי שרי לפרוס מפה על השלחן וקצות המפה תלויות למטה מן השלחן מכל צד דאין בזה משום אהל כיון דא"צ לאויר שתחת השלחן ועוד כיון שמה שמונח על השלחן אין בו אוהל מותר גם היוצא ממנו וכמ"ש בסמוך לענין סדין היוצא חוץ למטה וטעם זה כתב מו"ח ז"ל ושמעתי מי שמחמיר בזה והוא מפריז על מדותיו:
סעיף ח עריכה
כל אהל כו'. בטור כ' עוד תנאי וז"ל ומיירי נמי שאינה יורדת למטה טפח בזקיפה בלא שיפוע לאחר שכלה השיפוע וכן פירש"י בגמר' לפי גירסתו וז"ל אבל נחית מפורי' טפח אסור דהטפח הוא קיר לאהל והמטה נעשית לו גג וכ' הר"ן בשם הר"ר יונה והרשב"א ודאמרי' בגמ' דאי נפיק מפורי' טפח אסור היינו טעמא לפי שהכילה פרוס' לצל אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינים מפורי' טפח כיון דבפריסת סדינים על המט' ליכא משום אהל ל"ל בה עכ"ל וק"ל ע"ז מהא דפ' תולין (שבת ד' קל"ח) אלא מעתה שרביב לגלומי' טפח ה"נ דמחייב פי' הניח טלית על ראשו כדרך שהוא מתעטף והרחיקה להלן מראשו טפח הבאתיו בסי' ש"א ס"מ ולפי' ר"ת דלמסקנא ג"ז אסור משום אהל היכא דמיהדק דהיינו שאינו נכפף כמש"ל ולמה לא נימא גם שם כיון דהטלית שמכסה בו ראשו אין בו משום אהל ה"נ בחלק היוצא להלן מראשו כמו הכא בסדין שאין בו משום אהל כיון דלמעלה אין בו משום אהל ובאמת נ"ל דמ"ה מתורץ שם לרש"י דס"ל לפי המסקנא דאין בכובע כלל משום אהל אפילו ביוצא טפח רק משום שמא יפול מראשו דהיינו דס"ל כמ"ש כיון שאין בעיקר הכובע משום אהל ולר"ת קשה מכאן ונראה דשאני התם שאותו חלק היוצא להלן מראשו הוא שלא כסדר המתעטפים ע"כ חשוב לאהל בפ"ע ואינו נגרר אחר החלק שעל ראשו משא"כ כאן בסדין דדרך פריסתו הוא בכך שיוצא חלק ממנו תחת המטה וע"כ נגרר אחר החלק המכסה את המט' ומזה ראיה ברורה למ"ש בסי' ש"א היתר לכובע שלנו הנק' בריט"ל דהחלק היוצא נגרר אחר החלק המכסה הראש כיון שאין מסוים החלק ההוא ואינו דומ' לכובע שבגמ' דשם הוי החלק היוצא חלק בפ"ע כמו שפה לכובע כמ"ש שם ועוד טעם להתיר מכח שאין אהל בלא מחיצות וכמ"ש בסי"ג ועוד ראיה להתי' בבריט"ל מהא דאית' פ' המבי' כדי יין דף ל"ג הרב' דברים שאסורי' משום אהל ופרש"י שם דהיינו כר"י דאוסר שלא במתכוין אבל לר"ש דמתיר שלא במתכוין וכותי' קי"ל מותר בכל אלו כיון שאין מתכוין לאהל וכתבו שם התוס' והרא"ש דנר' דאפי' ר"ש מודה בהן דכי אמר ר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו שאותו דבר אין מתכוין לעשותו אבל הכא הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאין מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים משום גזירה משום בנין עכ"ל וא"כ כאן בבריט"ל אינו עושה במתכוין כלל אותו חלק השייך לאהל שאין מתכוין אלא לכסות ראשו והאהל נעשה ממיל' משא"כ בכובע שבתלמוד שנעשה האהל במתכוין לאהל ונעשה אותו החלק כמיוחד לזה ע"כ אסור אפי' שלא במתכוין כנלע"ד:
סעיף ט עריכה
עשיית אהל. ואסור לנטותו כי הוא אהל על חלל הכלי:
סעיף י עריכה
מותר לנטותו. פי' שע"י החוטין מושך אות' והוי כמוסיף על אהל עראי:
סעיף יג עריכה
ע"פ חבית. בגמ' נקט לה אפלגא דכובא שרי דלאו אהל הוא אכולה כובא אסור ומ"ה צריך שתהיה חסרה טפח שאז יש חלל טפח ושייך עליולשון אהל. כ' ב"י והקשו התוס' כל הנך אינם אסורים אלא היכא שמתקן האהל במחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי ומש"ה שרי להחזיר קדירה ע"ג כירה בשבת שהמחיצות היו עשויות מתחלה אך תימא דאמרינן בשבת האי פרוונקא אכולי' כובא אסור והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל ש"ה הואיל ורחב הכובא יותר מדאי נעשה כאהל עכ"ל וא"כ קשה על הטור שכתב ל' חבית דמשמע אפילו אינו רחב הרבה ובאמת דברי התוס' תמוהים דמה שיעור יש לרוחב הכלי ונלע"ד לתרץ קושייתם בדרך זה דאין איסור אהל אלא אם עשה תחלה בשבת מחיצו' גמורו' שיוכל להשתמש שם מחמת המחיצו' דהיינו להניח שם דבר יבש ואז חייב דוקא אם יעשה כיסוי למעלה משום אהל אבל בכובא זו שיש משקה בתוכה שכן מצינו הרבה בע"ז דנקט ל' זה שממלאין בו יין וא"כ כל שאין בו כסוי אין ראוי להשתמש בו כלל כיון שעכשיו אין להניח שם דבר יבש כיון שיש בו משקה ודבר זה שמשתמש בו במשקה אינו ראוי כי יפול בו מלמעלה אבן אלא צריך לכסותו א"כ שניהם ביחד דהיינו הכיסוי והמחיצות עושים שראוי להשתמש וכיון שהוא מכסה הוי כעושה מחיצה ג"כ דדוקא עכשיו ראוי להשתמש בו ותחלה היה כאלו אין שם מחיצות כנלע"ד נכון מאד וק"ל כיון דאין איסור לאהל בלא מחיצות למה אסרו בכובע בשבת בסימן ש"א ס"מ משום אהל והא אין שם מחיצות ונר' דכל שהוא נעשה לצל מתחילה כיון שעושין שפה סביבו אסור אפי' בלא מחיצו' אלא דבעושה משום דבר אחר והאהל נעשה ממילא אז צריך שיהיו שם גם מחיצות וזה ג"כ טעם להתיר הבריט"ל שלנו כמ"ש בס"ח. ולפ"ז צ"ל דבכלי שייך בו משום אהל כשמכסין ולא כהראב"ד והרשב"א שמביא ב"י כאן שאין בכסוי כלים משום אהל והכא בכובא אסרו משום דמיחזי כמשמר' וא"ל מכסוי כלים דמכסים אותם בשבת שנזכר לעיל בסימן שי"ד ס"ז דהתם כשפותח הכיסוי מקשירתו ע"י חבל עדיין מחובר ביתידות מאחוריו כנזכר לעיל וא"כ כל שנסתלק לגמרי אסור להחזירו דעושה אהל וא"כ צריך ליזהר בתיבות קטנות שקורין שקאטלין שיש להם כיסוי שאינה מקושרת שם רק כשצריך לה מושך הכסוי כלו ואח"כ מחזירה שצריך ליזהר שלא להמשיך כל הכסוי בשעה שפותח דהוי סותר אוהל וכן בשעה שמחזירו עושה אהל ולפי מ"ש התוס' דוקא בכובא אסור לפי שהוא רחב הרבה אין לאסור בזה אבל לפמ"ש כל שהוא צורך לכסותו אסור יש איסור גם בשקאטלי"ן אם יש חלל טפח ולא ראיתי נזהרים בזה אבל לפי הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים בכיסוי משום אוהל אלא אם אין מיוחד לכך כההיא דכובא שנוטל בגד מעלמ' ומכסה על החבית מה שאין כן בכסוי המיוחד להם ודרכו בכך תמיד לא מיחזי כעביד אהלא ומ"ה בהחזרת קדירה על גבי כירה שרי דדרכו תמיד בכך וכן בכל כיסוי כלי כצ"ל בזה שאין עושה מחיצות בשבת רק הכיסוי לחוד וחילוק נכון הוא: