חפץ חיים על ספרא/תזריע נגעים/פרק יד
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
פרק יד עריכה
( א ) אי מה צמר וכו': פי' כיון דהקיש עור לבגד צמר יכול אני לומר שיוקש לכל דבר, מה צמר הוא צמר רחלים שהוא הנקרא צמר סתם והוא מן הבהמה דקה הנאכל, אם כן אף עור לא יטמא בנגעים אלא אם כן יהיה של בהמה דקה ומן המותר באכילה.
תלמוד לומר בעור בעור ריבה: דכתיב "בעור" שני פעמים לרבות כל מין עור.
תלמוד לומר בגד: הוא מה דכתיב "בבגד או בעור" וקרא יתירא הוא דהא אדכרינהו לכולהו בקרא קמא והוי ליה למכתב "והיה הנגע ירקרק או אדמדם והראה אל הכהן" ולמה ליה למכתב "בבגד או בעור וגו'", שמע מינה לאקושי עור לבגד.
או בעור לרבות את הצבועין: היינו דהוה ליה למכתב "או עור" וכתיב "בעור" לרבות [כ"מ מהגהות הגר"א וכעין מה דדריש בשבת (דף כז.) עי"ש, אלא דשם דרש מזה לרבות את הטמאים והכא כבר דרש זה בהלכה א' מן בעור בעור].
ר"ש אומר וכו': הכריע ואמר תרוויהו לדרשא "בבגד" לאקושי לעור ולמעוטי מצבוע בידי אדם "או בעור" לרבות צבוע בידי שמים.
( ב ) מלמד שאין מטמאים בפתוך: דהיינו מעורב ירוק ואדום ודרש זה מדכתיב "או" לחלק.
יכול לא יצטרפו: לשיעור גריס.
ת"ל והיה הנגע, משמע דשניהם מצטרפים לשיעור נגע.
( ג ) בבגד ולא בנימין: שאם נראה הנגע בנימי הבגד אשר נשארים בסופו הנימין טמאים, מידי דהוי אשתי וערב. אבל הבגד טהור. והכי איתא בנגעים פרק יא.
בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור מה תלמוד לומר: פי' דהכתוב מסיים על כולם "נגע צרעת הוא" מה תלמוד לומר.
שיש בו לעשיר ולעני: דסתמא דקרא מיירי בבגד הבינוני שראוי להשתמש בו עשיר ועני. ומנין כשיש בו לעשיר ולא לעני, כגון שהוא בגד דק יותר מדאי שאינו לעני להשתמש בו מפני שהוא עסוק בטרחו ובמשאו. אי נמי יש בו לעני ולא לעשיר, כגון שהוא עב מאוד ואין דרכו של עשיר ללבשו כלל [ראב"ד].
לא לעני ולא לעשיר: כגון שהוא בלוי כ"כ שאינו חזי אף לעניים.
( ד ) צרעת כגריס: פי' דהוה ליה למכתב "נגע הוא" וכתב "צרעת" ללמוד ממחית בשר חי דכתיב שם "צרעת נושנת היא" והתם שיעורו כגריס.
הלא דין הוא: ולמה צריך קרא לזה.
( ה ) מה בבתים כשני גריסים: כדלקמן בפרשה מצורע ריש פ"ו.
( ז ) תחלה: עיין לעיל בפרשה ה' סוף פ"ח.
( ט ) זה פשיון הסמוך כל שהוא: שאם הנגע עצמו ניתוסף בשיעורו אפילו כל שהוא נטמא.
את הרחוק: דהיינו שנתהוה עוד נגע בבגד אף על פי שבשאר נגעים נידון כנגע אחר וצריך רק הסגר עבורו אבל בעניננו נידון כפשיון ונטמא על ידי זה.
תלמוד לומר בבגד: דמשמע בכל שטח הבגד אפילו ברחוק.
( י ) והחוזר כגריס: פי' לאחר שקרע הנגע מן הבגד ואם תראה עוד באותו הבגד נגע כגריס שורף לאלתר.
( יא ) מוסגר מנין שאסור בהנאה: בעת הסגרו.
הכי גרסינן אי מה מוחלט עשאו מוכין: כצ"ל. ור"ל דאפילו אם הכהו וטרפו ונעשו כעין מוכין לא הועילו מעשיו ואסור בהנאה.
יכול אף מוסגר כן: יהא אסור בהנאה אפילו לאחר שקצצו מחתיכת בגד ועשאו מוכין.
הכי גרסינן תלמוד לומר כי צרעת ממארת טמא הוא: משמע הוא טמא ולא המוסגר והיינו באופן זה.