התורה והמצוה ויקרא יג מז-נט

סימן קס

ויקרא יג מז-נט:

וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים.

אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר אוֹ בְעוֹר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר.

וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן.

וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים.

וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת הַנֶּגַע טָמֵא הוּא.

וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.

וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר.

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית.

וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ.

וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ וְקָרַע אֹתוֹ מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב.

וְאִם תֵּרָאֶה עוֹד בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר פֹּרַחַת הִוא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע.

וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר.

זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ.

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרקים יג-יד :

[א] "והבגד"-- יכול השיראים והסריקין והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים? ת"ל "בבגד צמר או בבגד פשתים".

[ב] אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים? ת"ל "והבגד".

אין לי אלא כלאים הבא מקצתו, ומנין כלאים הבא בכולו? א' מן המינים הבא במקצתו? א' מן המינים הבא בכולו מנין? ת"ל "והבגד".

אין לי אלא בגד וארג בו שלשה על שלשה, בגד ולא ארג בו אלא שלש על שלש מנין? ת"ל "והבגד".

אין לי אלא בגד שיש לו להיכן שיפשה, בגד שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת"ל "והבגד" דברי ר' אליעזר. אמר לו ר' ישמעאל, הרי את אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש. אמר לו ר"א, ישמעאל עוקר הרים אתה.

[ג]יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת"ל "בבגד צמר או בבגד פשתים"-- מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו.

[ד]אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים? ת"ל "לפשתים ולצמר"-- מה פשתים לבנה אף צמר לבנה.

[ה] "או בשתי או בערב"-- יכול שתי וערב של נפה וכברה יהיו טמאים? ת"ל "בצמר או בפשתים". אוציא שתי וערב של נפה וכברה ולא אוציא את של שער? ודין הוא: מה הצמר שלא הוכשר לקבל שריפה על ידי טומאה במקום אחר-- הרי שתי וערב שלו טמא, [ו] שער - כמו שער של נזיר - שהוכשר לקבל שריפה ע"י טומאה אינו דין שיהא שתי וערב שלו טמא?! ת"ל "לפשתים ולצמר"-- ולא של שער.

[ז] יכול יהיו מטמאים מיד? ת"ל "בגד"-- מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולם משתגמר מלאכתם. איזהו גמר מלאכתם? השתי משישלק, והערב מיד, והאונין של פשתים משיתלבנו דברי ר' יהודה.

יכול יהיו מטמאים בכל שהוא? ת"ל "בגד"-- מה בגד משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אף כולן משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אפילו כולה שתי ואפילו כולה ערב. היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה-- אינה מטמאה בנגעים.

[ח] "עור"-- יכול אף עורות שבים יהיו טמאים? ודין הוא: טימא בשרצים וטימא בנגעים. מה שרצים פטר בהם עורות שבים אף נגעים פטר בהם עורות שבים. [ט] קל וחומר, מה אם שרצים שטימא בהם צבועים פטר בהם עורות שבים, נגעים שלא טימא בהם צבועים אינו דין שיפטר בהם עורות שבים?! לא אם אמרת בשרצים שלא טימא בהם שתי וערב תאמר בנגעים שטימא בהם שתי וערב, הואיל וטימא בהם שתי וערב לא יפטר בהם עורות שבים... ת"ל "בגד"-- מה בגד הגדל בארץ אף עור הגדל בארץ. או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא? ת"ל "בעור"-- להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.

[י] יכול אף עור המצה ועור האיפה במשמע? ת"ל "מלאכת עור"-- יצאו עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה.

[יא] אוציא את עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בו מלאכה ולא אוציא עורות רצועות סנדלים שנעשה בהם מלאכה? ת"ל "כלי"-- יצאו עורות רצועות סנדלים שאינם כלים.

[יב] או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים? ת"ל "לכל אשר יעשה העור למלאכה"-- לרבות עורות אהלים.

[פרק יד משנה א] אי מה צמר במין בהמה דקה בנאכל אף אין לי אלא מין בהמה דקה בנאכל, מנין מין בהמה דקה ואינו נאכל? בהמה גסה ונאכל? בהמה גסה ואינו נאכל? עד שתהא מרבה להביא עורות של שרצים מנין? ת"ל בעור בעור ריבה.

יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת"ל "בגד ועור"-- מה בגד כולו לבן אף עורות כולם לבנים דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר "או בבגד" וכתוב אחד אומר "בעור", הא כיצד? צבועים בידי שמים- מטמאים. בידי אדם- אין מטמאים.

והבגד כי יהיה בו נגע צרעת: בפרשה זו בכללה באו דברים כפולים ומיותרים הרבה, זרו ונזורו מחוקי המליצה והלשון. הנה היסוד הראשי בלשון-- שלא לחזור את השם בכל פעם רק אחר שנזכר בפעם הראשון ירמוז עליו ע"י הכינויים, כי לולא זה היה הלשון עלג וארוך. למשל "ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו ויבא אליה ויתן לבן לה את זלפה שפחתו..." היה צריך להאריך "ויקח את לאה בת לבן ויבא את לאה אל יעקב ויבא אל לאה ויתן לבן ללאה את זלפה שפחת לבן..." וכל זאת יקצר על ידי הכינויים ועל פי זה בנו חז"ל דרושיהם בכל מקום שנלוז מן החק והחזיר את השם שנית ככתוב אצלינו בכל החבור הלז למכביר. וכן כל המון הדרושים הבאים בסימן הזה נוסדים על השמות המכופלים בפרשה הזאת והמה מיותרים. והנה אספור היתורים אחד אל אחד מה שכתוב

פסוק מז-- "('והבגד') כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים" (שם "בגד" מיותר שהיל"ל "וכי יהיה נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים")

פסוק מח-- "או בשתי או בערב ('לפשתים ולצמר' מיותר) או בעור" ('או בכל מלאכת עור' מיותר)

פסוק מט-- "והיה הנגע ירקרק או אדמדם" ('בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי עור' כולו מיותר)

פסוק נא-- "וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע ('בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה' כולו מיותר)

פסוק נב-- "ושרף ('את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים או את כל כלי העור' כולו מיותר) אשר יהיה בו הנגע"

פסוק נג-- "ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע ('בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור' כולו מיותר)

פסוק נו-- "והנה כהה הנגע וקרע אותו ('מן הבגד או מן העור או מן השתי או מן הערב' כולו מיותר שהיה לו לומר "וקרע אותו ממנה")

פסוק נז-- "ואם תראה עוד ('בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור' כולו מיותר)

פסוק נח-- ('והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור' כולו מיותר שהיה לו לומר "ואשר תכבס וכו").

צא וחשוב וספור ותמצא כי מלת "בגד" מיותר שמנה פעמים, ומלת "עור" וכן מלות "שתי" ו"ערב" מיותרים שבע פעמים. ומלות "לפשתים ולצמר" מיותרים ב' פעמים, וגם בפעם הראשון שצריך לגופיה יש יתור מה שכפל מלת "בגד" בכל אחד כמו שיתבאר. ולישב יתורים אלה באו הדרושים בסימן הלז:

על שמונה פעמים שמיותר מלת "בגד" יש שמונה דרושים, שאחרי שהקדימו (במשנה א) שאין מטמא בנגעים אלא צמר או פשתים אמר (במשנה ב) שנכתב עוד ארבעה פעמים "בגד" מיותר לרבות את הנעשה מכלאים צמר ופשתים ביחד, ואת הנעשה מצמר או פשתים בתערובת מינים אחרים וצמר ופשתים הם הרוב. וכל זה צריך ד' רבוים: (1) אם מקצת הבגד מכלאים (2)אף שכולו מכלאים (3) אם מקצת הבגד מתערובת מינים אחרים (4) אף שכולו מצו"פ עם תערובות מינים אחרים. [וכמ"ש בנגעים פרק יא משנה ב צמר גמלים וצמר רחלים שטרפם זה בזה וכולי והוא הדין אם הם מחצה על מחצה לדידן דלא קיי"ל כר"ש בתוספתא, או בערב חוטין בחוטין אף שהם הרוב להרא"ש. ועי' בחיבורי ארצות החיים בארץ יהודה (סימן ט)]. ה"בגד" החמישי (5) צריך לרבות שלש על שלש אצבעות אף על גב דאינו מטמא מדרס רק בשלשה טפחים (וכמ"ש בנגעים פרק יא משנה יא ובשבת דף כו) וז"ש בספרא אין לי אלא בגד וארג בו שלשה על שלשה (פירוש טפחים), לא ארג בו אלא שלש על שלש (פירוש אצבעות) מנין ת"ל "והבגד". ור' אליעזר רצה לומר ד"בגד" זה בא לרבות בגד שאין לו להיכן שיפשה ואמר לו ר' ישמעאל שאין זה במשמע הכתוב (ופי' את אומר להכתוב שישתק עד שתדרש בו כפי רצונך, כי הכתוב אינו מדבר כדברך רק אתה משתיק אותו ואומר בו כפי שתרצה ורצונו לומר כי הבגד החמישי הוא מ"ש (בפסוק נג) "ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע בבגד..."-- משמע שמדבר מבגד שיש לו להיכן שיפשה. ועל זה אמר לו עוקר הרים אתה) ה"בגד" הששי (6) דורש אותו (במשנה ז) מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולם משתגמר מלאכתם, ומפרש איזהו גמר מלאכתם וכולי וכמ"ש בנגעים (שם משנה ח). הבגד השביעי (7) דריש (שם) יכול יהיו מטמאים בכל שהוא ת"ל בגד מה בגד משיארג שלש על שלש, והוא גם כן בנגעים (שם שם) ומ"ש היתה פסוקות פי' חוטין פסוקין. והבגד השמיני (8) נדרש בספרא (פרק יד משנה ג) בבגד ולא בנימין (כמ"ש בסימן קסב)

עתה יבאר מ"ש שלש פעמים "פשתים וצמר": (1) הנה מ"ש בפעם הראשון "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים", והיה יכול לומר "בבגד צמר או פשתים" דרש (במשנה ג) יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים ת"ל בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתים כברייתו (ר"ל שאין דרך לצבוע פשתים) אף צמר כברייתו. והנה בזה לא מוכח רק שלא יהיה הצמר צבוע בידי אדם אבל הלא יש צמר צבוע מתולדה, על זה כתב (בפסוק מח) (2)"לפשתים ולצמר" והקדים פשתים לצמר להקישו אליו בכל פרטיו שלא יהיה אף צמר צבוע מתולדה וז"ש במשנה ד ת"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבנה (וברייתא זו מובא בירושלמי ראש פרק ט דכלאים ואמר תנינין תרין כללין ולא דמיין דין לדין. תנינין אין אסור משום כלאים אלא צו"פ בין צבועים בין לבנים, ותנינין אין מטמאים בנגעים אלא צו"פ ובלבד לבנים. א"ל שניא הוא ששנה עליה הכתוב צמר צמר שני פעמים) (3) מ"ש בפסוק נב "ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים" בא לומר דוקא שתי וערב של צו"פ ולא של נפה וכברה, וז"ש (במשנה ה) יכול שתי וערב של נפה וכברה ת"ל בצמר או בפשתים. ועוד דייקו מ"ש בפסוק מח' "בשתי או בערב לפשתים ולצמר" -בלמ"ד המורה על המין- כמו "וכל דם לא תאכלו לעוף ולבהמה" וכדומה, כי על הדרוש הנזכר להקיש צמר ופשתים לא היה צריך לומר ביחוס הלמ"ד, על כן בארו בו עוד דרוש ב' שהשתי וערב יהיה ממין הפשתים וצמר, לא מין שער (כי מן הדין יש לומר ששער שמוכשר לשריפה בשער נזיר כל שכן שמוכשר לטומאה) וז"ש (במשנה ה ובמשנה ו) אוציא של נפה וכברה ולא אוציא של שער וכולי ת"ל לפשתים ולצמר

עתה יבאר עוד מה שמיותר שבע פעמים עור, ושבע פעמים שתי וערב. וכשתעיין תראה כי בפסוקים האלה המיותרים כתוב שני פעמים "בגד" ואחריו "עור" ואחריו "שתי וערב", וחמשה פעמים כתוב "שתי וערב" אחר "בגד" ו"עור" כתוב לבסוף... ולמדו רבותינו כי שני פעמים סמך "עור" אל "בגד" להקיש עור אל בגד בשני דברים: {1} מ"ש (במשנה ח' וט') מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ ועורות חיית הים אין מטמאים {2} מ"ש (בפרק יד משנה א) יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים ת"ל בגד ועור, מה בגד וכולי אף עור כולו לבן (ולר"ש ממעט צבוע בידי אדם ולר"י לא ידענו הדרוש לשיטתיה). וחמשה פעמים כתב "בבגד או בשתי או בערב או בעור" סמך שתי וערב אל בגד להקיש שתי וערב אל בגד בשני דברים (שנזכרו במשנה ז'): {3} מה בגד משנגמר מלאכתו אף שתי וערב משתגמר מלאכתן {4} מה בגד משיארג בו ג' על ג' כמ"ש במשנה ז (והם שני הדרושים שהבאתי למעלה על ב"פ בגד, כי בגד ועור שניהם מיותרים שני פעמים להקישם זל"ז בשני דברים) ושלשה פעמים כתב "שתי וערב" להפסיק בין בגד ועור כדי שנדע שעור אינו דומה לבגד בג' דברים והוא במ"ש (בראש פרק יד) אי מה צמר מין בהמה דקה ונאכל... ובא לרבות ג' דברים: {5} עור בהמה דקה ואינו נאכל {6} עור בהמה גסה ונאכל {7} גסה ואינו נאכל ועורות של שרצים. והנה עדיין מיותרים שני פעמים "עור" מן הב"פ שסמך "שתי וערב" אל "בגד" להקיש בגד לשתי וערב, ועור למה לי? על זה נמצא שני דרושים: (א) מ"ש (סוף משנה ט) ת"ל או בעור להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה (ב) מ"ש (בריש פרק יד) לר' יהודה ור"ש ד"או עור" לרבות הצבועים.

ואחר שהתבארו כל היתורים וכל דרושיהם עוד נשאר לבאר מה שבג' פסוקים כפל דיני העור בכל פסוק, שבפסוק מח' אמר "או בעור או בכל מלאכת עור" ובפסוק מט' אמר "או בעור... או בכל כלי עור" ובפסוק נא' אמר "או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה" ודריש בספרא (משנה י) מ"ש "או בכל מלאכת עור" {1} ממעט עור המצה (דלא מליח ולא קמיח ולא עפיץ) ועור האיפה (דמליח וקמיח ולא עפיץ) שלא נעשה בו מלאכת העור ותקוניו. ומ"ש "או בכל כלי עור" {2} ממעט עורות רצועות סנדלים שאינם כלים. ומ"ש "לכל אשר יעשה העור למלאכה" {3} מרבה עורות אהלים שאף שאינם כלים ולא נעשה בהם מלאכה מכל מקום הם מוכנים למלאכתם שיעשה בהם מלאכה בעתיד מאליהם ועל זה אמר "יעשה למלאכה" וכן דריש כזאת בפ' שמיני (סימן קיט) עיי"ש. ובזה התבארו דרושי חז"ל בכל פרטיהם, ברוך שבחר בהם ובמשנתם

סימן קסא

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרקים יג-יד :

[ב] והיה הנגע ירוק-- יכול כל מראה ירוק? ת"ל "ירקרק"-- ירוק שבירוקים. אדום-- יכול כל מראה אדום? ת"ל "אדמדם"-- אדום שבאדומים.

"ירקרק או אדמדם"-- מלמד שאין מטמאים בפתוך. יכול שאין מטמאין בפתוך כך לא יצטרפו זה לזה? ת"ל "והיה".

והיה הנגע ירקרק או אדמדם: כפל עי"ן ולמ"ד הפעל מורה על חוזק הדבר שיהיה ירוק שבירוקין. וממ"ש "או אדמדם" מבואר שאין מטמאים במראה המורכבת מירוק ואדום. וכבר בארתי (למעלה סימן קמה) כל מקום שצריך מלת "או" לגופיה (דאם יכתב בוי"ו יש מקום לטעות שכיון על מראה הפתוך מירוק ואדום) אין הכרח לומר שאין מצטרפין, ואדרבה ממ"ש "והיה הנגע" משמע דשניהם מין נגע א', כמו שדרש כן ב"שאת או ספחת" עיי"ש

סימן קסב

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרקים יג-יד :

[ג] "בבגד"-- ולא בנימין. "בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור נגע צרעת הוא" מה ת"ל? שיכול אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר ולעני. יש בו לעשיר אבל לא לעני, לעני אבל לא לעשיר, לא לעשיר ולא לעני מנין? ת"ל "נגע צרעת הוא והראה את הכהן".

נגע צרעת הוא והראה את הכהן: כבר התבאר (למעלה סימן נג) שאין דרך הכתוב לומר את הטעם קודם הדין וראוי לאמר "והראה את הכהן נגע צרעת הוא", בפרט פה איך נקדים לאמר "נגע צרעת הוא" הלא קודם שיראה הכהן אין עליו שם נגע כלל?! פירשו חז"ל שבא ללמד שאין משגיחין על האיש בעל הבגד מי הוא -עשיר או עני- הגם שהבגד אין ראוי אליו מצד עשרו (שהוא בגד קטן או עב) או מצד עניו שהוא בגד יקר, או בגד מלא מטליות שאין ראוי כלל, הודיע שאם הוא ירקרק בבגד-- "נגע צרעת הוא" מצד עצמו מבלי הבט של מי הוא. ומ"ש בבגד ולא בנימין כבר התבאר (בסימן קס) שהוא א' משמונה דרושים שיש על שמונה פעמים "בגד" המיותרים בפרשה זו.

סימן קסג

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרקים יג-יד :

[ד] "צרעת"-- כגריס. והלא דין הוא: טימא כאן וטימא בעור הבשר, מה עור הבשר כגריס אף כאן כגריס. [ה] או כלך לדרך זה: טימא כאן וטימא בבתים, מה בבתים כשני גריסין אף כאן כשני גריסין... [ו] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא מטמא בב' שבועות מדבר שמטמא בב' שבועות ואל יוכיחו בתים שהם מיטמאים בג' שבועות... או כלך לדרך זה: דנים דבר שהוא מיטמא בירקרק ואדמדם מדבר שהוא מיטמא בירקרק או אדמדם ואל יוכיחו עור הבשר שאינו מיטמא בירקרק או אדמדם... ת"ל "צרעת"-- כגריס.

נגע צרעת הוא: כבר התבאר למעלה (סימן מב) ששם "צרעת" מיוחד רק בנגע שמיטמא במחיה, וכשבא ביתר נגעים בא ללמד על השיעור כגריס שנלמד ממחיה ועל זה אמר בספרא (פרק ג מ"ג) בנין אב לכל הצרעת שהם כגריס. ופרשתי שם שהוא במקום שכתוב "צרעת". ובאר שמן הסברה יש להסתפק בזה בנגעי בגדים כי בצד א' יש להם דמיון אל נגעי עור הבשר שמטמאים בשני שבועות כמוהם, ובצד א' יש להם דימוי עם נגעי בתים שמטמאים כמוהם בירקרק ואדמדם ושם צריך שני גריסין לכן צריך קרא

סימן קסד

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרקים יג-יד :

"וראה הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים"-- תחלה.

[ח] "בשביעי"-- יכול בין ביום ובין בלילה? ת"ל "ביום"-- ביום ולא בלילה.

והסגיר את הנגע: כבר התבאר למעלה (סימן נט) שבכל מקום הזכיר בהסגר ראשון שם "נגע" ולפרש אמר תמיד בספרא מלת "תחלה" עיי"ש. וממ"ש "ביום השביעי" ולא "בשביעי" מבואר דרק ביום ולא בלילה כמ"ש למעלה סימן סמ"ך

סימן קסה

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרקים יג-יד :

[ט] "כי פשה"-- זה פשיון הסמוך, כל שהוא. ומנין לרבות את הרחוק? ת"ל "בבגד". יכול כל שהוא? נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע, מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס. [י] נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס והחוזר כגריס

כי פשה הנגע בבגד: ממ"ש "כי פשה בבגד" דפשיטא שבבגד הוא פושה, מבואר שקמ"ל שאף שהוא רחוק מן הנגע כיון שפשה בבגד הוה פשיון. אמנם במ"ש "כי פשה הנגע" צריך שיהא עליו שם נגע שהוא כגריס (ומתבאר אצלי ששם הבא כפול, השם הנשנה אינו השם הראשון כמ"ש באילת השחר כלל קלח) וכן במ"ש "כי פשה הנגע" מורה אף נגע אחר כל שהוא בבגד טמא, בלבד שיהיה עליו שם נגע בפני עצמו. ודעת הראב"ד (בהשגות פ מהל' ט"צ) שדין זה שוה בנגעי בשר ובנגעי בגדים ובתים. והפשוט מורה כן שגם בנגעי בשר אמר "כי פשה הנגע בעור" אבל הרמב"ם לא כן דעתו אלא שרק בנגעי בגדים אמרו זה וצריך לומר לדעתו שבנגעי בשר אמר "בעור " להוציא אם פשה לשחין ולמכוה ולראש ולזקן וכדומה

סימן קסו

ספרא (מלבי"ם) פרשת תזריע נגעים פרקים יג-יד :

[יא] "צרעת ממארת"-- תן בו מארה ולא תהנה בו. אין לי אלא מוחלט, מוסגר מנין? ת"ל "כי צרעת". אי מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו, יכול אף מוסגר?... ת"ל "כי צרעת"

צרעת ממארת הנגע טמא הוא: רש"י ז"ל פירש מלשון סילון ממאיר, וכן כתב הראב"ע והרד"ק בשרשים שהמ"ם שורש. ולדעת חז"ל עיקר שרשו נגזר מן ארה וארור. וכן בהרבה שרשים שראשם מ"ם כמו "מאן" מן "אין", "מדנים" מן "דין", "ממזר" מן "זר", "מחקה ראשו" מן "חקק", "מחר" מן "אחר", "מטה" מן "נטה", "מצר"-"צר", וכדומה וכמ"ש באילת השחר סימן ד. והארור בו קללה וחסרון ועל זה אמר תן בו מארה ולא תהנה ממנו שהוא ממאיר ופוחת ומכאיב את הנוגע בו. והנה פה אמר "צרעת ממארת... טמא הוא" ובפסוק שאחרי זה "כי צרעת ממארת הוא באש תשרף" פירשו חז"ל שאם היה כתוב פעם א' הייתי מפרש רק במוחלט אבל כשכתוב שני פעמים מדבר במוסגר ובמוחלט, ומחלק ביניהם בדין שתחלה אמר שהוא צרעת ממארת יען ש"טמא הוא", וזה כולל אף המוסגר שהוא ג"כ טמא, ואחר כך הוסיף דין אחר גבי מוחלט ואמר "ושרף את הבגד" שעל ידי "כי צרעת ממארת הוא", על ידי כן "באש תשרף" ר"ל לא הועיל אם קרעו ועשאו מוכין כי בכל אופן תשרף ומבואר שבצד הראשון שעדיין אינו חייב שריפה מועיל קריעה למוכין, וזה פירוש הספרא וכמ"ש בנגעים (פרק יא משנה)