חפץ חיים על ספרא/תזריע נגעים/פרק טו
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
פרק טו עריכה
( א ) ת"ל היא באש תשרף: ד"באש תשרף" יתר שכבר אמר "ושרף את הבגד" אלא דהדר לומר להסמיכו למלת "היא" לומר שהיא לבדה תשרף מבלי לערב דבר אחר.
( ב ) להוציא את האמריות: פי' עדי שאדם נותן על בית הצואר או על בתי ידים שאינן נשרפות עם הבגד.
( ג ) שמינן מטמא בנגעים: פי' אף שארגמן הוא צמר צבוע עכ"פ מינן מטמא בנגעים.
אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע: יצאו אלו שהן צבועים הלכך אינן נשרפות עמה.
( ד ) זה העומד: שעמד בשיעורו הראשון ולא ניתוסף בו כלום וכונת הברייתא שלא לפרש פשיון בבגד היינו שניתוסף בו עוד נגע שגם זה הוא בבגד בכלל פשיון כנ"ל בפי"ד הלכה ט'.
( ה ) הכי גרסינן תלמוד לומר את אשר בו הנגע: דמשמע המקום אשר בו הנגע והמקום הוא המקיף לנגע, לא הנגע לחוד.
( ו ) בין מלפניו בין מלאחריו: פי' יום השביעי שרואה בו הוא יום ז' להסגר ראשון שהוא מלאחריו ויום א' להסגר שני שהוא לפניו דמקצת היום ככולו וע"כ החלק ממנו אשר היה לו קודם ראיה עולה לו ליום ז', החלק אשר יהיה אחר ההסגר שניה עולה לו ליום א'. ונמצא ההסגר רק י"ג יום. ויליף ליה מדכתיב שנית שאם הוא לומר שאלו ז' ימים שניים לא צריך לזה דפשוט הוא. לזה אמרו דהדר הוא ליום השביעי שיחשב לו פעם שנית.
( ז ) הא אם וכו': כמו הרי אם לא הפך ולא פשה כלומר שלא נתהפך המראה כלל בודאי טמא ואם נתהפך מירקרק לאדמדם.
תלמוד לומר והסגירו שבעת ימים שנית: מדאמר קרא "שנית" משמע דצריך עוד פעם הסגר והגר"א גורס כאן "יראה בתחלה דברי ר' יהודה" והוא לשון המשנה פי"א דנגעים (משנה, נגעים יא) והכונה דנחשב כנגע חדש דצריך להראות לכהן [ולפי זה לדברי ר' יהודה יצטרך שני הסגרים לזה].
אינו טמא אלא משום עומד: פי' אינו כמו שאמרת שצריך רק הסגר אלא טמא משום עומד כעומד בסוף שבוע שני שצריך שריפה הא מה אני מקיים "והנה לא הפך" דמשמע הא אם הפך הוא דין אחר.
בכל מין שהוא מטמא לו: אף דנשתנה מירוק לאדום כיון דהוא מין המטמא מקרי לא הפך אם לא דנשתנה למראה שאינו מטמא לו [כ"ז ביארתי לפי גירסת הראב"ד וביאורו וכן משמע מהגהות הגר"א ועיין ברמב"ם פי"ב מהלכות טומאת צרעת הלכה א' ].
( ח ) פחתת: שיהו כל מראיה שוקעין. זהו עזה ועי"ז נראה כמראה עמוקה שאילו כהה כלום ממראה עזה אינו שורף אלא קורע הנגע מן הבגד ושורפו.
או אינו פחתת אלא כמראה שני: פי' שנפחתו מראיו מעזה לכהה ואפילו הכי שורף ומאי דכתיב בתריה "והנה כהה" היינו למראה שלישית.
כשהוא אומר היא: פי' הרי היא כמו שהיתה.
( ט ) בקרחתו אלו השחקים: כי קרחת משמע כל דבר שנמרט שערו והבגדים השחקים כמו כן נמרט המוך שלהן מפני רוב תשמישן.
( ט ) בגבחתו אלו החדשים: כאילו כתיב "בגבהתו" (כי אותיות אחה"ע מתחלפין) שבגד החדש השער שלו גבוה [פסיקתא זוטרתי].
סגוס: בגד עב מאוד והוא כאדרת שער.
באריג ובמוכין: בגוף האדרת ובשערות הבולטין ממנה.
( י ) שכהה למראה שני: מירוק-שבירוקים לירוקים או מאדום-שבאדומים לאדום.
או כהה למראה שלישי: כלומר דבעינן שיכהה לגמרי שלא יהא בו מראה אדום וירוק כלל.
תלמוד לומר הנגע: "והנה כהה הנגע", דמשמע אף על פי שהיא כהה - מראה נגע עליה.
יכול במראיו: שעומד במראהו הראשון והאי דהקילה לקרוע ולא לשרוף אפשר דמיירי בהפך הנגע את עינו מירוק לאדום ובזה גילה לנו הכתוב שדי בקריעה.