חפץ חיים על ספרא/מצורע זבים/פרק ד
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ד עריכה
( א ) תחתיו של זב: פי' שנגע במרכב.
יכול תחתיו של מרכב: פי' שהמרכב גם הוא מטמא אחרים (דהיינו מה שתחתיו) לטמא אדם או כלים.
ודין הוא: שלא נאמר כן.
אם הזב החמור לא טימא כלי שטף אלא במגע: פי' אינו טמא אותם אלא במגע עצמו וכדכתיב "וכל כלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים" אבל מגעו אינו מטמא כלי שטף, תולדת מרכב הקל אינו דין שלא יהא מגעו מטמא כלי שטף אלא במגע עצמו. וא"א לומר שכונת הכתוב באוכלין ומשקין ואפילו מגעו של מרכב יטמא אותם דהא כתיב ביה יטמא עד הערב ואי באוכלין ומשקין אינן יוצאין מידי טומאה לעולם ( ראב"ד ).
( ב ) והנושא אותם מה תלמוד לומר: יכתוב "והנושא".
ודין הוא: פי' הלא אי אפשר לומר כן ולא צריך קרא לזה.
שאין מגעו מטמא בגדים: דלא כתיב ביה כיבוס בגדים כמו בנושא.
גולל ודופק יוכיחו: דכתיב "וכל אשר יגע על פני השדה" ואמרו בספרי דהוא לרבות גולל ודופק.
[דופק הוא מה שמשימין בצדדין וגולל הוא הכיסוי שמכסין הקבר וכדכתיב "וגללו את האבן"].
ואין משאם מטמא: ד"אשר יגע" כתיב ולא הנושא.
( ד ) לרבות כל האמור בענין: למעלה זובו ורוקו ומימי רגליו. ושכבת זרע ילפינן שם בבא קמא סוף פ"ב מרוקו מקל וחומר, עי"ש. ודם הנדה ילפינן בנדה (דף נה:) מקרא עי"ש. ואגב גררא נקטיה בהדי הנך דלעיל.
( ה ) בו ולא בצואה שעליו: כפול לעיל פ"ג ברייתא ה' אך דשם מיירי בטהור שנגע בצואת הזב הדבוק בו וכאן מיירי בזב שנגע בדבר הדבוק בטהור ( זית רענן ). וכל הברייתא פירשתיה לעיל שם, עי"ש.
מה תלמוד לומר: פי' דהא כונת הכתוב שלא טבל עדיין הזב מטומאתו (דהא אפילו פסק מזובו וספר שבעה ומחוסר טבילה מטמא בכל טומאותיו) ושטיפת הידים אין מועיל לזה ולמה הוציא זה הכתוב בלשון שטיפת ידים.
אף כל בנראה וכו': ר"ל ללמדך שאין בית הסתירה טעון ביאת מים אלא אברים הגלוים מגופו כמו הידים.
( ו ) מנין לעשות אחר ספרו של זב וכו': היינו כשכלה לספור השבעת ימים כל עוד שלא טבל.
כימי גמרו: פי' שדינם כמו בעת שנגמר והוסר ממנו הנגע קודם שמתחיל לספור השבעה ימים.
תלמוד לומר וידיו לא שטף במים: דר"ל כל עוד שלא שטף דהיינו הטבילה על אשר יגע בו טעון כבוס בגדים.
אפילו לאחר ק' שנים: שאין הזמן מטהרו אלא הטבילה ולהא אתי קרא דאי ללמד שמטמאה במגע הרי כבר אמר למעלה "והנוגע בבשר הזב וגו'".
מכאן סמכו: כלומר מדהוציא הטבילה שהיא בכל גופו בשטיפת ידים סמכו חכמים לומר דידים שניות הן ומטמאות בלא טהרה והיא הרחיצה וה"ק קרא: והנוגע וגם כל אדם שלא שטף ידיו במים הם טמאות מפני שסתם ידים טעונים נטילה (גמרא חולין דף קו).