חפץ חיים על ספרא/אמור/פרק ט


ביאור - פרק טעריכה

(א) שאין תלמוד לומר:    פי' שכבר נאמר בפרשת צו "ובשר זבח תודת שלמיו וגו'".
תנהו ענין לזביחה:    ר"ל לעת הזביחה שיזבחנו במחשבה שביום א' יאכל, ופי' הפסוק "וכי תזבחו" היינו כאשר תזבחו "זבח תודה" אז "לרצונכם" ומחשבתכם תהיה ש"ביום ההוא יאכל".


(ב) ת"ל וכי תזבחו זבח:    דהאי זבח יתירא הוא דהול"ל וכי תזבחו תודה, אלא דאתי לרבות שאר זבחים הנאכלים ליום אחד שיהיה גם כן באופן זה.

(ג) וכל שאינו במשנה וכו':    דלא עם הארץ חסיד.
ליתן שמירה ועשיה במצות:    היינו בלבד שהלימוד הוא תועלת כדי שיבוא מזה לידי מעשה אלא שהלימוד שלהם הוא גם כן מצוה בפ"ע.
אני נאמן לשלם שכר:    עבור הלימוד ועבור המעשה.

(ד) ממשמע שנאמר ולא תחללו אמור קדש:    היינו שאמר בזה קדש את שם ה' שאם לא יקדש הרי הוא מחלל (והגר"א גרס "שומע אני שיקדשו"), ולמה אם כן נאמר ונקדשתי מסור את עצמך וקדש שמי, ופי' היינו שימסור עצמו עצמו במחשבתו ע"מ שלא לעשות לו נס אלא שיתקדש שמו יתברך על ידי זה וכדמסיים והיינו כשיאנסוהו לעבוד בעכו"ם או אפילו על שאר עבירות אם הוא להעביר על דת.
יכול ביחידי:    ר"ל אף ביחיד אם יאמרו בינם לבינו לעבור ימסור נפשו.
ת"ל בתוך בני ישראל:    היינו אם הוא בפרהסיא אז מחוייב למסור נפשו. עיין ביו"ד סימן קנ"ז.
המרובים:    היינו בעשרה מישראל דיליף תוך תוך ממרגלים דאמור שם הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה.


(ו) על תנאי הוצאתי וכו':    דאי לאו הכי מאי שייך היציאה לזה.
על תנאי שתמסרו עצמיכם:    והענין כידוע שבמצרים היו הרבה עובדי עכו"ם ובשגגה כדי שיקילו מהם את עבודתם וכדאיתא בתנא דבי אליהו (אליהו רבא, כג) שהיו אומרים להם מפני מה לא תעבדו את אלהי מצרים ויקיל עבודתו מכם ובודאי היה משה רבינו ע"ה מוכיחם על זה וקבלו על עצמם על להבא שאם יבואו פעם שנית לזה ימסרו את נפשם לזה ויקדשו את שמו ולא יחללוהו ח"ו, וזה שאמרו בשירה זה אלי ואנוהו והיינו שאכבד את שמו ואקדשו היפך מה שעשיתי בתחילה, וזהו שאמר כאן על תנאי הוצאתי אתכם.
על כרחכם:    כמו שנאמר חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם.