אליהו רבא כג
בוא ונלך למידתם של נשים, מה שנאמר אחר כך: "כי ימכור איש את בתו לאמה וגו' אם רעה בעיני אדוניה וגו' והפדה וגו' אם אחרת יקח לו שארה וגו'" (שמות כ"א, ז'-י').
אשרי אדם שכל מעשיו לשם שמים הלב יודע עם לעקל אם לעקלקלות, שנאמר: "אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע".
פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש בירושלים לפני החכמים, והיינו עוסקים בעסקי נשים. אמרתי להם: דבר זה שלא יהיה נוהג בה באמה העבריה כמו שהוא נוהג בשפחה כנענית שלא יאמר לה הליכי דמים והביאי לי ירק מן השוק.
ואמרו לי: מפני מה?
ואמרתי להם: רבותיי, מפני שהאשה משלמת את עצמה ועוברת עבירה בשביל סעודה לפי שעה בזמן שהרעב בעולם ואומרת אין בכך כלום. שנאמר: "עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב" (איכה ה, י). וכתיב בתריה: "נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה". וכי מה עניין זה אצל זה?
אלא, לומר לך שכל זמן שהרעב בעולם אשה משלמת את עצמה ועוברת עבירה בשביל סעודה לפי שעה ואומרת אין בכך כלום, לכך נאמר: "עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב", וכתיב בתריה: "נשים בציון עינו וגו'".
מאותה שעה תקנו חכמים ואמרו הלכה: מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובים הבנים יירשו את הכל והבנות יזונו. ובזמן שהנכסים מועטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים.
אדמון אומר: בשביל שאני זכר הפסדתי.
אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.
מכאן אמרו, כל בית שיש בו אמה העבריה מריבה ביניהם ואינו מוצא קורת רוח בעולם, שנאמר: "כי ימכור איש את בתו לאמה וגו'" וכתיב בתריה: "וכי יריבון אנשים וגו'". וכי מה עניין זה לזה?
אלא ללמדך כל בית שיש בו אמה העבריה מריבה ביניהם ואינו מוצא קורת רוח בעולם. לכך נאמר: "וכי ימכור איש את בתו לאמה" וכתיב בתריה: "וכי יריבון אנשים וגו'".
דבר אחר, "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרוף וגו' רק שבתו יתן ורפא ירפא וכי יכה איש את עבדו וגו' ומת וגו' נקם וגו'".
אמרתי להם: רבותיי, מכאן לרופא שריפא את החולה, ושליח בית דין שהכה במלקות ארבעים, והרב הרודה את תלמידו, ודיין, וכהן העובד על גבי המזבח שהרגו את הנפש במזיד כולם יעברו ממלאכתן וילכו ויעשו מלאכה אחרת. ואם חזרו ועשו תשובה מרפאים אותם. ואם לאו עונשים אותם אפילו על הממון שלהם שהוא הדבר הקל, לכך נאמר: "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו וגו' וכי יכה איש את עבדו וגו' ומת וגו' נקם וגו'".
ועוד אמרתי להם: רבותיי, מה כתיב אח"כ - "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש וגו' וכי יכה איש את עין עבדו וגו' ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל, לחופשי ישלחנו תחת שנו". מכאן לחיה שהרגה את הנפש במזיד מוציאים אותה. ואם חזרה ועשתה תשובה ומוצאים בה סימנים מרפאים אותה. ואם לאו עונשים אותה אפילו על ממון שלה שהוא דבר הקל, לכך נאמר: "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה וגו' ואם אסון יהיה וגו' עד לחופשי ישלחנו תחת שנו". וכיון שבאו ישראל וראו שרחמיו של הקב"ה מרובים, אמרו: אילו היינו זכויין לא עברה השכינה מבינינו לעולם.
אבל כשהיו ישראל במצרים ובמדבר הם היו תמימי דרך בדבר. וכך כשעמדו אבותינו על הר סיני הם היו תמימי דרך בדבר, לכך פייסן תחילה ואח"כ ערך לפניהם נזיקין וכל מידות הדין. ואח"כ אמרו ברוך ה' אלוקי ישראל אלוקים צבאו-ת יושב הכרובים אתה אלוקים לבדך בתבונה. וכשהיו ישראל במדבר נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמילות חסדים זה עם זה וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב, ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהם ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי עבודת אלילים.
כיצד?
כשהיו ישראל עובדים את אביהם שבשמים לבדו במצרים ולא היו משנים לשונם, היו המצריים אומרים להם:
למה לא תעבדו את אלוקי מצרים ויקל עבודתו מכם?
משיבים ישראל ואומרים להם: וכי שמא עזבו אברהם יצחק ויעקב אבותינו את אלוקינו שבשמים שיעזבו בניהם אחריהם אותו?
אמרו להם המצריים: לאו.
אמרו להם ישראל: לא עזבו אבותינו את אלוקינו שבשמים כן אנחנו לא נעזוב אותו.
וכשהיו שומרים ישראל את ברית אלוקיהם שבשמים ומלין את בניהם במצרים, ואמרו להם המצריים: אם לא תשמרו ולא תמולו, שמא תקל העבודה הקשה מכם?
היו ישראל משיבים ואומרים להם: שמא שכחו אבותינו את ברית אלוקינו שבשמים שישכחו בניהם אחריהם?
אמרו להם: לאו.
אמרו להם ישראל: כשם שלא שכחו אבותינו כך לא נשכח אנחנו לעולם.
דבר אחר, כשהיו ישראל מלין את בניהם במצריים, היו המצריים אומרים להם: למה אתם מלים את בניכם, והלא לאחר שעה יהא משליכים אותו בנהר?
ואומרים להם ישראל: אנחנו נמול אותם ואח"כ עשו להם כרצונכם.
וכשהיו ישראל עושים ז' ימי משתה, היו המצריים אומרים להם: למה אתם עושים ז' ימי משתה, והלא לאחר שעה מוציאים אותם לעינוי?
אמרו להם ישראל: אנחנו נעשה שבעת ימי משתה ואח"כ עשו לנו כרצונכם - המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה.
כל אותם הדברים היו המצריים מחרפים אותם את ישראל ומכים אותם ופוגעים בהם וסוערים (מצערים) להם ואין להם לישראל מנוס מפניהם, שנאמר: "תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו וגו' כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך" ( תהילים מד יד-יט).
ואומר: "כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות" (שם שם-כ).
כי דכיתנו במקום תנים - זה פרעה מלך מצרים וכל המצריים.
ותכס עלינו בצלמות - אלו חיים של צער (קושי השעבוד, י"י).
אם שכחנו שם אלוקינו ונפרוש כפינו לא-ל זר וגו' "כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה עורה לא תישן וגו'". כי בזמן שישראל עושים רצונו של אביהם שבשמים, מה נאמר בהם - "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל" (שם קכא-ד).
וכשאין עושים רצונו של מקום מה נאמר בהם - "עורה למה תישן וגו'".
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום, מצאני זקן אחד ואמר לי: רבי דורות הללו הם כשרים יותר מיוצאי מצרים, ראה בעיניך ובאוזניך שמע שהרי דורו של משה לא היה עמהם אלא התורה בלבד - אבל דורות הללו יש עמהם תורה נביאים וכתובים.
אמרתי לו: לא, שהרי אותם דורות שהיו מיום שחרב הבית הראשון עד שנבנה הבית השני היה עמהם תורה נביאים וכתובים ודברי פלפול של התורה, ואפילו הכי לא היו כשרים כיוצאי מצרים. ואם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה, צא ולמד מה שנאמר בהם ביוצאי מצרים - הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קודש ישראל לה' ראשית תבואתה (ירמיהו ב ב-ג). אבל כשהיו יוצאי מצרים מהלכים במדבר, לא הניח הקב"ה דבר בעולמו שלא גילה לישראל, שנאמר: סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם (תהילים כה-יד). ונאמר: כי לא יעשה ה' אלוקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג-ז).
העבודה ומעיד אני עליי שמים וארץ, כי בכל יום ובכל שעה שאני זוכר את כל המעשים אני נופל על פני האדמה ומברך ומרומם ומשבח ומקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא וברוך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא יושב ומחלק מזונות לכל באי עולם וכל מעשה ידיו מאדם ועד בהמה ועד רמש ועד עוף השמים וכל הנפשות אשר ברא.
אף דוד היה משבח את יוצאי מצרים, כי אפילו המצוה האחת שהיתה בידם נוח לפני הקב"ה הרבה יותר מן כמה מצוות שלנו.
ומהו המצוה האחת שהיתה בידם?
שנתקבצו כולם באגודה אחת וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה. וישמרו ברית המילה - שהוא ברית אברהם יצחק ויעקב. ושלא יניחו לשון של יעקב אבינו ושלא ילמדו לשון של מצרים מפני דרכי עבודה זרה, שנאמר: (שמואל ב ז-כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלוקים זה משה ואהרון לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלוקיו. אל תאמר כן, אלא כך תאמר - מפני עמך ישראל אשר פדית לך ממצרים כרת גוים ואלוקיו.