חנה אריאל/השפלות והשמחה/ה
ומעתה יובן דבחי' היושר הוא בחי' קירוב הערך בין שרשי אצילות בריאה יצירה עשי' שבמחשבה-קדומה למציאותם בבחי' העיגולים הנ"ל, ועל-דרך דמיון הנ"ל הוא אם הי' אפשר לנטוע זכות המחשבה והציור בתוך גוף האילן גשמי שיצאו אל המציאות מן הציור ההוא כנ"ל. [וכן הוא קירוב הערך הבנת הרב ענין המשנה שמתקרב לבוא בתוך התלמיד בדרך זוך העיון ולא בדרך הגשמת האותיות שהן כמו מאין ליש וכו']. דהיינו לגלות שורש ומקור הממציא את הדבר הנמצא בתוך הדבר הנמצא, ואף שגם בציור זה באילן וענף ופירות לא יהי' מציאות הגילוי בפירות מענף ובענף מהאילן אלא הכל מן השורש, אעפ"כ סדר הגילוי הוא שמתגלה תחלה באילן משורש האילן שבציור, ואח"כ על-ידי ודרך הגילוי דאילן נגלה גם בענף משורש הענף. ואח"כ יתגלה גם בפירות משורש הפירות שבציור ודמיון. ולכן בחי' זו נקראת בשם השתלשלות כמשל השלשלת שנעשה מטבעות נפרדות זו מזו, רק שמחברם ותולה עליונו של טבעת האחד בתחתונו של טבעת השני ממטה למעלה [זה הדמיון ממטה למעלה שייך במ"א בענין הבירורים, וכאן צריך לכוון המשל בדרך מלמעלה למטה, וקל להבין] ונמצא אחיזת טבעת התחתון בעליון שבעליונים למעלה למעלה על-ידי אורך השלשלת, הוא על-ידי אחיזת תחילה בטבעת העליון ממנו, וכן כולם וכן אחיזת טבעת עליון שבעליונים עם התחתון ממש הוא על-ידי אחיזת עליון שבעליונים בשני שלמטה ממנו. אף שהתהוות גוף הטבעות כולם ממקום אחד יצאו בשוה ולא דרך אחיזתם זה בזה. וביאור והסבר הענין מאי נפקא מינה אם התהוותם בדרך זה הנ"ל, או אם הי' התהוות כולם כאחד, איך שיהי' העליון הוא עליון והתחתון הוא תחתון, וגם לענין הקבלה זה מזה תוספת אור ושפע, אפילו אם לא הי' נמצאים ומתהווים זה אחר זה, אם הי' ניתוסף בכולם כידוע כשצריך העליון להשפיע בתחתון יותר מכפי המדה, צריך הוא גם-כן לקבל מעליון ממנו, והרי גם בהשתלשלות הספירות דרך העיגולים הנ"ל, כם כן הוא על-דרך זה [מה שנזכר לשון השתלשלות גם בעיגולים, וכן הוא בעץ-חיים, אין זה סותר הדרוש הנידון, כי השתלשלות זה, הכוונה הוא רק על בחינת הירידה מלמעלה למטה, יורד ומתעגל, אבל לא ענין השלשלת המכוון בדברינו אלה]. שאם יתוסף שפע בעליון גם לתחתון יגיע מזה תוספות. כידוע בענין יהללו שמו דיושר במחול דעיגו להעליון יעויין-שם.
אמנם זה יובן:
עפ"י אותה ששנינו פרק ט' דמנחות דפ"ו במשנה, "השני שבראשון וראשון שבשני שווין. השלישי שבראשון ושני שבשני וראשון שבשלישי שווין" [עיין שם גבי שמנים]. לפי שמין שמן השני הראשון שבו יחשב שני לגבי מין שמן הראשון שהוא שני במין, והשני שבמין הראשון הוא שני במעשה. וכן השלישי שבמעשה במין הראשון עם השני שבמעשה למין השני. והראשון שבמעשה למין השלישי גם-כן שווין. שכולם הם שלישי לראשון. והרי-זה כאלו נאמר שסדר אחר יוצא מראשון דרך מין וסדר אחד יוצא ממנו דרך מעשה. [שהוא כמו התנוצצות אור לימין ושמאל, שהשני לשמאל עם השני לימין מדריגה אחת הם, רק שזה שני לחשבון ימין וזה שני לחשבון שמאל] והיינו לפי שאפשר לעשות כל השלשה שמנים [רוצה-לומר שלישי שבראשון ושני שבשני וראשון שבשלישי] ולהוציאם מן הזתים בזמן אחד [ואף שזה מגרגרו בראש הזית וכו' וזה אח"כ מכל-מקום הוצאת השמן מן הזתים יכול לעשות בשעה אחת אח"כ] מה שאין כן הג' שמנים שבמין אחד אי-אפשר אלא להקדים א' על חבירו כסדר האמור. וצריך לגמור תחלה הראשון שבו, ואח"כ יתחיל בשני, ולכן דרך-משל אם ימלא מראשון שלשה כלים, וכן משני ג' כלים, לא יתכן לומר הכלי השני שבראשון עם הראשון שבשני שווין, כי בוודאי אינן שווין, אף שהכלי הב' נקרא שני, אין דומה לקריאת שם שני דשמן השני, דטען בקורה וכו'. לפי שתחלה צריך לגמור עשיית כל השמן הראשון בכל כלי'. ואח,כ דוקא יוכל להתחיל עשיית השמן השני, על-כן אפילו הכלי האחרון שבראשון, קודם הוא לכלי ראשון דשני, וככל הנ"ל יובן בנידון שלנו, שאם הי' תהוות כולם כאחד, אף שזה עליון וזה תחתון ונקרא זה ראשון וזה שני, הנה ידוע ונזכר לעיל ענין התכללות כל ספירה מי' וי' מי' וכו'. והי' נחשב דרך-משל גבורה שבחסד עם חסד שבגבורה שווין. וכן ת"ת שבחסד עם גבורה שבגבורה וחסד שבת"ת שווין, אבל אם התהוותן כנ"ל שאחר שנגמר העליון אז הותחל התחתון, אם-כן כל המדריגות דהתכללות, י' מי' שבחסד עד סופם קודמים אפילו לראשון שבגבורה. ונמצא יובן על-פי-זה שכאשר התחיל להאיר היושר בעיגולים, דהיינו הארת השורש לשהן במחשבה-קדומה בחשבון כל הפרטים אשר שם נמצאו ונקראים פרטיים, אלא שלגבי מציאות דאבי"ע אין נקראים פרטיים לפי שהן בהשואה כנ"ל. והיינו רק בעיגולים אבל היושר הוא העתיד להיות שבעיגולים כנ"ל, וזה נקרא גם-כן בשם אדם, רוצה-לומר אדמה לעליון. דהיינו שיתגלה בחינות פרטים באבי"ע כמו שיש פרטים שלהם במחשבה-קדומה שהוא כמו פירוש הגמרא המרומז במשנה, שהוא העתיד להיות נגלה. הנ הוא מתגלה תחלה בעיגול העליון מראשו עד סופו, דהיינו חסד שבחסד, גבורה דבחסד, וכו' עד סוף כל (המדריגות) י', די' מי', ואח"כ יאיר אור הזה דרך העיגול העליון אל השני נגד מה שתופס השני בראשון, כי עיגול השני קטן מהראשון. ונשאר בראשון מקום שאין השני עומד ומעלים אותו כלל. ואין ל"כ תפיסה בי'. והרי-זה כאילו נאמר שהתפשטות ענין הי' מי' וי' מי' שבראשון, הוא סכום יותר גדול מהתפשטות הנ"ל בשני. כי השני קטן הכמות בערך הראשון [והוא הדבר האמור (סוף סימן ב') שהמלך הראשון היה כולל כולם, והב' לא הי' כולל אלא מה שתחתיו] ואח"כ מאיר מעיגול הב' לשלישי גם-כן נגד מקום שתופס הג' בב' כנ"ל וד"ל. ולכן נקרא זה הענין בשם מבפנים לחוץ. ולא מלמעלה למטה, כי מבחי' המעלה של העיגול העליון, אין בא ונמשך בעיגול הב' כלום רק ממה שהעיגול השני תופס בראשון, ואין הראשון עליון ממנו במקום הזה כי שניהם שווין כמובן בציור, ולא יתכן לומר רק שהוא פנימי לשני, והשני מכסה עליו מבחוץ, וכאשר אור היושר שהוא אור השרש של השני במחשבה-קדומה בכל הפרטים שבו, בא ונתגלה גם בשני, כיוון שהוא מתגלה דרך הראשון ממקום שעומד השני כנגדו כנ"ל, נקרא זה המשכה והתגלות מבפנים לחוץ כמ"ש הרח"ו בשערי קדושה הנ"ל. אבל אם היינו אומרים שאין השני מקבל דרך העיגול הראשון אלא שרש כל עיגול ועיגול מאיר בו [ואין העיגול הא' מכסה ומעלים על אור שרש עיגול השני שלא יוכל לבא בשני אלא דרך בו, לפי שאור השרש נבדל הוא מערך המדריגה דעיגול א' וב' וכו', כי כולם בהשואה אחת כנ"ל וד"ל]. הי' זה על-דרך שני שבראשון, וראשון שבשני שויין הנ"ל, דהיינו שהעיגול הב' נקרא שני, מלמעלה למטה, והב' שבהתכללות העיגול הראשון נקרא שני בערך ההתכללות. ועל-דרך זה הראשון שבשני קודם לשלישי שבראשון, ובאמת לא הי' כן תחלה נמשך יותר מהראשון בכל העיגול שבו מראשו ועד סופו. שהן כמה וכמה מדריגות דהתכללות, י' מי', וי' מי', ואח"כ הוא שיצא להאיר בעיגול השני, ונמצא שמדריגה התחתונה דראשון קדמה למדריגה עליונה שבשני, וכן כולם וד"ל.
המובן מסימן זה, שבחי' היושר אפילו קודם עולם התיקון נקראים בשם אדם, אדמה לעליון. אלא שאדם זה יוצא בדרך זה תחת זה דוקא, ולא בדרך קוין דימין ושמאל ואמצע דבחינות תיקון כיודע.כי בחינת קוין היינו ששלישי שבראשון ושני שבשני וראשון שבשלישי שווין וד"ל. ומ"ש בזה לשון זה תחת זה, והלא נתבאר שהוא בחי' מבפנים לחוץ ולא מלמעלה למטה, זה פשוט שהרי באמת העיגול הראשון כולו הוא תופס יותר מעיגול התחתון, והרי הוא עליון ממנו, וק"ל.