סימן קנב עריכה
א) קדושין ל' א' ואילו הכא מקרא לבד, יש לעי' הא אמר לעיל כ"ט ב' הוא ללמוד ובנו ללמוד כו' כי הא דרב יעקב ברי' דראב"י שדרי' אבוה כו' ומבואר דחייב ללמדו שמעתתא דהא לא אמרו אלא אם היה בנו ממולח בנו קודמו אבל לא בן חברו, ואם איתא דכיון דלמדו מקרא פקע חיובא דאב הוי כבן חברו, ועוד הרי אמרו עד דידך אצוארי דבריך משיתסר ועד עשרים ותרתי, ותנן אבות פ"ה בן ט"ו לגמ', ובטוש"ע סי' רמ"ה ס"ו מבואר דחייב האב ללמדו אף הלכות ואגדות אם יודע ללמדו בעצמו, וכן חייב לשכור לו אם אפשר לו, ולא אמרו בגמ' למדו מקרא אינו מלמדו משנה אלא בדחיקא לי' שעתי' שאינו חייב לשכור לו מלמד, וזה תימא דא"כ כי פריך בגמ' אהא דשמואל מברייתא דתניא למדו מקרא אינו מלמדו משנה לישני ההיא לשכור לו בדחיקא לו שעתא ושמואל ביודע אביו ללמדו או באפשר לו, ועוד דדחיק לאוקמא דשמואל דוקא בדחיקא לי' שעתא ואינו יודע ללמד בעצמו וכזבולן ב"ד ולא כזבולן ב"ד ושמואל סתמא קאמר וכן ברייתא סתמא קתני, ועוד מנ"ל להרמ"ה דבר זה, ונראה דמצות עשה המיוחדת בלימוד בנו אינו אלא מקרא כדמסיק בגמ' ומיהו עדיין האב חייב בחינוך בנו לשמור דרכי ד' שהעיקר בזה לימוד התורה ואם נתחייב ללמדו אומנות משום דחיותא היא כש"כ תורה שמוצאה מוצא חיים, אלא שבזה אי אפשר להגביל לכל אדם ואיש איש כפי מעלתו במעשים ובטחונו ביוצרו ית', וזה שכתב רמ"ה שחייב ללמדו בעצמו או לשכור לו עדיין אם אפשר לו כמו שכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' והכא בסוגין בעיקר מ"ע של ולמדתם שכופין לכל אדם, ובזה יוצא במקרא.
יו"ד סי' רמ"ה סי"ח. [א"ה, עי' חזו"א אמונה ובטחון פרק ג' אות י"ד ט"ו].
ב) קדושין כ"ט ב' ר"ה לטעמי' כו', פי' אע"ג דבבבל אמרינן דילמוד תורה ואח"כ ישא אשה וכמו שפר"ת, מ"מ לא יאחר מכ' שנה דהא תניא ואם אי אפשר בלא אשה כו' ולאחר כ' הוי לא אפשר דהרי הוא כל ימיו בהרהור, ולפ"ז אין היתר לאחר יותר מכ' בשביל תורה וצ"ע בפוסקים.
יו"ד סי' רמ"ו ס"ד. [א"ה, עי' חזו"א אמונה ובטחון פרק ג' אות י"ז].