סימן קכז
עריכהא) מהרי"ק שרש קנ"ו כתב לצדד דמעין שמילא את הבריכה ונפסק, והבריכה אשבורן וחזר ונסדק אחד מכותלי הבריכה והמים זוחלין כשר כיון דהמים באו מן המעין, [ואע"ג דהוא נגד הסברא כיון דכבר נפסקו מן המעין וגם הן נחים וכבר נפסק זחילת המעין, וכן נקיט לי' מהרי"ק בשורש קט"ו לדבר פשוט, וכן נקיט לי' מהרי"ק כאן בריש דבריו], מפני דקשיא לי' ההיא דתנן פ"ו מ"ג ג' מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובין כו' והלא המים השוטפין על שפתי המקוה זוחלין הן וא"כ כל המים שבמקוה דינן כזוחלין [לדעת הסוברין כן] ואמאי הטובלין טהורין וע"כ לומר לדעתם דמים הבאין מן המעין אין זחילה פוסלת בהן ואע"ג דתנן פ"ה מ"א מעין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה הם יפרשו שיש בה מים מקדם, ואע"ג דהראב"ד פי' דאיירי בריקנית, הראב"ד סובר כהרא"ש שאין הנקב עושה המים שתחת הנקב זוחלין, ואפשר לפרש מתני' דג' מקואות אפי' במים שלא באו מן המעין, שאין המקואות נעשים זוחלין אף שהמים שוטפין על שפתן, וא"ת אכתי אין זוחלין השוטפין חיבור, פי' מהרי"ק דכיון דהזוחלין מיעוט הן בטלין לגבי האשבורן והן מצטרפין, וכל הדברים תמוהין מאד דכיון דהן עומדין בפני עצמן והן זוחלין ואין טובלין בהן [כמש"כ מהרי"ק שם דאף לדעת הרא"ש צריכה האשה לטבול למטה מן הנקב שלא יסיעו מים שלמעלה מן הנקב] איך הן משלימין למ"ס, וכן מתנ' דג' מקואות למה תני סתם ובכל מקואות הדין להיפוך ושביק למתני דין מקואות ותני דין מעין ולא חש לפרש כלל דדוקא במי מעין הדין כן, ועיקר הקושיא של מהרי"ק במתנ' דג' מקואות כבר פירשה ריב"ש סי' רצ"ה דאיירי דכותלים החיצונים גבוהים ומעכבים את הזחילה, ואילו ראה מהרי"ק דברי הריב"ש ודאי היה מקבל אותם, וכבר חלק הש"ך על מהרי"ק בסי' ר"א סק"ל אלא שדברי מהרי"ק בקט"ו הם בנעקרו מן המעין והם זוחלין ודעת מהרי"ק שדינם כגל שנתלש, [ודברי מהרי"ק בזה מסתברין ואין להם שום סתירה] ובקנ"ו הוסיף ליתן להם דין מעין אף שהן אשבורן, והוספה זו תמוהה, והש"ך כלל דברי מהרי"ק וחלק על שניהם.
וכן מה שתמך מהרי"ק בקנ"ו אהא דר"י ברגליו של ראשון נוגעות במים להוכיח דמיעוט זוחלין משלימין דהן בטלין לרוב המקוה האשבורן, כבר פירשה ריב"ש סי' רצ"ב דודאי אין זוחלין חיבור, והכא כיון דהמים באו כאן ממקוה ועדיין לא נפסק חיבורן והן זוחלין ושבין למקוה אין זחילה כזו פוסלת ואדרבה טובלין בזחילה זו וכמו שהביא ריב"ש שם ממחט הנתונה על מעלות המערה מקואות פ"ז מ"ז.
ב) ונמצינו למידין דב' מקואות זה אצל זה וביניהם כשפה"נ אם נתן חמין לתוך אחד והוגבהו המים והן זוחלין לחברו כדי להשתוות בגובה המים טובלין במקוה הזוחל בשעת זחילתו דכיון דהן מחוברין המים הזוחלין הוו כזוחלין במקוה ממקום למקום ועדיף ממים שעל גבי מעלה, ואי לא תימא הכי אי אפשר לטבול בהן אף בזמן שגובה המים שוה שבשעה שהאדם טובל המים מוגבהין ונעשו זוחלין, ותנן פ"ו מ"ז עירוב מקואות כשפה"נ.
ואמנם יש לעי' כשהנקב שביניהם פחות מכשפה"נ אי מקרי זוחלין, ואם חשיבי זוחלין אי אפשר לטבול בהן עד שיסתום את הנקב, ובתשובות בית שלמה יו"ד סי' נ' כתב דכל שהמים בשניהם למעלה מן הנקב לא בעינן כשפה"נ דלא מקרי זחילה בעומק המים אף שאין כאן שיעור של עירוב מקואות, ואין לדברים אלו יסוד בגמ' ובפוסקים, ומש"כ להוכיח מהא דדנו בשיעור עירוב מקואות להכשיר את החסר ולא דנו בהכשר המלא דכיון דאינו עירוב אי אפשר לטבול במלא משום זוחלין אין זה הכרע די"ל דהא בהא תליא וממילא משתמע, ומ"מ אין הדבר מוכרע לאיסור דאפשר כיון דסוף סוף יש חיבור בכל המים והן אשבורן מה שהמים במקוה אחד גבוהים לא מקרי זוחלין.
היה ביניהם נקב כשפה"נ והמים למטה מן הנקב וכשהאדם טובל והמים מוגבהין מגיעין להנקב והמים נזחלין למקוה השני פסול דאין נצוק מקוה ואילו טבל מחט בנצוק זה לא עלתה טבילה, וא"כ הו"ל זוחלין, ולא דמי למוליך המים על המעלה דהתם בעליתן על המעלה לא מקרי זוחלין כיון שיש כנגדן כותל המעכבן מלצאת חשיב רוחב המקוה עד הכותל החיצון, וכששבים מהמעלה למקוה לא חשיב זוחלין כיון ששבין למקוה, ואין שעה אחת שאינן חיבור למקוה וכשרין לטבול בהן מחטין, אבל נצוק הנפסל הרי המים יצאו מן המקוה ונפסלו, א"כ המים שמן הנקב ולמעלה זוחלין, מיהו זה דוקא כשהנקב קטן והמים היוצאין עושין כיפה, אבל אם הנקב גדול והמים נגררין על הכותל הו"ל קטפרס וחשיב כזוחל ממקום למקום במקוה וצ"ע.
והלכך אף שיש ביניהן נקבים למטה מן המים וטבל והוגבהו המים והמים זוחלין מנקב העליון פסול דהוי להו זוחלין.
ג) בתשובת ח"ס יו"ד סי' ר"ט הוקשה לו למש"כ ריב"ש סי' רצ"ג דהטובל במקוה מצומצם בנחת עלתה לו טבילה דאמרינן דכיסוי ראשו במים קדם לזחילת המים, א"כ ההיא דג' מקואות של כ' סאה והשאוב מן הצד למה הטובלין טהורין כיון דהטבילה קודמת לזחילה הרי טבל במקוה חסר, ופירש דזמן כיסוי הראש שוהה מעט והוא תחת המים זמן כל שהו קדם שהתחילו המים לזחול וזמן כל שהו לאחר שהתחיל לזחול, והלכך בטובל במקוה מצומצם עלתה לו טבילה משום זמן של קדם הזחילה ובטובל במקוה החסר המתכשר ע"י זחילה [בזחילה הכשרה שהמים שבים למקוה] עלתה לו טבילה משום זמן מועט שהוא לאחר שמזחיל, והדברים תמוהים שהטובל במקוה מצומצם שהמים על כל גדותיו לא עלתה לו טבילה שודאי הזחילה קודמת וכל שאין סביבת המקוה הולך ומשפע למעלה, דהמים אינן חוזרין למקוה והמים היוצאין הן זוחלין, אין טבילתו כלום דבמקוה חסר טבל כמש"כ ריב"ש סי' רצ"ב, ואף אם שטיפת המים חוץ מגדותיו הוא בגמר הכנסת גופו, שלא היו המים בתחלתן מלאים על גדותיו, אלא ע"י הטובל הם עולים עד שעוברים חוץ מגדותיו, ומש"כ בסי' רצ"ג דהטובל בנחת במקוה מצומצם עלתה לו טבילה איירי שהמים אינם מגיעים לגדותיו ורק ע"י הטובל מגיעים המים לגדות המקוה בצמצום, ואינם ראוים לעבור את גדות המקוה רק משום תנועת המים יש להסתפק שמא עברו המים את גדות המקוה, ובזה כתב ריב"ש דאף אם עברו לא עברו אלא לאחר כיסוי הראש במים דהרי כל זמן שלא הכניס כל הראש לא הגיעו המים עדיין לגדות המקוה ולא תגרום התנועה לעבור גדות המקוה, וההיא דג' מקואות איירי שהמים עוברים את כותל המפסיק ע"י הטבילה עצמה שלא מחמת תנועת המים, ובזה ודאי המים עברו על הכותל טרם שהוציא ראשו.