סימן קכח
עריכהא) נדרים מ"א א' ר"ן ד"ה אבל, כשרבו המים בגומת המעין, נראה דר"ל כשנפלו המים בגומת המעין ומשם נתפשטו יחד עם מי המעין אז במקום שהיה מהלך בתחלה מטהר בזוחלין, אבל אם נפלו המים בהמשכת המעין כל שרבו תורת מקוה עליהן אף במקום שהיה מהלך בתחלה, ומתנ' דפ"ק דקתני שרבו עליו מ"ש שוה למקוה כו' היינו בנפלו בגומת המעין, ואז מקומות מקומות יש בו, ומתנ' דפ"ה במעין כנדל נמי בגומת המעין איירי והא דקתני הרי הוא כמו שהיה איירי בלא הומשך למקומות חדשים, וסיפא היה עומד בהומשך חוץ למקום עמידתו ויש בו מקומות מקומות, והוי מצי למנקט במעין משוך והרחיבו, אלא מלתא פסיקא נקט, דכל שהיה עומד והמשיכו ע"כ הוא נמשך במקום חדש, א"נ רבותא אשמועינן אע"ג דהיה עומד ונמשך ע"י שאובין, מ"מ במקום שהיה עומד בתחלה מטהר בזוחלין, ועיקר דברי הר"מ הוא בפי' המשנה בפ"ה מ"ג, ובחיבורו פ"ט מה"מ הי"א ועיי"ש בכ"מ, והיה מקום לומר הרי הוא כמו שהיה אף במקומות החדשים, ודוקא בהיה עומד יש בו חילוק מקומות אף ברבה בגומת המעין, וברייתא דמחלק במשוך כנדל בין מקום שהיה מהלך בתחלה למקומות החדשים אין זה דין משנתנו, וברבה בהמשך המעין איירי, וכן מתנ' דפ"ק מעין שמימיו מועטין ברבה בהמשך המעין, ולזה כתב הר"ן דצריך למנקט לחומרא, וגם לא מסתבר דהשמיט בתוספ' החילוק בין מעין עומד למעין מושך ברבה בגומת המעין, ושנה במשנת מעין כנדל דין רבה בהמשך הנהר, אלא ודאי מתנ' נמי ברבה בגומת המעין שנה החילוק בין מקום שהיה מהלך בתחלה למקומות חדשים, מיהו הר"ן לא הביא כלל תוספ' שעל משנת מעין המשוך כנדל רק תוס' שעל משנת פ"ק מעין שמימיו מועטין, והתם שפיר יתאים דין דתוס' לדין המשנה אף אם נפרש לקולא דברבה בהמשך המעין יש חילוק מקומות.
ב) ולפי' ר"ן חילוק מקומות דברייתא מבואר במתני' דפ"ק ודפ"ה, דשוה למקוה ולמעין היינו מקומות מקומות יש, ולא צריך תו לפרש, ואי משום דלא ידעינן חילוק המקומות הלא כבר מבואר במתנ' דנדל דאם לא הוסיף המשכתו הרי הוא כמעין ואם היה עומד והוסיף המשכתו יש בו חילוק מקומות, ומני' שמעינן ג"כ במשוך שרבה המשכתו, ואף אם נפרש כפר"ש ורא"ש דאין במעין חילוק מקומות אלא משפט משותף וכ"מ פשט דעת הר"מ מ"מ לא היה לי' להר"מ להביא הא דתוס' דזה הוי בכלל משנת נדל דכל שהוא זוחל ע"י מים אחרים שרבו עליו אינו מטהר בזוחלין, והא דתנן היה עומד כו' רבותא קמ"ל דאף עיקר המעין נפסל מפני שהיה עומד בתחלה וכש"כ מקומות החדשים וכדדייק ברישא דקתני כנדל והיינו להטעים דאיירי ששטף באותן האמות שהיה שוטף בתחלה וכמו שפי' ר"ן בל' המשנה ובל' הר"מ.
ג) והחילוק שבין גומת המעין להמשכתו מוכח בדברי הר"מ שהרי הכשיר בה' י"א במעין שהוא משוך כנדל ורבה עליו ואילו בה' י"ג סתם ברבו נוטפים או מי גשמים שאין מטהר בזוחלין ולא הזכיר דדוקא מקומות החדשים אלא ודאי התם ברבה בכל הנהר ובהמשך המעין.
והכ"מ שם מסיק דאין חילוק להר"מ בין גומת המעין להמשכתו, וגם כשר אף במקום שלא היה מהלך בתחלה, דתוס' פליגי אמתני', ותמוה מאד דא"כ כי רבו נוטפין על הזוחלין לעולם כשר לטהר בזוחלין, אף אי לית לן נהרא מכיפי' מיברך, ואף אם לא ננקוט כדברי הכ"מ ונחלק בין גומת המעין להמשכתו, אכתי מוכח דגם ברבה בגומת המעין אינו מטהר במקומות החדשים מהא דהיה עומד ורבה עליו ואין לומר דדוקא משום שהיה עומד דהרי הר"מ בפי' המשנה כתב דזהו מעלה הד' שבמקוה והתם לא קתני עומד אלא שמימיו מועטין, אלא ודאי כמו שפי' ר"ן בדעת הר"מ, וכ"ה בהדיא בפי' הרא"ש בפ"ה מ"ג דדוקא באותן מקומות שהיה זוחל בתחלה מטהר בזוחלין ומש"כ מרן בשם הרא"ש היפוך מזה צ"ע.
ד) כתב מהרי"ק שרש קט"ו דברבו נוטפין על הזוחלין אף מקומות שהיה מהלך בתחלה אינו מטהר בזוחלין, וכן ברבה בגומת המעין, והא דתנן פ"ה מ"ג רבה עליו והמשיכו כו' היינו הוסיף בו עוד מים אבל הנוספין הן מועטין, וכן הא דתוס' דמחלק בין מקום שהיה מהלך בתחלה היינו נמי במימיו מרובין על הנוספין, והא דהעיד ראב"צ על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרין היינו במקום שהיה מהלך בתחלה דוקא, ותימא הוא לפרש שרבו עליו בפ"ק ובפ"ה דוקא שהיה נזהר שיהיו הנוספין מועטין, ובר"ן נדרים מ"א א' מבואר שפי' רבו ממש וכ"ד הראב"ד, וגם בל' ר"ש פ"ה מ"ג שכ' ולא שרבה לו מים שאובין כו' מבואר דפי' רבה היינו שהמים הבאין מרובין, מיהו עיקר הדין אינו מוכח לפר"ש שהר"ש ס"ל דברבו מ"ש אף מקום שהיה מהלך בתחלה אינו מטהר בזוחלין, ומפרש הרחיבו דתוס' ורבה דמתנ' בפ"ה בכרה כריות וברכות והרחיבו, וכל שנתחדש זחילתו בידי אדם במקומות חדשים הזחילה ההיא פסולה, ולפ"ז יש מקום לומר דגם ברבה עליו מעט מים והמשיכו למקומות חדשים אינו מטהר שם בזחילה, אבל לדעת הרא"ש שפי' שרבה מים נראה בפשוטו אפי' מים מרובין, ובזה אנו מחלקין בין מקום שהיה מהלך בתחלה למקומות החדשים, וכיון דבר"ן וראב"ד מבואר דבזוחלין מרובין על הנוטפין מטהר אף במקומות החדשים, ולא מצינו מי שחולק עליהם ומהרי"ק ז"ל לא היה לו בשעה ההיא הספרים לעי' כמש"כ שם ודאי אי הוי ראה את דברי הר"ן לא היה חולק עליו, ובש"ך סי' ר"א ס"ק י"א כ' להוכיח דעת ר"ש ורא"ש ומרדכי כמהרי"ק מדקשיא להו בפ"ה מ"ה סהדותא דראב"צ פשיטא, ולא תירצו דאשמועינן דאפי' מקומות החדשים, ואין זה דיוק דאדרבה הוא פשוט כיון דהן מועטין הן מתבטלין ואף מקומות החדשים מכח רוב המעין הן זוחלין ועוד שלא הוזכר בהדיא מקומות חדשים בדבריו, ופשטא דסוגיא שבת ס"ה דאמר דלשמואל א"צ מקואות משמע אף בטובל בהפשטת הנהר דסתמא אי אפשר לבוא באמצע הנהר, ונראה דהמיקל כהראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן לא הפסיד וכמש"כ ב"י ומש"כ רשב"א וראוי להחמיר אפשר טעמא דקשה לעמוד על זה ודלמא יטעו, אבל לא מעיקר הדין, אלא דלדעת ר"ש דגם בכרה כריות והמשיך המעין אינו מטהר בזוחלין יש מקום לומר דגם בשפך שאובין והמשיך אינו מטהר בזוחלין אבל במי גשמים כיון דהוא ביד"ש כל שהן מועטין לא מפסל מלטהר בזחילה, ומיהו ברבו הנוטפין על הזוחלין יש להחמיר אף במקום שהיה מהלך בתחלה משום דעת הרמב"ם דדוקא בגומת המעין ודעת ר"ש דדוקא בחפר ברכות מיקילינן במקום שהיה מהלך בתחלה, ומיהו לדעת ר"ת דקיי"ל נהרא מכיפי' מבריך טובלין אף במקומות החדשים וכדעת ב"י והש"ך שם לשיטתו החמיר אף לדעת ר"ת.
ובד"מ סק"ה חולק על ב"י וכ' דהא הרמב"ם חולק על הראב"ד ותימא דבזוחלין שרבו על הנוטפין לא מצינו שיחלוק הר"מ על הראב"ד ואדרבה כ' ר"ן דאף לדעת ר"מ טובלין אף במקומות החדשים, ועי' בל' הרא"ש בפי' פ"ה מ"א כ' וז"ל והלא אפי' מעין שרבה עליו מים שאובים כו' מבואר שמפרש שרבה היינו שהשאובין מרובין, וזה מבואר כדעת ב"י בדעת הרא"ש ודלא כמהרי"ק.
ומש"כ ב"י בשם רי"ו דס"ל ג"כ כמהרי"ק מל' רי"ו שהביא ב"י נראה דכונתו דהמים שבגדותיו הן רובן מי גשמים שאין המים מתערבין יפה כיון שאין התהום עולה לקראתו, אבל לדעת הפוסקים דקיי"ל כשמואל דנהרא מכיפי' מבריך לא קאמר לה הרי"ו ואף שהגשמים גרמו להן למים שיבואו במקום הזה.
ומש"כ ב"י דאם המים שאובין לדעת ר"ן בדעת ר"מ, אם באו בהמשכת המעין והן רוב אין מטהר אף במ"ס אשבורן כדין שאובין, אין זה רק לדעת ר"ן דמפרש דבעינן מ"ס אבל לדעת המפרשים דמטהר בכ"ש אף שצריך אשבורן ה"נ נטהרו השאובין ואף לדעת הר"ן נטהרו השאובין בזמן שהיו מועטין ואם יש בהן מ"ס הן מקוה כשר, ואף אם לא היו בהן מ"ס עד שרובן שאובין אפשר דמעין מטהר להו אף שאין על המים תורת מעין, ועי' ב"י בשם מהרי"ק בדין שאובין אין פוסלין את המעין, [וכן נראה מהא דתניא בתוס' בר"ש רפ"ה, מעין היוצא לתלמי כו' נוקבן מעין זקנו כ"ש ונמצאו מים מועטין מטהרין את המרובין ועיי"ש בר"ש, וכן מהא דמשיקין במעין וגם עלתה טבילה לכלי כמש"כ תו' מכות ד' א', וכל הפוסקים לא חלקו בין מקוה למעין זולת ריטב"א, ואע"ג שאין דינן כמעין כיון שעומדין בפ"ע, ואפ"ה חשיב חיבור למעין].
ה) בכורות נ"ו א' תוד"ה אין, ונראה שהם בטלות ברוב שהרי כל הנהרות מחוברות לים הגדול ביותר מעירוב מקואות ותחלת הנהרות אינם קטפרס שזה דרך חיותן ולא קטפרס מחברן אלא חיותן מחברן, דבריהם ז"ל סתומין, ונראה כונתם דהא דפסלי רב ואבוה דשמואל אינו אלא משום מראית העין דמן הדין אף הנוטפין דינן כמעין מפני שהן מחוברין למעין ואע"ג דבמקום הזה שהנוטפין רובא בטלו דין מעין גם ממי המעין מ"מ הרי הן מחוברין לים הגדול וקיי"ל כר"י מקואות פ"ה מ"ד דכל הימים מטהרין בזוחלין ואפי' ים הגדול, ואע"ג דאין זוחלין וקטפרס חיבור, מ"מ לענין חיבור למעין שפיר חשיב חיבור כיון דמעין חיותו בזוחלין ואין במעין חסרון זוחלין גם המחובר לו שנעשה כמעין אין חסרון זוחלין, ועוד דגם הנהרות הן מעינות בעצמן, ואע"ג שרבו עליהן הנוטפין מ"מ לענין חיבור למעין די במיעוט שבתוכן שחיותו בזוחלין, אלא שפסול זוחלין ברבו נוטפין על הזוחלין מדרבנן, ולפ"ז הא דתנן פ"ק דמקואות מ"ז מעין שמימיו מועטין ושרבו עליו מ"ש שוה למקוה כו' אי מפרשינן כפי' הר"ן דמקומות מקומות יש בו, אין הפסול אלא מדרבנן כיון דיש בו מקום שהוא מעין מן הדין כלו מעין ומיהו אי מפרשינן בכלו דינו כמקוה לענין זוחלין י"ל דפסול מה"ת, מיהו למאי דמבואר בתוס' שהביא ר"ש וכמו שהאריך ר"ש פ"ה מ"ג לחלק בין מקום שהיה מהלך בתחלה למקום המחודש, צ"ל דגם מקום המחודש פסול מדרבנן, מיהו דעת ש"פ לא משמע הכי אלא כל שזחילתו מחמת הנוטפין הוא פסול ולא מהני בזה חיבור למעין.
ול' התו' שהם בטלות ברוב, אינו מובן [ואי גרסינן שאין בטלות הוי ניחא] ומש"כ ותחלת הנהרות אינם קטפרס ר"ל תחלת הויתן ועיקרן, ומש"כ מהא דמכות ד' א' בתו' מכות שם פי' דבמ"פ איירי והוכיחו בראיות יעוי"ש, ועי' לק' סק"ז.
ו) פרה פ"ח מ"י ר"ש והכא איכא חציצה בין מים לכלי וכ"כ תו' סנהדרין ה' ב', ב"ב ע"ד ב', וצ"ע מ"ט לא ניחא להו לראשונים ז"ל לפרש משום שאינם מים חיים כיון שמעורבין בעפר וכמו מלוחים ופושרים, ואפשר משום דלא חשיב להו במ"ט בכלל מוכים.
שם מי"א באר שנפל לתוכו חרסית או אדמה ימתין עד שתצל רע"א א"צ להמתין ר"י מדמה לי' למי ביצים ור"ע סבר דהכא אין מתערבין כ"כ והמים עומדין בפ"ע, ואין כאן משום חציצה ולא חסרון משום [מים] חיים [למש"כ לפרש פסול מי בצים משום מים חיים] ותניא בתוס' ושוין בירד לתוכה שטף של מימי גשמים שהוא צריך להמתין עד שיחזרו המים לכמות שהיו, ונראה דבמי גשמים מועטים איירי ולא מפסל משום מ"ג וכדתנן מקואות פ"ה מ"ה העיד ר"צ על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים ופי' הר"מ והר"א עדיות פ"ז מ"ג שהן כשרים לפרה, אלא בשטף מים עכורים איירי ומעורב בהן טיט ועפר וצריך להמתין עד שתצל, וזה נראה כונת ר"ש.
שם מ"י ר"ש תניא בתוס' כל הנהרות פסולין לקדש בהן מי חטאת, הראב"ד פ"ו מה' פרה ה"י דחה התוס' מחמת המשנה דלא פסלה אלא ד' נהרות, ומיהו לא נתפרש טעם התו' אם לא שנאמר אינו משנה כלל, ומיהו למש"כ תו' בכורות נ"ו א' דד' נהרות מדליין ואין בהן נוטפין ולכך אצטריך למפסלינהו משום מי בצים ומ"ת אבל שאר הנהרות פסולים, מיהו התו' כתבו שם דאיכא עוד נהרות מדליין, ועוד הא איכא פרת בימי תשרי, ועוד הא פרת לאו דוקא וכמש"כ ר"ש והר"ן נדרים מ' ב', ואפשר דתוס' בד' נהרות דא"י קאמרי וכמשנתנו, ולכאורה אי אפשר להביא מארץ העמים לאחר שגזרו טומאה על ארץ העמים, ואפשר דיכול לסתום בצ"פ בנהר וכדאמר חגיגה כ"ה א' מים שאינם מקודשין נצולין בצ"פ, ובכ"מ כ' דכל הנהרות פסולין עד שיודע לך שאינן מי תערובות, ועדיין לא נתישבה משנתנו דנקטה ד' נהרות, ואולי ר"ל שהן ודאי פסולין ושאר נהרות צריכין בירור.
בתו' בכורות נ"ו א' כתבו וז"ל ומיהו לפי מה שפי' דהנך ד' נהרות מדליין ל"ק מטבילת זבין ומצורעין כו', כונתם כיון דפסול קרמיון ופיגה משום עפר דהוי חציצה וכמש"כ תוספ' סנהדרין ה' ב' א"כ כשרים לזבים ומצורעים, אבל למש"כ תו' ב"ב ע"ד ב' דפסול מי ביצים דלא הוו מים חיים פסולים אף לזבין ומצורעים.
ז) ר"מ פ"ו מה' מקואות ה"י חבית מלאה מים כו', בריטב"א מכות ד' א' כ' בשם הראב"ד בשם ר"מ הדרשן דמים שאובין אינם נזרעים בים הגדול שמימיו מלוחים וכבדים ואין מים המתוקים מתערבין בהן שאין נושכין זה מזה, וכן הסכים הריטב"א, אבל ל' רבנו שכ' אפי' לים הגדול ל"מ הכי אלא כל הימים העומדים כן הדין, גם א"א לפרש טעם הר"מ כמש"כ ריטב"א שם שאין זוחלין מטהרין את השאובין ודעת הר"מ כפי שפי' מרן פ"ט הי"ב דכל הימים מטהרין בזוחלין [אם נפרש כונת ריטב"א דכל שכשר בזוחלין אין מטהר את השאובין אף באשבורן, עי' סי' קכ"ט ס"ק י"א] שהרי הר"מ לעיל ה"ח פסק להא דהשדה שבים כו' וע"כ דעת הר"מ כפרש"י דכל שיש ג' לוגין שאובין טמאין מדרבנן ואינן מתטהרין מדרבנן וצ"ע.