סימן קמא עריכה
א) ערכין ט' א' ואכתי חד יומא כו', בחד פירושא פי' בתו' דלעולם לא מאחרינן ריש ירחא אחר המולד יותר מל' שעות, כדי שלא תראה הלבנה בא"י קדם כ"ד שעות מריש ירחא דהיינו ביום שני שלפני ריש ירחא, וכן לא מקדמינן ריש ירחא קדם המולד יותר מי"ח שעה דהיינו שהמולד ממחרת ר"ח י"ח שעה ומשהו דא"כ לא תראה הלבנה עד יום שלישי לחדש, ומתנ' דקתני אין פוחתין מד"ח המעוברין דאיירי אחר מעובר וקדם המולד את ריש ירחא י"א שעה רפ"ז חלקים ברה"ש דאשתקד, ואם ראש השנה יום ז' יהי' רה"ש עכשו יום ב' והמולד יום ג' כ"א תקפ"ט, פי' בתו' דאיירי דקדם המולד אשתקד עוד ו' שעות שיעור הראי' ולא הוצרך התנא לפרש דסמך על המובן דהעיקר תלוי בראי', ולולא דבריהם י"ל דלא קפדינן במאי דנתאחר ראית הלבנה ליום ג' כיון דהמולד היה ביום ב' ומה שלא ראו לא קים להו, ומיהו כשהמולד ביום ג' ירגישו בדבר כי האריכה הסתירה ביותר, וגם כשיראוה אח"כ יכירו בה בקטנה.
עוד פי' בתו' דאפשר לאחר ריש ירחא מ"ב שעות אחר המולד, כיון דבכל שיעור ראית הלבנה י"ח שעות סגי בזה להוציא מלעז, ולקדם ריש ירחא שיעורא י"ח שעות כיון דתראה בא"י ממחרת ריש ירחא, ובזה הרויחו לר"ה דתני במתנ' תרתי ח' מלאים וח' חסרים, ודין דח' חסרים ע"כ דמיירי דמולד דרה"ש אשתקד קדם ו' שעות של ראי' וכמש"כ לעיל, ודומיא דהכי במלאים דרה"ש ביום השבת, והמולד ביום ה' כ"א תקפ"ט אם נקדים עוד ו' שעות שיעור ראי' יהי בא"י ראית הלבנה ביום ה', אלא שאין אנו חוששין כיון שלא תראה בבבל, ולפי' קמא צ"ל דלצדדין קתני כמו שפי' בתוספות.
ובלשון התו' משמע דגם לא נראה לחסר יתר על שמונה איירי בשנה מעוברת, וקשה דהא קתני אין פוחתין מד"ח מעוברין ואי במעוברת אין פוחתין מה' מבעיא לי' וכמש"כ רש"י, ואולי ד' מי"ב חדשים קאמר חוץ מחדש העיבור, ומיהו קושטא דמלתא הכי הוא דגם בשנה פשוטה שאחר העיבור מש"ל ח' מלאין או ח' חסרים גם לפי' תו' וכן מתפרש מלתא דשמואל לקמן דאמר אין שנת לבנה פחותה מג' מאות ונ"ב כו' ונקט מלתי' בשנה פשוטה, וע"כ דאיירי אחר עיבור.
ב) ויש מקום לפרש לפי' רש"י, דכל דלא קדם המולד ב' ימים שלמים לריש ירחא לית לן בה, ומתנ' נקטה החשבון כאילו כל חדש מלא משלים את חדש החסר, ולא נחית תנא לחשבון השארית של תשצ"ג בכל חדש, ולפ"ז איירי דר"ה דאשתקד היה המולד קדם ריש ירחא ח' שעות תתע"ו חלקים שארית השנה, והא דאמר בגמ' ואכתי חד יומא כל שלא הגיע לב' ימים חד יומא קרי לי', ולפ"ז אי נולדה בתחלת היום דראש השנה דאשתקד אפשר לעשות ח' מלאים, אבל ח' חסרים אי אפשר אלא א"כ קדם המולד לרה"ש ח' שעות תתע"ז חלקים, ומתנ' דאיירי בקדם ח' תתע"ו לא מש"ל ח' מלאים ולא ח' חסרים אלא בשנה מעוברת, או בשנה שלאחר מעוברת ואיירי דקדם המולד לרה"ש ח' שעות תתע"ו חלקים ושארית של חדש העודף אי עשינוהו מלא דהיינו י"א שעות רפ"ז חלקים, ונמצא דקדם המולד לרה"ש כ' שעות פ"ג חלקים ואי עשינוהו חסר נמצא דהמולד ג' שעות תתקצ"ז בליל רה"ש, ולפ"ז יתישב עובדא דרבי דעשה ט' חסרין ונראה חדש בזמנו דבתו' כתבו דצריך לדחוק דבזמנו לאו דוקא אלא ממחרת, ולמש"כ י"ל דבזמנו דוקא אלא נראה לאו דוקא אלא המולד היה ביום ריש חדש, ואיירי דהמולד דאשתקד קדם לרה"ש ב' ימים פחות מעט, ולדעת הרז"ה בבעה"מ רה"ש כ', דכ"ד שעי מכסי סיהרא בכל מקום, ע"כ צ"ל דלא עבדינן ח' מלאים משום דקדם סיהרא תרי יומי היינו המולד דהא ראי' לא קדמה רק חד יומא אפילו אי קדם המולד אשתקד ח' שעות תתע"ו קדם רה"ש, אלא דלא סגי בהעדר הראי' כיון דירגישו העם בגדל הלבנה ויכירו שקדמה לריש ירחא.
ג) והנה מתנ' אשמעינן עד כמה רשאין לקדם סיהרא וליתר סיהרא, ומזה שמעינן דאם חיסר בשנה זאת רשאין למלאות יותר בשנה האחרת ומש"ל לפעמים גם ט' מלאין או ט' חסרין כעובדא דרבי, אלא דקשה לפ"ז הא דאמר שמואל סבר לה כר"ה מדאמר לא פחות משנ"ב ולא יותר משנ"ו, והלא גם לעולא מש"ל ח' מלאין אי אשתקד היו ז' חסרין, וי"ל דע"כ שמואל חושבנא דמתנ' נקט ולא משום תשלום שנה מלאה תחת שנה חסירה דאל"כ מש"ל שנ"ז יום כגון דאשתקד היה המולד ביום א' י"ח שעות פחות מעט ורה"ש ביום שבת, ומולד דהשתא ביום ו' ב' שעות תתע"ה חלקים ורשאין לעשות רה"ש ביום שבת שלאחריו ותהי' השנה שנ"ז יום, ולפי' תו' דרשאין להקדים המולד מ"ב שעות לריש ירחא, מש"ל דשנה שאחריה של שנ"א יום, ומיהו קשה הא דאמר דאף רבי סבר לה כר"ה מדעשה אשתקד שניהם מלאים, והרי גם לעולא מש"ל דהמולד היה י"ב שעות קדם ר"ה והיה אפשר לעשות השנה הבאה ח' מלאים כמו לר"ה ומאן לימא לן דהא דעשינו אשתקד ח' מלאים משום שהיה שנה דאשתקד אחר שנת עיבור והיה חדש העיבור חסר כר"ה, דלמא היה חדש חסר משאר סיבה, וניחא אף לעולא.
ד) ט' א' גמ' כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת, לא יתכן לאוקמא מתנ' בחיסר שנה שלפניה דא"כ לא ידענו כמה חיסר ולא בא התנא לסתום אלא לפרש, והלכך מסתמא איירי התנא בדבר מסויים והיה המולד ר"ה אשתקד בתחלת ריש ירחא, ומיהו יתכן לאוקמא במעובר דע"כ חדש העיבור דוחה או מקדים את המולד והוא דבר מסוים שהרי שנים מעוברות ישנן בהכרח, ויש לעי' מ"ט דעולא דנאיד מאוקימתא דר"ה דס"ל דחדש העיבור ל' יום לעולם נהי דהעיבור הוא מלא אכתי אפשר דעשה אחד מן המלאין חסר תחתיו והיו בשנה ז' חסרין וששה מלאין, ואפשר דלמ"ד עיבור ל' ס"ל דשנה מעוברת שפ"ד יום דוקא, א"נ כיון דחדש העיבור מלא לא הוי דבר מסוים לשנות המשנה בחיסר אחד מן המלאים, ויש לעי' דהכא מוקים ר"ה מתנ' כמ"ד רצה ל' רצה כ"ט ובר"ה י"ט ב' מוקמינן סתמא דמתניתין כמ"ד שלשים דוקא ואי טעמא דעולא דסבר דלמ"ד ל' לעולם השנה שפ"ד יום, י"ל דר"ה פליג וס"ל דאפשר לחסר חדש אחר תחתיו ומתנ' בהכי מתוקמא, ואתיא מתנ' אפי' כת"ק דרשב"ג, והא דאמר בגמ' בעיבור שנה קמפלגי כו' היינו בפרושא דפלוגתתן, והא דאמר הכא רבי סבר לה כר"ה היינו בעיקרא דמלתא דהא רבי סבר בהדיא ר"ה שם כרשב"ג, ומיהו לא משמע הכי סוגין וצ"ע.
ה) ר"ה כ' א' הא בשאר ירחי פרש"י בשאר ירחי לא, ותימא דא"כ תקשה מתנ' דערכין ח' ב' דאין פוחתין מד' חדשים מעוברין הא ד' עבדינן ומפרש בגמ' שם דמיתרי סיהרא תרי יומי ואיך מש"ל הלא כיון דלא נראה הלבנה ביום ל' לעולם אין מקדשין יום ל' אפי' לצורך רק חדש אלול אפשר לחסר לצורך ולעולם לא מש"ל בכל החדשים שיהי' המולד ביום ר"ח רק עד י"ח שעות, ואם נחסר אלול לצורך לא מיתרא סיהרא רק ערך ו' שעות ביום מחרת ריש חדש, ולא שייך לדון לעשות ח' חסרים, וגם למאי דמפרש שם דמש"ל ח' חסרים אחר עיבור. ויתאחר המולד עד י"ח שעות ממחרת ר"ח ע"כ דעשו ב' חסרים לצורך וצורך החיסור לא נתבאר בשאר ירחי, ונראה דהיינו איזה סיבות שיהיו פנוים להקריב מוספי ר"ח ביום זה מיום האחר, או שיש הפסד בביטול מלאכה שנהגו הנשים ביום זה מביום אחר ופעמים יש תענית בחדש זה או חנוכה ופורים, ויקרה דיש להם נפקותא בדבר, ורש"י ז"ל פי' דצורך החיסור בשביל שהיו מעוברין כבר ח', וקשה דהא טעם שאין מחסרין יותר מח' משום מיתרא סיהרא, וא"כ ע"כ אין החיסור משום דקדמה סיהרא, גם מה שפרש"י דגם בשביל דקדמה סיהרא אין מחסרין לצורך, צ"ע דהא תנן אין נראה לעבר יתר על שמונה וע"כ דמחסרין בשביל זה ולפרש"י צ"ל דאין מעברין יתר על שמונה היינו בנראה הלבנה ומעברין בשביל שום צורך אז אין מעברין יתר על שמונה, אבל אם לא נראה מעברין גם יתר על שמונה ורהיטא דסוגיא דערכין לא משמע הכי, אלא לעולם אין מעברין יתר על ח', ועוד קשה הא דמאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו דאיירי בשאר ירחי ע"כ לא בשביל שעשו חסרין יתירי הוא שהרי נראה החדש, וע"כ דאיכא גם שאר צרכין לפעמים לעבר וכי היכי דיש לפעמים צורך לעבר ה"נ איכא צורך לחסר וצ"ע.
ובתוספות כתבו די"מ איפכא דבניסן ותשרי אין מקדשין לצורך, ובשאר חדשים מקדשין ויתישב לפ"ז מתנ' דערכין, אלא שקשה לפ"ז לר"ד מנהרדעא דאין מעברין לצורך דתקשה הא דעיברוה לאלול וכן תנן לקמן ל' ב' שאין מקבלין העדים מן המנחה ולמעלה, ואפשר דמודה דלצורך גדול מעברין אפי' בניסן ותשרי.
ו) ביצה ו' א' תוד"ה מימות, ר"י אוסר אי אתרמי ונהרדעי אמרי דלא איתרמי, לפ"ז צ"ל דנהרדעי ס"ל כרבא דגם לאחר תקנת רבי יוחנן בן זכאי אי לא באו עדים ביום ראשון הוי קדושה אחת, דאי ס"ל כרבה דלאחר תקנת ריב"ז ב' קדושות הן, אלא בבבל נוהגין קדושה אחת כיון דלא פסקו, ור' יוסי נמי לענין בבל קאמר וכמש"כ תוס' לעיל ה' א' ד"ה הא, א"כ ע"כ ליתא לסברת נהרדעי דמשום דלא איתרמי בפועל שיהי' קדושה אחת לא נהיגי קדושה אחת, דהא כיון דלא איתרמי מימות עזרא עד תקנת ריב"ז שיהי' קדושה אחת שוב אף אי איתרמי לאחר תקנת ריב"ז דעברוה לאלול מ"מ אינה קדושה אחת כיון דלא אתרמי קדם תקנת ריב"ז ולא שייך גם בבבל להחזיק מנהג הקדום לסברת נהרדעי, אלא ודאי נהרדעי כרבא ס"ל והלכך אף לאחר תקנת ריב"ז אי אתרמי דעברוה לאלול הוי קדושה אחת לר' יוסי, וקושטא דמלתא דכל שהי' מתרמי אלול מעובר פעם אחת לאחר תקנת ריב"ז עד שבטלה ראי', היה בדין דעכשו דבקיאין אנו בקביעא דירחא משום שבטלה ראי' ונהיגי ע"פ החשבון, מ"מ היה קדושה אחת משום מנהג הקדום אלא דלא אתרמי עד שבטלה ראי' ולא היה קדושה אחת בפועל בשום פעם ולפיכך ס"ל לנהרדעי דב' קדושות הן ור' יוסי אי אתרמי קאמר, אבל תימא דהא באמת אתרמי בשנים אחרונות דעברוה לאלול כדאמר ר"ה כ"א א' לוי אקלע לבבל כו' ושם רבא הוי רגיל כו' זימנא חדא כו' ושם ר"נ יתיב כו' וע"כ דאחר רב דאמר לא מצינו אלול מעובר אתרמי, וכיון דהיה קדושה אחת אז גם לדידן אסור, ונראה דזה דעת תו' עירובין ל"ט ב' דנאדו מתירוץ זה שהוא פשוט, ופירשו דטעמא דנהרדעי משום דאזלינן בתר רוב שנים לענין נולדה בזה מותרת בזה ונהי דנהיגי ב' ימים אבל לא מחמרינן לאסור נולדה בזה שיהי' אסורה בזה, ובתו' שם הקשו שהרי ר"י אמר דבב' יו"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה מכלל דבר"ה אסורה ותירצו דנהרדעי לא ס"ל בהא כר' יוסי, וצ"ע דאכתי תקשה איך פליגי אר' יוסי שהוא תנא בסברא, ובזה לא מצינו מי שחולק על ר' יוסי דבמקום הועד יהי' קדושה אחת והרחוקין יסמכו על הרוב, ולולא דבריהם י"ל דאצטריך לאשמעינן בב' יו"ט של פסח דלא מצינו דרוב השנים אדר חסר, ואשמעינן דהן ב' קדושות אע"ג דר"ה במקום הועד קדושה אחת.
ר"ה י"ח א' רש"י ד"ה ועל אלול כו' וע"כ הולכין אחר רוב שנים, אין כונת רש"י ז"ל שבני גולה הולכין אחר רוב שנים ואין עושין ר"ה רק יום אחד, דודאי עושין ב' ימים ר"ה כמבואר בסוגיא דביצה ה' ו' וש"מ, אלא נראה דכונת רש"י לענין יוה"כ דעושין רק יום אחד והולכין אחר רוב שנים, ורש"י ז"ל האריך בתועליות של ידיעת אלול שיש תועלת להרחוקין ששלוחי תשרי לא יגיעו אליהם עד יוהכ"פ יהי' להם תועלת מידיעת אלול דאל"כ לא ידעו מתי י' בתשרי אף אם יחשבו אלול לחסר, ובסמוך כתב רש"י ז"ל דמודיעים אם עיברו אלול אם לאו כדי שלא יהא לבן נוקפן ביוה"כ וסוכות, ונראה דכונת רש"י דאם לא עיברו יש נמי תועלת ביוה"כ, אע"ג דבלא"ה חושבין אלול לחסר ואין עושין רק יום אחד מ"מ מצילין אותן מנקיפת הלב, ומה שסיים רש"י וסוכות שיגרא דלישנא הוא ובסוכות יש תועלת שלא יעשו ב' ימים.
ז) כ' א' עברוה לאלול, משמע דהיו להן ספק אם עברוה עד שהודיעום, ותימא דהא אמר סוכה נ"ד ב' דלא קבעינן יוה"כ לא באחד בשבת ולא בו' בשבת ורק לאחרים אמרינן שם דקבעינן תרי שבי ואנן לא קיי"ל כאחרים, וי"ל דעדיין לא היה הדבר מוכרע ואולי ב"ד שקדשו את החדש יעבדו כאחרים ולזאת היו צריכין להודע וצ"ע.
ויש לעי' כיון דכי מקלע ר"ה בד"ו דחינן לי' איך יתכן הא דאמר לעיל י"ט ב' דמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר, וי"ל דאין ה"נ דמשום ד"ו היה אלול מעובר, ואין דברי רב רק דלא הי' מעובר בשביל שלא באו עדים ביום ראשון ויהי' אז ב' ימים ר"ה אבל כשהיו מעברין בשביל ד"ו לא היו נוהגין יום ל' קדש רק יום ל"א, וכל עיקר דברי רב שלא היו נוהגין ב' ימים קדש, וכ"ה לפרש"י ז"ל לעיל י"ט ב' אלא שאין פירושו ז"ל מבורר לן כמש"כ תו' שם, וגם בגולה לא היו עושין ב' ימים כל שהיו יודעין שב"ד המקדשין את החדש לא ס"ל כאחרים, ויודעין בבירור שאין ר"ה בד"ו.
והא דלא היה אלול מעובר ברוב השנים נראה משום דהיה מצוי ב' מלאים בחשוון וכסלו שהוא זמן יורה ובניסן שהוא זמן מלקוש וכן בתמוז ואב מפני הארכת היום וקשה לראות הלבנה תיכף אחר המולד, אבל בר"ח תשרי אין עבים ואין היום ארוך והיה נראית הלבנה תיכף אחר המולד, וכאשר כבר היו ו' או ז' מלאים היה המולד במוקדם והיה אלול לעולם חסר.
ח) כ' ב' צריך שיהא לילה ויום מן החדש, מבואר שאין עושין מולד זקן וע"כ לענין לחסר לצורך איירי דראי' לא מש"ל, ויש לעי' הא תנן ערכין ח' ב' אין פוחתין מד"ח המעוברין ומסקינן שם דלא חיישינן אי מיתרי סיהרא חד יומא אחר ר"ח, וכש"כ שאין חוששין למולד זקן, ונראה דזהו טעמו דהרז"ה בספר המאור דפירש דלענין קידוש החשבון איירי וכמו שהוא בידינו, והיו סומכין על זה גם קדם שבטלה ראי' אם היתה שעת גזרה ודחק שלא היה אפשר לקדש ע"פ ראי', ובזה ניחא הא דאמר לקמן כ"א א' לא שמעתי מב"ד מקודש, וכבר הקשו תו' דמ"מ היום יוה"כ אלא שהיו עושין ע"פ החשבון כיון שלא היה להם ידיעה מקידוש ב"ד, וכן הוא הלמ"מ לעשות ע"פ חשבון בזמן שאין להם ידיעת הקידוש, ועי' לקמן כ"ה א' רש"י ד"ה ואת משמע דגם לענין קידוש ראי' איירי וזה תימא.
ט) בספרי הרמב"ם בדפוסים האחרונים נדפס הגה' בה' קה"ח בשם מתחכם אחד אשר יתפאר כי גלה את האמת הפשוט בביאור סוגיא דר"ה כ' ב' ודלא ככל הראשונים ז"ל, ולהיות שאין הדבר אמת ראוי לפרש הדברים, א, חידש דאין מקדשין החדש אלא א"כ קדם המולד י"ח שעות קדם ליל ר"ח, וזהו דאמר נולד אחר חצות ר"ל חצות הלילה בידוע שלא נראה סמוך לשקיעת החמה ואם זהו כונת הגמ' מאי פריך למאי נ"מ האם לא סגי בנפקותא זו שאין מקדשין החדש, ואין לומר שאף אם קדם המולד מ"מ כל שלא ראו העדים עד שחשכה אין מקדשין ע"פ ראי' זו, דהא בהדיא תנן כ"ה ב' ראוהו ב"ד ולא הספיקו לומר מקודש ה"ז מעובר הרי דמקדשין ע"פ ראי' ביום ל', ועוד א"כ למה תנן ערכין ח' ב' אין פוחתין כו' ובגמ' שם מסיק שאין ח' חסרין, ואמאי הלא המולד אשתקד ע"כ קדם י"ח שעות ואי עבדינן ח' חסרין לא קמיתרא סיהרא רק חד יומא.
ועוד פירש בהא דכ"ד שעי מכסי סיהרא עיי"ש, וזה אינו כלום דא"כ מימרא דר"נ היינו הא דתניא בסוד העיבור דשיעור הגעת הירח לראית העין הוא י"ח שעות ומה אתא ר"נ להוסיף? ולמה לי' להזכיר בבל וא"י קדם חצות ולאחר חצות, לימא ל"ו שעות מיכסי סיהרא שזה אמת בכל מקום ובכל זמני המולד, ואם יש בזה שעות יומיות שהירח אינו נראה בם מה הפסד יש בזה בכונת הענין, שהרי הענין הוא רק מבאר שיעור גודל הירח הראוי' לראי', הוא בן י"ח שעות? ואם היה צורך לפרש כמה בהן מן היום וכמה מן הלילה, לימא נולד קדם חצות שית מחדתא וי"ח מעתיקא, נולד לאחר חצות י"ח מחדתא שית מעתיקא, אבל השתא דאמר לדידן לא פירש זמן המולד נושא כל המאמר? ועיקר הדבר אינו דלעולם לא מש"ל שית דכי היכי דאין היום ראוי לראי' מחמת אור השמש ה"נ אין חצי הלילה קדם הבקר ראוי' לראי' הירח שהירח בקירוב אצל החמה, לכן אין חצי לילה ראשונה ראוי' לראית ישנה, ועיקר השני שאור היום מונע הראי', ג"כ אינו אמת דבסמוך לשקיעת החמה אפשר לראות כדאמר ר"פ ראוהו ב"ד דאפשר לראי' ביום, ולפיכך אף אם נולד קדם חצות מעט אפשר לראותה קדם י"ח שעות לולא קטנותה, וכן סמוך לנץ החמה אפשר לראות הישנה קדם י"ח שעות אף שנולדה אחר חצות, וכל מה שהביא לנו רק עמל ואפס.
ובעתון הצפירה תרל"ד נו' 321, כתב בבטחה שנצח את הגאונים הראשונים ז"ל ושופך שיחה על פי' הרז"ה והכוזרי לאמר, פי' זר ורחוק כו' היודע דרך התלמוד וסגנונו, ודברים בעלמא הם, שזהו מקום יחידי בתלמוד שדנו על שינוי האופקים, והזכירו בבל וארץ ישראל ולדעת הרז"ה הוא קצה בבל שפשטה עד ים אוקינוס, עוד כתב גם איזה ענין יש לו עם מימרא דר"ז שם צריך שיהי' לילה ויום מן החדש, כנראה לא ירד כלל לפי' הרז"ה ולא יגע להבינו, שהרי לפי' הרז"ה זהו מימרא דר"ז שצריך שיהי' במקום מן המקומות כל הלילה מן החדש, כתב עוד וכן תירוץ רבא שם כו' מה ענין פסח לכאן, גם זה דברים בעלמא כמבואר למעיין.
י) ערכין ט' ב' כיון דליתא בכל שתא כו', לכאו' הי' נראה דלאחרים לעולם קבעינן ריש ירחא ביום המולד, וממילא הוי אחד חסר ואחד מלא עד י"ח חדשים בערך, ומתחילין לעשות אחד מלא מקדם ואח"כ החסר, ויהי' חדש י"ח וי"ט שניהם מלאים וחוזרין ועושין חדש י"ח מלא ויהי' י"ז וי"ח שניהם מלאים וי"ט חסר, ובזה נתמלא יומא חדא בכל ג' שנים, אבל אי אפשר לומר כן דא"כ לא מש"ל במעובר ה' ימים אלא פעמים ה' פעמים ו' דאם חדש ניסן היה ראוי מבלעדי העיבור להיות מלא וכן סיון אב, השתא ראוי שיהי' אדר שני מלא וכן אייר תמוז אלול ויהי' ז' מעוברין, אלא לעולם עושין אחד מלא ואחד חסר עד ג' שנים דמני חד יומא ועושין שני מלאין יחד וחוזרין לעשות אחד מלא ואחד חסר, ובמעובר ממלאין אדר שני ומחסרין תחתיו ניסן.
יא) ר"ה ו' ב' ומאן תנא דפליג עלי' דרב שמעי' אחרים היא כו' עיקר מלתא דרב שמעי' מש"ל גם לאחרים דבשנת עיבור אי מלאוהו לאדר מחסרין ניסן ומש"ל שניהם חסרין, ואי אתיא שארית ד"ח תתע"ו ליום שלם מש"ל דממלאין אייר, אלא עיקר מלתא דרב שמעי' בכל השנים ולא חושבנא בעלמא אשמעינן אלא לאפוקי מאחרים, ולפ"ז שנה בלא רגלים מש"ל גם לאחרים והא דאמר מאן תנא דפליג כו' אינו אלא לפרש מלתא דרב שמעי' לאפוקי מאי קאתי וקאמר לאפוקי מאחרים.