סימן קמ
עריכהא) תלתא מקובלות באו לעקור, אשר עקירת הקבוע והמקובל בפי רבותנו מדור דור והטלת ספק בהם היא מסלה לעקשות והגרוע ממנה, ובהיות שכל מה שהאריכו בזה אין להם זכות קיום כלל ודברי רבותינו ז"ל קיימים וכמסמרות נטועים, חוששני להתחייב לפרש.
שומה בפי' התו' הרא"ש והטור ורבנו יהודה בתו' דעת רש"י דבית שני חרב בת"כ והיה ראשון לשמטה ומובא כן לשיטת ההלכה בפוסקים וששנת השמטה בפלוגתא, וחלקו על כל הראשונים במליצות עזות ותקיפות שאינו כן, ושגם דעת רש"י כהר"מ ושגם הרא"ש והטור לא אמרוהו למעשה שהרי לא יחלקו על הקבלה, [ואלא למאי אמרוהו ולמה השמיטו את האמת ואמרו את זה שאינו אמת ולא עוד אלא שסיימו וכן עיקר, ואינו אלא שימת עלילות] ויסודם דהא דאמרו ערכין י"ג א' הני שית שנין עד דאתא עזרא לא קחשיב היינו שב שנין מת"כ של עמידת הבית ומשום שעזרא בא באמצע השנה ולא התחילו למנות שמטה אלא מר"ה, ואמנם המעיין בחושבנא הותחלו ע' שנה של גלות בבל בר"ה של"ט שהבית נחרב של"ח והוא בכלל הת"י של הבית ושנת של"ט שנה ראשונה של גלות בבל, ושנות נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצאר ודריוש המדי וכורש ואחשורוש קפלו ס"ט, כיצד, נבוכדנצר בגלות צדקי' הי' בשנת י"ט למלכותו ובאחד בתשרי הותחל שנת כ' ומלך מ"ה כדאמר מגילה י"א ב' נשארו כ"ו א"מ כ"ג בלשצר ג' דריוש המדי ב' כורש ג' אחשורוש י"ד הרי ע"א ושתי שנים היו מקוטעות [ר"ל ששנה אחת נחשב למלך שעבר ולמלך שאחריו וכמו שפרש"י] נשארו ס"ט ודריוש השני מלך תוך שנת הע' ובר"ה ג' ב' מסקינן דמלך אחר תשרי [ואפשר דאחשורוש נכנסה מלכותו בתשרי ומ"מ לא חשבינן לי' תוך שנותיו כיון דחשבינן השנה לדריוש] ומשום דמלך כשר היה מנו לו מניסן וכשנכנס ניסן מנו לו שנה שני' ובחדש אלול שנה זו שהיא שנה שני' לדריוש שלח חגי הנביא להתחיל בבנין והיא שנת ת"ח ליצירה ובט' באב נשלמו ע' שנה מיום ליום ושארית השנה הוא במנין הגלות ושנת ת"ט הוא במנין בית שני והתחילו בבנין קדם ר"ה כדכתיב חגי א' י"ד ויער ד' וגו' ויעשו מלאכה וגו' ביום עשרים וארבעה לחדש בששי וגו' [ואע"ג דאז התחילו לסתת באבנים ועיקר יסוד הבית היה בכ"ד כסלו ת"ט כדכתיב חגי ב' י"ח מ"מ קדם תשרי כבר הובטחו מאת ד' ע"י חגי הנביא על הצלחתם וכבר קרבו למלאכה] ונגמר הבית בשנת תי"ג בחדש אדר כדכתיב עזרא ו' ט"ו והיא שנת ו' לדריוש ובניסן אחר גמר הבית החלה שנת השביעית לדריוש ועזרא בא לירושלים באחד באב שנת תי"ד כדכתיב שם ז' ח' וכדאמר ר"ה ג' ב' והיא שנת ח' לדריוש והכתוב שם קרי לה שביעית משום שהחמיץ וחזרו למנותו מתשרי וכיון שעמד בשנת ת"ח אחר ר"ה נשלמו ו' שנה בר"ה תי"ד ועד ר"ה תט"ו עדיין שנה שביעית.
והנה נתבאר דעזרא בא בשנה הששית לבנין הבית בא' באב אבל לא התחילו למנות שמיטין עד ר"ה תט"ו ולא נחסר רק ו' שנה, [ו' ולא ה' ו' ולא ז'] ודברי רבותנו כדקאי קאי חיים וקיימים דדעת רש"י דשנת ת"ך ראשונה לשמטה וכמו שפירש הרא"ש בע"ז ט' ב' סוגיא דערכין.
ומלבד כל זה כל הסוגיא מוכחת דשנים שאחר החרבן תחלת מנינן מתתכ"ח ושנת תתכ"ט בכלל השנים שאחר החרבן ואפ"ה אמר נטפי חד שתא ומה שתמהו על הראשונים ז"ל דלמא רש"י ס"ל כרשב"ם אינו מובן הלא בתו' דחו דעת רשב"ם בקושיות גדולות ואיך ייחסו פירוש זה לרש"י ולהסב עליו כל הקושיות בעת דסתמו כפירושו דת"כ הן שנות הבנין ותכ"א נמנה בשנים שאחר החרבן וכרהיטת כל הסוגיא ופרש"י וכמש"כ תו'.
ויש לעי' למאי דסברי בגמ' דמנו משנה ראשונה קדם שבא עזרא איך נהוג שביעית קדם קידוש הלא ק"ר של יהושע לכו"ע בטלה וכמש"כ תו' יבמות פ"ב ב', ואפשר דסבור דחכמים שבא"י קדשו קדם שבא עזרא ועזרא קידש את החומה ואת העזרות אבל קדושת הארץ שאינו במעשה אלא ירושה ע"מ שתהי' קדושה כיון שהחלו לבנות ע"פ ד' היה דעתם לקדשה.
יש לעי' למש"כ לעיל ס"ס קל"ט דשנה שהחזיר ירמי' עשרת השבטים [והיינו שנה דבניסן שבו החל שנת י"ח ליאשיהו] נכנס במנין היובל, והלא בניסן עדיין לא שב ירמי' דלפיכך שלח המלך לחולדה הנביאה, ומוכח דסוף השנה סליק למנין היובל, ואפשר דכיון דהארץ היתה בקדושתה רק משום שאין כל יושביה עלי' אין שמטה ויובל נהוג סגי במקצת שנה א"נ כבר שבו מעשרת השבטים לפני תשרי אלא שירמיהו האריך בישיבתו להחזיר עוד.
ב) ידיעת הזמן בחיים אי אפשר ללמוד מן הספר רק מסורה איש מפי איש ודור מפי דור, והנה יש בידינו מנין לבריאת עולם, ומסרו לנו ששנה פלונית ה' אלפים תרצ"ז לבריאת עולם, ועל פי מנין זה אנו מתיחסים להתולדות הכתובות בספר כמה אנו רחוקים מכל מאורע ומאורע שבתולדות ימי עולם, והנה נפלה בזה מחלוקת מחמת שנת המבול, דעת תו' דמנין המסור לנו התחיל שנה קודם בריאת עולם כמש"כ ר"ה ח' א' ב' [ולדעת זו נקטינן דהשמש והירח הלכו מהלכם גם בשנת המבול] וכאשר אנו באין ליחוס זמני בתולדות הימים צריכים לאחר שנה כגון בחשבנו שנות של חרבן הבית שאנו יודעים ע"פ התולדות דשנה ראשונה שלאחר החרבן היא ג' אלפים תתכ"ט לבריאת עולם היא במנין שבידינו ג"א תת"ל ששנות הדורות הכתובות בתורה ושנות גלות מצרים וישיבת הארץ קודם הבית ושנות בית ראשון וגלות בבל ובית שני הם כולם משנה ראשונה של יצירה והיה ראוי להחזיק מנין זה אלא שלאיזה סבה הוסיפו הדורות שנה ומסרו לנו שהוסיפו ואין הפסד בדבר.
ודעת הגר"א דלא הוסיפו שנה ומניננו משנה ראשונה של יצירה [ופלוגתתן בביאור סיבת בהר"ד של מולד ראשון ולדעת הגר"א נקטינן דהשמש והירח עמדו בשנת המבול].
והנה יצתה פלוגתא בזמן השמיטה למאי דנקטינן דשנת תכ"א לבית שני היה ראשון לשמיטה לדעת האומרין דמנין שבידינו הוא נוסף שנה שנת ה' אלפים תרצ"ח שמטה ולדעת הגר"א תרצ"ז.
ויש עוד פלוגתא במדרש פרשת נח אי שנת המבול מן המנין, והנה פלוגתת ר"י ור"נ בשנות נח אי היו שנותיו תתק"נ חוץ משנת המבול או עם שנת המבול והנה ר"נ השיב לר"י אע"פ שאינה עולה מן המנין עולה היא בתקופות ובחשבונות והנה מודה ר"נ דאינה עולה מן המנין אבל אפשר דאין ר"י מודה דעולה בחשבון תקופות ואפשר דסבר דלא שמשו ור"נ סבר דשמשו ואי שמשו ואינה עולה אפשר שהדבר נוגע לחשבוננו אי גם בשנות שם לא נכנסה שנת המבול ואנחנו חושבים לשם מאה שנה כמו שפרש"י ע"ז ט' א' ויהי' באמת ק"א וזה פי' הפ"י ר"ה ח' ב' וכתב דר"י דסבר בניסן נברא העולם סבר דשנת המבול אינה עולה ור"ל דשמשו וא"כ העולם לר"י קשיש שנה ומחצה מחשבון ר"א ומישב בזה תמיהת התו' שם, ובעיקר הדבר קשה להכריע בדבר הסתום שלא נתפרשו, אבל הדבר אינו נוגע לן דלא נחלק אדם דחשבון בריאת עולם שבידינו מתחיל בשנת תוהו בהר"ד ולר"א דסבר בתשרי נברא העולם וגם סבר דשנת המבול מן המנין [אי סבירא לן דשמשו] חשבוננו מדויק, ולר"י כפי שפירשו הפני יהושע אין חשבוננו מדויק שאנחנו חושבים מולד תשרי של תוהו בהר"ד ואנו חושבים את שנת המבול מן המנין ולר"י היה המולד של ניסן של תוהו וי"ד וגם יש להוסיף על חשבוננו שנת המבול, אבל לענין חשבון השמיטה אין לן נפקותא אי שנת המבול מן המנין או לא שהרי השנים שאחר החורבן מנו הדורות בכל שנה ושנה ובכל שנה הוסיפו שנה אחת על המנין עד שמסרו לנו שהיום בשנת תרצ"ח עברו משנת החורבן אלף תתס"ט שהבית חרב ג"א תתכ"ח מוי"ד והשנה ה' אלפים תרצ"ח מבהר"ד ותרצ"ז מוי"ד, הרי דשנת תרצ"ח שנת האלף תרס"ט ממנין השנים שאחר החורבן, והשנים האלו לא ישתנו בין אם חשבנו בצדק את ג"א תתכ"ח בין אם באמת היה עוד שנה במנין ההוא, ולכן מה שכתבו דאם אין שנת המבול מן המנין יוצא לן דגם לרש"י שנת השמיטה תרצ"ח אין להדברים זכות כלל, כללו של דבר כשיש ב' מנינים אחד מוי"ד ואחד מבהר"ד הבדל השנה הוא בכל שנה ושנה אבל כשב' המנינים דלגו על שנה אחת נשאר יחוס המנינים אחר הדילוג כמו קדם הדילוג ואין הבדל ביניהם אלא שנה אחת, ומלבד זה הלא קיי"ל דמולד תוהו בהר"ד כר"א וזה מכריח דשנת המבול מן המנין אי שמשו החמה והלבנה.
ואמנם מה שחדשו שדעת רש"י דהעולם צעיר עוד שנה זהו בכלל בדויות כוזבות נגד כל ישראל.
ומש"כ עוד דלמא רש"י לחשבון גכ"ב תתע"ו אין לו שום מובן שהרי אנו עומדים במנין של השנים שאחר החרבן והראשונה א' והשני' ב' ומנין זה אין לו לא וי"ד ולא בהר"ד ומאחר שפרש"י נטפי חד שתא שמעינן דשנה ראשונה למנין זה ב' לשמיטה ושמעינן דת"כ היתה שמיטה, וגם החשבון עד החרבן אין בו פלוגתא כלל והלא רש"י ע"ז ט' א' מפרט כל החשבון מאדם הראשון וכל חשבון הדורות הכתובים וזה הכל מוי"ד [דהרי הכתוב ויחי אדם שלשים ומאת שנה וגו' ודאי לא חשב שנת תוהו שהרי אדם לא חי בשנת תוהו אף שעה אחת] וע"פ חשבון זה יצא דשנת ת"כ הוא ראשון לשמיטה והוא ג"א תתכ"ח ליצירה מוי"ד, והחשבון בריאת עולם שבידינו דור מפי דור הוא מבהר"ד והחושבים חשבון המולדות מגכ"ב תתע"ו יודעים שהם חושבים כן ואין הבדל במסקנא בין החשבונות וכל חושב יודע להתיחס אל חשבון וי"ד שהוא חשבון המציאות באמת, וכשחשבון שלנו תרצ"ז חשבון של גכ"ב תרצ"ה וכשידענו דתרצ"ז מוי"ד שמיטה חשבון שלנו יודע להוסיף שנה ובשנת תרצ"ח הוא פוגע תרצ"ז של וי"ד, והחושב גכ"ב יודע להקדים שנה ובשנת תרצ"ו הוא פוגע תרצ"ז של וי"ד ושנת השמיטה לעולם שוה לכולם.
ג) מעולם לא בחנו בגמ' את השנים של הדורות מנקודת החשבון למצוא את המעוברות והפשוטות ולא למצוא את החדשים אם הן מלאות או חסרות וכדאמרו ר"ה י"א א' תנא אותה שנה מעוברת היתה ובשבת פ"ז ב' אייר דההיא שתא עבורי עברוה כו' ושם ומדריש כו' ואע"ג דהיתה ידועה השנה במנין שנות הדורות [ובסוטה י"ב ב' בשלמא למ"ד בששה בסיון כו' אותה שנה מעוברת היתה, ומשמע דלראב"ח א"צ לומר דמעוברת היתה ואם דבר העיבור מורם מכל נידון לא היו בעלי התלמוד מוסרים לנו בסגנון כזה ומדת החכמה מחייבת למסור פלוגתת ראב"ח ורחב"פ שנחלקו אי נולד משה באדר ראשון או באדר שני ולא להאריך במשא ומתן בדבר שאין בו שום משא ומתן] ואילו היה כאן בירור חשבוני ודאי לא היו מעבירים על הדבר בשתיקה ולהשאיר הדבר בסגנון של קבלה ובסגנון תירוץ אפשרי, והטעם דכשם דבזמן קידוש ע"פ הראי' אין קביעות לשנים המעוברות ולא לקביעות החדשים כמו"כ בזמן שקיימו את התורה קודם שנתנה נהגו ע"פ הלכות ראי' וע"פ הוראת שעה ע"פ הסוד בחכמת האמת ואין שום מבוא לברר את הדבר. והבא לברר את הדבר שלא בררוהו בגמ' מלבד שאינו אמת מטה את הקלים לקלותם כאילו התחכם בעומק החשבון לדעת מה שבגמ' חשבוהו לבלתי מבורר.
והנה הדבר יותר מבואר בהדיא בגמ' שם דפריך ומדריש ירחא דניסן דהאי שתא חד בשבת דאשתקד בד' כו' ומבואר דנקטו דבריהם כאילו שנה שני' ליציאת מצרים שהיא שנת ב"א תנ"א למנין בהר"ד היתה פשוטה ואילו נהגו אז בחשבון הלל היתה ראוי' להתעבר והנה בשביל זה לא חשכו מלהגיה בגמ' ולגרוס דאשתקד בג' [וסמכו להם במה שכתוב בד' בחצאי ריבוע וכתבו שכבר הוגה קדם רש"י ותו', ואין הדבר כן אלא מפני שנשמטה תיבה זו באחד הדפוסים ובדפוס שאחריו תקנוהו הראו על זה] וכאילו ח"ו רש"י ותו' וכל הראשונים והאחרונים הסבו על גרסא מזויפה, והכל בהשערה בדוי' בלי כל משען ומשענה, ולא די להם במחיקת תיבת בד' ולהחליפו בתיבת בג' אלא שמוחקים עוד ה' תיבות ריש ירחא דאייר מעלי שבתא מפני דליתא בכ"י מינכן [ומפניה עזבו את הגי' של הכ"י שהיה בידי רבותנו ושנתנו דעתם על בחינת גרסאותיו בזמן שכ"י מינכן הנמצא אצלנו אין לו סמכות עד כמה סופר דיקני כתבו] ואשר בפשוטו נראה דהוא השמטת הסופר מריש ירחא לריש ירחא, שהרי בכתב יד מינכן כתוב תיבת בד' דאילו ליתא בכ"י מינכן היה הד"ס מביאו, והנה בראו גי' חדשה דלא כגירסתנו ודלא ככ"י מינכן, ואחרי כן פי' חדש דקושית הגמ' משום דתנ"א היתה מעוברת ומדוע עצרו כאן חז"ל במילין כדרך הגמ' בכגון זה [והיה ראוי לומר מכדי שני' דיציאת מצרים תנ"א כו' ולפרש הכל] זהו חידה, ומפני מה אמרו ז' לר"י וח' לרבנן ולא אמרו ט' לכל השנה וכמו דהתחילו ומדריש כו' דאשתקד כו', וכשחשבו מסיון עד ניסן למה לא כללו את חדש העיבור ולמה סתמו ריש ירחא דסיון בשבת, הו"ל למימר לר"י במעלי שבתא לרבנן בשבתא וכדרך הגמ' בכגון זה ובתירוצא הרי הוסיף ח' {א"ה כמדומה דצ"ל ז'} חסרים ולא הזכיר בקושיא לר"י את המכריח להוסיף ח' {א"ה כמדומה דצ"ל ז'} הנמצא בגמ' רמיזות כאלה, ולא די בכל זה אלא שהחשבון לא יוצדק דמולד ניסן תנ"א היה ג' כ"ג תתקכ"א ולא תראה הלבנה עד יום ד' וכה"ג אין מחסרין כמבואר ערכין ט' א', ומש"כ לרפא משום שענני כבוד מקיפין אותן ולא מרנני מחסרין אין זה כלום דהלכות העיבור קביעי וקיימו ואין דברי חכמים לשיעורין [ובאמת טעם רינון אינו אלא להגדיר את השיעור אבל רבוי החסרין ולעשות ריש ירחא במלאוי סיהרא הוא נגד עיקר כונת החדשים שצריך לעשות ריש ירחא בזמן חידושה של לבנה וקבעו בדבר ד' ימים שכבר ניכר לכל] אבל אין היסוד קיים שהיו רואין דרך עננים ומש"כ רבנו בחיי שלא היו מקדשין ע"פ הראי' היינו שאין מעידין ע"פ ראי' דרך העבים ודרך העששיות כדאמר ר"ה כ"ד א' [ומש"כ ר"ב שם שלא ראו השמש והירח היינו ראי' בלא מסך מבדיל ואל"כ היו ישראל בחשך כל היום וקרא כתיב ולילה בעמוד אש להאיר אבל ביום היה אור] ומש"כ שאפשר דמולד האמתי היה מוקדם אינו אמת דו' שעות מכסי סיהרא היינו ממולד אמצעי אבל ממולד אמתי צריך כ' שעות וכמש"כ הר"מ פי"ז ה"ג דבט' מעלות לא יראה לעולם, והילוך ט' מעלות של לבנה י"ח שעות בקירוב, וט' מעלות מצטרפין ע"י אמצעי ואמתי יחד דההבדל בין אמתי לאמצעי ז' מעלות ה' בהבדל הילוך הלבנה בין אמתי לאמצעי וב' מעלות בהבדל הילוך השמש בין אמתי לאמצעי וב' מעלות מהלוך אמצעי וכשמזדמן שההבדל בין אמתי לאמצעי ז' מעלות אז כשעברה ב' מעלות מהילוך אמצעי אחר הקיבוץ תראה הלבנה והיינו דכתב הר"מ פט"ו ה"ב שאי אפשר שיהי' מרחק הכפול פחות מה' מעלות בעת הראי' והיינו שעברה הלבנה מהחמה בחשבון אמצעי יותר מב' מעלות, גם מש"כ שאפשר שתקדים י"ד שעות אינו אמת במולד ניסן אלא בתשרי, אבל זה בזמננו אבל קודם אלפים שנה הדבר משתנה לפי שינוי מקום גובה השמש אבל אין הדבר נוגע במה שאנו דנין עלי', ועוד דבערכין אמרו דגם ב' מעל"ע לא מקדמינן דהיינו שלא תראה ביום ריש ירחא ומחרתו עד יום שלישי.
[והנה כל דברנו דתמ"ח לוי"ד נגמרה בתשרי קדם יציאת מצרים אבל קשה להכריע בזה ואפשר דכל שנות הדורות כשמת באמצע השנה מונין שנה שמת לו ולא לבנו וכן משמע ר"ה י' ב' וכמו שהאריך הריטב"א שם דהא דכתיב ונח בן שש מאות שנה והמבול וגו' היינו דבתשרי נגמרו תקצ"ט שנה ונכנסה שנת שש מאות, ולפ"ז כל שנות הדורות כן ויציאת מצרים לפ"ז בשנת תמ"ח לוי"ד וכשעברו את הירדן היה בשנת תפ"ח ועד תשרי תפ"ט נחשבו מ' שנה של מדבר וי"ד שנה של כיבוש וחילוק נגמרו בשנת תק"ב בניסן אבל מנין השנים מתשרי שאחריו היינו תק"ג לוי"ד, וכמש"כ הר"מ פ"י מהלכות שמיטה, וחשבון זה מוכח ג"כ דאילו שנה שעברו הירדן כבר נגמרו מ' שנה בתשרי ושנה זו נכנסת בי"ד שנה א"כ הדין נותן למחשב ט"ו שנה שהרי י"ד שנה נגמרו בניסן ואין ראוי להתחיל חשבון השמטות אלא מר"ה כמש"כ הר"מ שם ובערכין י"ב ב' מני רק י"ד שנה ולפ"ז שנה שני' ליצי"מ תמ"ט לוי"ד ת"ן לבהר"ד, וכל הראיות שכתב שיציאת מצרים בתמ"ט הוא על יסוד הבדוי שנהגו בחשבון הלל, [ובזה ניחא מש"כ ביוחסין בשם ראב"ח דמשה נולד שס"ח וכונתו לוי"ד ומש"כ דהיה ביום ד' הוא קבלה אבל חשבון אין כאן לא לחייב ולא לשלול ומש"כ להכחישו ע"פ החשבון הוא הכל על יסוד הבדוי].
ובעיקר חשבון שנות הדורות אין נפקותא אם נחשוב את תחלת השנה לשנה או שנחשוב סוף השנה לשנה כגון אדם בן ק"ל שנה ויולד את שת, שת בן ק"ה ויולד את אנוש בין אם נאמר דשנותיו של אדם הן ק"ל שלמות ועוד חדשים ובין שהן קכ"ט ועוד החשבון שוה שאם שנותיו של אדם ק"ל ועוד שנותיו של שת ק"ד ועוד ונחשבות לק"ה ושל אדם שהן ק"ל ועוד נחשבות לק"ל, ואם שנותיו של אדם קכ"ט ועוד של שת ק"ה ועוד ואינן נחשבות רק לק"ה ושל אדם שהן קכ"ט ועוד נחשבות לק"ל ובצירוף שנותיהם בכל אופן הן רל"ה וכן לעולם בין אם נחשוב יציאת מצרים בתמ"ח לוי"ד בין לתמ"ט החשבון שוה שיש לנו לחשוב ב"א תמ"ח ועוד ת"פ עד בנין הבית ועוד ת"י של הבנין וכבר נתבאר בגמ' דנחרב בת"י ואותה שנה בכלל הת"י ומתברר מזה שעברו מר"ה הראשון של וי"ד עד ר"ה שאחר החרבן ג"א של"ח שנה שלמות מיום ליום והמקום שיש לדון הוא רק בי"ד שנה שכבשו ושחלקו אם מתחשבין שלמין או חסרין חצי שנה וכמש"כ לעיל, וכל חשבון זה לוי"ד שהרי החשבון שבכתובים הם וכמש"כ רש"י ע"ז ט' א' ואין כאן מקום לפלוגתא, ובסדר הדורות לא נחית לדקדק בזה ומעתיק חשבון וי"ד שאין נפקותא כל כך בידיעת התולדות בכללותה.
וכן מחורבן בית ראשון עד עכשו החשבון ידוע ואין בו מחלוקת שעברו ע' שנה מר"ה שאחר החרבן ועוד ת"כ שנה ונמצא מראש השנה שלאחר החרבן עד ר"ה שלאחר החרבן ת"ץ שנה מיום ליום והן מר"ה וי"ד ג"א תתכ"ח, ואח"כ מונין השנים שאחר החרבן ואין בזה מחלוקת, גם בהתחלת הבנין אין מחלוקת דשנת ת"ט היא השנה ראשונה של הבנין.
ומש"כ רשב"ם שמונין מתכ"ב היינו שהיו בעולם מונין כן אף שבגמ' נקטו חשבונם ת"כ לבנין וממילא תכ"א למנין השנים שאחר החרבן, ולהעולם שמונין מתכ"ב אמר ליטפי חד שתא אבל בתו' לא ניחא להו בזה דסוגיא רהיטא דתכ"א הוא ראשון למנין שאחר החרבן ולא שמענו מונין אחרת וכן הוא בפי העולם דנשארו קע"ב שנה מאלף הרביעי].
אבל בכל אופן נסתר היסוד דבזמן שאין ראי' חשבון הלל קיים דא"כ איך יתכן לדון בחדשים חסרים ומלאים הלא בחשבון הלל כל החדשים מסודרים ה' מלאים וה' חסרים וחשוון כסלו מתחלפים בין שנה שלימה וחסירה וכסדרן והכל מסודר ואיך יתכן לעבר אייר או להרבות בחסרים, וכ"ת דהלל"מ לא היתה רק דבשנה שלמה שנ"ה יום ובחסירה שנ"ג ובכסדרן שנ"ד אבל רשות לעשות מלאין וחסרין את כל החדשים שירצו ואע"ג דאנו אין לנו רשות לזה היינו משום שאין לנו סמוכין והלל קדש את כל החדשים אבל בזמן שיש סמוכין ואין ראי' עושין חשבון הלל אבל רשות להחליף את חדשים המלאין לחסרין ואת החסרין למלאין ובלבד שתהא השנה מסודרה בסך הימים, אכתי נסתר החשבון סתירה מוחלטת שהרי שנת ת"נ מולדו ב' כ"א, תתקע"ד, וסימנו גכ"ה, ושנת תנ"א מולדו ז' ו' תש"ע, וסימנו זש"ה, ותנ"ב מולדו ו' ד' רע"ט וסימנו זש"ג, וא"כ אם ריש ירחא דסיון ת"נ ביום ב' ותשרי שלאחריו ר"ה בשבת ע"כ דבד' חדשים שמסיון עד ר"ה אחד מלא וג' חסרין ומאחר דניסן חנ"א ריש ירחא בחד בשבתא ע"כ עשו ח' חסרין ואחד מלא באותן ז' חדשים שמתשרי עד ניסן [והשנה מעוברת] והיינו ח' חסרין שפי' בגמ' לפי הבדותא, והנה צריך להשלים במלאין בחדשי הקיץ כדי לפגוע ר"ה תנ"ב בשבת [ואי אפשר לי' להרבות עוד בחסרין שהרי צריך לפגוע במולד או סמוך לו וצריך לעשות את השנה שפ"ה יום כמשפט ז"ש ובזה יקרב אל המולד תחת אשר הרבה בחסרין בחדשי החורף] והנה אפי' אם יעשם כולם מלאים לא יגיע ר"ה בשבת אלא בששי בשבת והרי נתבאר זיופו אבל דברי רבותינו רש"י ותו' וכל חכמי הדורות עד עכשו שגרסו בגמ' כגירסא המקובלת אמת, ולא נהגו בחשבון הלל לא קדם מתן תורה ולא לאחר מ"ת ומש"כ ר"ב שלא קדשו ע"פ ראי' אלא ע"פ חשבון היינו ששמרו את החשבון לילך על פיו אבל קדשו כל חדש וחדש כמשפט קידוש ראי' ואע"ג דלא היו עדי ראי' היה דינו כחדש מעונן שמעברין אותו או שמחסרין לצורך אבל לא היו מעוכבים מלעבר ולחסר וכמו שעשו בשעת קידוש ראי' ואע"ג דר"ב ז"ל שם הביא חשבון דידן ע"כ לא הביא רק את עיקר היסוד שאין ראי' מעכבת אבל אין כונתו ז"ל שצריך לשמור כן, תדע שהרי הביא דכל החדשים קבועים זולת חשוון כסלו וזה ע"כ אי אפשר שהרי מבואר בגמ' שאין החדשים קבועים, וע"כ לסימנא בעלמא נקטי'.
סוף דבר גירסתנו בגמ' אמת וכל דברי רבותנו רש"י ותו' שם אמת ואסור לשמוע נטיות ההבלים שאין בהם ממש ונותנין יד לפושעים, ומש"כ שגם לגירסתנו אפשר לפרש במעוברת הוא פלי והרי ד' אינו ג' ומעלי שבתא אינו ה' בשבתא.
ומה שהקשו קו' בהא דאמר לרבנן ח' חסרין הרי עיברוה לאייר כבר תירץ מהרש"ל דלא קאי בשנה מתשרי לתשרי אלא מסיון לסיון והא דלא נקט ז' לרבנן מתשרי לתשרי משום דז' מתשרי לתשרי גם בחשבון הלל שלנו מצוי כן שהרי בכל שנים חסירות כן אבל כל החסירות הן קבועות לחסר חשוון כסלו אבל כאן שיש ז' חסרין מסיון עד ניסן לא סגי במה דעבדו חשוון כסלו חסרין וצריך לחסר עוד חדש, ובאמת הו"ל למימר לר"י ו' חסרין ולרבנן ז' והיינו מסיון עד ניסן אלא נקט שנה שלימה מסיון לסיון ונקט לשונו ח' על הדרך שניסן ואייר אחד מלא ואחד חסר ואע"ג דאפשר דעיברוה לאייר גם בשנה שני' ולא יהיו רק ז' חסרין מ"מ אין נפקותא בדבר שאין ל' ח' חסרין רק תפישת לשון כדי לפרש שבעשרה חדשים שמסיון עד ניסן עשו ז' חסרין שלא כדרך הרגיל בחשבון העיבור בזמן שאין ראי' ושימוש לשון יש לו רשות למנקט את אייר לחסר כדרך רוב השנים מבלי הזדקק למציאותו אז באמת הבלתי ידוע לן ודברי מהרש"ל מאירים.
ומש"כ שכן כתב רב האי גאון ז"ל הלשון שהעתיקו אינו ענין כלל להנידון וזה שכתב רב האי גאון ז"ל אנו אוחזין כסדר הזה לשנים הראשונות מלפני משה רבנו גם אחריו עד ימי ר' הלל כו' כונתו ז"ל כשאנו באין לעשות החשבון אנו מתחילים מבריאת עולם וחושבין אנו כל השנים כן עד שאנו מגיעין לשנות דורנו כי כן נתיסד חשבון הלל לחשוב כל השנים כן וע"י זה החשבון קובעין בכל דור, ואע"ג דבאמת לא היו הפשוטות והמעוברות כן וכן לא היו השנים והשלימות {א"ה, כמדומה דצ"ל החסרות והשלמות} כן בשעת ראי' מ"מ בהמשך השנים היו משתוות שהרי לעולם החשבון מכריח להשוות שנות החמה ושנות הלבנה אלא שבזמן הראי' היו עושין לפעמים מלאין בשביל שלא באו עדים או היו מעברין השנה מפני דברים שמעברין עליהם והיו שנות החמה ושנות הלבנה לוין בשנה זו ופורעין בשנה אחרת וכשעשה הלל שנה ראשונה אפשר שהיתה ביותר מלאין או ביותר חסרין אבל אח"כ כל המחזורים שוות, תדע שאין כונת רה"ג שהיה הדבר בפועל שהרי כותב דמימות משה עד ר' הלל אוחזין סדר הזה, והרי כל הזמן היה ע"פ הראי' אלא אנו אוחזין בשעת החשבון סדר הזה קאמר.
ודברי ר"ח סנהדרין י"ב א' צריכין פירוש דהנה רש"י פירש ב' פירושים בהא דאמרו שאין מעברין ג' שנים זו אחר זו, פי' א' שאין עושין ג' שנים מעוברות רצופות, ופי' ב' שאין מחשבין חשבון עיבור של ג' שנים לקבעם מעוברות אלא צריך לחשוב בכל שנה ושנה, והנה לפי' א' פרש"י הטעם שבא לו ניסן באמצע הקיץ ור"ל אע"ג שהדרכים והגשרים וגליות שנעקרו מצריכין לעבר מ"מ אין מעברין ולא נתפרש עד כמה מאחרין ניסן אחר התקופה ושיעור ג' שנה זו אחרי זו אינו ראוי לטעם רש"י דזימנין בשתי שנים זו אחר זו מתאחרין יותר משלש שנים זו אחר זו ומש"ל דבשנה ראשונה היתה התקופה מוקדמת הרבה מפני שלא עשו עיבורים בשביל רעבון ושביעית ונתקדמה התקופה וכשעושין ג' מעוברות החזירו התקופה למקומה, ופעמים שעושין ב' שנים זא"ז ומאחרין התקופה יותר מדאי וכגון שהיתה התקופה בזמנה בשנה ראשונה, ואפשר דזו כונת תו' שם שכתבו דאפי' בב' שנים נמי ואפשר דהא דאין מעברין ברעבון ושביעית היינו בשביל דרכים ואינך אבל בשביל תקופת ניסן [דמעברין עלה לבדה וכמש"כ תו' ר"ה כ"א א'] מעברין לעולם וזו דעת הר"מ פ"ד הט"ז, וא"כ לעולם אם יעברו ג' שנים בשביל שאר דברים אף שהתקופה לא הצריכה לעבר ע"כ אחרו ניסן.
ולפי' הב' שמחשבין השתא על חשבון ג' שנים יש לעי' דלא שייך למחשב השתא רק חשבון התקופות דשאר דברים כגון דרכים וגשרים ואביב ופירות אילן אכתי ליכא קמן, וחשבון התקופות אי אפשר שיצריכו לעבר ג' שנה זא"ז, ואין לומר דחשבו ג' שנה מפוזרות שהרי אי אפשר לחשוב שנים מפוזרות דלמא יצטרכו לעבר באמצע מפני הדרכים וחברותיהן [ומיהו י"ל שחשבו על תנאי שאם לא יעברו מפני שאר דברים].
ולכן נראה דלפי' הב' אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית אף מפני התקופה [וזו דעת הרמ"ה בהש' שם] ולכן אפשר שנתאחרה התקופה והוצרכו אח"כ לעבר ג' שנים רצופות מפני התקופה, וזו נראה כונת ר"ח ומה שהזכיר י"ט שנה וז' עיבורים היינו שז' עיבורים בי"ט שנה הוא קו המשקולת של השתוות שנות החמה והלבנה [ובמספר היחסי יש ז' לי"ט] ושנוהגין כן בזמן שאין ראי' אבל בזמן ראי' התקופה היא המכרעת וממילא הוו ז' עיבורים בי"ט שנה אבל אין י"ט שנה קבועות בשם מנין מחזורים ופעמים שיש ח' עיבורים במחזור זה ושש במחזור זה, כיון שסיבת העיבור לא נתיחד בגו"ח אדז"ט אלא בסיבות מקריות כמו דרכים גשרים וגליות שנעקרו ואביב ופירות אילן, ולא הוזכר בגמ' שאין מעברין בשביל שכבר היו ז' עיבורים במחזור או שמעברין בשביל שלא היו רק ו' עיבורין, ואיך יתכן לחדש במה שלא הוזכר בגמ' והלא ע"כ אין חשבון העיבורים קבועין בגו"ח אדז"ט ומנ"ל לחדש דהמחזורים קבועין, והתירוץ של שלש שנים ניחא בלא"ה וכמש"כ לעיל, ולכן נראה דכונת ר"ח רק לחושבנא בעלמא וכונתו ז"ל שהתקופה הכריחה לעבר ג' שנים רצופות ואף למאן דמפרש דברי ר"ח כפשטן אין גו"ח אדז"ט קבוע לעבר דאל"כ בטלו כל סיבות העיבור ולכן אפשר לשנת י"ט למחזור להיות פשוטה אם עיברו ז' שנים מפני שאר הסיבות שמעברין בשבילן קדם שנת י"ט, ובלשון ר"ח שם יש דברים בלתי מתפרשין שכתוב שם "תוב מקשינן אהא דתנינן" ואין לו פירוש, עוד כתוב שם והלא שנינו אין מעברין ג' שנה כו' ואינו מובן ואולי ט"ס.
וכן מה שנמצא במאמרי חז"ל חשבון השנים קדם מתן תורה למספר המחזורות [ואמרם שנה פלונית היתה כך וכך במחזור] הוא לשימוש יחוסי הזמנים דבאמת המחזור בקביעות של ר' הלל משוה שנות החמה ושנות הלבנה לעולם בין בזמן ראי' בין בזמן החשבון אלא בשעת ראי' פעמים לוין ופורעין ונראה דאין מקפידין בשעת ראי' על מחזורים ופעמים שיש במחזור פחות מז' עיבורים שאין מחזור מהלכה ולוין ממחזור זה ופורעין במחזור אחר, ואם נמצא בלשון רבותנו דבמחזור יש לעולם ז' עיבורים היינו מספר יחסי שאם נחשוב את כל העיבורים במספר שנים של מחזורים הרבה יעלה ז' לכל י"ט שנה שטבע השתוות שנות החמה ושנות הלבנה הן ז' עיבורים בי"ט שנה, אבל אין כונתם שאין לעבור המחזור בלי ז' עיבורים וכש"כ שאין קבוע איזה שנה לעבר.
ומש"כ שכ"ה בירו' פ"ק דע"ז ה"א דאמר ר"י בר מדייא אנא חשב יתה ולא הוה בשבתא וכתב דהוי בשית שנין עד דאתא עזרא ולא קדשו בראי' והלכך נהגו בחשבון הלל ואפשר לברר אינו ענין לקדם מתן תורה דודאי לאחר מתן תורה נהיגין בחשבון בזמן שאין ראי' אבל מה ענין ראי' לעזרא הלא גם אחר חרבן היו מקדשין ע"פ ראי' ואפי' בחו"ל אם לא הניחו כמותן בארץ, אבל אין אנו צריכין לכל זה דהאי קרא דנחמי' ט' א' וביום עשרים וארבעה לחדש היה אחר שבא עזרא ומפורש שם בכתוב ח' א' ויאספו וגו' ויאמרו לעזרא וגו' וכל הענין ע"י עזרא וכבר כתבו תו' ר"ה ג' ב' דבפשוטו כל הענין בכ' לדריוש ובכל אופן האי קרא אחר שבא עזרא.
והא דאמר בירו' שם אנא חשב יתה כו' קאי כלפי מה שאמר שאי אפשר שהיה כ"ג בשבת דא"כ ר"ה בע"ש ויוה"כ בא' בשבת ופריך בירו' שם ומה בה ולית ר' חוני מיקיל למאן דמעבר לי' מן אתרי' ור"ל דס"ל דאין ראוי לאיים על העדים לא לעברו ולא לקדשו בשביל זה וע"ז משני דחשב יתה ולא היה המולד בשנה ההיא לפני ע"ש ולא יתכן שהיו עדים קדם ע"ש וא"כ ודאי לא קדשו שלא בעדים לר"ח דאין מעברין ואין מקדשין לצורך וכש"כ בזמן שאם יקדשו קודם הראי' עוד יפסידו דאיקלע יוה"כ בחד בשבת.
והנה נחמי' בא בכ' לדריוש וזה שנת י"ט למנין ת"כ של בית שני והיא שנת ג"א תכ"ז לוי"ד תכ"ח לבהר"ד והצום בכ"ד תשרי תכ"ט ומולד ר"ה היה ז', י"ט תתר"ן, ואין ראוי לקבוע ר"ח תשרי בע"ש רק ע"י לאיים על העדים לקדש.
והנה מסיק בירו' דממ"נ לא היה אחד בתשרי בע"ש דאם מאיימין לעבר ולקדש הלא מקפידין דלא ליקלע יוה"כ באחד בשבת, ואם קבעינן ע"פ ראי' דוקא א"כ אין ר"ה בשנה ההיא בע"ש, ומיהו אכתי יש מקום לומר דלמ"ד מאיימין לקדש היה בע"ש ואיימו על העדים לצורך והיה להם צורך למהר ר"ה ולא השגיחו על מיקלע יוה"כ בחד בשבת, ואפשר משום כדי למהר תשובת ישראל וכפרת יוה"כ שהיה צורך השעה ככתוב שם, וזה שאמרו בגמ' ביצה ט"ו ב' לאין נכון לו זה שלא הניח ע"ת אמנם י"ל דלא כיונו שבשנה ההיא היה ר"ה בע"ש אלא אמרו דחובת החסד שלמדנו מהאי קרא מגעת גם לשלוח לזה שלא הניח ע"ת.
ובעיקר חשבון שלנו שכתב הר"מ שהוא הללמ"מ, אין הכונה שנמסרו פרטותיו בהלכה אלא נמסר שרשות לחכמים לעשות חשבון קבוע שעל פיו יסודרו השנים ויתאימו שנות החמה ושנות הלבנה וע"פ זה קבע הלל וב"ד את חשבוננו אבל לא נמנע לקבוע חשבון אחר שגם על פיו יסודרו שנות החמה והלבנה וכדאמר שמואל ר"ה כ' ב' יכילנא לתקוני לכולה גולה ואם חשבון הלל מקובל מסיני מה אנו צריכין לשמואל בזה.