סימן קכח
עריכהא) שבועות י"ב ב' ואף שמואל סבר להא דר"י כו' סכין מושכתן למה שהן, פי' תו' דשמואל כרבנן דר"ש דלב ב"ד מתנה עליהן ונראה דרבנן אית להו דאי אפשר לשנות מתמיד לקיץ [היינו לכתחלה דתמיד שנשחט שלא כמצותו לא מפסל כיון דעולה באה נדבה] וכן משעיר חיצון של יוה"כ לר"ח ורגלים, וכדאמרו לי' במשנתנו אע"ג דכולהו חטאות וכולהו באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו מ"מ כיון דחלוקין בכפרתן אי אפשר שיקרבו זה בזה, רק משום תנאי ב"ד קריבין זה בזה, ונראה דקדושה זו של זה שהפריש לו חייל מיד על תנאי שלא יתותר, ואם יתותר לא תחול קדושה זו שהפריש לה וישאר בקדושת דמים של קדושת תרומת הלשכה, וכשיבוא להקריב של יוה"כ בר"ח וברגל סכין מושכתו ר"ל בשעה זו תחול קדושת שעיר ר"ח עליו, ואי אפשר לומר שגם קדושה של שעיר ר"ח חלה למפרע דהא תינח למאן דאית לי' ברירה אבל למאן דלית לי' ברירה אי אפשר שתחול למפרע בזמן שמתנה על ב' קדושות, ואי אפשר לומר שעד שחיטה אין בו לעולם רק קדושת דמים של תה"ל דא"כ לא יהא חייב על שחוטי חוץ בקרבנות ציבור וביומא ס"ב ב' מבואר שחייבין עליהן על שחוטי חוץ. ועוד דאמר לעיל י"א ב' שאני אבודין דלא שכיחי ואי אכתי לא איקדשו קדה"ג עד שישחטו למה לא ישנה אותן לקרבן אחר או יפדה אותן, וע"כ צ"ל דכשמפרישן לשעיר יוה"כ חיילא קדושה זו למפרע על תנאי שלא יארע דבר שיעכב הקרבתו, [ואע"ג דהמקדיש זכר לדמיו קדוש קדה"ג שאני הכא דהדמים ראוין גם לקרבן אחר וכדאמר בגמ' לעיל הא דאמר לדמי נסכים].
מיהו קשה דאמר זבחים ו' ב' שאני ק"צ דלב ב"ד מתנה עליהן ומה תשובה היא זו נהי דכשנתותרו איכא לב ב"ד מתנה אבל כשקרבו הרי חלה קדושתן למפרע ואשתכח דלית לי' על מה לכפר כיון דאינו מכפר על אחר הפרשה וי"ל כיון דאין לו על מה לכפר אין לך נתותר גדול מזה, ולב ב"ד מתנה שלא יהא עליו רק קדושת תרומת הלשכה עד שעת שחיטה. [א"ה, עי' מנחות סי' כ"ח סק"ז].
ב) ס"ב ב' הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ, יש לעי' הלא אף לר"ש דאית לי' כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו ולכך מקריבין של יוה"כ בר"ח ורגלים, אין פנימי ראוי לשעיר החיצון וכדאמר שבועות י"ב ב' שמתחלתו לא בא אלא לכפר על מזבח החיצון וכמש"כ תו' שם ואמרינן לק' ס"ה א' פר ושעיר של יוה"כ שאבדו כו' ר"א ור"ש אומרים ירעו כו' ואי היה ראוי לחיצון ראוי נמי לרגלים אלא שאין פנימי ראוי להקרבת חוץ וכמש"כ רש"י שבועות י"א ב' ד"ה כולן, וכש"כ לרבנן דר"ש דלית להו כולן באין לכפר על טומאת מקדש.
ונראה דקדם הגרלה לא קדשי עדיין קדה"ג אלא קדושת תה"ל וכשם שדמי תה"ל ראוין לכל קרבן ה"נ שעירים שלקחו בדמי תה"ל ראוין לכל קרבן אבל קשה כיון דלא קדשי עדיין קדה"ג למה חייבין עליהן בחוץ הלא לאו קרבן נינהו ואינן ראוין לפתח אה"מ, וצ"ל דכמו דקנין קדישין קדה"ג ומתפרשין אח"כ בעשיית כהן ה"נ שעירים הנקחין בתה"ל קדישין קדה"ג לכל קרבנות הבאין שעירין ומתפרשין אח"כ בעשית כהן ושעירי יוה"כ הגרלתן מפרשתן והלכך קדם הגרלה הן ראוין לשעיר החיצון, מיהו נראה שאם ייחד השנים להגריל עליהם נתיחדו למצותן ואינן ראוין לחיצון, והכא איירי בהקדישן ע"מ שיהי' ראוין לכל מה שייחדן ולפ"ז י"ל דסוגיא דזבחים קי"ג ב' דמשמע דקדם הגרלה פטור עליהן משום לד' איירי שייחדן לב' שעירי יוה"כ ואינן ראוין לחיצון, ובת"י תירצו דאיירי התם שכבר הקדיש חיצון ולכאורה אף אם הקדיש חיצון יכול להקדיש אחר שאין הפרשה מעכבת מלהקדיש אחר וכמש"כ מנחות סי' כ"א, [סק"י] וע"כ כונתם כיון דהחיצון נתיחד כבר כי מקדיש ב' השעירים למצותן הוי כמיחדן למצותן ואז אי אפשר לי' לשנותן, מיהו קשה כיון שמצות לקיחתן כאחת א"כ סתמא מיחדן שאם יקח אחד מהן לחיצון בטל מצות לקיחתן כאחת, ואפשר דמה שמיחדן כאחת אף שהוקדשו כבר בקדושת תה"ל קיים בשעת יחודן מצות לקיחתן כאחת.
ורש"י ז"ל לק' ס"ג א' ד"ה האי, פירש דלא בעי עקירה מפנימיים לשעיר החיצון משום דהאי חטאת והאי חטאת, ושמותיהן שוות, והדבר תימא דאי באמת נתקדשו לפנימיים איך יתכן לשנותן לחיצון הלא מבואר בדין אבדו דאי אפשר לשנות מפנימי לחיצון ואם אפשר לשנותן לחיצון נקרבינהו גם בר"ח וברגלים אף בלא תנאי ב"ד.
ג) זבחים קי"ג ב' כאן קדם הגרלה כאן לאחר הגרלה, משמע דקדם הגרלה פטור על שניהם משום דמעורב בו צד פטור, וביומא ס"ב ב' משמע דכל שמעורב בהם צד חיוב חייב דאמר עד שלא הגריל עליהם חייב למאי חזו כו' ואמר שם עוד מ"ש לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה כו' ועוד קשה תי"ל דמחוסר הגרלה כדאמר יומא שם וכבר האריכו בת"י שם לפרש סוגין ובתירוץ א' פירשו דבאמת הוי מצי להקשות כן ולמסקנא ניחא, וכ"כ תו' בסוגין, עוד תירצו דהאי קדם הגרלה היינו קדם הנחה ואע"ג דהנחה אינה מעכבת מ"מ כיון דאיכא מצוה קרינן בו ראוי לאהל מועד, עוד תירצו דאיירי שכבר הקדיש חיצון [עי' סק"ב] ומיהו זה תשובה רק על השאלה שיהא חייב משום שראוי לשעיר החיצון, אבל אכתי קשה דל"ל קרא ת"ל משום דמחוסר הגרלה, ועוד דטעם זה שאינו מיוחד לד' אינו מספיק דמ"מ ראוי לחייב משום שיש בו צד חיוב.
שם כאן קדם וידוי כאן לאחר וידוי, נראה לפ"ז דתנא דמשנתנו דממעט לי' מואל פתח אה"מ ס"ל דקדם וידוי חייבין עליו דאל"כ א"צ למעט מקרא דואל פתח אה"מ, ועוד ליתני גם קדם וידוי מקרא לד', וזו דעת הר"מ פי"ח מה' מעה"ק הי"א ופי"ט ה"ז וברייתא דיומא ס"ב ב' הוא כברייתא ודלא כמתנ' דזבחים וכבר פירשו בגמ' דזבחים דברייתא דממעט מלד' ולא מקרא דואל אה"מ הוא כדי למעט קדם וידוי וממילא משתמע דתנא דמשנתנו לית לי' מיעוטא דלד', ולדעת הר"א שם דגם תנא דמשנתנו ס"ל להלכה דאף קדם וידוי פטור על של עזאזל צ"ע לפרש משנתנו ונראה דהר"א מפרש דלד' מגלה דבעינן הבאה לאה"מ להקרבה ותנא דמשנתנו איירי גם קדם וידוי וסמך הקרא לד' וכמו שפירשו בברייתא, והא דאמר בגמ' כאן אחר וידוי לא באו לומר דמשנתנו אחר וידוי אלא ר"ל קרא ואל פתח אה"מ מספיק למעט אחר וידוי. [שו"ר בגמ' ק"ח ב' אמר דלד' למעוטי שעיר המשתלח ומשמע דליכא מאן דפליג דאל"כ הו"ל לפרש לתנא דמשנתנו לד' למאי אתא וצ"ע].
מיהו יש לעי' למה לא הביא הר"מ דין שחטו בחוץ קדם הגרלה דבר שדנו בו תנאי בברייתא ואמוראי בגמ', ונראה דהא דפריך בגמ' קדם הגרלה למאי חזו אינו משום דחסרון הגרלה הוי חסרון מעשה יותר מעבודת היום [דאמרו אין מחו"ז לבו ביום] אלא משום דתנא סבר דעל המשתלח אינם חייבין בחוץ א"כ ראוי לפטור קדם הגרלה שאין כאן צד חיוב כלל כיון שגם צד החיוב ליכא עתה בעולם ואינו ראוי לפנים משום שלא נתיחד וכל שלא נתיחד יש בפנימי גופי' צד שלילי שאפשר שלא יהי' פנימי', [ומיהו חייבין עליו משום דראוי לשעיר החיצון אע"ג דראוי גם למשתלח כיון דלחיצון כבר הוא ראוי השתא] אבל לתנא דמתני' דזבחים דקדם וידוי חייבין גם על המשתלח א"כ לא אכפת לן במה שחסר הגרלה שאינו אלא כחסרון עבודת היום דהא השתא לא פתיכי בו צד פטור, ובזה ניחא סוגיא דזבחים דמוקי לד' קדם הגרלה וקשה ת"ל דמחוסר הגרלה ואי אין חסרון הגרלה מעכבת הדין נותן שיתחייב קודם הגרלה משום צד חיוב של שם וכמש"כ לעיל, אבל לפ"ז ניחא דאי לא מיעטי' חייב קדם הגרלה דשניהם בני חיובא נינהו אבל השתא דממעט המשתלח נעשה עירוב פטור ופטור משום חסרון הגרלה.
ד) ירו' פ"ה ה"ו ר"י בעי אבדו מה הן [מה] צריכה לי' כשהתחיל ליתן וחסרו כו', מבעי לי' למ"ד שירים מעכבין אי כל הדם מעכב או סגי במקצת ואמר דדוקא כשכבר התחיל ליתן על היסוד ואח"כ נחסר דכיון שהתחיל ליתן כבר הוקבע דם זה לשירים אבל אם לא התחיל עדיין ליתן ונחסר מהם סגי במקצת, ולשון משהוא משייר שהן שירים קשה לכוונו שהרי שייר הרבה ולמה לא הוקבעו, ואפשר לפרש דמבעי לי' בהתחיל ליתן מן הדם דכל שהתחיל ליתן מהן כבר הוקבע כל הדם לכפרה ואם נחסרו הרי נחסרו השירים אבל קדם שהתחיל ליתן בין הבדים אם נשפך מעט לית לן בה, ובגמ' זבחים פ"א ב' אמרו אפי' למ"ד שירים מעכבין חסרו אין מעכבין והתם בחסרו לאחר שכבר נעשו שירים איירי.
ה) יומא נ"ז ב' חד אמר מערבין, נראה דאפי' למ"ד מערבין אם נתן מזה בפ"ע ומזה בפ"ע כשר דהא לא כתיב עיכובא בדברים הנעשין בחוץ למאי דקיי"ל כר"י, ועוד נראה דכיון דאין עולין מבטלין זא"ז והוה כאילו הזה מכל אחד, מסתבר דהא דמערב לכתחלה אינו משום שמצוה ליתנן בב"א אלא משום שלא ניתן רשות אלא אחת בשנה וכדנפקא לן מאחת והוי מצוה בגישה אל המזבח ולא בעבודה ולא קאי חקה אלא במידי דעבודה וכדאמר ל"ט ב', וכן מוכח בגמ' מ' א' דאמר דאם הקדים דם הפר במזבח מקמי' שעיר בהיכל כשר וכר"י דאמר לא כתיב חקה אלא על הנעשה בפנים אע"ג דר"י אית לי' מערבין לקרנות כדאמר מנחות כ"ב ב', וא"כ כשהקדים דם הפר במזבח ע"כ נתן מפר בפ"ע, [מיהו נראה דהא דאמר ר"י מנחות שם מקרא דולקח דם הפר ודם השעיר הוא משום דר"י ס"ל מערבין משום דהכי סתם לן תנא יומא נ"ג ב' אבל באמת תתכן פלוגתא דר"י ורבנן אפי' להני תנאי דנפקא להו זבחים פ"א ב' מדם דם או מקדש הם].
וכן בז' הזאות דטהרו אם נתן מזה בפ"ע ומזה בפ"ע כשר, ונראה דאפי' הקדים שעיר לפר לית לן בה.
זבחים פ"א ב' קסברי אין מערבין לקרנות, וא"ת הא אכתי על טהרו לכו"ע מערבין וכדאמר לעיל מ"ב ב' והתניא ארבעים ושבע כמ"ד אין מערבין, וא"כ ניליף מזה דעולין אין מבטלין, וי"ל דשא"ה דמצותו בכך ולא שייך ביטול אבל מהא דמערבין לקרנות נפקא לן דקרי' רחמנא דם הפר ודם השעיר כ"כ ת"י כאן בסוגין.