סימן פ (טז) עריכה
הערות שלא בעיון בספרי המפרשים והפוסקים ז"ל.
עירובין כ"ח ב', תוד"ה הואיל וכו' דבקל יכול למתקן. צ"ע מ"ש כפניות דמטמא טומאת אוכלין ונקח בכסף מעשר ומ"ש קור דנקח ואינו מטמא טומאת אוכלין, ואי דקור חשיב כעור ותיקנו קשה א"כ לא יהא נקח בכסף מעשר כמו שאין לוקחין עור במעות מעשר אפי' ע"מ לשלקו, ונראה דאף בכבר שלקו אינו נקח דלא חשיב פרי מפרי שאינו פרי, וע"כ שאין קור כעור אלא ככפניות והא דאין קור מטמא טומאת אוכלין דלא קרינן בו מכל האכל אשר יאכל כיון שאין נוטעין אדעתא דקורא וכמש"כ תו' לעיל ד"ה קור, אבל כפניות היא פרי עצמה אע"ג דלא נגמרה עדיין מ"מ כיון דראוין למתקן מקרי אכל ואפשר דאין כונת תו' דכפניות קל למתקן יותר מקור אלא קל למתקן יותר מעור דאי הוי כעור באמת לא הי' נקח בכסף מעשר וכש"כ שלא היו מטמאין טו"א, אבל חילוק קור מכפניות לענין טו"א הוא משום דלא נטעי אינשי אדעתא דקורא והלכך כל שלא שלקו אינו בכלל האוכלין.
ל' ב' שמערבין לגדול ביוה"כ, יש לעי' לרבא לק' ל"ו ב' דסוף היום קונה עירוב ולדידי' ככר זה היום חול ולמחר קדש הוי עירוב כמש"כ תו' שם ד"ה מ"ש, וה"ה שמערבין ביוה"כ וע"כ צ"ל דהאי תנא סבר תחלת היום ק"ע, וב"ש דהשיבו איכא סעודה הראוי' סברי סוף היום ודוחק, ואפשר דב"ה אפי' כמ"ד תחלת היום {א"ה, כמדומה דצ"ל סוף היום} ומשום תוספת יוה"כ קפרכי להו לב"ש, ולפ"ז צ"ל דלב"ש סוף היום של היתר, ק"ע, וכמש"כ ריטב"א, אבל דוחק דפליגי בזה ב"ש וב"ה, ואפשר דב"ש חלקו בין אכל הראוי אלא יומא קגרים ובין איסור חפצא.
שם רש"י ד"ה עירב הי' לבוש שחורים וכו', משמע דלחנני' אליבא דב"ש לא מהני עירב ברגליו, וצ"ע מי הכריח לרבינו לפרש כן.
שם בגמ' והוצרך לשחורים כו', יש לעי' הא מבואר לק' ל"ד א' דכיון דאי בעי אמטויי מצי ממטי לי' חשיב עירוב וה"נ מצי ממטי דרך לבישה, וי"ל דשא"ה דלא נתכוין לשחורים שיקנו לו שביתה, ועוד י"ל דלב"ש אליבא דחנני' לא מהני מצי ממטי לי'.
ל"א א' רש"י ד"ה אי הכי וכו' ויביאנו אצלו, נראה דמיירי דנתכוין לשבות חוץ לקבר דאי נתכוין לשבות על הקבר הלא מבואר ל"ד א' במגדל דצריך שיביאנו לעירוב על המגדל ואפשר דדוקא באין עירובו במקום שביתתו בעינן שיכול להביאו אבל בעירובו במקום שביתתו ביכול ליטלו ולאכלו סגי, כיון דאכלו תוך ד"א של שביתתו, ואפשר דכל שהעירוב תוך ד"א של שביתה חשיב כל ד"א כמקום שביתה, ודוקא כשהעירוב חוץ לד"א בעינן שיכול להביאו למקום שביתה ממש.
ל"ב ב' מתני' אין עירובו עירוב, נראה דאפי' למ"ד לק' ל"ו א' סוף היום קונה עירוב אין כאן עירוב דקשה לכוין סוף היום וע"כ א"א ליטלו בסוף היום ממש וכעין שכתבו התו' לעיל ל' ב' ד"ה ולפרוש דלרבי מהני עירובו אפי' אי תחלת היום ק"ע, ועוד דלמא ביה"ש יממא וסוף ביה"ש ק"ע וא"א ליטלו ביה"ש מספיקא.
ל"ג א' גמ' לימא קסברי רבנן צדדין אסורין, למאי דמסיק בסמוך דכלכלה משלימתו לד' לכאורה כרמלית היא, ואפשר דאין הכלכלה קבועה ואין כרמלית בכלים וכמש"כ תו' שבת קנ"ה א', ומיהו בתו' לק' ד"ה הואיל פי' בכלכלה כרמלית, ואפשר דבמה דפריך האי אילן כו' סתר הא דאמר אלא ארישא, ושפיר י"ל אסיפא ומשום כרמלית, ולמאי דמתרץ ר' ירמי' מבואר בתו' ד"ה הואיל בין לפי' רשב"ם ובין לפי' תו' דשבות מיהא איכא.
שם תו' ד"ה והא, לעיקרו של אילן שהוא מקום שביתתו ממש, נראה להכריח דבעינן שיביאנו למקום שביתתו ממש ולא סגי במה שיביאנו תוך ד"א מהא דאמר לקמן ל"ד א' במגדל הואיל ויכול לנטותו ומשני במסומר הא מ"מ יכול להביא העירוב תוך ד"א של שביתה דהא כי שבת למעלה יש לו ד"א גם למטה וכמש"כ תו' לק' ל"ד ב' ד"ה אי, לענין בור אלא ודאי צריך שיביאנו למקום שביתתו ממש, והא דאמר רבא הו"ל רה"י ורה"י עולה עד לרקיע היינו דנחשב כאילו מוקף מחיצות וכאילו הוי רה"י לענין שנחשב כאילו הוא ועירובו במקום אחד, אבל לא שנחשב מקום שביתתו בכל ד"א, ואין להקשות כיון שמביאו תוך ד"א של מקום שביתה נימא עכשו דהוא ועירובו במקום אחד כאילו מוקף מחיצות וכאילו יכול להביאו על המגדל ז"א וכמש"כ תו' בסוגין ד"ה והא, והואיל ואי בעי זריק לי' כו' אכתי לא הוי עירוב אלא משום דד"א וכו'.
ל"ג ב' תוד"ה הואיל, דהוי כרמלית, צ"ע דהא אין כרמלית בכלים והוי רה"ר וכמש"כ תו' שבת ק"ב א' ד"ה והוציאו, וצ"ל דכונתם בכלכלה תלוי' באילן וקבועה וכעין בוכיאר שכתבו תו' שם ורשב"ם פי' באינה קבועה, מיהו יש לעי' בקו' תו' הא בשעת עקירת חפץ נסתלקו מחיצות רה"י ועי' שבת צ"ט ב' זרק דף כו' ושם ח' א' ד"ה רחבה וה"נ עקירת חפץ וסילוק מחיצה בהדדי.
שם רש"י ד"ה ר' ירמי', וסיפא ברוחב כו' צ"ע כיון דאילן רה"י וכלכלה חורי רה"י כי מטה הכלכלה למטה מי' מאי הוי אכתי הוי כלכלה חורי רה"י, וקו' הגמ' לעיל הוא משום חורי רה"י וכמש"כ תו' לעיל ד"ה אי ולולא פירש"י י"ל דר"י משני אפי' תימא ריבר"י והואיל ויכול לנטותה.
שם תו' ד"ה איתיבי', צריך לחלק כו' צ"ע דהא נידון אחד הוא אי יכול להניח עירובו רחוק ממקום שביתתו על סמך שיכול להביאו פחות פחות מד"א. ובאמת מסקינן גזירה יו"ט אחר השבת אבל בשבת רשאי להניח עירובו במקום רחוק וכדאיתא בהגה' בתו' לק' ד"ה ואמאי ולכן שפיר פרש"י לעיל דיכול להביאו פחות פחות מד"א.
ל"ד א', כמאן דאמטי' דמי, יש לעי' מאי דעתי' דרב ב"ש אי בעי עירוב בד"א של שביתה תקשה לי' מתני' דאוקימנא בחוץ לד"א, ואפשר דסבר דבעינן שיכול להושיט ידו חוץ לד"א וליטול עירובו וזה לא מקרי הואיל אלא חשיב כהוא ועירובו במקום אחד ממש.
תוד"ה ואמאי, כשיעור שני תלתי מיל, דבריהם לא יתכנו אלא לפרש"י שבת ל"ד א' דהניח ע"ת ביה"ש כשר דיעבד ובזה יש להכשיר בהרחיק עירובו ממקום שביתתו בשיעור ב' תלתי מיל מחמת ספק ביה"ש לילה ותחלת ביה"ש קונה עירוב דעדיין אפשר לו להביא עירוב לרבי אבל לדעת תו' שם דספק עירוב פסול אין להרחיק העירוב רק כשיעור תחלת הלילה עד שיהי' לילה ידוע לבני אדם וכמש"כ תו' לעיל ל' ב' ד"ה ולפרוש.
שם דמודה רבי שיש להחמיר כו' צ"ע דאמר לעיל ל"ג א' בתוך ג' מותר ליטלו ומשמע דעירובו עירוב אף חוץ לד"א דומיא דרישא, ואפשר דכיון דמייתא לי' בפחות מד"א לתוך ד"א של שביתתו מודים בעלי התו' דמותר להוליכו למקום שביתתו אבל אין לומר דסגי במה שיביאנו לתוך ד"א דהא בעינן שיביאנו למקום שביתתו ממש, וכמש"כ תו' ל"ג א' ד"ה והא וכמש"כ לעיל בארך.
רש"י ד"ה אם יכל לירד ולאכלו כו' שביתתו ממש וכו' צ"ע דהא במטה מגדל תוך ד"א של מקום שביתתו אמר בגמ' דנתקן עירובו בהטיה זו, ומבואר דלא סגי במה שעירובו תוך ד"א של שביתה אלא בעי' שיביאנו למקום שביתתו ממש, ועוד קשה למה לא חשבינן כל ד"א של השביתה כרה"י וכדאמר לעיל ונמצא כל המגדל ברה"י ואפי' בהניח עירובו למטה מי' יהא עירוב, ועוד קשה הלא המגדל תוכו מוקף ג' מחיצות והוי רה"י ולמה למטה מי' אין עירובו עירוב, ולפי' הב' של רש"י י"ל דמיירי שהעירוב חוץ לד"א ממקום שביתתו והכותל ארוך וחודו סמוך למגדל והוי כדינא דמתני' דמוקמינן בנופו נוטה חוץ לד"א וניחא הכל.
תוד"ה הכי נמי, דמודה בשבות כו' צ"ע דהא הניח עירובו בכלכלה דעלה קאמר ר"י הואיל ויכול לנטותה איירי שהעירוב חוץ לד"א של מקום שביתתו דאי תוך ד"א כי נתנו באילן למעלה מי' נמי הוי עירוב כדאמר לעיל, ואפ"ה אמרינן דיכול לנטותה, ואדרבה הכא נמי צ"ל דמיירי שהעירוב חוץ לד"א וכמש"כ לעיל בגליון רש"י ד"ה אם, ולמש"כ לעיל בל' התו' לחלק בין אם העירוב פחות מד"א לתחום הד"א של שביתה, ובין אם הוא רחוק י"ל דהכא כשיטה המגדל יתרחק מתחום הד"א של שביתה ד"א, וכ"ז צ"ע.
ל"ד ב' תוד"ה אי, דומיא דרישא כו', עי' ברע"ב ובליקוטי הגר"א במשניות שפי' דרישא נמי בעומד אילן בכרמלית אבל ברה"ר מודה רבי בב' שבותים, וצ"ע דא"כ מאי פריך לעיל ל"ג א' והא אי בעי מייתי לה דרך עליו, אכתי שבות הוא, וכן בנתנו בכלכלה לעיל שם אכתי שבות הוא ועי' שם תוד"ה הואיל וקי"ל נמי שבת קנ"ה דצדדין אסורין וא"כ איכא ב' שבותים.
רש"י ד"ה אפילו, ואע"ג דלמעלה ד' כו' צ"ל דאיירי בנתכוין לשבות למעלה או למטה בתוך ד"א דאל"כ אכתי הוי שבות להביאו מכרמלית לרה"ר, א"נ דאיירי בעומד בכרמלית או ברה"י.
ל"ו א' אמר רבא זאת אומרת כו' יש לעי' נהי דתחילת היום קונה מ"מ אי אפשר לו לאכול עירובו אלא בלילה ידועה ונכרת ובתחילת היום עדיין ספיקא הוי וכמש"כ תו' ל' ב' ד"ה ולפרוש ועוד דלמא ביה"ש ליליא ולא מצי למיכל עירובו מספיקא וכמו הניח עירובו למעלה מי' דתנן ל"ב ב' דאינו עירוב וכמש"כ לעיל שם, וע"כ צ"ל דדוקא לענין שיהא הוא ועירובו במק"א מפסיד העכבה מחמת ספקא דכיון דא"א להביא עירובו במקום שביתתו אין כאן עירוב, אבל לענין עירוב הראוי לאכילה אמרינן ממ"נ אי ליליא הוא הוי לי' עירוב ראוי ואע"ג דאיהו לא ידע אי ליליא ולא מצי למיכלי' מספיקא מ"מ קני בו שביתה ואע"ג דבב' ככרות א' טהורה וא' טמאה אמר לעיל דלא מיקרי סעודה הראוי' התם אפשר דטמאה היא וליכא ממ"נ אבל הכא אי ליליא הוא ראוי' היא, וצ"ע.
ל"ז ב' תוד"ה אלא ואע"ג דאין ברירה כו', נראה דדוקא באם ירדו גשמים כו' וכן בתרומת הכרי הזה כו' בתוכו חייל תרומה בתערובות אבל באמר ב' לוגין שאני עתיד להפריש אי אין ברירה לא חייל כלל, ולכך אמר שמא יבקע ונמצא שותה טבלים למפרע וכן לעיל מחולל על סלע שתעלה כו', מבואר דאי אין ברירה אין חילול, וטעמא דהוי כלא העלה כלל, ועי' לק' נ' ב' תוד"ה ומר.
מ"ב ב' תוד"ה אבל, לקמן דפליגי וכו', לולא דבריהם י"ל דשאני ספינה מהלכת דלא שבת בקרקע זה מבעו"י וכמש"כ תו' לעיל ל"ד א' ד"ה הכי דאי מסיר המגדל ממקומו שביתתו בקרקע הראשונה ומ"מ לענין להלך כל הספינה הועיל הדבר ששבת כאן מבעו"י במחיצות הספינה.
מ"ה א' לדבר מצוה מודו לי', יש לעי' האי מצוה היכי דמי אי מצוה שאינה דוחה תחומין הרי יצא באיסור ולמה הקילו בו חכמים, ואי מצוה שדוחה תחומין א"כ יש לו אלפים במקום שיצא, והכא אמר רבה דמודו לי' חכמים לר"א בלא יצא חוץ לד"א אבל יצא חוץ לד"א לא יכנוס אע"ג דמובלעין תחומין וכדאמר רבה בהדיא בסוגין, ולמה המתין לי' אביי לרבה ולא הק' לי' בשעה שאמר דמודו לי' חכמים בלא יצא ד"א, מ"ש לא יצא ד"א, ומ"ש יצא, סוף סוף מובלעין התחומין ודוחק לומר דאביי סבר דבאמת רבה בהבלעת תחומין נמי מיקל עד דשמיע לי' הא דפי' משנתנו, ואפשר דרבה ביצא שוגג קאמר ומשום טרדא דמצוה בזה מודו רבנן לר"א וצ"ע.
מתני' שאם ברר כו', אם ברר קדם שחשכה הו"ל עיקר שביתה בכל ד"א כמש"כ לקמן נ' ב' אבל הכא בברר בשבת איירי, ויש לעי' אי האי ברר היינו שהלך או במחשבה לחוד ומשמע דסגי בברר אעפ"י שלא הלך.
מ"ז ב' תוד"ה חרם, לפי שמקצת כו' ר"ל לפי' התו' איירי דחריץ המים מובלע תוך התחום של עיר זו ותוך התחום של עיר הב', והלכך אי היו המים קנו מקומן מותר להכניסן לב' עירות, אבל השתא דב' עיירות סמוכות תוך התחום לריב"נ קנו שתיהן בכל המים א"נ אלו קנו חציין מכאן ואלו קנו חציין מכאן ומיערבי מיא, ואסור להוציאן לעיר שבמזרח רק במרחק אלפים מעיר המערבי', וכן לצד המערב לא יותר מאלפים מעיר המזרחית אבל אי הוי מפרשינן דלר"י הוו הפקר וקנו מקומן ע"כ איירי שמקצת המים חוץ לתחום, וא"כ עיר אחרת אינה פועלת כאן כלום.
שם כדי להכניסן לעיר, צ"ע דכיון דעשה מחיצה שוב אין המים נמשכים חוץ למחיצה ולפיכך דעת בני העיר עליהם וקנו תחום בני העיר ואפשר כונתם לאפוקי מלומר דאיירי ברחוק מעיר ולא אמרינן דעת בני העיר עליהם אלא בסמוך וכמש"כ לעיל ד"ה והכלים, וזה הוכיחו דא"כ לא מהני מחיצה, א"נ כוונתם למאי דמסיק דמהני מחיצה של קנים ואמאי הא מיערבי מיא.
מ"ח א' שמונה על שמונה א"ב, הא דאמר לק' נ' ב' ל"ש אלא באילן שתחתיו ח' וכו' כמ"ד ד' וכן אמר שם תרי אלפי וד' גרמידי, ומשמע דהלכה ד"א ותו לא, ועי' שו"ע סי' שצ"ו ס"א.
מ"ט ב' רש"י ד"ה ל"א, האיך יקנה, לכאורה נראה דלמאי דמסיק רש"י ז"ל נ"ב א' דלר"מ בכל עשיר הוי חמר גמל דלא סילק נפשי' אלא מעבר השני מביתו ולא מביתו לצד העירוב ה"נ י"ל בהא דשמואל ומה שהק' רש"י ואפי' ריב"נ כו' צ"ע דהכא ע"כ עדיף דהא בכל עשיר לר"מ חמר גמל ולר"י שביתתו בביתו וכמש"כ רש"י נ"ב ב', ומיהו יש חילוק בזה בין ביתו לשדה וכמש"כ תו' ד"ה ואפי' דהא לרב במקומו לא קנה וכן לשמואל אמר נ' ב' דאי איכא מרגליו עד עיקרו ב"א וד' גרמידי לא יזוז ממקומו ולא אמרינן כיון דלא קנה במקום עירובו יקנה במקומו, וכ"כ מהרש"ל נ"ב א'.
נ' ב' הרי מקצת ביתו ניכר, אע"ג דאין מקום שביתה בכל ד"א אלא במקום מיוחד כדמוכח לעיל ל"ד א' דנתכוין לשבות על המגדל והניח עירובו למטה לא סגי במה שיכול להביאו תוך ד"א של שביתה אלא בעינן שיוכל להביאו על המגדל והכא לא סיים מקום שביתה, צריך לומר דמ"מ סגי כיון דמסוים מקצת ד"א, ומיהו קשה אי שביתתו תחת האילן היינו מקום שביתה ולא ד"א א"כ דלמא קנה שביתה בסוף האילן ויכול לברר ד"א חוץ לאילן וא"כ אין מקצת בית ניכר, ואין לומר דע"כ ד"א תחת אילן דאיירי דבין רגליו עד סוף האילן ב' אלפים וד"א, ואי יבחר ד"א למקום אחר הו"ל חוץ לתחום ובטל עירובו, דהא אמר בסמוך דאי מוקמית לי' באידך גיסא דאילן קם לי' לבר מתחומא אי לא סיים ד"א לא מצי אזיל אלמא מספקינן לי' במידי דעירובו בטל, וצ"ל דהכא מפרשינן שבית' תחת האילן היינו כל ד"א וצ"ע, ועוד י"ל דבאמר שביתתי בד"א לעולם כל ד"א הוי מקום שביתה וסגי אי מצי למיתי עירובו בד"א שלו, אבל אי קנה שביתה במגדל או בשאר מקום קצר, ויכול לברר ד"א שלו לכל מקום שירצה כדתנן מ"ה א' בזה בעינן שיכול להביא העירוב למקום שביתה.
נ"א א' והוא דכי רהיט משמע דוקא לאילן וגדר בעינן דמטי אבל אם יש שם עיר אפי' הגיע תוך תחומה סמוך לחשיכה הרי הוא כאנשי העיר וכדתנן מ"ה א' וכדתנן בריש פרקין בעובדא דר"ג שכבר הייתי מסתכל כו'.
נ"ב א' אפי' הכי ניחא לי', ומיהו רבא ס"ל דיש לו ד"א כדאמר לעיל ל"ב ב' ל"ה א' ומיהו קשה ליפשוט מהא דאמר לעיל ל"ג ב' נעץ קורה כו' לפרש"י שם אבל לפי' תו' שם ד"ה כמאן ניחא.
נ"ב ב' רש"י ד"ה מתני', במזיד ומדעת, אע"ג דאמר לעיל מ"א ב' יצא לדעת והחזירוהו נכרים אין לו אלא ד"א צ"ל שא"ה דעדיין לא יצא למקום שאי אפשר לחזור, ומיהו רבנן פליגי אף ביצא בשוגג כדאמר לעיל מ"ד א' וקמבעיא לי' הלכה כו' או אין הלכה כו' וטעמא משום דכל שאינו יוצא מתחומו של עכשיו אינו שב לתחומו, וכמש"כ תו' שם ד"ה או, ולפ"ז נראה דקיי"ל כר"א אפי' במזיד כדמסיק לעיל דהלכה כר"א, אבל י"ל דדוקא בשוגג פליגי אבל במזיד מודה ר"א דאינו חוזר לתחומו כדין יצא לדעת והחזירוהו נכרים ועי' שו"ע סי' ת"ה ס"א וש"פ אין ת"י כעת.
נ"ד ב' תוד"ה אם היה, ומותחין חוט כו', מדבריהם מבואר שאין מרבעין הפגום לרבוע העולם דא"כ לעולם עושין צלעות שוין לרוחות העולם במרחב שתכנס בריבוע זה כל העיר ופגימותיה ולא שייך ספיקם של בעלי תו' אלא ודאי שאין ממלאין הפגמין אלא במקום החסר עד שתהי' העיר מרובעת וכ"כ בהדיא ריטב"א וכן בעיר העשוי' כג"ם או כקשת אין מרבעין אותה לריבוע העולם אלא העשוי' כג"ם ממלאין אותה כמ"ם סתומה והעשוי' כקשת מותחין לה יתר בין אם הוא לריבוע העולם ובין שהוא לקרנות העולם, ולא נאמר לרבע לריבוע עולם אלא בעגולה אבל כל שהיא מרובע בצד מן הצדדים הוי כמרובע כלה שאין מרבעין אותה לריבוע העולם.
נ"ה א' הי' בית אחד כו' לכאורה נראה דאם בית אחד היוצא תוך ע' אמה לעיר ובית היוצא השני חוץ לע' מודדין לבית שהוא חוץ לעבורה לעצמה אע"ג שהוא מובלע בצלעות ריבוע העיר כגון שיש עוד בית בסוף קמ"א אחר הבית שהוא תוך ע', ומוסיפין לעיר קמ"א ע"פ כל העיר ונמצא הבית שמצד השני שהוא חוץ לעבורה מובלע תוך צלעות הריבוע של העיר מ"מ מודדין לבית זה לעצמה כיון שהוא מופלג ע' אמה מבתי העיר, ולפיכך אם העיר גדולה וכלתה מדתו של הבית בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר, אבל ז"א דכיון דכל העיר כד"א לכל השובת בה ולנותן עירובו שם א"כ לא גרע האי בית מקרקע שבתוך צלעות הריבוע שהשובת שם כל העיר כד"א, וכדתנן ס' א' הנותן עירובו בעיבורה של עיר ל"ע ול"כ וזה כולל כל ריבוע העיר אף במקום שהוא רחוק הרבה מן העיר שנקרא עיבור כדתנן כיצד מעברין כו'.
שם שני בתים יוצאין כו' נראה דאם היוצא של ימין כל הבתים מובלעין זה לזה תוך ע' עד בתי העיר והיוצא נמשך אלף אמה מן העיר והיוצא השמאלי מופלג מן העיר קמ"ב אמה ובתיו נמשכים אלפים אין מרבעין העיר אלא בסוף אלף ואין היוצא השמאלי מן העיר, ומ"מ השובת ביוצא השמאלי מהלך כל העיר כלה דהוי כלה כד"א כיון דהיוצא השמאלי מובלע תוך ריבוע העיר דהוי כמוקף מחיצות וכן היוצא השמאלי הוי עיר בפ"ע וחשיב כמוקף מחיצות והוי כלו רה"י מוקף מחיצות וכמש"כ ריטב"א בעיר עשוי' כקשת דאע"ג דבין ראשיה יותר מד"א הולכין מראש זה לראש זה דרך הבתים ומודד אלפים ממקום שיצא.
נ"ה ב' תוד"ה ואם לא מן הקשת כו', לפ"ז גם אם יש כבר רחב ד"א בין צדדי הקשת אבל אין במקום ההוא רק אלפים ממרכז הקשת מודדין לכל הקשת מסוף אלפים למש"כ תו' לעיל ד"ה פחות, דאי אין רק אלפים אף ביתר מד"א בין ראשי הקשת מודדין להם מן היתר, ובתים היוצאין חוץ לאלפים אין מפסידין, וכ"ה בהדי' בטור, ומש"כ תו' ור"ח פירש כו' אין כונתם דלפי' הר"ח ניחא לכו"ע אלא לרבא בר רב הונא ניחא אבל לרבה ברי' אכתי לא מן הקשת ממש אלא מסוף אלפים, ולהכי לא סיימו בהדי' דלפי' ר"ח ניחא, ויש לעי' אף באיכא ד"א בין צדדי הקשת ויתר מאלפים ממרכז הקשת למה אין מודדין בתי מרכז הקשת מסוף היתר, נימא רואין כאילו ניטל רגל אחד מן הקשת וגם חצי גגו ונשאר כמין ג"ם ובעיר כמין ג"ם כל שאין באחד מן הצלעות יתר מאלפים אף שהשני יתר מד"א מרבעין את כלה לדעת תו', ואף לדעת ש"פ באין אלכסון של הזויות ד"א מרבעין את כלה וי"ל לדעתם הכי נמי כל שאפשר לומר רואין כאילו ניטל המותר ורשאין לילך לשם מותרין ולא אימעיט אלא שאין מרבעין לה כלה, א"נ צריכין לברור להן תחומן או בחילוק העיר לארך או לרחב אבל אין נותנין להן ב' תחומין, ועי' תו' לקמן נ"ז ב' ד"ה התם ובס' מ"ב שצ"ח ס"ד בבה"ל ד"ה וי"א, חלק על הטור בדין מודדין מאלפים מל' הגמרא דאמר מודדין מן הקשת, ואין זה דקדוק דר"ה איירי בנתקצר מד"א חוץ לאלפים ואמר מודדין מן הקשת היינו ממקום שנתקצר הקשת וכמש"כ ריטב"א, וגם אפשר לפרש מודדין מהקשת ממקום שאין שם אלפים למרכז וקאמר קשת למעוטי יתר וכל מעלה נקרא קשת לגבי התחתון, ואין מקום כלל לחלק בין מתקצר מד"א למתקצר מאלפים שהרי עיקר הסברא דבתים היתרים אינם מפסידים הראשונים את תחומן שהיה להן זולת הבתים היתרים, לכן נראה דהמיקל כהטור ומ"א לא הפסיד, גם מש"כ בבה"ל שם דהריטב"א כ' בהדיא שאין הל' כתו' בזה, אינו מדוקדק דהריטב"א הביא בשם תו' דאף לרבה בר"ה יש חילוק בין אלפים לפחות וזה סתר ריטב"א דא"כ יהי' דברי ר"ה בצמצום אלפים אבל תו' שלפנינו כתבו רק דלרבא דמיקל ביתר מאלפים בפחות מד"א ה"ה באלפים ביתר מד"א ול"ק קו' הריטב"א, והריטב"א לא ראה דברי תו' אלו ואפשר שלא היה חולק עליהם.
מ"ב סי' שצ"ח בבה"ל ד"ה וכן, אבל כשיש עיבור לעיר מחמת בית שנמצא שם שוב כו', הדברים צ"ע דהא מבואר בתו' עירובין נ"ז א' ד"ה ר"ה דעיר שאין לה חומה בתיה מצטרפין אם אין רחוקין יותר מע' אמה והריטב"א כ' דב' עירות נותנין להן קרפף שלם אבל צירוף בתים צריכין שיהיו מובלעין תוך ע' אמה, וא"כ כל שמובלעין הוי עיר ממש, ונותנין קרפף לר"מ, וע"כ דברי הריטב"א דביש בית אין נותנין קרפף לר"מ היינו ביש בין הבית לעיר קרפף שלם, או עיר שיש לה חומה אין בתים שחוץ לחומה מצטרפין עמה להיות עיר אחת רק מדין קרפף מצטרפין עמה [ומיהו קשה לפ"ז לדעת ריטב"א דעיר ובית אין נותנין להן קרפף שלם א"כ לעולם אין נותנין עיבור חוץ לחומה לרבנן אף אם יש שם בית ול"מ כן] אבל בנמשכין בתים זא"ז תוך ע' אמה הוי עיר ממש ולכו"ע נותנין קרפף חוץ לבית האחרון ושיעור הבלעה שהצריך הריטב"א לא נתבאר אי סגי במשהו או בעינן ד"א ומהא דפי' ריטב"א נ"ה ב' הא דאמר לא צריכא אלא להשלים משמע דסגי במשהו.
שו"ע סי' שצ"ח ס"ד עשוי' כמין ג"ם כו', לכאורה נראה דשיעור ד"א הוא כדי שיהיו התחומין מובלעין זב"ז וא"כ בעשוי' כמין ג"ם אם נתן תחום לבית שבראש זה ותחום לבית שבראש זה לפעמים יפגעו קרנות התחומין זה עם זה, כפי ריבוע התחומין שיהיו כריבוע הבית או שיהיו לריבוע העולם, ולפ"ז אף אם יהי' האלכסון של הג"ם יותר מד"א לפעמים יהיו התחומין מובלעין זב"ז, והפוסקים נקטו לשון ד"א שזה שיעור ב' תחומין, ופעמים שהן ואלכסונן כמו בעשוי' כמין ג"ם ופעמים בלא אלכסון כמו בעשוי' כקשת.
שם במ"ב בבה"ל ד"ה ואם היו כו' ודע דאם הבתים שיוצאין זא"ז הוא כנגד כו', צ"ע מ"ש אמצע אי נשאר כמין ג"ם מכאן ומכאן, והראב"ד לא חלק בין פגום לבתים של עיקר העיר, ונראה כונת הראב"ד שיוצאין גם באמצע באופן דליכא קשת של יתר מד"א ואף באמצע לחוד אם לא נשאר יותר מאלפים בליטת העיר אפשר דסגי לדעת ראב"ד וכדעת תו' ואם לא ישאר ע' אמה לכו"ע סגי, והכי הויא ההיא דעירובין כ"ב א'.
שם בשה"צ אות י"ט, אח"כ מצאתי שכ"כ בתו"ש, ולמש"כ לעיל בעשוי' כמין ג"ם אין תלוי בשיעור אלכסון ובדקדוק כתבו ד"א ואז לא יפגעו קרנות התחומין זב"ז.
מ"ב סי' ת"ח בבה"ל ד"ה רחוק, והרי הוא לענין זה כמו קדם כו' תמוה מאד דא"כ אם הוא במזרח ביתו והניח עירובו למערב ביתו, אף אם עירובו רחוק ממנו יותר מאלפים, כיון שהוא תוך אלפים של ביתו יהא עירוב, ומשנה שלימה שנינו עירובין ס' א' דכה"ג אינו עירוב, אלא ודאי כל חוץ לתחום של עירובו אינו עירוב, ומל' הרמב"ם אין ראי' כלל דכונת הר"מ אי יהבינן לי' שביתתו במקום עירובו נמצא שהוא חוץ לתחומו ואין לו רק ד"א ולא מצי שקיל לעירובו, מיהו אם העיר מוקף לדירה יש מקום לומר דנחשב לו כד"א כדין יצא חוץ לתחום באונס, והוי כיצא אמה אחת לר"א, מיהו הכא לענין קנית עירוב בתחלה י"ל דגרע וצ"ע, ונראה דאף אם נתכוין לשבות תוך התחום ונתן עירובו חוץ לתחום ביתו, ואע"ג דעירובו בכרמלית ומצי מטי עירובו למקום שביתתו פחות פחות מד"א מ"מ כל שעירובו חוץ לתחום אינו עירוב וכדתנן ל"ה א' נתגלגל חוץ לתחום, ואע"ג דקני שביתה תוך התחום, וע"כ איירי במטי' לי' לעירובו דאל"כ אף נתגלגל תוך התחום חוץ לד"א ממקום שביתתו, אלא במצי מטי לי' פחות פחות מד"א איירי, ואפ"ה חוץ לתחום לא, ומסתבר דאף אם אין עירובו חוץ לתחום עירו כיון שהוא חוץ לתחום ביתו אינו עירוב.
רמב"ם פ"ו מה' עירובין הי"א מפני שאינו יכול להגיע אל עירובו, דין נתגלגל מבואר דנתכוין לשבות תוך התחום אלא שהעירוב נתגלגל חוץ לב' אמות ואע"ג דיכול להביא עירובו למקום שביתתו מ"מ כל שאם נתכוין לשבות במקום עירובו הרי הוא ביה"ש חוץ לתחומו של שביתתו, כי נתכוין לשבות תוך התחום נמי לא הוי עירוב וחשיב הוא ועירובו בב' מקומות אבל אם נתגלגל ב' אמות הוי עירוב דהא אם היה מכוין לשבות במקום עירובו שפיר הוי איהו ביה"ש תוך תחום עירובו, אע"ג שאם הי' קונה שביתתו בביתו הוי עירובו חוץ לתחומו אין זה מפסיד עירובו דהא לא קנה שביתתו בביתו אלא בסוף תחומו, ורבנו כלל בדבריו ז"ל מניח עירובו חוץ לב' אמות ומכוין לשבות שם ומניח תוך התחום ונתגלגל חוץ לתחום שדין אחד להם, לפיכך יש לתמוה על מש"כ רבנו המ"מ ז"ל בדעת רבנו דאם הניח עירובו קרוב לסוף תחומו אמה אחת ונתגלגל אמה אחת חוץ לתחום אינו עירוב, ואמאי הרי יכול להביאו למקום שביתתו ואילו היה מניח שם עירובו שפיר הוי עירוב כי נתגלגל נמי הוי עירוב, ועי' מ"ב סי' ת"ט בבה"ל ד"ה בסוף.
מ"ב סי' ת"ד בה"ל ד"ה והואיל, אף בכרמלית יש לנו להחמיר, אם כבר יצא חוץ לי"ב מיל נראה דאין איסור דאורייתא לילך חוץ לד"א דהא דיצא חוץ לתחום אין לו אלא ד"א הוא מדרבנן אף למ"ד תחומין דאוריתא וכן הוא בהדיא בת"י יומא ס"ז א' וכתבו יותר מזה דאפי' הולך חוץ לתחום כיון דלא שבת במקום הזה הוא מדרבנן, ודבריהם מוכרחים דהא מתנ' יומא שם ר"מ היא כמבואר שם בגמ' ועיי"ש בתו', ור"מ ס"ל עירובין ל"ה ב' תחומין דאוריתא, מיהו י"ל דע"כ לא כתבו התו' אלא לחזור בדרך שיצא אבל להתרחק מתחומו יותר י"ל דבכל ד"א שמתרחק חשיב יוצא חוץ לתחום ואסור מה"ת, וצ"ע.
עירובין ל"ג ב' תוד"ה ורבי, ואם היא תלוי' למטה מג' כו' מקור דבריהם דתוך ג' לאילן חשיב רה"י הוא לקמן צ"ט ב' דבכל פחות מג' סמוך לגג כו'.
שם ל"ז ב' תנא דבי אי' הוא, הקשו אחרונים ז"ל דלמא ס"ל תחומין דאוריתא וכדמוקמינן לעיל ל"ה ב' טעמי' דר"מ דאמר ה"ז חמר גמל ור"י הוא בן זוגי' דר"מ התם במתנ', וי"ל דע"כ ר"י ס"ל תחומין דרבנן מדהתיר בשיירא להוליך כלים חוץ לתחום לקמן צ"ז ב' ולמ"ד תחומין דאוריתא גם תחום כלים דאוריתא כדמוכח לקמן ע"ט ב' לגזור דלמא אתי לאיחלופי כו' וכ"כ במ"ב סי' ת"ד בבה"ל בשם רמב"ן.