סימן עט (טו) עריכה
א) עירובין צ"ד ב' תמצית הסוגיא, דלל"ק דפליגי ביתר מי', לרב אמרינן פ"ת אף בפרוץ במלואו ואפי' ביתר מי', ואפי' בב' דפנות ובלבד דאיכא ב' דפנות כעין ג"ם, [ולדעת רי"ף דוקא בדופן אחת] אבל בב' דפנות זכנ"ז לא, ומשמע בתו' דאפי' בדאיכא גיפופי מ"מ לא אמרינן פ"ת במפולש [ואפי' בפחות מי' אי פרוץ מרובה] והריטב"א כתב דבדאיכא גיפופי אפי' במפולש אמרינן פ"ת ואפילו ביתר מעשרה, ושמואל פליג דבמלאו לא אמרינן פ"ת ואפי' בדופן אחת, ובדאיכא גיפופי לא פליג שמואל אדרב, ודוקא ביתר מי' אבל בי' שמואל כרב ס"ל, ולל"ב דפליגי בי', ביתר מי' לכו"ע דל"א פ"ת במלאו ואפי' בדופן אחת [אבל בדאיכא גיפופא אפי' ביתר מי' ואפי' בב' דפנות] ובי' לרב אמרינן פ"ת אפי' במלאו ואפי' בב' דפנות, ולשמואל ל"א פ"ת במלאו, אבל בדאיכא גיפופי אמרינן פ"ת ואפי' בשתים, ונראה דגיפופי לענין זה הוא לחי משהו ואפי' בחצר, והרז"ה והרשב"א פסקו כל"ב לחומרא, אבל דעת רה"פ שהביא ב"י סי' שס"א כל"ק לקולא וכרב, והלכך אפי' במלאו אמרינן פ"ת ואפי' ביתר מי' והרמ"א סי' שס"א הביא דעת הטור כר"ת דאף בב' דפנות אמרינן פ"ת כל שיש ב' דפנות כעין ג"ם [וזה דלא כרי"ף שהביא הרא"ש בסוגין], ומעשה שלא הניחו לעשות צו"ה באחת המבואות שבעיר שהיתה סמוכה לא"י, והיתה רחבה יותר מי' אמה, ושאר כל רוחות העיר היו סתומות במחיצות ובצו"ה, ותקנו זיז בולט מאחד הבתים ע"פ המבוי עד שלא נשאר משפת הזיז רחב המבוי י' אמות, והיה הזיז רחב ד' טפחים ע"פ כל ארכו ומרובע בפיות כדין פ"ת ובריא לקבל מעזיבה, ונראה דיש לסמוך ע"ז בשעה"ד, לידון פ"ת תחת הזיז והוי כנסתם מקצת המבוי ולא נשאר עוד הפרצה י', ונידון האי מקצת כפס ד' המתרת בחצר, דלא קיי"ל כהרשב"א שפסק כל"ב והלכך אף ביתר מי' ובמלאו אמרינן פ"ת והכא לא הוי רק פ"ת מרוח אחת כיון דכל העיר סתומה, [ובתו' עירובין פ"ו ב' ד"ה גזוזטרא כתבו בשם רש"י דל"א פ"ת אלא אם בעובי התקרה טפח, אבל ש"פ לא הזכירו תנאי זה] ועוד היה גרוע בהנידון שהיתה פרצה בדופן כנגד אותו מבוי כזה (קמה) והיתה הפרצה פחות מי', ונראה דאין זה קפידא, דהא לדעת ריטב"א בדאיכא גיפופי שריא פ"ת אף במפולש, ואף לדעת תו' נראה דבעומד מרובה מצד אחד לא מקרי מפולש, שהרי אם היה עומ"ר מב' צדדין אף שהפרצות מכוונות זכנ"ז שרי בחצר כדאמר ח' ב', וכמו שהארכנו בע"ה בסי' א' ס"ק ל"א, [ומש"כ תו' צ"ד א' ד"ה מאי דבמפולש צריך צו"ה כדאמר פ"ק י"א, צע"ג שלא נזכר שם כלום וכונתם נראה לפלוגתת חנני' וחכמים, אבל פלוגתתם הוא דוקא במבוי אבל לא בחצר, ואולי ט"ס בדבריהם ועי' בחי' ריטב"א העתק דברי תו'] וכיון שעומ"ר מתיר את הפרצה שוב פ"ת מתיר את צד השני, וכש"כ לדעת רש"י דאמרינן פ"ת מג' צדדין, דשרי בנידון דידן, שהרי תחת הזיז רה"י, וא"כ הוי מבוי הפתוח לתחת הזיז פתוח לרה"י, ולא דמי לסוכה דאמר לרבא דכיון דלגואי עבידי לא מהני פ"ת, דבסוכה לא מהני פתוח לרה"י דבעינן דפנות סמוך לסכך, אבל לענין היתר טלטול סגי בפתוח לרה"י, ועיקר תיקון חצר בקורה ד' משום פ"ת מבואר ברא"ש פ"ח סי' ז' וזהו דינא דקורה מתרת בחורבה לפי' תו' כמש"כ מהרש"א בסוגין, וכ"ה בעבוה"ק דבקורה ד' אפי' למעלה מעשרים מהני משום פ"ת, אלא שהרשב"א התנה שלא יהא רחב המבוי יתר מי', אבל הרשב"א לשיטתו שפסק כל"ב אבל לדידן אף ביתר מי', והמ"ב סי' שס"ג העתיק דברי הרשב"א, אבל אינו לדינא לדידן.
ועוד היה גרוע בנידון, שהיה הזיז רחב אצל הבית ונתקצר אח"כ כזה (קמו) וצ"ל פ"ת בשפת דרומי של הזיז ואח"כ בשפת מערבי, ואח"כ בשפת דרומי, ונראה דלדעת ר"ת דאמרי' פ"ת בב' דפנות ה"נ אמרינן בזה, ואע"ג דכל שלא נתמעט מי' אי אפשר להתיר גם תחת הזיז דזהו פ"ת להתיר מפולש, וכן כל זמן שלא התרנו תחת הזיז הרחב אין ראוי לזיז הקצר למעט מי' שהרי יש עוד פרצה בינו לכותל, ואמרינן אתי אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל לי', מ"מ אמרינן פ"ת בב"א ומתקנים זא"ז ונעשה מחיצה מעליתא, והנה כל ההיתר הוא לחשוב מבואות שלנו כחצר אף לקולא, ואף שהאחרונים מחמירין מ"מ בשעהד"ח אי אפשר להחמיר, והמחמיר תע"ב.
ראיתי בח"ס בדיני מחיצות דברים שצלע"ג ואין אני עומד עתה בזה ורשמתי לזכרון.
מש"כ סי' פ"ח לתמוה בדברי תו' עירובין י"א שכתבו דנדחו דברי ר"י, והק' שהרי בליכא שם ד' מחיצות לא נדחו דברי ר"י, דשאני פסי ביראות דאיכא שם ד' מחיצות והוי רה"י מה"ת, ותמוה למה יקשה לדברי תו' תקשה לי' סוגיא דגמ', שהרי ר"י לא הזכיר דמיירי בד' דיומדין שהן ב' אמות לכל צד, ואם חסר משהו מזה אף שהאריך בדופן אחרת אינו מועיל, ובאמת לק"מ שהרי סוף סוף חזינן דפרצת יתר מי' מפסדת יותר מפרומ"ר שהרי פרו"מ אינו מפסיד מחיצת הדיומדין ויתר מי' מפסדתן.
ב) מה שהשוה דעת ריצב"א לדעת הרמב"ם אינו מוכרח וכמש"כ סי' ו'.
ג) מה שהזכיר לדעת הרמב"ם דצריך עומ"ר מד' רוחות ואז אין פרצה יתר מי' אוסרת, תמוה דבב' דפנות עומ"ר מודה הר"מ דאין פרצה יתר מי' אוסרת ואף באותן דפנות שפרו"מ, וכמש"כ סי' ו'.
ד) ומה דמשמע מדבריו ז"ל דלדעת תו' והרא"ש לא מהני צו"ה מד' רוחות בבקעה ואף בעומ"ר, למש"כ סי' ו' לא נחלק בזה אדם מעולם דכל שעומ"ר לא אכפת לן בצו"ה בד' רוחות.
ה) ומקום מוקף חציו לדירה וחציו בקעה והוא פרו"מ מכל צד ומתוקן בצו"ה, משמע מדבריו ז"ל דצו"ה שמגדיר את הבקעה חשיב כצו"ה של בקעה, וצו"ה שבצד חלק הדיורין חשיב כצו"ה של דיורין, וא"כ מותר אף מקום הבקעה, משום דלא הוי צו"ה בד' רוחות, ולמש"כ דבעומ"ר בב' דפנות סגי גם בבקעה אפשר לומר כן דאותן צו"ה שלצד הדיורין חשיב כמחיצה מעליתא, ואפשר דאין חילוק באיזה צד הוא הצו"ה אלא כיון שכל המחיצות מועילות לכל המוקף בתוכן ואיכא מקום דירה בתוכן חשיב מקום דירה, וכן מסתבר להקל בדרבנן, אמנם דברי הח"ס ז"ל הם בעומ"ר מד' רוחות אלא שיש בהם צו"ה, ובזה למש"כ לעיל אף בכלה בקעה שרי, ואף בב' דפנות עומ"ר סגי, וכמש"כ סי' ו'.
ו) מש"כ הח"ס ז"ל תוך הדברים דצו"ה יתר מי' להרמב"ם דלא מהני בפרמ"ר, יכול להוסיף בקנים תחת החבל שלא יהא בין קנה לקנה יתר מי', תמוה מאד, דכל שהפרצה יתר מי' אף שיחלק את הפתח לשנים אינו כלום, דאותו הקנה שהעמיד באמצע הפתח לא חשיב מחיצה דאתי אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל לי' וכדאמר י' ב' בפרצה יתר מי' בלא צו"ה לדידן וה"נ לרב בצו"ה, כיון דסוף סוף צריך לדון על יתר מי' במקום אחד שהוא פתח, וכן מבואר בתו' ב' ב', לחד תירוצא דע"י עמודים של מסך פתח שער החצר חשיב צו"ה אלא דלרב לא מהני צו"ה יתר מי' אף שבין העמודים לא היה י'.
ז) מש"כ דפסי ביראות חשיב דיורין עי' מש"כ סי' ו' בדברי הק"נ.
ח) מש"כ דבשראנק של מוכסין יש להתיר ועי' לקמן סי' צ' שסיים ע"ז וז"ל אע"פ שאין לו משקוף וגם לא שייך חוקקין להשלים מ"מ פשיט לי להתיר עכ"ל נראה דעתו ז"ל לצרף הא שראוי לסוגרו וגם עתה הוא כעין שער, והדברים מתמיהים, דודאי צו"ה אינו מתיר אלא בשעה שהוא בנוי ולא בזמן שהוא הרוס ואינו ענין למחוסר קריבה ולא לדלת הראוי לנעול, וגם סניף שהוא כעין שער אינו כלום אם אינו כדין שער, איברא למש"כ סי' ז' סק"ז בציור הח"ס בשראנק של מוכסין הוי משקוף גמור וחשיב צו"ה.
ט) מש"כ שדלתות בלא צו"ה, יש מקום להקל בהם קצת, עי' מש"כ בארך לעיל סי' י"ד.
י) מש"כ סי' צ' בפי' דברי הג"א דאם המשקוף משולב בידות תוך המזוזות פסול צ"ע ועי' סי' ז' סק"ט, וסק"י.
יא) מש"כ סי' צ"א להכשיר קנים אחורי הכותל תמוה מאד, והוראת הגאון ר"מ ז"ל תמוה, ואולי בכגון זה אין למידין הלכה מפי מעשה, והנה הגאון ז"ל דן בזה גם בסי' צ"ו ובליקוטים סי' ל"ד, ומבואר שם שהגאונים הפמ"א והתבו"ש והתו"ש כלם שוים לאסור, ואם כי הביאו ראיות ועל ראיותיהם דן הגאון ז"ל, מ"מ הדבר א"צ ראי' דאחורי הכותל אין לו שום יחוס למה שבפנים מן הכותל וכל שבין הכתלים אין מזוזות אלא כל האויר פרוץ במלאו אין כאן פתח, וכבר הוכיח הד"מ שאין הכותלים כמזוזות מהא דקורה לא הוי צו"ה וכמש"כ הח"ס ז"ל שם [וגם לא דנו אלא שראשי הכתלים יחשבו כמזוזות אבל כתלים עצמן לית דינא ודיינא] ואם יעמיד אחורי כותל קנה גבוה י' היתכן שבזה יחול על הקורה שם צו"ה, ואין למבוי עסק עם מה שאחורי כותליו, וכבר אמרו עירובין צ"ב ב' ואילו השוה את גיפופיה גדולה נמי אסורה א"ל התם סילוק מחיצות הוא כו' וה"נ השוה מבפנים ואין מזוזות בולטות סילוק מזוזות הוא, ובליקוטים סי' ל"ד שהיא אחרינייתא משנת תק"ץ כנראה חזר בו מקמייתא, והעמיד יסוד על מש"כ שיהא בולט הקנה ממעל לכותל אל חלל המבוי, ואע"ג דגבוה מן הארץ ג"ט מ"מ לא הוי גדיים בוקעין, [לא פי' כונתו ז"ל למה אין גדיים בוקעין ואולי כונתו למש"כ תו' שבת ק"א א' ד"ה ויש, דבמשהו לא חשיב בקיעת גדיים] ותמוה וכי אין גדיים בוקעין מאי הוי, וכי מהני גוד אחית לעשות מזוזה הלא גם לבוד לא מהני דהוי פתחי שימאי, וכש"כ שאין מזוזה ע"י גוד אחית, ועוד גוד אחית כזה לא שמענו ומחיצה תלוי' אינה מתרת אפי' עשה למטה ג"ט דלא הוי גדיים בוקעין, וכדאמר עירובין י"ב א' קל הוא שהקילו חכמים במים אלמא דבחורבא אפי' העמיד על הארץ ג"ט ואח"כ תלה המחיצה דליכא בקיעת גדיים נמי פסול, דאי כה"ג כשר אין כאן קולא במים דהא בקיעת דגים ל"ש בקיעה כדאמר שבת ק"א א', וכן עירובין ט"ז ב' בסוגיא דעומ"ר בערב מבואר דצריך עומ"ר תוך י"ט דוקא, דאל"כ מש"ל עומ"ר בהעמיד קנה סמוך לארץ ג"ט ואח"כ תלה מחצלת ז"ט והגביהה ז"ט פחות משהו, אלא עומד מרובה תוך י"ט בעינן, וכן משמע שם שלהי סוגיא דאמר ר"א מחיצה תלוי' אם הפרוץ למטה מרובה מ"מ אם העומד מרובה מבעיא לי', וקשה דאם איתא דמבעיא לי' אם עומ"ר מהני אף דגדיים בוקעין, ל"ל מחיצה תלוי', אף בהעמיד הד' למטה ולמעלה ו' טפחים ומשהו תבעי לי' ולעיל פריך בפשיטות אי מוקים לי' תתאי הו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין, אלא ע"כ ר"א מוקי לי' באיכא למטה גדור ג"ט והניח פרוץ יותר מג"ט ואח"כ העמיד ד"ט ואע"ג דבולט חוץ מי"ט מ"מ מבעיא לי' דתועיל משום עומ"ר, ולפ"ז צ"ל דאם היה עומ"ר תוך י"ט ודאי מהני לר"א, אלא דמבעיא לי' משום דמחיצה שחוץ לי"ט משלים לעומ"ר, וצ"ע (עי' לעיל סי' י"ג).
יב) ומש"כ הח"ס דאם הקורה בראש המבוי הוא צו"ה וכשר אפי' ברחב מי"ט {א"ה, כמדומה דצ"ל מי"א} ואפי' אין בקורה טפח, א"א לומר כן דכל כהאי לא הוו סתמו לן בגמ' והלא סתם קורה בראש המבוי הוא, ועי' עירובין ח' ב' מבוי שצדו אחד ארוך כו' ואם הוא צו"ה באלכסון נמי כשר, ומה דקשה ממזוזה נתבאר לעיל סי' י"ד.