סימן עו (יב) עריכה
א) עירובין י"ד א', וכן ב' קורות המתאימות, יש בענין זה ג' שיטות: א) דעת מהר"מ הובא בהגה"מ דצריך שיהיו נוגעות זו בזו, אבל אם הרחיקו זו מזו כל שהו אינן מצטרפין, דס"ל דלא מקרי קבלת אריח עד שיהא האריח מונח על הקורה בשטח טפח וזהו קביעותו, אבל כל שאין בקורה שטח טפח, אף כשתקבל האריח, אינו אלא בנין עראי, ואע"ג דכשהן סמוכין בפחות מג"ט הו"ל לבוד, לא אמרינן דליהוי האי חסרון אויר כחסרון עגולה ועקומה, דכשר אפי' לרבנן כמש"כ הרא"ש וש"פ, שא"ה דאיכא שיעור טפח בב"א אלא חסרון העיקום והעיגול מעכב הנחת האריח בזה אכתי נראה הקורה קבע, משא"כ במקום שאיננה בשיעור השטח הראוי, ונראה דלר"י דא"צ בריאה כשר אף במרוחקין כל שאין ביניהן ג"ט, ואע"ג דמודה ר"י דצריך רחב טפח, ושיעורא דרחב טפח אינו אלא משום קבלת אריח, ואינו דין בפ"ע, דצריך הקורה רחב טפח, וכדמוכח בגמ' דפריך טפח ומחצה בעי ומשני כיון דאיכא טפח אידך חצי טפח מלבין כו', וא"כ לר"י נמי צריך שיהי' ברחבה שיעור הנראה לקביעות בנין, מיהו כל שאין ביניהן ג"ט דהוי לבוד חשיב כחד, ושפיר נראה כשיעור הראוי לקביעות, ואין כאן חסרון רק בבריאות דהאי אויר לא עדיף מקש, וצריך בריאות בשיעור טפח במק"א [וכ"מ מהא דריבר"י באחת למעלה ואחת למטה, דברישא אף במרוחקין פחות מג' כשר לר"י] ומיהו נראה דצריך שיהא בשתי הקורות שטח טפח זולת האויר שביניהן אפי' לר"י, דלא חשיב שיעור קביעות בלא"ה, והנה לשיטה זו באחת למעלה ואחת למטה ודאי פסול, כיון דאין רחב שטח טפח במק"א, ואפי' כשאמרינן רואין את העליונה כאילו היא למטה תהיינה נוגעות זו בזו, דהאי רואין לא עדיף מלבוד, ואי לבוד לא מהני משום דהוי כשל קש, כש"כ במרוחקין זו למעלה וזו למטה, וריבר"י כאבוה ס"ל וכדאמר בגמ'. ב) שיטת הר"י, דצריך שלא יהא ביניהן יותר מטפח, ואז חשיב כיכולה לקבל אריח, שיניחו אצבע על זו ואצבע על זו, ונראה דס"ל דלענין שיעור ראוי לקבל אריח חשיב גם לבוד, וא"צ שיעור שטח טפח במק"א, וכמו לר"י לשיטת מהר"מ, ומיהו לענין דין בריאה בעינן קבלה בפועל על איזה אופן שיהי', והלכך צריך לבלי להרחיקן זו מזו יותר מטפח, ואע"ג דבעגולה ועקומה א"צ כלל קבלה בפועל, הכא גרע דחסרון קבלה אינו מחמת חסרון שיעור הרחב, וכמש"כ לעיל לשיטת מהר"מ, ומיהו לר"י כשר כל שאין ביניהן ג', שהרי לית לי' לר"י חסרון בריאות, ונראה לפי שיטה זו ג"כ דבאחת למעלה ואחת למטה פסול, ואפי' בסמוכין, ואפי' כשנימא רואין יהיו נוגעין, דסוף סוף אינן יכולין לקבל אריח, מפני שאינן בשיעור רחב במק"א, והאי רואין לא עדיף מלבוד, וכמש"נ לשיטת מהר"מ, והאי דריבר"י כאבוה דאמר אביי, ונראה לפי שיטה זו, דאף בהניח קורה רחבה ב' וג' טפחים, והניחה באלכסון אע"ג דסוככת שיעור טפח ממשך המבוי פסול דהוי כהרבה קורות זו למעלה מזו, ואין בכל אחת טפח, ולא דמי לעגולה דיש רחב טפח ביושר באלכסון העיגול, וכן בעקומה, שיעור רחב הוא במקום אחד. ג) שיטת הרמב"ם, דכל שאין ביניהן ג"ט כשר, ונראה דס"ל דהא דאינן יכולין לקבל אריח לא איכפת לן דכיון דהוי כלבוד חשיב כשיעור רחב טפח ובריאה ג"כ, והא דאינן יכולין לקבל מפני שאינן מקורבין הוי כחסרון עיקום ועיגול, ולא אמרו חכמים רק שיעור רחב ושיעור בריאות, ולפי שיטה זו י"ל דבאחת למעלה אמרינן רואין גם לרבנן, וכן מסתבר דמה לי לבוד ומה לי רואין, וכ"ה באמת דעת הרמב"ם דאמרינן רואין, והא דאמר אביי כאבוה ס"ל משום דר"י אית לי' כן בהדיא נקיט לי' [ומיהו א"כ ר"י בר"י כולה כרבנן ס"ל בין לענין למעלה מכ' ובין לענין רואין ומהא דקאמר ופליג עלי' בחדא, משמע דבאידך דוקא כותי' ס"ל] והנה הא דאמר אביי דכאבוה ס"ל לא לענין סברת רואין שלענין סוכה לכו"ע אמרינן חבוט רמי, אלא לענין חסרון בריאות קאמר שאינה יכולה לקבל אריח ומכשרינן לה, וכמש"כ תו' בסוגין ד"ה ובלבד, ובסוכה כ"ב ב' ד"ה הא, וסוגיא דסוכה דשם לענין עיקר דין חבוט בפחות מרחב טפח, ומסקינן דל"א חבוט בפחות מרחב טפח, אם לא בסמוכין בפחות מג', ולכן דברי הב"י צע"ג שכ' בסי' שס"ג דאביי בסוגין סבר רואין אף ברחוק ג', ואנן קיי"ל כרבא בסוכה שם, והלכך אפילו לרבנן אמרינן רואין, א"נ קיי"ל דאפי' לרבנן ורחוק שלשה אמרינן רואין, ולא קיימא לן כאביי דמחלקינן בין של קש לדהכי, וסוגיא דסוכה נמי לא קיי"ל דאפשר לחלק בין קורה לסוכה, וכ"ז צע"ג לדחות סוגיות שלמות בלי שום רמז בגמ' שנדחו סוגיות ההן.
ב) הב"ח והפרישה פי' דעת הרמב"ם כדעת מהר"מ דבזו בצד זו צריך ליגע, ובאחת נמוכה ואחת גבוהה שכ' הר"מ שלא יהי' ביניהן ג"ט היינו במשך גובה זו מזו, וצלע"ג איך יתכן להכשיר באחת למעלה ואחת למטה, אחרי שאנו פוסלין במתאימות ומרוחקין כל שהו, וע"כ דצריך שיהי' שיעור טפח במק"א לקבל אריח, וכמש"נ לעיל סק"א ומה שייך לענין זה רואין, דכל רואין פירושו שהוא כשר באופן שהוא, ורואין היינו שאין הבדל הזה משנה דינו, וכיון שהוא נמצא עתה בחסרון בריאות הרי זה כמו של קש דפסול לרבנן, ומיהו למדנו מדבריהם דבלבוד לא אמרינן דחשיב כאילו נתמלא החלל באותו המין שמן הצד, ועיקר פירושם בדברי הר"מ א"א לכוין בל' הר"מ אם לא שנמחוק תיבת "עד" ושי"ן של תיבת שיעשו, יעו"ש.
ג) שו"ע שס"ג סכ"ג, ויש פוסלים, ובמ"ב ס"ק ע"ז והיינו דאפי' אם גבוהות טפח אחד מחברו כו' ר"ל ואפי' בפחות מטפח ואפי' כל שהו, דהכא א"א לקבל אריח בכל אופן, ומש"כ ואפי' אם עומדות בשוה ממש כו' מלתא באפי נפשה הוא, וכ"ה האמת דמהר"מ והרא"ש הן הפוסלין בזה ובזה, ומיהו אי תלי זה בזה יש לפקפק דאפשר דבסמוכין פחות מג' עדיף למחשב כחסרון דעקום ועגול, מאחת למעלה ואחת למטה, ויעוין בביאור הגר"א שכ' דלא כהמ"א ואי תלי זה בזה, יש לכוין דברי המ"א לזה.
ד) כ' המ"א שס"ג ס"ק י"ח, דכשיש ביניהן יותר מטפח אף כשיש בהן ד"ט פסול, דאע"ג דבד' א"צ בריאה אבל רחב לקבל אריח בעי, ונראה דד' לדידן כטפח לר"י כדמשמע בגמ' רחבה ד' שאני, והלכך כי היכי דר"י בעי שיעור רחב טפח כדי רחב קבלת אריח, ואפ"ה כיון דא"צ בריאה סגי באין ביניהן ג"ט, וכן באחת למעלה ואחת למטה, וכמש"נ לעיל, ה"נ לדידן כל שאין ביניהן ג"ט מצטרפין לד', וכן אפי' אחת למטה ואחת למעלה, [ונראה דאפי' רחוק ג"ט אמרינן חבוט כיון שיש בה טפח וצ"ע בזה עי' תו' ט' א' ד"ה שאין] ומיהו באיכא ב' של ב' טפחים אין שייך כל כך טעמא דהמ"א שהרי יש בכל אחת שיעור רחב קבלת אריח [ומל' המ"א משמע דגם בזה פסול שכ' אם יותר מטפח אויר, ואי לא מפסל אלא באין רחב טפח בכל אחת, א"כ לא סגי בלא אויר יותר מב' טפחים, וטעמי' נראה דכל שאין ביניהן רק טפח לא חשיב הפסק בפסול אחר זולת חסרון בריאות, שהרי בבריאה אין האויר זה מספיק, אבל ביש אויר יותר מטפח האי אויר הוא פסול שאין על האויר שם קורה לעולם ולא חשיב קורת ד' אלא ב' של ב' ב'] אבל נראה דמצטרף קנה קנה פחות מג' כל שיש בין כל הקנים ד"ט, זולת האויר שביניהן, כמו לר"י בב' חצאי טפח, ומיהו האויר שביניהן לא מצטרף לשיעור ד' כדמוכח מב' קורות המתאימות דבעי שיעור טפח, וכמש"כ לעיל, ובמ"ב בבה"ל שס"ג סכ"[ב] ל"מ כן, ומיהו היכי דאיכא ב' טפחים מכאן וב' מכאן וביניהן פחות מג' משמע שם להקל.
ה) י"ד א' רואין כל שאילו ינטל העקמימות כו' נראה דהיינו חלק העקמימות שחוץ למבוי ולמעלה מי', {א"ה, כמדומה דצ"ל ולמעלה מכ' ולמטה מי'} אבל העקמימות שבתוך המבוי נידון משום קורה שזהו עיקר פשט המשנה עקומה, והא דצריך לומר רואין אותה כאילו היא פשוטה היינו משום דאינה יכולה לקבל אריח, אבל עיקר דין עיקום אין בזה פסול בקורה, וכמו בצו"ה דכשר כיפה כדאמר לעיל י"א ב' וכמש"נ לעיל סי' ז' ואין חילוק אם העיקום למעלה ככיפה או למטה אע"ג דלענין צו"ה נסתפקנו בזה לעיל שם הכא בקורה דא"צ ע"ג הכתלים אלא בין הכתלים לא שייך לחלק, והנה בעקומה ויש באמצע אויר פחות מג' כשר כמו ב' קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה, ויש לעי' ביש ביניהן אוירין הרבה אי מתכשר, ומיהו לא יתכן להכשיר בקנה קנה פחות מג', ונראה דצריך כשיעור ארך אריח עומד, ומיהו מדברי הרשב"א שכ' המ"מ דבקורה ארוכה י' אמות צריך שתקבל י"ח אריחין משום דג"ט מכאן ומכאן אמרינן לבוד, [הובא בב"י שס"ג] למדנו שאין נידון בזה לבוד רק בב' מקומות, ומשמע שכל שנידון בלבוד אצל הכתלים צריך שתהי' שלמה בכל משכה, [ויש לעי' בקורה רחבה ד"ט אי נידון בלבוד בארך פחות פחות מג', ונראה דלא חשיב קורה ד' אלא בשלימה בארכה על אופן דמתכשרת קורת טפח] ומדברי הרשב"א אלו אין סתירה לדברי הח"צ סי' נ"ט דל"א לבוד במקום המפסיק דבר ממשיי הפסול, דהא הכא איכא ג"ט של קורה שאינה יכולה לקבל אריח, והויא פסול מפסיק בין קורה לכותל מבוי, ז"א דחשיב שפיר האי חלק קורה שאינה יכולה לקבל אריח למשך הקורה, דלא גריעי מאויר המתמלא ע"י לבוד דג"כ אינה יכולה לקבל אריח, וצ"ע [ומיהו אין לומר דאמרינן לבוד למטה או למעלה כדאמר ט' א' במשוכה ותלוי' דמי לא עסקינן בחלל מבוי י' מצומצמות וכותלי מבוי י' שא"א לחשוב לבוד לא למטה ולא למעלה].
ו) שו"ע שס"ג סכ"ד ונמשכת קצת למטה מי' כשרה, הסכימו האחרונים ז"ל וכ"כ הגר"א, שאם הקורה נמשך למטה מי"ט סמוך לארץ, אמרינן קורה אין כאן מחיצה אין כאן דצריך חלל י', ונראה דוקא בכל הקורה למטה אבל כשהקורה ככיפה קצת או שיש בליטה מהקורה למטה מי' כל שנשאר חלל רחב ד' בגובה י', שפיר משתרי בקורה דחשיב כלו פתח וכמו בצו"ה בכיפה לדעת הטור וכמש"כ סי' ז' ואפי' לדעת הרמב"ם שא"ה דבטל לי' צו"ה דצריך שקפי, אבל בקורה כשר ומיהו דוקא שמן החוץ יש קורה מכותל לכותל בגובה י' אבל אם גם בחוץ הוא תוך י' אם הוא במשך ג"ט פסול, ובזה מתפרש הא דאמר י"ד א' דעקמימותה תוך י' רואין כל שאילו ינטל ואין בין זה לזה ג' כשר, והנה אם בצד הקערורית בין זה לזה פחות מג' במקום גובה י"ט מצומצמות יהי' העיקום בגבנוניתו יותר מג"ט וא"כ נתמעט חלל פתח המבוי מגובה י' במשך ג"ט ויותר, וע"כ צ"ל דמיירי דעדיין נשאר רחב ד' בגובה י' ובכה"ג לא אכפת לן במיעוט שאר חללו ומיהו קורה למעלה מי' בעי על כל רחב פתח המבוי והלכך כל שאילו ינטל ויש ביניהן ג' פסול, והלכך במבוי קצר ועקמימותו תוך י' פעמים אף אם ינטל ואין ביניהן ג' פסול, אם לא נשאר רחב ד' בגובה י' חלל פתח.
ויש לעי' במחצלת למה לי' למימר משום דמכסיא תיפוק לי' דאין חלל פתח המבוי י', ומשמע בביאור הגר"א סכ"ד, דמיירי דהמחצלת גבוהה י' מן הארץ, שכ' הגר"א דהא דאמרו בגמ' דהא מכסיא איירי למעלה מי', ומשמע כונת רבנו דהמחצלת למעלה מי' דאי קורה, לא שייך לשון איירי דע"כ הכי הוא כל קורה, ומיהו למש"כ לעיל סי' ו' ס"ק י"ט כל שתחת הקורה איכא חלל י' ותוך המבוי איכא י', לא אכפת לן בהפסק בין הקורה לשאר מבוי כיון שאין על דבר המפסיק שם מחיצה, דאין מקום לחלק בין צו"ה לקורה לענין זה, וצ"ל דכונת הגר"א על הקורה ולשון "איירי" משום שלדעת הרא"ש לא אכפת לן במגיע קצתה תוך י', ויש לעי' אימת מקרי מכסיא, דלכאורה אם מן הקורה בולט בליטה למטה לא מקרי מכסיא קורה, וכמו עגולה דנידון הכל משום קורה, ומדוע לא נידון גם המחצלת לחלק קורה, ומה דין המחצלת אם השלימה בעובי' שיעור הטפח של קורה, אם צריך לחתכה שלא תהא תלוי' למטה, והיה אפשר לומר דבאמת כל ששפתה התחתונה למעלה מי' נדונית משום קורה, אבל ל"מ כן, ואולי בבליטת ג"ט תליא מלתא, א"נ הכל לפי הענין, שיהא ניכר שהוא בכלל קורה.