סימן עז (יג)
עריכהא) עירובין י"ד ב' עשה לחי לחצי מבוי כו' לכאורה לפי הציור ברש"י, יש להתיר כל המבוי בנראה מבחוץ דחשיב לחי, וצ"ל דמיירי בפתוח לכרמלית, דבין הלחיים אסור כדאמר לעיל ט' א', ולדעת תו' דבלחי ד' מודה רבא אף בפתוח לרה"ר ניחא, עוד י"ל דמיירי דנשתייר ד"א מן הלחי עד הפתח דאינו נידון משום נראה מבחוץ כדאמר י' א', א"נ בדלא סמכו מע"ש על האי נראה מבחוץ. - שם בגמ' ואפי' לרשב"ג כו' כיון דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין כו' נראה דאין הגדיים מבטלין מחיצתא, שהרי פי תקרה חשיב מחיצה אע"ג שהגדיים בוקעין, אלא שאין ענין לבוד למחשב כסתום אחרי שבוקעין דרך שם, ואף בפחות מג' לרבנן צריך תנאי זה, אלא דבפחות מג' לעולם אין בו בקיעה כדאמר ט"ז א', כדי שלא יזדקר הגדי בב"ר, והא דאמר ט' א' במבוי שרצפו בלחיים בפחות מד' דחשיב לבוד אף שהוא למטה נראה משום דהתם ליכא בקיעה מפני הכותל הסותם כנגד אוירן וכדאמר שבת ק"א א', כה"ג ביש בעיקרו ג', וס' ריטב"א אינו תח"י. - ט"ו א' קס"ד כו' פליגי נמי במחיצות, נראה דלאו לענין היתר טלטול בעינן, אלא ה"ה אם עשאן לדירה, ולכל תשמיש של היקף וגדור, ולאפוקי אם המוקף נזדמן במקרה כמו קצירת הקמה והאילנות, ועי' בהגר"א סי' תר"ל ס"ב דדעת הירו' דבצו"ה בעינן עשי' לשם זה, ונראה נמי דסגי אם נעשה לשם צו"ה כדי להשלים ענין הבנין, אף בלא כונה להשלמת המחיצות לענין דין שבת וסוכה, ועיקר הדבר אפשר דהוא מדרבנן, ולדידן אין נפקותא בזה דקיי"ל דעומד מאליו הוי מחיצה ואף בצו"ה דלא גרע מלחי למ"ד משום מחיצה וכמש"כ הגר"א שם, ומיהו בלחי למ"ד משום היכר ופסול בעומד מאליו, בעינן עשי' כדי להשלים תקנת חכמים, וכדאיתא בשו"ע שס"ג סט"ו בקורה. - וענין סמכו עלי' דבעינן אף למ"ד משום מחיצה, אע"ג דחשיב מחיצה מה"ת כדאמר י"ב ב', נראה דהא דזורק למבוי שיש לו לחי חייב, היינו דסגי בב' מחיצות ולחי, אבל הלחי לא הוי מחיצה שלמה, תדע דהא ב' מחיצות שלמות בעינן, ומדרבנן בעינן ג', ומחיצה ד' אע"ג דסגי לה בלחי, מ"מ בעינן בסמיכת דעת עלה, וכן פסלינן בנמשך ד"א משום דבעי היכר כמש"כ תו' ה' ב', ד"ה ארבע, מיהו בפסי חצר דאינן נפסלין בד"א כמש"כ תו' שם, נראה דלא בעי נמי סמכו עלי' מע"ש וכבר הוכיח כן הגרע"א בתשובה סי' ל"ה מההיא דחצר קטנה שנפרצה לגדולה צ"ב א' ובגמ' שם צ"ג ב' דבנפרצה בשבת, אף דלא סמכו עלי', ונראה דכש"כ צו"ה דלא בעינן סמכו עלי', ובמ"ב שס"ג סי"א בבה"ל שם כ' בשם הפמ"ג להסתפק בזה, ובמ"ב שם ס"ק קי"ג כ' בפשיטות לענין קנים של צו"ה תנאי דסמכו עלי' מע"ש, ולפי האמור א"צ תנאי זה, וכש"כ בדליכא מע"ש קנה אחר אלא העמוד הבולט דחשיב כסמכו עלי' כדאיתא בשו"ע שם לענין לחי. - ט"ז א' ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כו' ה"נ כשנכנס ויוצא, תימא דהא מודה ר"פ היכי דאיכא פרוץ כעומד מכאן ומכאן, דאתי אוירא דה"ג ודה"ג ומבטל, כדאמר לעיל י' ב', וא"כ לא מקשה מידי, ומאי משני בנכנס ויוצא, הלא באמת אין הדין כן אלא אפי' בפרוץ כעומד אסור, וכן מתנ' דלא יהא פרצות יתירות על הבנין יש לפרש כה"ג, ולמה סליק בקשיא, ולכן נראה דלא אמר לעיל האי סברא אלא באיכא בצד אחד פרוץ שאי אפשר לחשבו כסתום כההיא דיעשה אמה וירחיק אמה, דאכתי נשאר י' פרוץ, אלא דלא אכפת לן בההיא פרצה, דברוח ד' לא פסיל פרמ"ר, הלכך לענין לעשות ה' אמות הנותרות כעומ"ר צריך שלא יהא פרוץ כעומד, [דענין פרוץ כעומד הוא דוקא כשהן על ערך ומשקל אחד, בזה חשיב רה"י, אבל הכא ערך הפרוץ יותר חשיב משום שנסתיע ביתר הפרוץ], אבל כל שאפשר לדון על כל הכותל בעומד, ע"י דין פרוץ כעומד, לא אכפת לן בחלקי העומד, העומדים בין פרצות, ולפ"ז י"ל דאף באיכא פרמ"ר מכאן ומכאן לא איכפת לן כל שבכל שטח הכותל יש עומ"ר, ומיהו נראה דבפרמ"ר מכאן ומכאן, או פרוץ כעומד מכאן, ופרמ"ר מכאן, אמרינן אתי אוירא דה"ג ודה"ג, אפי' למ"ד עומ"ר מב' צדדין חשיב עומד, אבל אי פרוץ כעומד מב' צדדין, ע"כ ניתר בדין פרוץ כעומד כדמוכח בסוגין, ובסי' ד' לא כתבנו כן, אבל כשזכינו לסוגין א"א לי לישב בענין אחר.
ב) ט"ז א' הו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין, והא דלא מוכח מזה דלא סגי בעומ"ר שהרי בשתי שרינן עומ"ר אף דגדיים בוקעין, משום דודאי לא דמי ערב לשתי לענין עומ"ר, שהרי גובה י"ט בערב, הוא במקום גדירת הרוב של שתי, וכי היכי דלא שייך לבצורי מגדירת רוב בשתי ליכא לבצורי מי"ט גובה בערב, ומיהו מספקא לי' דכל פרוץ המוקף בעומ"ר חשיב כעומד אף במקום דבעינן שיעור כדאמר י' ב' לענין עור העסלא, ומיהו כיון דעיקר שיעור המחיצה של גובה י' הוא על הארץ ולא באויר, הלכך פסיקא לי' דכל שגבוהה מן הארץ ג"ט כיון דסמוך לקרקע אין מחיצה ויש בקיעה בלי עיכוב, ודאי חסר עיקר תנאי מחיצה, אלא דאכתי מבעיא לי' בליכא בקיעה ואיכא מחיצה על הארץ, אלא שחסר באמצעיתה.
שם בגמ' ר"א אמר מחיצה תלוי' קמבעיא לי' כו' קל הוא שהקילו במים, נראה דבחורבה בליכא בקיעה קמבעיא לי' וכגון דאיכא גידודא ג', דאי באיכא בקיעה לא שרינן במים כדמוכח שבת ק"א ב', וכ"ת דהיינו דקאמר לי' קל הוא שהקילו במים, ז"א דהא בסוגיא י"ב א' מוכח דבמים הקילו, ולא ביבשה אף באופן שוה, ונראה דמדאוריתא ודאי לא קמבעיא לי' דלא חשיב מחיצה תלוי' אלא לענין להקל בטלטול כרמלית קמבעיא כמו במים, ולפ"ז ע"כ בליכא עומ"ר קמבעיא לי' אלא באיכא מחיצה י' במק"א, אלא שהיא תלוי' [ועי' לעיל סי' ד' ס"ק י"ז דנסתפקנו אי בעינן האי עומ"ר כלו בתוך י"ט] דאי בעומ"ר מהני לר"א כמש"כ הרא"ש.
ג) ט"ז ב' ברם כך אמרו כו' נראה דדוקא באופן דבלא לבוד הוי פרמ"ר, אבל אי הקנים רחבים ג', וכן בחבלים אי איכא עומד ה' טפחים בעובי החבלים חשיב מחיצה מעליא, ומותר ליחיד כל צורכו, וכ"מ בתו' סוכה ט"ז ב' י"ז א', דהיכי דאיכא ד' עומד לא חשיב מחיצת שתי, ואף אם בסוכה בעי ד' עומד דוקא וכמש"כ ר"ן שם, [עי' לעיל סי' י"א] מ"מ לענין שבת נראה דבעומ"ר סגי אף דליכא עומד ד', ואף אי ליכא עומד ג', [דלענין כלאים מסקינן דלרבנן בשיעור עומד ג' חשיב עומד אליבא דרבא, ועי' בחי' רע"א יו"ד סי' רצ"ו] וכש"כ באיכא עומד ד' והשאר בלבוד, אבל אי השאר ניתר בעומ"ר כ' במ"ב סי' ש"ס סק"ג בשם הגא"י בשם רשב"א וריטב"א דדינן כמחיצות הגרועות, ודלא משמע כן דעת הפוסקים, ונראה דמודים רשב"א וריטב"א באיכא ב' דפנות שלמות.
ובמש"כ דבעומ"ר בערב שרינן גם ליחיד, יש לפרש ל' השו"ע שס"ב ס"ט דפרוץ כעומד מותר בערב, ותמה בזה במ"ב בבה"ל שם דלא מש"ל האי דינא יעו"ש [עי' לעיל סי' ד' סק"ט ט"ז י"ז י"ח].
כ' במ"ב ש"ס ס"א בבה"ל ד"ה כגון, בשם תו"ש, דאם יש ג' מחיצות מעולות, סגי ברוח ד' בשתי לבד או ערב לבד, ומסתבר טעמי' דכל שיש במחיצות המעולות כדי שיעור רה"י, חשיב לעולם כבית סאתים לענין תיקון רוח ד', דעיקר החילוק בין סאתים ליתר מסאתים הוא בעיקר חשיבות ההיקף, אבל כשכבר נעשה היקפו במחיצות מעולות אלא דצריך תיקון רוח ד' מתקנת חכמים, בזה לא שייך לחלק בין תיקון מוקף סאתים ליתר מכאן, ויש לעי' בתיקון פרצה יתר מי' בג' הדפנות אי מהני כיון דאיכא עומ"ר במחיצה מעליא וכן מסתבר.
כ' במ"ב שם סק"ה בשם תו"ש, דמוקף יתר מסאתים ליחיד, אע"ג דהוי כרמלית, אין להוציא ממנו לכרמלית אחר, כיון דהוי רה"י מה"ת, והאי טעמא לא מכרעא שהרי ג' מחיצות הוי רה"י מה"ת לדעת תו', ומ"מ מותר להוציא ממנו לכרמלית כמבואר בתו' שבת ט' א' ד"ה אע"ג, וכ"כ המ"ב בבה"ל סי' שמ"ו ד"ה ומותר [עי' לעיל סי' ב' ס"ק י"ח].
ד) ט"ז ב' מתנ' כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי ריבר"י וחכ"א א' מב' דברים, כבר נתבאר בסק"ג דעיקר מחיצה של שתי שנחלקו בה הוא במחיצה שרובה אויר אלא דמתכשרת ע"י דין לבוד, וא"כ הוי לי' לריבר"י למימר דכל מחיצה שאין קנים העומדים מרובין על האויר אינה מחיצה להתיר כל צרכן אלא דאשמועינן דאף ברובה אויר פעמים דהוי מחיצה מעליתא, וכגון דהקיף בחבלים ובקנים דאע"ג דכל המחיצה חלונות חלונות, חשיב מחיצה מעליתא, וריבר"י שב על דברי ת"ק דשנה מקיפין בחבלים לחוד ובקנים לחוד, ואמר ריבר"י דתרויהו בעינן, וזהו דאמרי רבנן בתראי אחד מב' דברים שמעינן מינה דריבר"י בשתי וערב, שיש בכל אחד מהן דין מחיצה ע"י לבוד קאמר, והלכך לדידן ביחיד לא יהבינן כל צורכו עד דאיכא שתי וערב, שיש בכל אחד מהן דין לבוד, וכן לרבים בישוב, וזה דלא כהפמ"ג שצדד דבקנה אחד של ערב הנתון במחיצה של שתי, וכן להיפך חשיב מחיצה של שתי וערב, שזה תמוה מאד, ובכל ערב איכא לעולם שתי שהחבלים ע"ג קנים, ובמ"ב ש"ס בשעה"צ אות ב' העתיק דברי הפמ"ג, וא"א לעשות מזה שום סניף להקל, והיכי דאיכא חבלים וקנים, א"צ שיהיו נוגעין זה בזה, אלא אף במרוחקין זמ"ז פחות מג' נראה דחשיב כמחיצה אחת, ואפשר דאם ה' טפחים שתי וערב סגי מדין פרוץ כעומד בערב, ומותר אף ליחיד בישוב, ואף אם למטה סמוך לארץ הוא שתי לבד, כיון דאין בין הקנים ג' וליכא בקיעת גדיים, ונראה דאם העמיד קנים הרבה עד שנמצא קנים נגד כל אויר שבין הקנים כזה (קלט) וכלן סמוכין לפחות מג', לא חשיב כמחיצה של שתי, אע"ג דיש אויר ביניהן, כיון שאין למקום המוקף אויר מגולה לחוצה לו, והלכך קמה קצורה ושיבולות מקיפות אותה דאמר לעיל ט"ו א', דאין נותנין אלא בית סאתים משום דלא הוקף לדירה, אבל בהוקף לדירה כה"ג לא חשיב מחיצה של שתי, ומותר אף ליחיד כל צורכו, וכן ההיא דאילן המיסך שם י"ל נמי כה"ג, א"נ בעומ"ר, א"נ דאיכא ענפים שתי וערב בכל שטח המחיצה, וכן צ"ל בהא דעושה סוכתו בין האילנות כו', והלא בב' דפנות דעריבן לא מהני לבוד, וכמש"נ לעיל סי' י"א, וע"כ צ"ל דאיכא ענפים שתי וערב, ומהני גם בסוכה וכמש"כ שם, א"נ י"ל דבאיכא ד' עומד במק"א, א"נ כל דאיכא עומד ד' במשך ז"ט סגי וכמש"כ ס"ס י"א, ואפשר דבעומ"ר סגי כל שהאוירין פחות מג' וכמש"כ שם, וכ"ז כשהענפין נתונין שתי למחיצת הסוכה, אבל אם נתונין ערב נראה דלא מהני עומד ד' במק"א אלא בסוכה גבוהה י', אבל בגבוהה מי' נראה דלא מהני מחצלת ד' גבוהה מן הארץ פחות מג' ולמעלה ממנה קנה כל שהו בפחות מג', דאכתי אינה אלא מחיצה של ערב, מיהו אידך גוני מש"ל גם בנתונין ערב, וכשיהי' ז"ט עומד בתוך גובה י', א"נ בעומ"ר והשאר לבוד סגי.
ה) כ' הרא"ש דקיי"ל דעומ"ר בערב הוי עומד, ונראה דאפי' לא הוי רק עומ"ר בשתי, ובהאי רוב העומד לא הוי עומד י"ט גובה אלא רוב הערב סגי, ולא שייך בזה צירוף הפרצות של שתי ושל ערב, ואפי' אי רוב הערב נעשה ע"י לבוד כשר, ויש לעי' בכותל ו' טפחים העמיד קנה מכאן בסוף הכותל וקנה כנגדו בסוף הכותל, ונעץ מסמרים ארוכים טפח וב' שלישי טפח, וקבען בקנה בפחות מג' זמ"ז, דנמצא דיש כאן דופן טפח וב' שלישי טפח, וכן בקנה שכנגדו, אי חשבינן לאויר ג"ט פחות שליש כלבוד, [למ"ד עומ"ר מב' צדדין לא מהני, וכן יש להסתפק בכותל ד' ומסמרים ארכן חצי טפח ומשהו כה"ג דליכא עומ"ר אף בצירוף העומדין מב' צדדין] דאפשר דאין שייך לבוד אלא כנגד עובי המסמרים, ולא כנגד אויר שביניהן, ומיהו אי במשך ו' טפחים העליונים יש חבלים מקנה לקנה פחות פחות מג' בין חבל לחבל, ובד' טפחים התחתונים קבע מסמרים בקנים על ציור האמור, נראה דחשיב עומ"ר בערב אע"ג דסמוך לארץ אינו נידון בעומ"ר כדאמר ט"ז ב', הני מילי היכי דאיכא אויר ג' על ג' מרובעים דאיכא בקיעת גדיים משא"כ הכא, דאף אי לא נחשוב לאותו אויר ג' טפחים פחות שליש כלבוד אכתי ליכא בקיעה וניתר בעומ"ר, והלכך באיכא חלונות בדופן משולשין כזה (קמ) כיון דאין בהן כדי לרבע ג' על ג' נידון בלבוד, דאף אם לא נחשוב לבוד לאמצע האויר שיש לו רחב אויר ג', במשך עובי כפי שיעלה החשבון, וארך אויר ג' במשך עובי כפי החשבון, כשיעשה בתמונה כזה (קמא) המרובע הנאחז בין הקוין יש לו אויר ג' לכל צד, מ"מ נידון בעומ"ר, וכן מבואר במ"ב בבה"ל סי' שס"ב ס"ה ד"ה ואפילו.
חלון העשוי כזה (קמב) ויש באלכסונה ג' אלא שחסר הזוית, נראה דאם יש בערב עומ"ר בשיעור משך רוב הדופן במשך השתי שרי אף בלא לבוד, אבל כותל ה' טפחים וגובה י', ויש בו חלון גע"ג באמצע, ונשאר טפח מכאן ומכאן ועומד למעלה ואוכל משהו מג"ט העליונין [דאל"כ הוי עומ"ר בערב (ומש"כ תו' ט"ז ב' ד"ה אי ושמא בענין כו' אינו אלא לכתחלה) ואי אוכל מג' התחתונין הוי גדיים בוקעין בה ולא מהני לבוד כדאמר ט"ו ב' לרשב"ג] נראה דאינו מחיצה דאתי אוירא ומבטל ולא הוי עומד רק טפח מכאן ומכאן, ולא אמרינן לבוד בקרנות החלון כזה (קמג) ויהי' עומ"ר בערב, על שטח יותר מב' טפחים ומחצה שהוא רוב ארך הכותל, דכיון דאיכא לרבע גע"ג לא אמרינן לבוד אף בקרנות, ועי' לעיל סי' י"א ס"ק י"ד, ונראה דכל חלון בכותל פחות מגובה י' ורחב ד' חשיב פרצה, ולא חשיב הכותל כצו"ה דאין צו"ה בפחות מחלל י' ורחב ד', וכמבואר בבהגר"א שס"ג סעי' כ"ו, באינה גבוה י', ונראה דה"ה באינה רחבה ד' לדעת הטור, ודלא כמש"כ לעיל סי' י"א ס"ק ט"ו.
ו) סוכה כ"ד ב' כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברו"מ אינה מחיצה, אע"ג דלעיל כ"ג א' ס"ל לכלהו תנאי דסוכה דאינה יכולה לעמוד ברו"מ דיבשה פסולה, הכא אשמועינן דאפי' אינה ניטלת, אלא שהרוח מוליכה ומביאה כמו שפרש"י, ונראה דהיינו דוקא שהרוח מפזר את הענפים באופן שהן מתרחקין ג"ט זה מזה, ובטל לי' מחיצה ההיא שעתא, הלכך פסול אף בשעה שהן נחין ושקטין ומחיצתן שלימה, דהוי מחיצה עראי שאינה יכולה לעמוד ברוח, אבל אי המחיצה חזקה שאין הרוח יכול לפזרה, אלא שמתנודדת מעט לכאן ולכאן, אבל בכל שעתא היא מחיצה מעליתא, נראה דשפיר הוי מחיצה העומדת ברוח, ודברי המ"א סי' שס"ג סק"ד בלחי שהרוח מנידו, י"ל דהיינו נמי שהרוח כופפו למטה מי', או מרחיקו ג"ט מן הכותל, אבל בלא"ה לא מפסל, וכן הדין בצו"ה, אי הרוח כופפתה למטה מי' או מרחיקה מכותלי המבוי חוץ למבוי באופן דמפסל פסולה, אבל בנדנוד בעלמא לא מפסל, והיכי דע"י הרוח מתרחק חבל של צו"ה חוץ לב' הקנים פסול, אף בשאין רוח, והחבל כתיקונו, ובס' מחה"ש סי' שס"ב ס"ק כ"א, כתב לחלק בין קנים לחבל, ואין לזה שום שרש, דודאי כל הקנים בין הצדדיים ובין העליון הוא בכלל עיקר בנין צו"ה, ודינן שוה לענין ניטל ברוח, וגם אין מקור בש"ס לחלק בין ניטל למתנודד, ואי מפסל תנועה קלה בקנים הצדדיים בדין הוא שתפסול גם בקנה העליון, אבל למש"כ אין תנועה פוסלת בשום מחיצה, אלא בתנועה ששוברת לשעתה את המחיצה, והאחרונים ז"ל סתמו בזה ולא פירשו ענין זה.
ז) בתשו' הגרע"א סי' י"ב כ' דלא אמרינן ב' הלכות היכי דא"א לדון על אחד אלא מכח דאידך, וזהו דעת הר"ן דלא אמרינן דופן עקומה אם אין הדפנות מגיעות לסכך וכן לא אמרינן דע"ק ולבוד למ"ד ל"א לבוד באמצע, ופי' בזה סוגי' דעירובין ט' א' דאמר משוכה והיא תלוי' והק' מהרש"א דנימא משוכה או תלוי' וכדאיתא בברייתא אבל חבוט ולבוד לא אמרינן, דבאמת אמרינן חבוט לחודי' אפי' גבוה יותר מג' (ודלא כמש"כ תו' שם) אלא דחבוט ולבוד ל"א בגבוה יותר מג' דהו"ל הלכה אחת מכח אידך א"ד ז"ל, ותימא דאפי' גבוה פחות מג' אכתי א"א לדון דין לבוד אלא מכח אידך, דהא במשוך פחות מג' ותלוי' פחות מג' איכא אלכסון של גע"ג והקורה רחוקה מן הכתלים יתר מג' וצ"ל מקדם חבוט ואח"כ לבוד ואפי' את"ל דחבוט פחות מג' היינו לבוד מ"מ מקרי ב' הלכות דא"א לדון על לבוד אחד אלא א"כ קדמו לבוד אחר ומה לי לבוד ולבוד ומ"ל לבוד וחבוט, ואדרבא מוכח מסוגי' דאמרינן ב' הלכתות אף במקום שא"א לדון על אחד אלא מכח אידך, וכן מבואר בשבת ט' א' דמוקי לה בקירה בשתי קורות שאין בזו ד' ואין בזו ד' ואין ביניהן ג' ובזמן שהפתח פתוח אמרינן לבוד ופ"ת אף שא"א לדון פ"ת אלא מכח לבוד, וכן בעירובין ט"ז ב' אמרינן לבוד ועומ"ר בערב אף שא"א לדון דין עומ"ר אלא מכח לבוד, ולכן נראה דאין לדמות ההלכות זו לזו ואפשר דדע"ק לא שייך אם אין הדפנות מגיעות לה, או שאין הסכך מגיע לה, אבל בשאר דוכתי שפיר אמרינן ב' הלכתות, ומהא דעירובין פ"ז א' דאמרינן כוף וגוד אין ראי' דהתם מיקילינן בדרבנן.