סימן עה (יא)
עריכהא) סוכה ז' א' שהשבת אינה ניתרת אלא בעומ"ר משא"כ בסוכה, לדעת הרמב"ם דב' דפנות כהלכתן בעינן עומ"ר, או בפרמ"ר וצו"ה, ובדופן ג' נמי מסקינן דעושה צו"ה על פני כלה, א"כ כה"ג גם בשבת חשיב עומ"ר דצו"ה פחות מי' מהני גם לענין שבת אף בפרמ"ר בכל הדפנות [ואף למה שנסתפק המ"מ בדעת הרמב"ם לענין שבת מ"מ משמע דלאו בהכי מתפרשת האי ברייתא] וכן יש לעי' בהא דאמר לקמן י"ט א' בפסל היוצא מן הסוכה דאי ממשך חד דופן כשר, וע"כ אף דליכא צו"ה עד סוף הסוכה ואילו בסוגין משמע דבעי צו"ה עד סוף דוקא, ונראה דמזה הכריח הר"ן דאם עשה דופן ג', ז' טפחים, א"צ תו צו"ה, [ואע"ג דכשאמר שלישית טפח אינו קולא של שיעור אלא עיקר ענינו דא"צ מוקף מג' צדדין אלא מב' צדדין, ולכאורה אין נפקותא במה שמוסיף להגדיר את רוח ג' כל שנשאר פרוץ בסוף יש לחשוב את מקום המוקף רק כנגד הקצר ששם נגמר היקפו, ומה יתן ומה יוסיף שיעור ז' טפחים אם הסוכה גדולה, אמנם גם בדפנות כהלכתן יש ב' ענינין: א) שיהא שיעור עומד ז"ט. ב) שיהי' קנה כל שהוא בקצה סוף כל כותל שעל ידו יוכר שהכותל נמשך עד שם, ואע"ג שבין קנה לשיעור ז"ט העומד איכא פרמ"ר, ולדעת הרמב"ם בעינן צו"ה מתחלת הכותל עד הקנה שבסוף, ובדופן שלישית איכא נמי קולא בב' ענינין אלו, שא"צ ז' עומד וא"צ קנה בסוף, ומיהו אחד מהן בעי, והלכך בז"ט סגי, ובטפח בעי צו"ה] וכ"מ דעת הרא"ש פ"ק סי' ל"ה, ועפ"ז מתפרש שפיר הא דאמר דסוכה כשרה בפרמ"ר דהיינו בסוכה גדולה שאין שם דופן ג' רק ז', וכשרה כנגד כל דופן הארוכה, ובשבת כה"ג לא חשיב רה"י מה"ת אלא כנגד הקצר וכמש"כ הר"ן.
ב) ולפ"ז שפיר י"ל דב' דפנות כהלכתן צריך שיהא בהן עומ"ר דוקא, וכן דעת הרמב"ם, אמנם אי עביד צו"ה כשר אף בפרמ"ר אם אין הפרוץ יתר מי', ונראה דהיינו דוקא באיכא ז"ט עומד, אבל אי ליכא ז' עומד לא מהני צו"ה בב' כהלכתן, דאל"כ אין כאן קולא בדופן ג' שהרי איכא צו"ה עד סוף דופן ועוד ל"ל טפח שוחק ופס ד' בעשוי' כמבוי בצו"ה לחוד סגי, אלא ודאי דלא הוכשר צו"ה בפרמ"ר בסוכה, אלא לאחר דאיכא שיעור ז"ט עומד, וכשאמרו שתים כהלכתן כולל ב' ענינין: א) שיהא שיעור דופן סוכה דהיינו ז"ט. ב) שיהא ניכר דופן עד סוף הסוכה בסוכה גדולה, ובדין הראשון לא מהני לא צו"ה ולא עומ"ר ולא לבוד, ולאחר שאיכא ז"ט עומד מהני לענין הכרת המשך הדופן בצו"ה ועומ"ר ולבוד, ובדופן ג' סגי בטפח במקום ז' בשאר דפנות, ואי איכא ז' לא צריך שום היכר להמשכת הדופן עד סוף הסוכה, וכמש"כ סק"א.
ג) אמנם דעת הר"ן נראה דאף אם פרמ"ר בב' הדפנות ואין בהן צו"ה נמי כשר, [והיינו ע"כ בדאיכא ז"ט עומד, דאל"כ אין כאן דפנות כלל], מדכתב דמש"ל שיועיל מגו אף לדאורייתא בפרמ"ר שכשר בסוכה ואינו רה"י מה"ת, או כשהדופן מזרחית ארוכה הרבה דכשר בסוכה כנגד כל הארך ובשבת אינו רה"י אלא כנגד הקצר, ואם איתא לדעת הרמב"ם לא מהני פרמ"ר אלא בדופן ג', והיינו אופן הב' שכ' הר"ן, וע"כ אופן ראשון שכ' הר"ן היינו פרמ"ר בב' הדפנות, וכ"ד ר"א בן אסמעאל שכ' ר"י המובא בב"י סי' תר"ל דכל דאיכא ז"ט עומד במקום אחד כשר פרמ"ר אף בב' הדפנות, וכן נראה דעת הרא"ש שכ' אהא דיתירה שבת על הסוכה כו' וז"ל משא"כ בסוכה כו' ואפי' יש בב' הדפנות פתחים הרבה ואין להן צו"ה כו' ואי ב' הדפנות בעי עומ"ר דוקא, ועיקר הדין משום דבשבת בעינן ג' דפנות, לא שייך להזכיר פתחים של ב' הדפנות, וע"כ שגם דעת רש"י כן שהזכיר נמי בדין פרמ"ר בסוכה פתחים בב' הדפנות אמנם בסוף דבריו ל"מ כן שכ' ז' א' ד"ה משא"כ וז"ל ואפי' היו לה פתחים בב' הדפנות אחד או שניים דכי מצטרפת להו בהדי שתים הפרוצות הו"ל פרמ"ר שריא, ומשמע דאין פרמ"ר בהן לבדן אלא שבכל היקף הסוכה פרמ"ר, אבל צ"ע דכה"ג גם בשבת נראה דכשר כגון חצר י' על כ' וגדר י"א מארכה ושש שש לרחבה מכאן ומכאן נידון בעומ"ר [וכמש"כ סי' ו' סק"ז] אע"ג דבכל ההיקף פרמ"ר דיש כאן ל"ז פרוץ וכ"ג עומד, דלא הוזכר אלא ג' דפנות וכל שיש בדופן עומ"ר מקרי דופן, ואי נימא דצריך עומ"ר בכל ההיקף לא שייך להזכיר מנין דפנות, ובעירובין י"א ב' אמרו ג' דפנות, וכ"כ בת"י עירובין י"ב ב' דעומ"ר גמירי בב' הדפנות לר"י שם, ובג' לרבא, ואולי דעת רש"י דתרויהו בעינן שיהא ג' דפנות שבכל דופן עומ"ר ושיהא בכל ההיקף עומ"ר [ולפ"ז י"ל דר"י דאמר שם הזורק לתוך מבוי שיש לו לחי חייב דוקא מבוי שארכו יתר על רחבו והוי עומ"ר בכל ההיקף אבל ברחבו יתר על ארכו כיון דהוי פרמ"ר בכל היקף לא הוי רה"י מה"ת ומיושב קו' ת"י שם] ופי' בזה האי ברייתא, מדלא נקט שהשבת בעי ג' דפנות משא"כ בסוכה, ולפ"ז אפשר דעת רש"י כהרמב"ם שלא הוכשר פרמ"ר בב' הדפנות כהלכתן, ואולי ג' תיבות אלו "בהדי שתים הפרוצות" ט"ס, ויעלה כהוגן, וכן נראה מל' הרא"ש שהעתיק ל' רש"י ולא סיים דבריו אלו, והוא נפקותא גדולה לדינא, וצ"ע.
ד) אמנם מדברי ר"י שכ' הב"י סי' תר"ל נראה שפירש דברי רש"י והרא"ש דדוקא בפרמ"ר בכל ההיקף קאמר, אבל כל דופן עומ"ר, שכ' דלפרש"י והרא"ש אף בליכא עומד ז"ט כשר, ואי בפרמ"ר, א"כ בקנה כל דהו מכאן ומכאן חשיב דופן, וזה דבר שאי אפשר, וע"כ שפירש דבריהם דבעומ"ר בכל דופן מיירי, ובזה סגי אף אם אין עומ"ר ז"ט, והא דלא סגי בסוכה העשוי' כמבוי בפס ד' לחוד בלא צו"ה [כ"ה דעת הרי"ף והרמב"ם] משום דמיירי שפרמ"ר בכל הדופן, ובב' דפנות כהלכתן כה"ג דליכא ז"ט עומד ופרמ"ר לא מהני צו"ה, והיינו קולא דדופן ג' וכמש"כ הר"ן.
ה) ומדברי המ"מ שכ' שהרמב"ם מפרש הא דעומ"ר {א"ה, כמדומה דצ"ל דפמ"ר} כשר בסוכה היינו בדופן שלישית, משמע שלא פי' דברי רש"י דבכל ההיקף קאמר, דאל"כ לא הו"ל לשנות מפרש"י אף לדעת הרמב"ם, ויש לעי' לפי' המ"מ כיון דמסיק דצריך נמי צו"ה א"כ גם בשבת מהני כה"ג, ונראה דזהו בכלל קו' הב"י שהק' על פי' המ"מ, דכבר באר הרמב"ם דין דופן ג', ופי' הב"י כונת המ"מ דבדופן ג' ע"פ כלה איירי אלא שפרמ"ר, ונראה שכונת הב"י דאיכא עומד ז' בדופן ג' ואז כשר פרמ"ר בלא צו"ה כמש"כ הר"ן, ומשמע שגם הב"י לא פי' דברי רש"י כפי' ר"י שכתבנו וצ"ע.
ו) כתב עוד ר"י בב"י שם דיש מי שפי' דלא כשר פרמ"ר אלא א"כ יש עומד שיעור ז"ט, והיינו נמי אע"ג דאיכא עומ"ר בדופן מ"מ כל דליכא ז"ט עומד פסול, ונראה הטעם כמו דלא מהני צו"ה להשלים שיעור ז"ט בב' כהלכתן לא מהני נמי עומ"ר, אמנם מה שסיים ר"י שם דהיינו דוקא בליכא צו"ה, אבל בצו"ה משלים גם לשיעור צ"ע דא"כ מאי קולא דדופן ג' וכמו שהק' הר"ן, ואולי כונת ר"י דבעומ"ר ואיכא גם צו"ה במיעוט הפרוץ כשר אף בב' כהלכתן.
ז) ודעת הר"א בן אסמעאל דכל דאיכא ז"ט במקום אחד, כשר אף בפרמ"ר באותו דופן, ונראה דאין חילוק בין הוו ב' דפנות כמין ג"ם ובין שהם כמבוי ומיהו ודאי צריך קנה בסוף כל רוח של הדפנות כדי לדון את הפרצה כפתח, ואי ליכא ז"ט במק"א אלא מפוזר, בזה יש חילוק אי עומ"ר בכל דופן כשר ואי פרמ"ר פסול, ואי איכא צו"ה אף בפרמ"ר כשר, כל שיש עומד ז"ט בכל משך הדופן אף אם הוא מפוזר, ואי פחות מג' בין עומד לעומד, מצטרף הפרוץ להשלים שיעור דופן, ונראה דר"ל דע"י לבוד איכא דופן שלמה, אבל אי איכא לבוד במשך ז"ט והשאר פרוץ והוא יותר מז"ט נראה דפסול דהא בסוכה עשוי' כמבוי איכא ז"ט ע"י לבוד ואפ"ה בעי צו"ה, ודוקא בדופן ג', אלא ודאי לענין שיעור ז"ט להכשיר פרמ"ר לא מהני לבוד, ומיהו לבוד בכל הדופן נראה דמהני, ואפשר דכל שע"י לבוד איכא עומ"ר חשיב ז"ט ע"י לבוד לשיעור דופן ז"ט.
ח) סוכה ז' א' וצריכה נמי צו"ה פרש"י דצו"ה הוא עד סוף הכותל וכ"ה ל' הרא"ש והטור, ומשמע דאי לא עביד צו"ה רק לשיעור משך סוכה [ולדעת הטור דאין צו"ה בפחות מד' יעשה צו"ה ד'] לא מהני, ונראה דמ"מ כשר עד כנגד הצו"ה, ויש לעי' כיון דהוכשר ז"ט שהוא שיעור סוכה ליהוי אידך כפסל היוצא וכדאמר י"ט א', ומשמע דדוקא באיכא ז"ט עומד הוא דמכשרינן פסל היוצא, וכן מבואר בדברי הרא"ש סי' ל"ה, דאל"כ ל"ק קו' הרא"ש די"ל דמיירי בליכא ז"ט עומד וצריך צו"ה עד סוף דופן אלא שכשר מטעם פסל היוצא, וכן יש ללמוד דבב' כהלכתן אי קיימו כמבוי, לא נידון בדין פסל, כגון אחת ה' אמות ואחת י' והעמיד פס ד' בפחות מג' ועשה צו"ה כדין כזה (קלז) אין כשר רק ה' והשאר אינו נידון כפסל היוצא, כיון דא"א לחשוב את דופן ה' שבדרום למחיצה ג' דסגי בטפח כיון דליכא ב' דפנות זולתה, וא"כ צריך שתהי' שלמה, וכ"ז מוכח מקו' הרא"ש שם.
ט) כ' הר"ן ומיהו כל היכי דעבד ג' דפנות של ז' לא בעי צו"ה, ונראה כונת הר"ן שאף בסוכה גדולה א"צ צו"ה עד סוף דופן, דברוח רביעית לא אצטריך לאשמועינן, ואינו מענין הנידון, וכ"ה בשו"ע תר"ל ס"ג בהגה' דכל דאיכא ז' א"צ צו"ה עד סוף הדופן וזהו כונת הר"ן בד"ה ת"ר שכ' ב' כהלכתן פי' שיש בכל אחת מהן שיעור שלם והיינו שיעור ז"ט, דזה מקרי כהלכתן, ומבואר מל' הר"ן דזה אף לדעת הרמב"ם, והא דמצריך הרמב"ם צו"ה בסוכה העשוי' כמבוי, משום דליכא ז' רק ע"י לבוד, ומשמע דבסוכה עשוי' כמבוי ועשה פס ד' {א"ה, כמדומה דצ"ל פס ז'} א"צ תו צו"ה אף לדעת הרמב"ם, ומש"כ הר"ן בד"ה ואמר, וצריכה נמי צו"ה כלומר כו' וצו"ה של ד' [מה שהוגה עה"ג של ג', אינו מוכרח דאפשר דמשום שאין שם צו"ה בפחות מד' וכדעת הטור ה' מזוזה נקט ד' ועי' לעיל סי' ז'] נראה דבקטנה מיירי, אבל בגדולה לא סגי במה שעושה צו"ה עד שיעור סוכה, דהא פס ד' ולבוד לא מהני שלא יצטרך צו"ה לדעת הרמב"ם.
י) ז' א' התם דאיכא ב' דפנות כהלכתן כו' נראה דב' דפנות כמין ג"ם ויש פתחים בקרנות אע"ג דנשתייר ז' עומד פסול אע"ג דיש צו"ה ואף אי עומ"ר, דלענין עריבן ל"מ לא צו"ה ולא עומ"ר. - ב' דפנות כהלכתן ואיכא צו"ה בסופן ואע"ג דפרמ"ר או עומ"ר בלא צו"ה, מעמיד טפח שוחק אצל סוף הדופן כנגד קנה כל שהו שבסוף הדופן וכשר אע"ג דלא עריבי דפנות במקום טפח שוחק, דלא אמרו עריבן אלא בב' הדפנות. - ב' דפנות כמבוי ואיכא פתחים בסופן ונשתייר ז' עומד ואיכא צו"ה ועומ"ר, אינו מעמיד הפס ד' אלא כנגד העומד שבדופן אבל אי העמיד פס ד' כנגד סוף הדופן ששם הפתח פסול, דלא הוי ב' דפנות דעריבן. - ויש לעי' בסוכה שדופן מערב ע"פ כלה וברוח דרום פס ד' ומשהו סמוך לדופן מערב פחות מג', וברוח צפון טפח שוחק כזה (קלח) מהו, אי לא מהני פס ד' ע"י לבוד רק להשלים ב' דפנות עריבן, אבל לענין ב' כהלכתן צריך ז' עומד דוקא, או דלמא האי פס ד' בפחות מג' חשיב גם למנין ב' דפנות כהלכתן ולכאורה משמע בסוגין דלא מהני רק לענין ב' עריבן, שהרי צריך ב' כהלכתן לבד האי פס ד', ואם איתא דע"י לבוד ופס ד' חשיב כהלכתה, ליסגי באחת מדופני הארוכות בטפח שוחק, אמנם מדברי תו' ט"ז ב' ד"ה בפחות מבואר דחשיב בפס ד' ולבוד דופן כהלכתה וא"צ תו רק טפח שוחק, ונראה דאין דבריהם רק בסוכה קטנה להכשיר עד כנגד הפס, אבל בסוכה גדולה כשמאריך אח"כ בצו"ה לא מהני כיון דליכא ז' עומד, ובזה מתפרש סוגיא ז' א' דצריך ב' כהלכתן של ז' עומד, דאי אפשר לחשוב את הפס לאחת הדפנות כהלכתן דא"כ לא מהני צו"ה, אבל כשיש ב' דפנות של ז' ז' מהני במחיצה ג' צו"ה אלא דצריך פס ד' שיהא ב' דפנות עריבן, ונראה דבסוכה העשוי' כמבוי לא איכפת לן בעומד שבדפנות כהלכתן אם יהיו העומדין זכנ"ז, או שיהי' פרוץ של זאת כנגד עומד של זאת, כל דאיכא ז' עומד והשאר ע"י צו"ה או עומ"ר, ובלבד שבמקום קרן שהועמד הפס יעשה ב' דפנות עריבן של ז', ואף אם נעשה ז' ע"י פס ד' ולבוד מהני, ונראה דכמו דמצינו בפס דחשיב עריבן ע"י לבוד ה"ה אי איכא נמי פרצה בדופן פחות מג' באותו קרן כשר, דלענין עריבן סגי בהכי.
יא) אמנם מדברי הר"ן שפי' דברי ר"א בסוכה העשוי' כמבוי, משמע דצריך ב' דפנות של ז' דוקא ולא הוכשר פס ד' אלא לענין עריבן, ואפי' בסוכה קטנה.
יב) ונראה דבאיכא ז"ט דכשר אח"כ בעומ"ר או בצו"ה אפי' בפרמ"ר, סגי לענין שאר דופן בקנה קנה פחות מג' וחשיב כעומד כל החלל לענין צירוף שיהא עומ"ר בכל שטח הדופן, וכן בליכא עומד ז' רק ע"י פס ד' ולבוד דלא מהני צו"ה וכמש"כ סק"י מ"מ קנה קנה פחות מג' מהני, ואף לדעת הר"ן ס"ק י"א, דב' כהלכתן צריך ז' עומד, מ"מ לענין דופן ג' דצריך צו"ה סגי גם בקנה קנה פחות מג', ואף אי נעשה ע"י קנים אלו עומ"ר סגי בהכי, ובכל הני גווני מתפרש ברייתא ז' א' דדופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו ג', ואע"ג דאינו אלא מחיצת שתי סגי בהכי, ומיהו לענין שיעור סוכה לדעת תו' ולענין שיעור עריבן לדעת הר"ן לא סגי במחיצת שתי לחוד, וכל דליכא עומד ד' זהו מחיצת שתי, ונראה דזהו כונת תו' ט"ז ב' ד"ה בפחות, דעיקר קושיתם היתה משום לבוד, ולמה לא מהני לבוד לשיעור מחיצה, ופירשו דאין זה תימא שהרי מצינו דמחיצה ע"י לבוד הוא מחיצה גרועה, ושיעור הזה הוא בעומד ד', והלכך שפיר מתפרש טעמא דר"א דלענין שיעור סוכה פסול מה"ת מחיצת שתי, וכן מחיצת ערב, עד שיהא מחצלת ד', וההיא דדופן סוכה כדופן שבת בכל יתר הדופן מלבד שיעור ז"ט דעריבן, ולפי האמור גם בעושה ד' דפנות בשתי לחוד פסול, וכן נראה בסברא, דאיך תהא כשרה בח' קנים ד' בד' זויות ואחד אחד ביניהן ועובין שליש טפח, וכשיסיר קנה אחד מרוח ד' צריך ב' דפנות שלמות וטפח שוחק, והאי רוח ד' אינו מדפנות סוכה כלל, והלכך פי' המ"א רסי' תר"ל בדבריהם אינו מתישב, גם דברי מהרש"א ומהר"מ אינו מיושב כמש"כ המ"א שם ועוד דקו' תו' הוא גם בסוגיא ז' א' דאמר עושה פס ד', וכבר כתבו תו' שם ד"ה עושה לענין שיעור טפח, דלא מהני לבוד וה"ה לענין פס ד', אלא דלחלק בין ד' לפחות הוא פשוט יותר שזהו שיעור שתי בפחות מד', והלכך לא נקטו דבריהם רק לענין טפח, ויש לתמוה לדברי מהרש"א, דאכתי קשה לכל פוסקים שכ' בסוכה עשוי' כמבוי דבעי פס ד' ליסגי בב' קנים, וההיא דריב"ל דאמר פ"ד דלא כהלכתא.
יג) ומכל האמור נלמד דלא קיי"ל ככל הני ד' מדות שכ' ר"י בשם מורו ר"א ב"א ז"ל המובא בב"י. א) הכשיר פתחים בצו"ה אף דליכא ב' דפנות דעריבן בעומד ז', כל שבכל המשך הדופן איכא ז' עומד, ואנן קיי"ל כהר"ן דצריך ז' עומד בב' דפנות עריבן כמין ג"ם, אבל כל היכי דאיכא פתח סמוך לקרן פסול אף בסוכה גדולה ואף באיכא ז' עומד במקום אחד. ב) הכשיר עומ"ר אף באיכא פרצות בלא צו"ה, כל דאיכא ז' בכל משך הדופן, ואנן קיי"ל דלא מהני עומ"ר לב' דפנות דעריבן וכמש"כ הר"ן דאף בפס פחות מד' לא מהני אע"ג דעומ"ר, ואף לבוד לא מהני כל דליכא ד' במקום אחד, וזהו בכלל דברי הר"ן שכ' שאין לעשות פתח בקרנות ואף באיכא עומ"ר. ג) הכשיר פרמ"ר ואיכא ז' במק"א, ואנן קיי"ל דאף אם עומד ז' בב' דפנות עריבן ואח"כ הדפנות נמשכין ופרמ"ר פסול וכש"כ כשהעומדין של ז' אינן בקרנות. ד) הכשיר באיכא שיעור ז' ע"י לבוד, ואנן קיי"ל דוקא באיכא פס ד', ולהכשיר פרמ"ר ע"י צו"ה צריך ז' עומד דוקא.
יד) שו"ע תר"ל ס"ה מ"א סק"ה נ"ל דעכ"פ בעינן בעומד שיעור מקום או שעושה ד' דפנות, דברי מ"א אלו אינם ענין להא דפרמ"ר, שהרי המ"א פי' בסק"ו דב' הדפנות הנן עומ"ר, אלא דבעינן שיהיו ב' דפנות עריבן, וזהו דין הרמ"א שלא יהי' פתחים בקרנות, ושיעור דפנות עריבן לא מהני לא עומ"ר ולא לבוד, עד שיהי' ד' עומד ומשהו ובזה יצטרף פחות מג' ע"י לבוד, מיהו אם עושה ד' דפנות ס"ל להמ"א דמהני לבוד בקנה קנה פחות מג' אף לשיעור ב' דפנות דעריבן, ולענין זה בעינן עומ"ר בכל ד' דפנות, מיהו אי ליכא ב' דפנות עריבן ע"י לבוד, לא מהני אף אי איכא ד' דפנות עומ"ר ואיכא בדופן שיעור מקום, קצרו ש"ד דין המ"א יש לציין על דברי רמ"א שלא יהיו הפתחים בקרנות, ואי הפתחים פחות מג' יש חילוק אי איכא עומד ד"ט במק"א בב' הדפנות כמין ג"ם כשר, ובפחות מד' עומד אסור אף בפתח פחות מג', וכ"ז כשכל הסוכה פרמ"ר אבל אי עומ"ר בכל ד' דפנות, אין פתח פחות מג' אוסר בקרנות, ושיעור קרנות לענין זה הוא ז"ט, אלו הן הדינין שבארם המ"א בס"ק זה, ולמש"כ לעיל ס"ק י"ב אף בד' דפנות אין לעשות פתח בקרנות אף פתח פחות מג', עד שיהי' עומד ד"ט במק"א, ולפ"ז יש ליזהר הרבה כשעושין סוכה מנסרים שאינם רחבים ד"ט, שלא ישאר ביניהן אויר כל שהו עד שיהי' ד"ט עומד בתוך ז"ט של ב' הדפנות כמין ג"ם, ואפשר דב' דפנות עריבן הוא מה"ת, ואף אי הוא מדרבנן מ"מ פוסל דיעבד ולא קיים מצות סוכה, וכן כשהנסרים שבדופן שוכבין, צריך ד' בלא אויר, מיהו כשתולין מחצלות תוך הסוכה סביב הדפנות עולה משום דופן אם אין הרוח מנענעתן, ואי הקיף ג' חבלים ועובין טפח דהוי מחיצה של ערב, ואח"כ נעץ קנים פחות פחות מג' דהוי מחיצה של שתי, מצטרפין והוי מחיצה של שתי וערב, ומהני אף לב' דפנות דעריבן, אף שכל הדפנות חלונות חלונות, ומזה יש ללמוד דחלונות פחות מג' באורכן וברחבן, אין פוסלין אף בקרנות הסוכה, ולמטה מי' סמוך לארץ, וכן אם ארכן ג' ואין רחבן ג' או איפכא, אין פוסלין כיון דאיכא ד"ט עומד והשאר לבוד, אבל חלון בארך ורחב ג' אף אם מיעטה בחללה משהו מן ב' הדפנות דעריבן דהיינו שיעור ז"ט בתחלת הדפנות של ב' הדפנות כמין ג"ם פוסלת, והוא שלא נשאר י"ט גובה עד החלון, מיהו אם החלון באופן שאוכלת משיעור הדופן רק טפח על טפח, יש לחשוב אלכסון החלון של ב' טפחים על ב' טפחים כלבוד שהרי אלכסון הזה הוא פחות מג' חומש טפח, וכשנחשוב כלבוד יהי' שיעור עומד ז' בגובה י', [מיהו יש לעי' אי אמר לבוד כה"ג, א"כ כל פתח דע"ד או ד' על י', נימא לבוד בקרנות וחסר לי' שיעורא, וצ"ל כיון דאיכא שיעור חלל בריבוע סגי בהכי, וצ"ע, ועי' במה שנחלקו אחרונים ז"ל בלבוד להחמיר, ועי' עירובין ט' א' דאמרינן חבוט ולבוד, ואמאי לא נימא לבוד באלכסון, ואפשר דמיירי דאלכסון יותר מג', [עי' לקמן סי' י"ג סק"ה].
טו) במש"כ לענין פתח פחות מד"ט, נראה דאף לדעת הטור ה' מזוזה [וכ"ד ריטב"א יומא י"א] דפחות מד' לאו פתח הוא, היינו דוקא לענין מזוזה דלא הוי פתח חשוב, אבל לענין חילוק בין פרצה לפתח, כל שיש צו"ה חשיב כפתח ולא כפרצה בין לענין שבת ובין לענין סוכה, והלכך נראה דההגה' שבר"ן פ"ק דסוכה [שכ' ס"ק ט'] ג' במקום ד' נכונה, וכ"מ במ"א שהיה גורס ג', אף שבהעתקת המ"א ל' הר"ן כתוב ד', [עי' לקמן סי' ע"ז (י"ג) סק"ה]. ובמש"כ לענין עושה סוכה מנסרים ויש אויר כל שהו ביניהן, אפשר דלדעת תו' דענין עומד ד' הוא שלא יהא מחיצה של שתי, דבעומ"ר חשיב שתי וערב, אף שאין עומד ד', והא דנקט ד' משום דנקט טפחים שלמים, א"נ משום דבפחות מזה לא הוי לבוד, א"נ מדרבנן, והיכי דעביד ג' שלמות אפשר דסגי בעומ"ר ולבוד לשיעור ז"ט, מיהו הר"ן בסוגיא ט"ז ב' לא כתב כן, ולדעת ר"א ב"א שכ' ר"י אין לחוש בזה כלל, כיון דאיכא ז' עומד אף שהוא מפוזר.
טז) עשה מחיצה ט' והקיפה במחיצה אחרת גבוהה י', אבל היא גבוהה מן הארץ ג"ט, וכן להיפך, אם אין בין המחיצות ג"ט כשר, דחשיב כמחיצה באלכסון ממטה למעלה, כביציאתא דמישן שבת ק"א א' לפרש"י, בין לענין שבת ובין לענין סוכה, ורשותם נחשב נמי באלכסון קצר למטה ורחב למעלה, ועי' לעיל סי' ז' סק"ו [אחרי כותבי עלה בלבי דאפשר דא"צ ד' עומד לענין ב' דפנות דעריבן במק"א אלא ד' עומד בתוך משך ז"ט, וכיון דהוא לבוד שפיר חשיב עומד ד' כאילו הוא במק"א, אף דלא מהני לבוד לצרף האויר, דחשיב מחיצה של שתי, אבל ד' עומד זולת האויר סגי אף במפוזר, ולפ"ז הא דעושה סוכה בין אילנות והאילנות דפנות לה, אף בליכא עובי ד' במק"א בב' דפנות דעריבן].