סימן עד (י)
עריכהא) עירובין כ"ב א' דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא כו' התם ליכא שם ד' מחיצות, משמע דטעמא דרבנן משום דרבים מבטלי מחיצות, וע"כ לא לענין טלטול צריך האי טעמא דאפי' בלא רה"ר לא מהני לחי כה"ג דג' מחיצות שלימות בעינן לענין טלטול כדאמר לעיל י"א ב' וכן במבואות המפולשין לכו"ע בעינן צו"ה מצד אחד כדאמר ו' ב', ואפי' בפתוח לבקעה כדאמר ז' א', ואפי' אם עומ"ר מרוח ג' אכתי אסור בטלטול היכי דבקעי בה רבים, ואף בלי בקיעת רה"ר דמבטלי מחיצות, כדאמר במבוי עקום דדינו כמפולש, אע"ג דלא הוי אלא כפרצה במפולש ואכתי עומ"ר, וכמש"כ סי' א' ס"ק מ"ב ועוד דר"י ביתר מי' קאי דלא מהני לחי אף ברוח ד', אלא דגמ' מפרש להא דקאמר אין מערבין רה"ר בכך, היינו דאכתי רה"ר הוא ולא חל עלי' כלל שם לחי וקורה, דרבים מבטלי מחיצה, ולא הוי רה"י מה"ת, וע"ז קאמר דפסי ביראות חשיבי מחיצות יותר ולא מבטלי להו רבים, והנה לפ"ז צ"ל דסוגין כר"י לעיל י"ב ב', דהזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב, והלכך מתפרש שפיר דברי חכמים בלחי, דרה"ר שאני ולא מהני לחי מה"ת, אבל בקורה בלא"ה אינה רה"י, אף בלא סברא דרבים מבטלי מחיצתא, ורבא דאית לי' לחי משום היכר, ע"כ הא דקאמרי חכמים אין מערבין רה"ר בכך היינו לענין טלטול, ולאו דוקא רה"ר, אלא משום דר"י קאי ברה"ר נקטו אינהו נמי רה"ר, ואף מבוי וחצר דעלמא אין מערבין בכך, והא דאמר שבת ו' ב' דברייתא דהתם דתני גמורה למעט הא דר"י ומסקינן דאינו רה"י מה"ת, לרבא איכא לפרושי משום דלחי אינו מחיצה, ולר"י משום דרה"ר מבטל מחיצה, [ועי' רש"י שם ד"ה קמ"ל כו' זו היא שנגמרו מנין מחיצות שלה כו' וזה מתפרש יותר למאי דמפרשינן דלמעוטי לחי קאתי, אבל בקיעת רבים מלתא אחריתא היא].
ב) והנה למאי דקיי"ל כר"י דלחי משום מחיצה, והזורק למבוי מפולש שיש בו לחי חייב, וכ"כ הרא"ש והר"ן סוכה ז' ב' בסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי היינו מבוי מפולש משום דקיי"ל כר"י, ע"כ הכא טעמא דרבנן משום ביטול מחיצות, דמשמע דמדאורייתא קאמר כדמסיק שבת שם, וע"כ לחלק בין פסי ביראות להכא [דברייתא דשבת כרבנן דר"י בפסי ביראות כדאמר שם] משום דהתם איכא שם ד' מחיצות, ויש לעי' בצו"ה ברה"ר לרבנן אי חשיב כשם ד' מחיצות כפסי ביראות, או לא, ומסוגית הגמ' משמע דקיימא במסקנא דר"י כאן ולא ס"ל קאמר, וע"כ דצו"ה חשיב כשם ד' מחיצות, ולרבנן מהני, וא"כ למאי דקיי"ל כר"י דרה"ר בעי נעילת דלתות, כדפריך סתמא דגמ' מני' לעיל ו' ב' וכן עולא סבר שם כר"י, ע"כ לא קיי"ל כמתנ' דפסי ביראות, וכן משמע בתשובת הרשב"א שכ' הכ"מ פ' י"ז מה"ש, והרמב"ם שם הל"ג פסק להא דפסי ביראות כרבנן וכ' המ"מ שם שפסק כר"א לעיל כ' א' דפליג אדר"י, וא"כ גם צו"ה מהני ברה"ר מה"ת, ובאמת שאין לנו מקור לאסור אף מדרבנן, אלא דין רה"ר כדין מבוי מפולש, ולכן כ' הרשב"א שם דהרמב"ם פסק כחנני' ובין ברה"ר ובין במבוי מפולש צריך דלת ראוי לנעול, והיינו מדרבנן, ומה"ת בצו"ה סגי, אפי' ברה"ר, עוד הסתפק הרשב"א שם דאפשר דהרמב"ם מודה ברה"ר דצריך נעילה כר"י, ויש לעי' לפי זה איך פסק כחכמים דמתנ' דפסי ביראות.
ג) ויש לפרש דצו"ה לא חשיב כפסי ביראות, ולמאי דמסיק לחלק דפסי ביראות שאני דאיכא שם ד' מחיצות, הדר בי' ממאי דקאמר כאן ולא ס"ל, והשתא ר"י ור"א קיימא בחדא שיטה וא"צ לדחוק במש"כ תו' כ' א' ד"ה קמ"ל, וניחא נמי דפריך בפשיטות לעיל ו' ב' מר"י וכן נסתיים שמעתא התם, ובשבת ו' ב' משמע דקיי"ל כרבנן דר"י בפסי ביראות, ולפ"ז י"ל דהר"מ מודה ברה"ר דצריך נעילה כמש"כ הרשב"א, ואפ"ה פסק כרבנן דר"י בפסי ביראות, וכן מבואר בתו' ו' ב' ד"ה והאמר דצו"ה לא מהני לרה"ר מה"ת אף לרבנן, למאי דמסיק כ"ב א', לחלק בין הא דב' בתים מב' צדי רה"ר להא דפסי ביראות, איברא מלשונם משמע דמ"מ מוכרח דר"י כר"י ס"ל וזה תמוה כיון דצו"ה לא חשיב כשם ד' מחיצות, שפיר י"ל דר"י כרבנן ס"ל, ומש"כ מהרש"א לישב דבריהם ע"פ מש"כ כ"ב א' ד"ה חייבין וי"ל דירושלים כו' באמצע הפילוש קאמר כו' וזה חשיב כשם ד' מחיצות, אינו מובן דמה ענין זה לפסי ביראות דהוו מחיצות מה"ת ע"י מחיצה אמה מכאן ומכאן, אבל הכא אין זה מחיצה כלל, ועיקר התיקון ע"י צו"ה, ואם אינו מועיל במקומו בין ב' מחיצות גמורות איך יועיל לאמצע הפילוש, לכן נראה דכונתם דגמ' פריך מר"י משום דלמאי דמסיק אין לדחות דר"י כר"י ס"ל דע"כ גם לרבנן הכי הוא בליכא שם ד' מחיצות, והיינו אף אם נשמע דר"י כר"י ס"ל במתנ' דפסי ביראות [וכדמשמע דקיימא במסקנא דכאן ולא ס"ל ואפשר דקבלה היתה בידם דר"י דאמר ירושלים אלמלא כר"י אמרה דסבר כותי' בעלמא ומיהו לא מיעט לן בזה דלרבנן אין הדין כן ושפיר מסקינן דגם לרבנן כן], מ"מ דינו גם לדידן, [שו"ר דניחא בפשיטות דאידך מימרא דר"י כ"ב ב' מעלות ומורדות שבא"י כו' מכרעת דכר"י ס"ל וכמש"כ תו' שם ד"ה דלמא. - ובריטב"א מבואר דירושלים עומד מרובה, ואיכא שם ד' מחיצות, והלכך ע"כ כר"י ס"ל].
ד) י"א א' תוד"ה אילימא הקשו ל"ל פסי ביראות ליעבד צו"ה, והנה כונתם בכל הבארות שלא יהא רה"ר עוברת תוך צו"ה, דהא קיי"ל דאין צו"ה מועילה לרה"ר מה"ת כר"י דבעינן דלתות נעולות, ואף את"ל דקיי"ל דבפסין שרי אף ברה"ר עוברת מ"מ שפיר קשיא להו בכל בארות, ובס' מ"ב סי' שס"ב ס"י בבה"ל ד"ה כשכל כ' לפרש דבריהם אף ברה"ר עוברת תוך צו"ה, והוכיח מזה דצו"ה מהני מה"ת בכל ד' רוחות, וזה לא יתכן דאע"ג דצו"ה מה"ת מ"מ אתו רבים ומבטלי ואף בב' מחיצות שלימות, וכש"כ בצו"ה מכל צד.
ה) שבת ו' ב' תוד"ה יתר, דמתנ' איכא לפרושי מערבין בצו"ה וקסבר ג' מחיצות דאוריתא, יש לעי' אכתי שפיר איכא למעוטי דאינו רה"י, דהא קיי"ל דרה"ר בעי דלתות מה"ת, וכר"י דאמר ירושלים אלמלא ד"נ חייבין עליה משום רה"ר, ומשמע מדבריהם דמהאי ברייתא ליכא למעוטי משום ביטול רבים אלא משום דאינן מחיצות, כדפרש"י בסוגין ד"ה קמ"ל גמורה כו', וכ"מ בסוף דבריהם דסיימו דלחי וקורה לא חשיב מחיצה, אבל צ"ע דא"כ תקשה לר"י עירובין י"ב ב', דסבר באמת דמבוי מפולש הוי רה"י מה"ת בלחי, וע"כ הכא משום דאתו רבים ומבטלי, ואפשר לפרש אקורה לחוד, ומש"כ עוד א"נ הו"א דמתנ' איירי במבוי המפולש, יש לעי' אכתי איכא למעוטי דקיי"ל עירובין ו' ב' דמבוי מפולש אינו ניתר בלחי מכאן ומכאן, וצ"ל דלא מתפרש גמורה דהא מה"ת הוי רשות היחיד בלחי, כדאמר י"ב ב', וזה ניחא לר"י שם אבל לרבא שם דלחי נמי משום היכר שפיר איכא למעוטי, אבל י"ל דתירוצם קמא לרבא דלדידי' לאו משום ביטול רבים נגעו אלא משום שאין לחי מחיצה, והלכך אין ראי' ממתנ' די"ל דבצו"ה מיירי, [ומיהו קשה דהא ר"י אית לי' עירובין כ"ב א' אתו רבים ומבטלי מחיצות וכיון דסבר ג' מחיצות דאוריתא איך התיר בצו"ה, וי"ל דאפ"ה מתניתא עדיפא לי' דמפרש בהדיא רה"ר] ותירוצם בתרא לר"י דטעמא דרבנן משום ביטול רבים.
ו) עירובין י"ב ב' תוד"ה איתיבי' ואפי' רבנן לא אסרי אלא דמדרבנן בעו ג' מחיצות, נראה כונתם דבאמת פליגי רבנן אדר"י אפי' בלא בקיעת רבים כגון מבוי מפולש לכרמלית אינו ניתר בלחי אלא בצו"ה כדאמר לעיל ז' א' י"א א', ולזה כתבו דלר"י אינו אלא מדרבנן, אבל מה"ת מבוי מפולש הכשירו בלחי הוי רה"י, ואפי' ברה"ר אינו אלא משום דרבים מבטלי מחיצות כדאמר כ"ב א', והיינו נמי טעמא דאמר שבת ו' א' דאינו רה"י מה"ת, משום ביטול מחיצות, ובתו' לקמן כ"ב א' ד"ה דרבנן כתבו דהוי מצי לשנוי' דרבנן מודו מדאוריתא, היינו נמי משום דכן הוא האמת דעיקר פליגי רבנן אפי' בלא רה"ר דמבטלי מחיצתא, אלא משום דמדרבנן בעו ג' שלימות, וי"ל דאה"נ אי רבים לא מבטלי מחיצות, אף ברה"ר מהני לחי מה"ת, ונראה דאף מברייתא דשבת ו' ב' אין ראי' די"ל דהא דקתני גמורה למעוטי עיקר ב' מחיצות דר"י סבר שהוא רה"י מה"ת אף בלא לחי, וזהו דקממעט גמורה, וזהו דקאמר התם דהו"א דמודים חכמים לר"י בדין מה"ת דהוי בב' מחיצות, ולא פליגי אלא בהיתר טלטול, קמ"ל גמורה, ובזה מיושב מה שהק' לעיל ס"ק ה', ומיהו מסתבר לי' לגמ' דבאמת בליכא שם ד' מחיצות אתו רבים ומבטלי מחיצות מה"ת.
ז) עירובין כ"ב א' תוד"ה חייבין הקשו כיון דר"י כר"י אמאי חייבין הא ב' מחיצות דאוריתא ופי' מהרש"א דבריהם דאף על גב דשפיר י"ל דר"י ס"ל כרבנן בדין מחיצות מ"מ בין לרבנן ובין לר"י אין חייבין, וצ"ע דהא אין זה תלוי זה בזה וכיון דקיי"ל דג' מחיצות בעינן, ורבים מבטלין מחיצות שפיר קם דינא דחייב חטאת וצ"ע [שו"ר שכ"כ ריטב"א וכ' דאפי' בעומ"ר ס"ל לר' יוחנן דאתו רבים ומבטלי מחיצות, ודעת ריטב"א דקיי"ל כר"י בהא אבל אין כן דעת הרמב"ם וסוגיא דשבת ו' ב' דלא כר"י, וכמש"כ סק"ג ועי' ת"י שם ד"ה ולא] ולכאורה יתכן קושיתם למאי דמשני התם דאיכא ב' מחיצות כו' ופי' בתוד"ה קשיא, לחד פירושא דלר"י כל דאיכא ב' מחיצות לא אמרינן תו אתו רבים ומבטלי, אף אי בעינן ג' מחיצות דאוריתא, ובזה תקשה אי ר"י כר"י אמאי חייבין ויתכן נמי תירוצם שלאמצע הפילוש קאמר שאין כאן ב' מחיצות, והנה מבואר מתירוצם דאע"ג דב' מחיצות דאוריתא מ"מ לא חשיב כסתום שיהא המקום הפתוח לאויר רה"י, הנעשה ע"י ב' מחיצות, כסתום, ומיהו אי עשה לחי למאי דקיי"ל דחשיב כמחיצה הוי רה"י אף אמצע הפילוש, ועי' לעיל סי' א' ס"ק מ"ה.
ח) עירובין ו' ב' תוד"ה וכי תימא וי"ל דמעיקרא ס"ד כו' ההיא דיתר על כן איירי במבוי כו' הא בדלתות מיערבא, תימא דא"כ למאי דקיי"ל כת"ק גם בצו"ה מיערבא דמבוי מפולש לא שייך אתו רבים ומבטלי מחיצות, וא"כ מה"ת הוי רה"י בלחי לר"י לקמן י"ב ב', וסוגיא דשבת ו' ב' דמסקינן דמה"ת אינה רה"י צ"ל בב' מחיצות בלא לחי, וכמו שכתוב סק"ו, א"כ איך נפרנס סוגיא דלקמן כ"ב א' דמסקינן בטעמא דרבנן דאתו רבים ומבטלי מחיצות, משום דליכא שם ד' מחיצות, ועוד בפסי ביראות גופי' תקשה דלא מש"ל שיהא רה"ר מפסקתן כיון שאין ביניהן רק י"ג ושליש, והוי ביניהן כרמלית מה"ת, וזהו באמת קושית תו' שם ד"ה והאר"י, אבל תירוצם אינו מובן שכ' כיון דבירושלים היה צו"ה לא היה לרבים דבקעי לבטל, ותימא דהלא גם לר"י במבוי מפולש מהני צו"ה או דלת בלא נעילה, ומ"מ ברה"ר עצמה לא מהני וא"כ שפיר י"ל דמודה ר"י בפסי ביראות דלא אתו רבים ומבטלי כיון שאין ביניהן רה"ר, וקושיא ראשונה דמאי פריך דרבנן אדרבנן כיון דרבנן בי"ג ושליש איירו ע"כ לאו משום ביטול מחיצות קאמרו, אלא משום דג' שלמות בעינן לענין טלטול, וב' ולחי מה"ת, אפשר שזהו כונת מהרש"א בדברי תו' שם, וצ"ע, ונראה דלפי' זה צ"ל דהיכי דארך רה"ר לארך המבוי ובקעי בני רה"ר, מבטלי מחיצות ובאמת בכה"ג לא מהני גם דלתות ובעינן נעולות, והיינו נמי טעמא דפסי ביראות, אע"ג שאין ביניהן רה"ר מ"מ בטל מחיצותיהו, וכן במבוי מפולש כה"ג אף דאית לי' לחי אינו רה"י מה"ת, ועפ"ז יתפרשו דברי תו' כ"ב א', ומה שהאריכו בלשונם דאיכא צו"ה היינו לפרש איזה מחיצות יש בלא דלתות, ועיקר כונתם דלא מסתבר לי' לחלק, בין ט"ז שבין המחיצות איכא שיעור רה"ר, ובין י"ג ושליש, שאין שיעור זה מוסיף בקיעת רבים, ואי משום שהוא מוסיף שיעור רה"ר וצריך לבטל רה"ר ז"א כיון שיש צו"ה הוי הרחב בין מחיצות ולא חל עלי' חשיבות רה"ר כלל, אבל דבריהם דהכא א"א לפרש כן.
ט) ובהג"א מבואר בהדיא לדינא כמש"כ בדברי תו' כ"ב א', שכתבו לדינא דאם ארך המבוי לארך רה"ר לא מהני צו"ה, ולא מטעם ר"י דהוי אותו מקום רה"ר כמבואר בדבריהם, וע"כ טעמא מהא דמסקינן אהא דיתר על כן דלא מיערבא בצו"ה, אע"ג דאינו אלא י"ג ושליש וכן בפסי ביראות לר"י, ומיהו הוסיפו ע"ז מסברא דכל שהוא בקיעה כעין בקיעת רה"ר, אף אם אין רה"ר מכאן ומכאן נמי לא מהני צו"ה כן מבואר בדבריהם שם, עוד מבואר שם דנסתפקו אי מהני דלתות או דבעי נעילה, ולכאורה מבואר בסוגין וכן לקמן כ"ב א', דאין חילוק בין בקיעה זו לבקיעת ירושלים וצריך נעילה דוקא, ואולי ספיקם משום דעת הרמב"ם דגם ברה"ר א"צ נעילה אלא ראויות לנעול, ומיהו ש"פ השמיטו דברי הג"א, וס"ל כתירוץ בתרא של תו' דבמקום הקצר נמי הוי רה"ר, והלכך לעולם אין דין ביטול מחיצות אלא ברה"ר עצמה, ובמ"ב בבה"ל סי' שמ"ה ס"ח ט' פי' דברי הג"א דבכל הני גווני הוי רה"ר, ולישנא ל"מ הכי, ועוד שסיימו דאע"ג דלא בקעי ס' רבוא מ"מ בעינן דלתות דוקא [דע"כ מה שסיימו לענין טלטול לא היינו דלענין טלטול לא מהני תיקון מבוי אלא תיקון רה"ר דבלא תיקון מבוי אין שום פירוש לדבריהם] הרי דס"ל דבבקיעת רבים תליא ולא בדין רה"ר.
י) שו"ע שס"ד ס"ב וי"א אע"פ שאין ננעלות, נראה דדעת הרמב"ם כפי' המ"מ היא לא משום דהר"מ פסק כר"א, וא"כ אין חילוק בין מבוי מפולש לרה"ר וא"כ מהני מה"ת צו"ה לרה"ר דא"כ מנ"ל להר"מ דאין צו"ה מהני מדרבנן, והרשב"א שפי' כן כתב באמת דהר"מ פסק כחנני' ואפי' במבוי מפולש לרה"ר נמי, אלא נראה דהר"מ מפרש דהא דבעי צריך לנעול או א"צ לנעול היינו אי סגי בדלתות שאין נעילה מוסיף כלום לב"ה, ובזה אין חילוק בין רה"ר למבוי, ומסקינן דראוי לנעול בעינן ודלא כר"י דבעי נעילה א"נ כיון דבעינן ראוי לנעול נקט ר"י האי לישנא לקושטא דמלתא שהיו נועלין, ולפ"ז צו"ה לא מהני לרה"ר מה"ת אף לדעת הרמב"ם וכמש"כ סק"ג, ועי' במ"ב בבה"ל סי' שס"ד ס"ב ד"ה ואחר, לצדד להקל בצו"ה מה"ת ברה"ר, ולמש"כ ליכא מאן דסבר הכי לדינא, איברא נראה דעומ"ר מהני מה"ת אף שפרוץ ט"ז אמה ורה"ר עוברת בתוכו למש"כ סק"ג דקיי"ל כמתנ' דפסי ביראות כ"ב א', ודלא כר"י כיון דאיכא שם ד' מחיצות, וה"נ בעומ"ר חשיב שפיר שם ד' מחיצות, דזה עדיף מפסין, ואע"ג דהתם י"ג ושליש והכא ט"ז לא גרע בזה מה"ת כמש"כ תו' ו' ב', ואע"ג דאי עבד בין הפסין ט"ז אמה נראה דאינו רה"י מה"ת, היינו משום שעיקר ענין הפסין הוא בהאי שיעורא אבל עומ"ר הוא רה"י מה"ת ואף שפרוץ ט"ז ורה"ר עוברת בפרצה הוא רה"י מה"ת ואין כאן רק איסור פרצה יותר מי' ומהני צו"ה, והלכך כל שיש בסוף הרחוב כניסה בין הבתים ורחבה ד"ט וארכה יותר על רחב הרחוב מהני צו"ה כזה (קלה) כיון דהוי סתום מזה ומזה בעומ"ר ואע"ג דבאמצעו הוא פרוץ במלאו לא איכפת לן בזה וכמש"כ סי' א' ס"ק מ"ה, ונראה דעומ"ר בקצה אחד של הרחוב מהני כיון דאיכא ג' מחיצות, ומה"ת סגי בהכי, ואף את"ל דבדלתות נעולות בעי נעילה מכאן ומכאן היינו בזמן שהן פתוחין אבל בלילה כשנעל אחת הוי אז רה"י מה"ת, והלכך שיועיל נעילת לילה אף ביום שהדלתות פתוחות ס"ל להני פוסקים ז"ל דבעינן נעילה מכאן ומכאן, אבל בעומ"ר בחד צד סגי, ואי כניסת הרחוב פחות מרחב הרחוב ואיכא כניסה כנגדה בבתים שלצד הרחוב השני הוי עומ"ר מב' צדדין, ובמחלוקת שנוי' עי' במ"ב שס"ב ס"ק מ"ה, ולפ"ז צ"ל דירושלים היתה בנוי' באופן שהרחובות לא היו להן עומ"ר, וכן לאחר שפרצו בה פרצות היה על אופן זה.
יא) י"ב א' ברוח אחת בד', יש לעי' אי סגי ברוח אחת בד' לר"א במבוי, וכן לב"ש דבעו לחי וקורה אי סגי בלחי ד', ונראה דלב"ש לא מהני ב' פסי משהו ולא פס ד', ולר"א לא מהני לחי וקורה אלא ב' לחיין, אבל לחי ד' נראה דמהני לר"א, והאי ב' לחיין לר"א ולחי וקורה לב"ש נראה דהוי משום מחיצה, וכמש"כ תו' ה' ב' ד"ה אינו, בפסי חצר, ומשמע בסוגין דחצר לדידן כמבוי לר"א, והא דמסקינן דסבר ב"ש ג' מחיצות דאוריתא, נראה דהיינו ג' שלימות ולא מהני לחי וקורה במפולש לעשותו רה"י מה"ת, ואע"ג דמשמע לקמן י"ב ב', דלמ"ד משום מחיצה סגי בלחי במפולש לעשותו רה"י מה"ת, נראה דלא תלי זה בזה, אלא מ"ד הזורק למבוי מפולש שיש לו לחי חייב, ודאי ס"ל דענין לחי במבוי סתום נמי מחיצה הוא, אבל רבא דפליג במבוי מפולש שיש לו לחי, פליג גם בחצר מפולשת שיש לה פס, ואע"ג דפס משום מחיצה אינו אלא דענין תיקונו תיקנו חכמים על דרך מחיצה, אבל מה"ת לא משכחת לה ענינו כלל, דג' מחיצות של עומ"ר בעינן, והלכך שפיר י"ל דגם לב"ש ור"א לא מהני פסין וקורה מה"ת מידי, ולר"י דמחייב במבוי מפולש שיש לו לחי, נראה דה"ה חצר שיש לה לחי משהו, וכן אפי' לר"א וב"ש מהני לחי משהו מה"ת, והא דמסיק לב"ש דסגי בג' היינו משום דמסלק לי' ממאי דס"ד דצריך לחי וקורה מה"ת קאמר די"ל דמה"ת בג' שלמות סגי, ומיהו י"ל דבב' ולחי סגי, כמו דמסיק לב"ה דמה"ת בב' סגי, ונראה דהיינו ב' שלמות קאמר לאפוקי שלישית דסגי בלחי, אבל אי ב' ממש קאמר הוי דלא כהלכתא דלא קיי"ל כר"י בהא, ולפי האמור אין הכרע לדינא כל כך דאין הלכה כרבא בהא דמצריך ג' שלמות מה"ת, דאע"ג דאין הלכה כמותו בהא דפוסל לחי עומד מאליו, מ"מ י"ל דדין לחי כדין פס דהוא משום מחיצה, ואפ"ה אינו אלא לענין תיקוני מחיצות שתיקנו חכמים, אבל לא בדיני התורה.
יב) ונראה דלר"י מהני לחי מה"ת למפולש, אף ביש ביניהן יתר מי', ויש לעי' אי נראה מבחוץ מהני מה"ת, [ואע"ג דבסוכה י"ט א' משמע בתו' ורא"ש דלענין מה"ת לא מהני נראה מבחוץ היינו משום דבסוכה גמירי דופן טפח, ובעי סתימה טפח ולא מסתבר בזה שיועיל נראה מבחוץ אע"ג דמדרבנן מהני אף כה"ג כגון בחצר דבעי פס ד' ולר"י דשיעור לחי ג' כדמוכח ט' ב' י' א' בחצר קטנה שנפרצה] ומה דין בין הלחיין מה"ת במפולש, ודין לחי הנמשך ד"א ודאי לא שייך לענין דינא דאוריתא, וכן דינא דר"א ור"א נראה דאינו מגרע, והלכך אע"ג שיש פרצה בדופן ולא נשתייר אלא משהו, כל שעומ"ר חשיב דופן, ונידון הלחי ברוח ג' כמחיצה, [ואתי אוירא דה"ג ודה"ג לא שייך כמש"כ תו' י' ב' ד"ה אצבעיים בשם ריצב"א, ואפשר דלמ"ד לחי הוי מחיצה ברוח ג' מה"ת, מהני גם לענין שיחוץ בפני האויר שלא יתערב במקום המוקף, ולא שייך אתי אוירא דה"ג כו', וקו' תו' שם למ"ד משום היכר, או במבוי שהוכשר בקורה] ודין לחי שהרחיק ג' מן הכותל, נראה דהוא מגרע דין רה"י מה"ת, ונראה דכל מה שכתבנו כל אלו הדינין, נמי לדעת הרמב"ם שדין לחי הוא תנאי בדין רה"י מה"ת.
ולענין מש"כ דלענין דין דאוריתא חצר ומבוי כהדדי נינהו, מהרש"א ז"ל בתו' ה' ב' ד"ה שפרצתו משמע דלא ס"ל כן, ולדבריו ז"ל יהי' ענין ארכו יתר על רחבו ובתים וחצרות פתוחין לתוכו הכל הללמ"מ, ולא יתכן שיהי' פלוגתא בעיקר ההלכה ומיהו גם בלחי במבוי מפולש לפרש"י ותו', צ"ל דלר"י הוא הללמ"מ, וצ"ל דרבא נמי קבלה היתה בידו, ומיהו יתכן פלוגתת אמוראים בהבנת דעת שקדמם אף שעיקרו הללמ"מ, [ואף בהלכה נאמרה עיקרא גדרי רה"י, דהיינו יחוד המקום מוגדר ומוקף, ואחרי שהוא ענין שכלי להגדירו, קבל כל שכל את חלקו בשעת נתינת התורה, והן הן דיני התורה, ואף שנאמרה למשה מסיני הכרעה ונשכח, ונעשה הדין ע"פ השופט שבדור, אין קפידא בזה, שגם דעתו קבל בשעת נתינת התורה].
יג) א. פס שהרחיק ג"ט מן הכותל, כדין לחי ופסול. - ב. ואם רחב הפס יותר מהאויר שבינו לכותל, כדין הלחי. - ג. אם פתחא יותר מעשרה לא מהני פס, כדאמר בלשון ים י"ב א' וכדאמר קטנה בי', - ד. נראה מבחוץ מהני כדמוכח ט' ב'. - ה. דין בין הפסין כדין בין הלחיין כדמוכח שבת ט' א'. - ו. דין חצר שנפרצה מצדה כלפי ראשה ולא נשתייר פס ד', נסתפקנו לעיל סי' א' ס"ק נ"ה. - ז. פס הנמשך ד"א בין לארך החצר ובין לרחב הפתח כשר, תו' ט' ב', - ח. פס שלא סמכו עלי' מע"ש עי' תשובת רעק"א סי' ל"ה ועי' לקמן סי' י"ג סק"א.
יד) י"ב ב' מבוי שאינו ראוי לשיתוף נראה לדעת הרמב"ם דהאי שאינו ראוי היינו קדם שהכשירו, ויש לו ב' דברים להכשירו, היינו לחי או קורה, ולזה קאמר דיש חילוק אי הכשירו בלחי או בקורה, והא דתניא בין עירבו בין לא עירבו, היינו בראוי לעירוב ובהוכשר בלחי מיירי, ולרבא דאמר דלחי נמי משום היכר, היינו דא"כ ע"כ דבג' מחיצות בלא לחי וקורה הוי רה"י מה"ת, והא דתניא בין עירבו ובין לא עירבו אף בלא עשו תיקון הראוי לעירוב קאמר, וזהו דפריך מהא דתניא הזורק למבוי יש לו לחי חייב והיינו במבוי שאינו מפולש, ומשני יש לו ענין לחי קאמר והיינו שג' מחיצותיו מעליות, ומיהו הא דמקשה מברייתא דיתר על כן, ע"כ דס"ד דבב' מחיצות ולחי סגי, ומיהו גם לפרש"י גם לר"י מקשה דהא בעי לאוכוחי דגם קורה משום מחיצה מה"ת, והא דמסיק לעיל י"א ב' דלב"ה בב' מחיצות הוי רה"י מה"ת, אינו אלא מדחי לי' דממתנ' אין ראי' אבל לקושטא דמלתא לר"י, ס"ל לב"ה ג' שלימות ולחי בעינן, ליעשות רה"י מה"ת, והא דלב"ש ס"ד דבעי ד' ולב"ה ס"ד ג', משום דב"ה מתיר בקורה שאינו משום מחיצה, והא דלהרמב"ם מקילין בטלטול אף שאינו רה"י מה"ת ובגמ' כ' א' פריך אהא דקאמר ר"א הזורק לפסי ביראות חייב פשיטא אי לאו מחיצה כו' י"ל דעיקר פריך משום דמהני אף ברה"ר לרבנן, וע"כ דהוי מחיצות מה"ת, דאל"כ לא נתבטל רה"ר על ידיהן אף שאין ביניהן רק י"ג ושליש כמש"כ תו' ו' ב'.
טו) ואי איכא ב' דפנות כעין ג"ם, ועשה לחי לא הוי רה"י, וכמש"כ סי' ח' סק"י, מיהו אפשר דנידון באלכסון והוי רה"י ביניהן באלכסון דחשיב כג' דפנות, ונראה דאף אם הן מרוחקין זה מזה יותר מאלכסון של מרובע נמי הוי ביניהן רה"י כזה (קלו) ולפ"ז אין שיעור בדבר אלא כל שיש לרבע בהן דע"ד הוי רה"י, וכן בעיגול בין שהוא חצי עיגול ובין שהוא חלק עיגול חשיב כג' מחיצות ועי' בל' הגמ' י"ב ב' עגולה לא, וצ"ע בכ"ז. [א"ה, עי' לעיל סוף סי' ע"ג].