פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן רזעריכה

שאלה: ראובן רץ לקול השמש המכריז ברחוב לקידוש לבנה ומפני מרוצתו פגע בחנות של לוי העומדת לפני פתח ביתו ושפך כד של שמן והפיל כמה כלי זכוכיות ושיברן ותבעו לוי לדין והשיב ראובן כי רץ ברשות לדבר מצוה רבה כזו כמ"ש אלו לא זכו ישראל רק לקבל אביהם שבשמים וק"ל בכה"ג ברץ בע"ש בין השמשות פטור בנזקי חבירו.

וחבירו שהיה יודע ספר התחכם לפי דעתו להשיב כי ענין וטעם שהרץ חייב בנזק המהלך הוא מפני דהוי ליה הרץ משנה כי דרך בני אדם להלך ברה"ר לא לרוץ לכן לא נזהר המהלך ממנו כי בא פתאום בחוץ לסדר עולם ולכן בע"ש בין השמשות שרץ ברשות ודרך בני אדם לרוץ ולכן פטור דה"ל לזה שמהלך להיזהר ולילך מן הצד ואם כן דוקא באדם הניזוק מש"כ בהזיק כלים דלא שייך טעם זה אפי' רץ ברשות ותדע דאל"כ הטעם למה פטור הרץ ברשות אם משום דנחשבו נבהל ונחפז בלי זמן לנתינת לב למה שלפניו ה"ל כאונס קשה הלא נזק חייב גם באונס ואפי' נפל מן הגג ברוח שאינו מצויה כמ"ש בסי' שע"ה ס"ב ע"ש מ"ע וסי' כ"א סי"א וכי אונס של הרץ גדול מזה. אלא ע"כ הטעם משום דה"ל לחבירו להיזהר. ועוד טען לוי דלא פטרו רז"ל לרץ בע"ש אלא דוקא בר"ה ממש שכל היום עוברים ושבים שם רבים ובע"ש בה"ש גם כשרצין ברשות הוא מש"כ החנויות העומדות לפני פתחי הבתים אינם רק צדדי ר"ה ואין דרך ב"א לילך שם דרך עוברם בר"ה כששלום בעיר וממילא ג"כ אין דרך לרוץ שם והריצה אפי' בע"ש בה"ש לאו ברשות הוא:

תשובה: נראה דחייב ראובן לשלם ולא משום טענת לוי דטעם הרץ ברשות דפטור משום דה"ל למהלך ברה"ר להיזהר ממנו והוליד מזה דדוקא כשהזיק אדם המהלך. אין הטעם נכון דאם זה משנה ורץ פתאום אין סברא דמוטל על בני אדם שבר"ה להיזהר מזה על כי כמנהג הוא ינהג וא"כ נמי לפטרו גם בנזקי כלים ונאמר מפני שרץ ברשות מוטל על כל בעלי חניות להכניס כליהם ולא דמי למזהיר ממש ובענין דרך עולם כמו [משנה ה' פ"ג דב"ק] בעל חביות ראשון ועומד לפוש ומזהיר לבעל חביות שאחריו שיעמוד. ומה שביקש להוכיח טעם זה מפני דא"א לומר דע"כ פטור מפני דה"ל הנזק כאונס מפני דמה שרץ הוא ברשות הלא ק"ל אפי' אונס גדול דנפל מן הגג חייב.

לכאורה הוכחה נכונה היא מפני קושיא אבל באמת ל"ק מידי והנה כשל עוזר ונפל עזור דלא רבתה תורה בנזק אפי' נאנס המזיק רק כשהזיקו בגופו או בממונו ברשות הניזק והכי מבואר בלשון הרמב"ם בהדיא לכן כל שרץ ברשות ה"ל כרשות עצמו ולפחות כחצר של שותפות מש"כ כשרץ שלא ברשות ה"ל בחצר של אחרים שאין לו רשות בהם וק"ל וההוא דנפל מן הגג נמי מיירי בשנפל לחצר חבירו הניזוק וכך מבואר המשך דברי הטור וש"ע סי' שע"ח. וגם משום טענת לוי השניה שטען דלא פטרו לרץ רק ברה"ר ממש לא בצדדי ר"ה לא ברירא לי להוציא ממון אף כי סברא נבונה היא מן הסתם מש"כ כשקורין לקידוש הלבנ' שכל הקהל נאספים פתאו' דרך ההולכי' לילך אל אשר יהיה שמה הרוח מיד בצאתו מפתח ביתו באמצע ובצדדים וה"ל הכל ברשות.

רק טעם שנ"ל שראובן חייב דאין למידין כלל מרץ בין השמשות בע"ש. דבהיל טובא שהרי הוא ספק ליל' והוא זמן מועט לפני הלילה ממש לכל היותר כדי הילוך אלף ות"ק אמה [בבטור וש"ע א"ח סי' תר"ח] ואת"ל דמצוה זו דרבנן דגדולה מאד מאד הרי אפשר לקדשה ביחיד והא דברוב עם וגו' אינו כדאי שיפטר רץ וה"ה ה"נ הרץ לבה"כ אע"פ שיש לו בגמרא אסמכתא מקרא לרוץ וגדול שכר אמנה קדיש וברכו והתפלה עם הציבור. וכ"כ הב"י בשם המרדכי שאין ללמוד שאר דבר מצו' מע"ש בה"ש.

עוד היה נראה לכאורה לחייב ראובן מפני דלא פטרינן לרץ בע"ש בכל גוונא דרש"י פי' דמ"ח רע"ב דאותו סוגיא דרץ חייב ורץ בע"ש פטור דדל"ב ע"א מיירי הכל בהוזק בו חבירו ומייתי לה הסמ"ע סי' שע"ח ס"ק ו' באמת מ"ש בשם רש"י בפי' הוזק לא מצאתי ומ"מ ממילא מישתמע וא"כ דמ"ש בסוגיא דל"ב מיירי דוקא בהוזק ה"ה ה"נ הא דפטר איסי ברץ בע"ש בה"ש מיירי בהוזק ולפי מ"ש הסמ"ע שפירושו שהמזיק עומד במקומו מש"כ בהיזק ודאי חייב א"כ בנדון הנ"ל דחנות עומד וזה רץ אפי' בע"ש בה"ש היה חייב והכי משמע לשון הש"ע והוזק המהלך ברץ וכ"כ הטור וע' בו שהרמ"ה חילק על פירש"י וכן הרמב"ם וחלילה להכריע בין גדולתן. רק שלא הבנתי איך יתכן שניהם רצים ואפי' אחד רץ וא' מהלך הוזקו לפירש"י לדעת הסמ"ע שפי' שהניזק הולך בצדו וניזק ממנו והמזיק עומד במקומו. ועוד קשיא מיני' וביה שאמר שם בגמרא דמ"ח רע"ב שניהם ברשות שניהם שלא ברשות הזיקו זה את זה חייבים ומשמע ודאי הא א' ברשות וא' שלא ברשות והזיק זה שברשות א"ז דשלא ברשות פטור והיינו ממש אחד רץ וא' מהלך כמ"ש בש"ע לשון לפיכך וא"כ א' רץ וא' מהלך אפי' הזיק המהלך ברץ פטור והוא מ"ש בגמ' דברשות פטור ור"י ביקש לתקן זה במ"ש וז"ל דברשו' פטור בין היזק דבידים בין היזיק דממילא ובדלא ידע ליה רק שדעתי קלושה מלהולמן איך היזק בידים ולא ידע ליה ועוד דא"כ לא סיפא רישא ובטור וש"ע ורמב"ם לא ביאר כלל דין נזק הרץ במהלך.

סוף דבר צריך נגד להלום שני סוגיות דבש"ס לפירש"י ולדעת הרמב"ם לכן הייתי קוהה לחייב ראובן מצד זה ומחוורת' דחייב מדברינו הראשונים דאין ללמוד מע"ש בה"ש שכ' הב"י בשם מרדכי ע"ש שג"כ משמעות דבריו לפטור במ"ש בה"ש גם בהיזק רק שלא בכוונה ותו לא מידי.

נאם יאיר חיים בכרך.