פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן קצזעריכה

שאלה: שאלני הראש והקצין האלוף התורני ר' פלוני שנדבר בבנו זיווג הגון בת פלוני עשיר מופלג ורוצה ליתן לו נדן מסוים רק שלבו נוקפו כי הבתולה כבר נזדווג' עם בן פלוני ואחר ג' חדשים אחר הקנס מת בשלשול הרע וחזרה ונזדווגה עם בן פלוני וכמשלש חדשים לפני זמן חתונה חלה ומת בחולי הראש שהי' מתפשט בזמן הרע ההוא עד שכמעט אין בית נקי ממנו וירא פן מזלא של הבתולה גרם כמ"ש רז"ל בדין קטלנית:

והשבתי לו אחר שאר דברי האגר' וז"ל. וע"ד בקשתך דעתי ועצתי קשה מאד ליעץ בדבר נעלם סיבתו וטעמו וענינו והוא דבר שבו סכנת נפש ובמס' ע"ז ארז"ל פירוק' לסכנת' ר"ל בתמיה אבל את זה אומר אילו אירע הדבר בבני שנדבר לו שידוך כזה לא נמנעתי כי יש לי סברא אחרת וטעם אחר בדבר זה אף כי לא זכרו אדם והוא כי הרא"ש ז"ל כ' טעם שאין קפיד' באיש שנשא ב' נשים או יותר מפני שהבעל חייב במזונות אשתו לכן אשה שמתו ב' אנשים חזינן דמזלה רע שנגזר שלא יהיה לה מזונו' בריווח מאחר והנה לכאורה נראה דלפי טעמי' אין לחוש בקישור בעלמא ככלה דלא שייך הטעם רק באשה שיש לה מזונו' מבעלה מש"כ ארוסה וכלה אין לה מזונו' מהחתן אבל אין זה מספיק לדחו' החשש דא"כ ארוסה דדהו בימי חכמי הש"ס דק"ל ג"כ שאין לה מזונו' מן הארוס כמ"ש בא"ה סי' נ"ד נמי לא נחוש והרי לא ק"ל הכי רק גם בארוסה יש לה דין קטלנית כמ"ש שם סי' ט' וע"כ נא' שגם לטעם הרא"ש שייך לו' מפני שתכלית האירוס הוא הנישואין פן נגזר עלי' שלא תבא לכלל זה להיות ניזון אפי' שעה אחת משל בעלה לתוקף והפלגת רוע מזלה. דודאי יש חילוק שהרי לפעמים נתקיים בעלה בחיים כמה שנים אחר הנשואין ומ"מ יש לה דין קטלני' וע"כ נאמר כי לפעמים המזל רע בהפלגה רבה נמרצת ולפעמים קל ידו וזה מצד עצמו כי אע"פ דמזל מחכים מזל מעשיר לחד מ"ד מ"מ יש בו חילוק בין רב למעט וכל שהמזל בעת לידה במעלתו וחוזקו בגובה רום יחזק כחו. וא"כ ה"ה קישורין דידן דלסברא זו אין חילוק.

ולעד"ן אחר שנתפשט המנהג שרבים מקילי' כמ"ש רמ"א ונתן טעם מפני דק"ל דדוקא במתי מיתת עצמן לא ע"י דבר ולא ע"י נפילה ובכה"ג דיש לפקפק כי אין הטעם מספיק דחזינן דרבים מקילי' גם במתו מיתת עצמו לכן נ"ל דטעם התפשטות הקולא מפני דאין סברא לומר אם חי בעלה אחר נישואין כמה שנים ואח"כ מת דיהיה לה דין קטלנית וס"ל דפי' וענין קטלנית הוא דומה למית' בנים אחר המל' והוא מחמת המילה ה"נ פי' אשה שנשאת לאיש ותיכף נחלש ומתנונה והולך עד שמת וחזינן דתשמישו עמה גרם לו החולשה והחולי וכן השני כאשר לפעמים אירע כן אע"פ שרובן ע"י כשפי' בתרגום לא יחבל רחיים ורכב רז"ל ידעו שלפעמם ע"י תשמיש עם אשה מיוחדת גורם לחשות כח בלתי חוזר לאיתנו. וחלילה להקל להורות להתיר בגין סברא זו רק דברתי זה בדרך אפשר ולפי זה גם ארוס' דדהו אין חשש.

אבל בדברי חכמי אמת ומקורו בזוהר שלא נתגל' עדיין בימי הרא"ש כנודע נמצא טעם נפלא ע"פ הסוד ולאותו טעם יש סכנה בכל אלמנה הביאו בספר נובלות חכמה יע"ש ולפי אותו טעם יש סכנה יותר בנושא אלמנת גדול ומופלג בתור' או בחסידו' [וכ"כ בס' מעבר יבק חלק שפת אמת פ"ט] כי רוחו שהשאיר בקרב אשתו ינצח ויגרש השני בלי ספק וההיפך בהיפך. לכן במת בעלה השני הוא בחזקת שרוח בעלה הראשון מנצח ולפי טעם הזוהר פשיטא דאין חשש בארוסה אפי' ארוסה דדהו שכבר נתקדש' כ"ש ע"י שידוכין בעלמא אע"פ שג"כ ק"ק אם כבר היה הבעל אחר הנישואין קיים דמ"מ י"ל דעבר זמן רב שהיו נלחמים שני הרוחו' עד שנצח הראשון והכי משמע בזוהר. וכבר כתבנו דלפי טעם שכ' הרא"ש יש לחוש אפי' בארוסה דידן שהוא רק שידוכין ובכמה דוכתי לא פסקינן כרשב"י ולא נהגינן כדעת הזוהר כמ"ש רש"ל בתשובה והביאו בספר מצרף לחכמה עם כמה ראיות וזכר פרטי הדברים אשר מנהגינו נגד דעת הזוהר להקל דדלמא גם טעם הרא"ש נכון לפי פשטן על דברים והא והא איתא.

ולפי מה שכתבת שהחתן השני מת בחלי הראש שהיה אז מכה מהלכת ודובקת באם כן יש צד היתר דדמי למת בדבר שמייתי בהג"ה סי' ט' בא"ה דלא נחשב על ידו לקטלנית ונראה דלאו דוקא דבר ה"ה כל מכה וחולה המדבק ולולי קרא דנאמר מדבר באפל יהלך אמינא דמלת דבר אינו מיוחד על מכת המגפה הידוע רק על כל חולה הממית ומדבק מאיש לאיש ומבית לבית ובמשנה דתענית ארז"ל איזה דבר עיר המוציאה ת"ק רגלי וכו' ש"מ שכל מיתת בני אדם רבים בזמן קצר חוץ לטבע נקרא דבר וגם על זה אמרו דבר בעיר פזר רגליך דזיל בתר טעמא מש"כ מלת מגפה אינו רק ענין מכה שענינה המגפה האמיתית שנולדה מכה עיפושית במקום אחד והיא ארסית ונמשכת לכל האברים והדמים כענין הנני נוגף גבולך [ע' פי' רש"י שם וצ"ע לשון מגפה דגבי עגל ומרגלים לדרז"ל] וכמו כי יגוף שור שכל אלו אין פירושם רק הכאה ודחיפה במקום אחד מן הגוף ולכן גבי מיתת הבהמות שאינם מדרכן להיות מכה מתראות במקום מיוחד נאמר דבר כבד מאד.

עכ"פ נרא' דיש איזה חילוק ביניהם מדש' קראי בדיבורייהו גם מצלינן אתרווייהו כלה דבר ומנע מגפה. וחכם אחד רצה לומר דדבר אחד הם רק מגפה קשה וכבד מאד כמ"ש ויהיו המתים במגפה כ"ד אלף והשבתי לו א"כ איפכא מסתברא שבימי דוד נפלו מהבקר עד עת מועד ע' אלף איש ואמר ויתן ה' דבר וגו' אלא ע"כ אין לחלק ביניהם בזה.

הרי כתבתי לך מה שיש לדבר בזה לכאורה אבל להכריע ולתת עצה למבקש לדעת מה יעשה מי יכניס ראשו להורו' בדבר שיש בו ספק נפש והנח לישראל שכבר מקילין בה וי"ל דקפיד קפדינן בהדי' ועשה כחפצך וה' ישמרך מכל פגע רע.

כנפשך ונפש ד"ש ואהובך יאיר חיים בכרך.